מישל יובל נ. שרות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 7262/09 בבית המשפט העליון רע"ב 7262/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: מישל יובל נ ג ד המשיב: שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (לעניינים מינהליים) בתל-אביב- יפו, שניתנה ביום 25.8.09 ע"י כב' השופט צבי גורפינקל בתיק עע"א 3067/09 בשם המבקשת: עו"ד ירון גיגי בשם המשיב: עו"ד אבינעם סגל-אלעד פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. המבקשת, העצורה בכלא נווה תרצה בקשר עם הליכי הסגרה לארה"ב, והמצויה בחודש השמיני להריונה, עתרה בתאריך 20.8.2009 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בדרישה לאפשר לה לעבור בדיקה רפואית פרטית בקשר עם הריונה המתקדם. המבקשת טענה כי אין אפשרות לביצוע בדיקה כאמור בין כתלי בית הכלא, וכי הבדיקה מחוייבת המציאות נוכח תנאי התברואה הקשים בכלא, לסברתה. המשיב השיב, בתמצית, כי המבקשת מקבלת טיפול רפואי נאות ההולם את מצבה. בית המשפט (כב' השופט צ' גורפינקל) דחה את העתירה בתאריך 25.8.2009, ללא קיום דיון בעל-פה במעמד הצדדים, בקובעו על יסוד תשובת המשיב כי אין להוציא את המבקשת לחופשה לצורך בדיקה, וניתן להיערך לביצוע הבדיקה במתקן רפואי של המשיב. 2. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור, שבגדרו חוזרת המבקשת על עיקר טענותיה בבית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי טעה בית המשפט במתן ההחלטה בעתירה ללא קיום דיון במעמד הצדדים. המשיב הודה בתשובתו, בהגינותו, כי היה מקום לקיום דיון במעמד הצדדים, נוכח הוראתה של תקנה 4 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 (להלן: התקנות), אך הוא סבור כי אין מקום למתן רשות ערעור על ההחלטה ואף כי אין יסוד לקבלת הבקשה לגופה, שכן המבקשת זוכה לטיפול רפואי מקיף וממצה, בהתאם להנחיות הגורמים הרפואיים המקצועיים. 3. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור. דין הערעור – להתקבל. אכן היה מקום במקרה זה לקיים דיון במעמד הצדדים, בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות, המורה כדלקמן: "העתירה תישמע במעמד העותר והמשיב או באי כוחם, במועד שקבע בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על המשיב להשיב תשובה בכתב, בלווית תצהיר או בלעדיו תוך זמן שיורה בית המשפט" (ההדגשה הוספה – ח"מ; השוו ודוקו לתקנה 7(ד) לתקנות, המסמיכה את בית המשפט העליון להחליט בערעור על פי סיכומים בכתב, גם בלא טענות בעל-פה). בדיון כזה ניתן היה לעמוד, בין היתר, על טיב הטיפול הרפואי המדויק הנחוץ למבקשת, לשיטתה, על טענות המשיב בענין הטיפול הרפואי לו זוכה המבקשת, ועל סבירות שיקול דעתו של המשיב בסרבו לאפשר למבקשת לצאת לבדיקה הרפואית הפרטית המבוקשת. יש אפוא להחזיר את הדיון בעתירת המבקשת לבית משפט הנכבד קמא, אשר יידרש לאלתר למכלול ויקבל הודעות מעדכנות מן הצדדים (נוכח חלוף הזמן מאז הגשת העתירה), יקיים דיון במעמד הצדדים ויכריע בעתירה – כטוב בעיניו (ראו: רע"ב 5651/05 אורן נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 28.8.2005)). 4. למותר לציין כי עד להכרעה בעתירת המבקשת, ואף לאחריה, על המשיב מוטלת החובה להבטיח כי המבקשת, המצויה כיום בחודש השמיני להריונה, תזכה לטיפול רפואי הולם ולתנאי מעצר היגייניים ומיטביים בנסיבות הענין, הכל בהתאם להנחיות הגורמים הרפואיים המקצועיים ובמגבלות הנובעות מהיותה של המבקשת עצורה, וזאת למען שמירה על בריאותה של המבקשת ושל עוברה שטרם יצא לאוויר העולם. מתשובת המשיב עולה כי הוא ער היטב לחובתו זו, וחזקה עליו כי יקיימה. 5. אציע אפוא לחבריי לקבל את הערעור, כאמור בסעיף 3 לעיל. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט מלצר. בהחלטה בעניינה של המבקשת זה לא כבר (בש"פ 6713/09 מישל יובל נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסמה), 2.9.09), נזדמן לי לומר: "הפרקליטות בעמדתה באשר למעצר, נוטלת אחריות ביחד עם גורמי שב"ס וגורמי הרפואה בשב"ס, כי הטיפול בעוררת יהא ככל משפטו וחוקתו. אין סיבה לפקפק בכך, אך הפרקליטות מתבקשת לקיים קשר קבוע עם גורמי שירות בתי הסוהר, כדי לעמוד על הטיפול הניתן ולהידרש לפניות ככל שיהיו מטעם העוררת. אני יוצא מן ההנחה כי כך ייעשה, וכי לכשתלד למזל טוב, יינתן כל הטיפול הרלבנטי לה ולולד גם בהמשך... העיקר הוא האמור באשר לטיפול. נושא זה ביסודו עניינו עתירת אסיר, אך סבורני כי בנסיבות יש מקום לעמוד עליו גם כאן" (הדגשה במקור – א"ר). נראה לי כי דברים אלה משתלבים בדברי חברי. אודה כי תמהני על המשיב, שהגם שהוא מסכים כי על פי דין היה מקום לקיים דיון במעמד הצדדים, קרי זכות דיונית לא קוימה, הוא מוסיף את הנוסחה השגורה בפיו באשר לדחיית עתירות אסיר, שרשות ערעור לגביהן ניתנת לשיטתו רק במקרים יוצאי דופן. אפנה לדברים שנאמרו ברע"ב 1687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה), שגם צוטטו בבקשה: "ראשית, אשוב ואציין, כי המדינה חוזרת כדרכה על האמירה כי רשות ערעור בעתירות אסיר ניתנת רק בנסיבות בהן עולה שאלה משפטית או כללית בעלת חשיבות. כבר צוין לא אחת כי יש להבחין בין מקרים שבהם הביקורת השיפוטית בבית המשפט לעניינים מינהליים היתה לאחר הכרעתו של גוף מעין-שיפוטי, כמו ועדת שחרורים והיא כ"גלגול שלישי", לבין כאלה שבהם הביקורת השיפוטית באה אחרי החלטה מינהלית, ואינה בחינת גלגול שלישי (ראו רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם) (חוות דעת השופט גרוניס); רע"ב 2640/09 טורק נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם) ועמדתי בפסקה ה'). אוסיף, כי לדידי גם נושאים אנושיים הבאים לאחר גלגול שיפוטי אחד, במקרים המתאימים, אף שאינם ברום הבעיות המשפטיות והציבוריות, עשוי להינתן להם יומם הערעורי בבית משפט זה; כמובן, צריך הדבר להיעשות במקרים פרטניים. מטבע הדברים רשות זו לכאן ולכאן תינתן במשורה, אך הדלת אינה נעולה לטעמי". מקל וחומר כך, כשלא קוימה זכות דיונית, דבר שאין עליו חולק. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים לפסק דינו של השופט ח' מלצר וכן להערתו של השופט א' רובינשטיין. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, כ"ז באלול התשס"ט (16.9.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09072620_K06.doc אצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il