פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7273/98
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותרת: מרכז השלטון המקומי בישראל (ע.ר)
נגד
המשיבים: 1. שר החינוך התרבות והספורט
2. שר האוצר
3. שר הפנים
תאריך הישיבה: כ' באלול התש"ס (20.9.2000)
בשם העותרת: עו"ד מירית דובר
בשם המשיבים: עו"ד אבי ליכט
עתירה למתן צו על-תנאי
פסק-דין
ענייננו זו הפעם בחוק הספריות הציבוריות, התשל"ה1975- (החוק), וביתר דיוק: בספריות הציבוריות שהוקמו ברשויות המקומיות בהליכים שנקבעו בחוק. החוק הינו בבחינת מועט המחזיק את המרובה; אך עשרה סעיפים בו, אך עניינו בהקמתן של ספריות ציבוריות, האמורות להיות פתוחות לקהל הרחב לפני אותם יחידים, המעונינים בקריאת ספרים, ואין ביכולתם לרכוש ספרים כאוות נפשם. על חשיבותו של החוק אין חולקין, ואולם הקשיים מתחילים משמתעוררת שאלת החזקתן של הספריות, והקצבת ממון לקיומן.
כהוראת סעיף 5 לחוק, אמור שר החינוך והתרבות - כיום: שר המדע, התרבות והספורט (שר התרבות) - לקבוע מדי שנה בשנה "בהתייעצות עם שר האוצר ושר הפנים, ולאחר שמיעת דעתם של הרשויות המקומיות והארגונים הציבוריים הנוגעים בדבר, את שיעור השתתפותו של אוצר המדינה בהקמת ספריות ציבוריות, בתחזוקתן ובניהולן." ענייננו בעתירה שבפנינו אין הוא בהקמתן של ספריות ציבוריות אלא "בתחזוקתן ובניהולן".
העותרת לפנינו היא עמותת מרכז השלטון המקומי, והמשיבים לעתירה הם שלושה אלה: שר התרבות, שר האוצר ושר הפנים. טוענת העותרת - ובחוזקה כך היא טוענת - שהמשיבים, בראשם שר התרבות אינם מקיימים את חובתם על-פי החוק אך באשר אין הם משתתפים בעלות הקמתן, תחזוקתן וניהולן של הספריות הציבוריות "בשיעור ריאלי". לטענת העותרת, אין אוצר המדינה משתתף בהחזקתן, אלא בשיעור של כ3- עד 8 אחוזים בלבד מהוצאות החזקתן וניהולן של הספריות הציבוריות, וכי שיעור השתתפות זעום זה יש בו כדי להפר חובה שהוטלה על המדינה בסעיף 5 לחוק. לטענת העותרת, חובה היא המוטלת על המדינה להשתתף בהחזקתן של ספריות ציבוריות בשיעור של 50 אחוז, ולביסוס טענתה זו אוספת העותרת חיזוקים ממקומות אלה ואחרים להודיע ולהיוודע כי כך יש וראוי לפרש את החוק.
משיבה המדינה וטוענת, כי שיעור השתתפותה בהחזקתן ובניהולן של הספריות הציבוריות גבוה הוא מן השיעור שהעותרת נוקבת בו, ולטענה זו מוסיפה היא טענה עקרונית, לאמור, כי אין החוק קובע שיעור פלוני להשתתפות והחזקתן ובניהולן של ספריות ציבוריות; קביעת השיעור, כהוראת סעיף 5 לחוק נתונה לשיקול דעת המדינה; וגם אם אמרנו כי שיעור השתתפות של 0 אחוזים מורד בכוונה החוק, הִנה שיעור השתתפות של המדינה בהחזקתן ובניהולן של ספריות ציבוריות אין בו כדי להפר את החובה המוטלת בחוק.
להשלמת נאמר, כי העותרת מוסיפה טיעוני חוק ומשפט, אך בשים לב למסקנתנו כלהלן, אין צורך שנתעמק באותם טיעונים.
העותרת מעלה לטיעון ולהכרעה שאלות נכבדות, אלא שנראה לנו כי אין צורך להכריע בשאלות אלה בעתירה שלפנינו. הטעם לדבר טעם פשוט הוא: עתירת העותרת היא, כי אוצר המדינה יעניק לרשויות המקומיות תקציב נוסף להחזקתן ולניהולן של הספריות הציבוריות, ואולם עתירה זו, אף שהוגשה לפני זמן, הינה כהיום הזה - בה-בעת - עתירה מאוחרת ועתירה מוקדמת. כיצד כך? ככל ששנת הכספים השוטפת נוגעת בדבר - הלא היא שנת 2000 - תקציב המדינה נקבע זה מכבר, וכי נצווה על המדינה להקציב כספים נוספים לרשויות המקומיות, יהיה על המדינה לגרוע כספים אלה ממקומות אחרים. אותם נפגעים-בכוח אינם עומדים בפנינו, ואך פשוט הוא שלא נוכל לפגוע בזכויותיהם וטענותיהם לא נשמעו בפנינו. לשנת 2000 העתירה היא אפוא עתירה מאוחרת. אשר לשנת 2001 על זו ייאמר, כי עתירת העותרת עתירה מוקדמת היא; שהרי התקציב טרם נקבע, ושר התרבות לא שמע את טיעוני העותרת, שאפשר ישמע את טיעוניה וייעתר לה כבקשתה. בין כך ובין כך, אין צורך שנכריע בעתירה שלפנינו לעת הזו.
רשמנו לפנינו את הודעת פרקליטות המדינה בשם שר התרבות, כי עד שיקבע את שיעור השתתפותו של אוצר המדינה בהחזקתן ובניהולן של הספריות הציבוריות לשנת 2001, ישמע את דברה של העותרת - עמותת מרכז השלטון המקומי - בלב פתוח ובנפש חפצה. ומשיחליט השר את שיחליט וההחלטה לא תישא חן וחסד מלפני העותרת, תוכל זו, למותר לומר, לשוב ולעתור לפנינו כסדר.
ומילה באוזני המחוקק: כהוראת סעיף 7 לחוק: "שירותי ספריה ציבורית יינתנו חינם". הוראה זו נאה וראויה היא; דא עקא, הרשויות המקומיות בארץ אינן עומדות בנטל כבד זה שמטיל עליהן החוק. אם כך ככלל, לא כל שכן בשים לב לשיעור התמיכה הזעום שהרשויות המקומיות זוכות לו מאוצר המדינה להחזקתן של הספריות הציבוריות. מסתבר, כי במצוקתן כי רבה, היו מן הרשויות המקומיות שגבו דמים עבור השימוש בספריות הציבוריות, ועתה עומדות הרשויות המקומיות בפני תביעות ייצוגיות להחזרת כספים ששולמו להן - כספים, אשר שימשו, למותר לומר, להחזקתן של אותן ספריות ציבוריות. לא ידענו מיהם שהגישו תביעות ייצוגיות אלה, ואם אוהבי-ספר הם, נתקשה להבין את מניעיהם להגשת תביעות שהגישו. בין כך ובין אחרת, ראוי שהממשלה תיתן דעתה להוראת- חוק זו, תיתן דעתה ותגמור בדעתה: אם עומדת היא על קיומה ועל ביצועה כהלכתה, כי אז, דומה, ראויות הן הרשויות המקומיות, לכאורה, שהממשלה תגביר את השתתפותה בהחזקתן של הספריות הציבוריות; ואילו אם תגיע הממשלה לכלל מסקנה כי הוראה זו היא בבחינת גזירה שהרשויות המקומיות אינן יכולות לעמוד בה, כי אז תגביר את השתתפותה בהחזקתן של הספריות הציבוריות או תציע לבטל אותה הוראת-חוק. בין כך ובין כך ראויה היא אותה הוראת-חוק - הוראת-חוק ראויה מצד עצמה - כי תיבחן בשנית ויוחלט בה את אשר יוחלט.
סוף דבר: בכפוף לדברים שאמרנו לעיל, אנו מחליטים לדחות את העתירה.
היום, כ' באלול התש"ס (20.9.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98072730.G13