פלוני נ. פניקס חברה לביטוח בע"מ .

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 72782-02-25 ע"א 9410-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערים בע"א 72782-02-25: המערערת בע"א 9410-05-25: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד המשיבות בע"א 72782-02-25: המשיבים בע"א 9410-05-25: 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (משיבה פורמלית) 2. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלוני 6. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (משיבה פורמלית) ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' מור-אל) מיום 29.12.2024 בת"א 6186-01-20 תאריך הישיבה: י' תמוז תשפ"ה (6 יולי 2025) בשם המערערים בע"א 72782-02-25 והמשיבים 5-1 בע"א 9410-05-25: עו"ד רון פסקא בשם המערערת בע"א 9410-05-25 והמשיבה 2 בע"א 72782-02-25: עו"ד אברהם משה אמסלם פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' מור-אל) בת"א 6186-01-20 מיום 29.12.2024, אשר נסֹבים על גובה הפיצוי שנפסק למערערת 3 בע"א 72782-02-25 (להלן: הקטינה) בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). 2. הקטינה, ילידת 2013, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 5.7.2019 (להלן: התאונה), בעת שנסעה ברכב עם הוריה ושני אחיה (להלן יחד עם הקטינה: המערערים). בעקבות התאונה הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי תביעה לפי החוק נגד המשיבה בע"א 72782-02-25 והמערערת בע"א 9410-05-25 (להלן: קרנית). 3. במסגרת בירור התביעה מינה בית המשפט המחוזי ששה מומחים רפואיים לצורך הערכת נכותה הצמיתה של הקטינה. בסופו של יום, הועמדה הנכות הרפואית המשוקללת על 73.4%, כמפורט להלן: בתחום הנוירולוגיה – 40%; בתחום הפסיכיאטריה – 10% בגין הפרעת הסתגלות; בתחום הרפואה הפנימית – 10% בגין כריתת טחול ו-10% בגין סיכוי לחסימת מעיים בעתיד; בתחום רפואת העיניים – 5% בגין פגיעה בראיה מקרוב בעין שמאל; ובתחום הרפואה הפלסטית – 20% בגין צלקות בפנים ו-20% בגין צלקות בגוף. 4. בהמשך פנה בית המשפט המחוזי להערכת הנכות התפקודית של הקטינה. בית המשפט ייחס לחלק מהנכויות הרפואיות שנקבעו לקטינה, השפעה חלקית בלבד על מצבה התפקודי, והעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 55%. בנוסף, נקבע כי לצורך חישוב הפיצוי בגין גריעה מכושר ההשתכרות של הקטינה, יעמוד בסיס השכר שלה על השכר הממוצע במשק. בהתאם לקביעות אלו, בית המשפט המחוזי פסק, בסיכומו של דבר, פיצוי לטובת הקטינה בסך 3,191,469 ש"ח, לפי ראשי הנזק הבאים: גריעה מכושר השתכרות – 1,912,862 ש"ח; עזרת צד ג' לעבר – 190,000 ש"ח; עזרת צד ג' לעתיד – 800,000 ש"ח; הוצאות שונות – 70,000 ש"ח; נזק לא ממוני – 218,607 ש"ח. מסכום זה נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). על פסק דין זה הוגשו הערעורים שלפניי, אשר נסֹבים כאמור על גובה הפיצוי שנפסק. 5. המערערים מלינים על שיעור הנכות התפקודית שנקבע לקטינה ועל גובה שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובתם. אשר לנכות התפקודית, נטען כי בהתאם להלכה הנוהגת ביחס לקטינים, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית. כך, נטען כי הצלקות על פניה של הקטינה הן בעלות השפעה תפקודית, משום שהן משפיעות על הדימוי העצמי שלה ועל יכולתה ליצור קשרים חברתיים; וכי גם לנכות בתחום הרפואה הפנימית יש השפעה תפקודית, שכן ייתכן שבעתיד תסבול הקטינה מזיהומים. אשר לשכר הטרחה, טוענים המערערים כי יש לחשב אותו מתוך סכום הפיצוי הכולל שקבע בית המשפט, ולא מתוך סכום הפיצוי בניכוי תגמולי המל"ל. בתשובתה לערעור, טוענת קרנית כי אין להתערב בנכות התפקודית שנקבעה לקטינה, שכן לא מן הנמנע שהסיכון הרפואי לחסימת מעיים כלל לא יתממש, ומשום שלנכויות בתחום הפלסטיקה והעיניים אין השפעה תפקודית ממשית על הקטינה. כמו כן, נטען כי טענת המערערים בנוגע לאופן חישוב שכר הטרחה מנוגדת להלכה הפסוקה בעניין זה. 6. מנגד, בגדרי הערעור שהגישה קרנית, נטען כי יש להפחית מהפיצוי שנפסק לטובת הקטינה בראש הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. אשר לפיצוי לעבר, נטען כי במהלך אשפוזה בבית החולים, ובהמשך בתקופת השיקום ב"בית לוינשטיין", סופקו כל צרכיה של הקטינה במקום האשפוז, ועל כן היא לא נדרשה לעזרה סיעודית בשכר או להשגחה מוגברת מצד הוריה. כמו כן, נטען כי אביה של הקטינה הפסיק לעבוד בשל מצבו הרפואי בעקבות התאונה, ולכן לא נגרמו לו הפסדי שכר כתוצאה מהצורך לטפל בקטינה. אשר לפיצוי לעתיד, נטען כי אף הוא מופרז, בשים לב לחוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגיה, שממנה עולה, כך נטען, כי אין לקטינה מגבלות פיזיות המצריכות עזרה. בתגובה לערעורה של קרנית, טוענים המערערים כי לפי הנוהל ב"בית לוינשטיין", הורים לקטינים צריכים לשהות לצידם במשך כל שעות היממה; וכי המשפחה נאלצה להעסיק עזרה סיעודית בשכר בחודשים אלו, שבהם הסתגלה למצבה לאחר התאונה. לפיכך, נטען כי אין מקום להתערב בפיצוי שנפסק בגין עזרת צד ג'. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בחומר שלפנינו, החלטנו להכריע בערעורים על יסוד החומר בכתב שלפנינו, מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקדים ונאמר, כי דין הערעורים להידחות. 8. אשר לערעור קרנית, לא מצאנו להתערב בגובה הפיצוי שנפסק לקטינה בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. כידוע, כאשר מדובר בשומת פיצויי נזיקין, התערבותה של ערכאת הערעור בסכום הפיצויים שפסקה הערכאה הדיונית תיעשה במשורה, כאשר לאחר בחינת הסכום הכולל "ממעוף הציפור", נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק (ראו, מני רבים: רע"א 9311/17 פלוני נ' פלוני, פס' 6 (23.1.2018); ע"א 3573/12 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פס' 6 (2.2.2014)). בענייננו, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון, במסגרת חישוב הפיצוי בגין עזרת ג' לעבר, את הקושי של אב המשפחה לשוב לעבודתו נוכח הצורך לטפל בקטינה ובאחיה; את העזרה המוגברת שנדרשה מהאם בתקופה זו; ואת הצורך בהעסקת עזרה בשכר. במסגרת חישוב הפיצוי לעתיד, נסמך בית המשפט על הראיות והעדויות שהובאו בפניו, שמהן עלה כי הגם שהקטינה מתפקדת כמעט ככל הילדים, היא עדיין זקוקה לדרבון בפעולות יומיומיות שונות; וכי נכותה בתחום הקוגניטיבי תצריך עזרה לאורך שנים רבות. נוכח מכלול השיקולים האלו, נראה כי הסכומים שנפסקו לקטינה בראש נזק זה אינם חורגים מהמקובל, וכי לא נפלה בהם טעות בולטת המצדיקה התערבות. 9. אשר לערעור המערערים בנוגע לנכות התפקודית ולשכר הטרחה, הרי שגם בהן לא מצאנו ממש. כידוע, קביעת הנכות התפקודית מצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור בה נעשית במשורה (ראו, מני רבים: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פס' 6 (11.1.2015); ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ נ' בהאא, פס' 4 (3.4.2012)). אמנם, כאשר מדובר בקטינים, אשר טרם הספיקו לכתוב את "סיפור חייהם" התעסוקתי, הנחת העבודה היא כי שיעור הנכות הרפואית משקף את שיעור הנכות התפקודית (ראו, מני רבים: רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פס' 7 (20.10.2021)). עם זאת, מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, למשל במקרים שבהם הנכות הרפואית נעדרת משמעות תפקודית, או בעלת משמעות תפקודית חלקית בלבד (ראו: ע"א 7008/09 עבד אלרחים נ' עבד אלקאדר, פס' 15 לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) י' עמית (7.9.2010)); וכך נקבע לא אחת בנוגע להשפעה התפקודית של נכות רפואית עקב צלקות (ראו, למשל: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800 (1995); ע"א 2197/23 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול", פס' 8 (25.6.2023); ע"א 8639/04 דולב חב' לביטוח נ' סולימאן, פס' 4 (18.5.2006)). במקרה דנן, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לייחס לחלק מהנכויות הרפואיות של הקטינה, כגון אובדן המיקוד בעין שמאל והצלקות על פניה ועל גופה – משמעות תפקודית חלקית בלבד, ובהתאם העמיד את הנכות התפקודית על שיעור נמוך מזו הרפואית. נוכח האמור, קביעה זו אינה מגלה עילה להתערבותנו. 10. לבסוף, יצוין כי אין לקבל את טענת המערערים בעניין שכר הטרחה, בשים לב להלכה המושרשת, שלפיה בחישוב שכר הטרחה לא ייכללו תגמולי המל"ל, אלא רק סכומים שנפסקו בפועל לטובת הניזוק (ראו: ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191, 197 (1988)). 11. אשר על כן, הערעורים נדחים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ו (29 ספטמבר 2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת