השרון שרותי טקסי בע"מ נ. מוניות קו 51 בע"מ

החלטה בתיק רע"א 7259/16 בבית המשפט העליון רע"א 7259/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: השרון שרותי טקסי בע"מ נ ג ד המשיבה: מוניות קו 51 בע"מ המשיבים הפורמליים: 1. גריגורי אברמוב 2. מחמד כבהה 3. יואל לוי 4. ראיד אבו מטיר 5. משה אגסי 6. נאאל שייח'ה 7. שאול איפראימוב 8. מחמוד אזבארקה 9. שלווה מנשרוב 10. שלמה דור אל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 43545-07-15 מיום 17.7.2016 שניתנה על- ידי השופט מ' אלטוביה בשם המבקשת והמשיבים הפורמליים: עו"ד גבריאל הרשליקוביץ בשם המשיבה: עו"ד שי גלעד פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) מיום 12.7.2016, בגדרה נדחתה שנית בקשת המבקשת (להלן גם: השרון) לביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה. רקע 2. זוהי בקשת רשות ערעור שלישית במספר במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, ולא אחזור כאן על כל השתלשלות העניינים (להשלמת התמונה ראו רע"א 8837/15 מוניות קו 51 בע"מ נ' טקסי המרכז בע"מ (10.4.2016) (להלן: בקשת רשות הערעור הראשונה); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ (14.6.2016) (להלן: בקשת רשות הערעור השניה)). הרקע הדרוש לענייננו, בתמצית, הוא כדלקמן: המשיבה (להלן גם: מוניות קו 51) מנהלת תביעה אזרחית נגד נתבעים רבים, ביניהם השרון. במוקד התביעה, טענתה של מוניות קו 51 לפיה הנתבעים חורגים מן הרישיון שניתן להם ומפעילים מוניות על קו השירות המוקצה לה. הסעדים המבוקשים בתביעה הם שניים: צו מניעה קבוע, וסעד כספי. בקשה לצו מניעה זמני שביקשה מוניות קו 51 התקבלה ביום 23.11.2015 באופן חלקי, כך שהצו יחול רק כלפי חלק מן הנתבעים. החלטת בית המשפט המחוזי נדונה במסגרת בקשת רשות הערעור הראשונה; לענייננו חשוב לציין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין צו המניעה לא ניתן צו מניעה נגד השרון, ואילו במסגרת החלטתי בבקשת רשות הערעור קבעתי כי צו המניעה יחול גם כלפיה. 3. חלק מן הנתבעים לא הגיש כתב הגנה במועד, והמשיבה ביקשה כי ינתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה. יש להבהיר, כי קבוצת נתבעים זו אינה זהה לנתבעים שעליהם הוחל צו המניעה, אך יש חפיפה מסויימת בין הקבוצות; וכן, כי השרון נמנתה על אותם נתבעים שלא הגישו כתב הגנה. בית המשפט המחוזי נתן פסק דין בעניין זה ביום 26.11.2015 (להלן: פסק הדין), וקבע כי "ניתן בזה פסק דין לפיו צווי המניעה הזמניים מיום 23.11.2015, יהיו לצווי מניעה קבועים [...] במידה שצו המניעה הזמני ניתן נגדם באופן אישי". עוד קבע בית המשפט באשר להיבטים הכספיים של התביעה, כי אלו ידונו בהמשך ההליך. חלק מן הנתבעים שניתן נגדם פסק הדין בהעדר הגנה, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין. בקשה זו התקבלה באופן חלקי: בית המשפט ציין כי נגד חלק מן הנתבעים שביקשו את ביטול פסק הדין ניתן צו מניעה ביום 23.11.2015, וצו זה התבסס על ראיות לכאוריות נגדם – כך שסיכויי ההגנה שלהם אינם מצדיקים את ביטול פסק הדין. יחד עם זאת, מנה בית המשפט המחוזי רשימה של נתבעים שלגביהם קבע כי ככל שיתקבלו טענותיהם אפשר שהתביעה נגדם תידחה, ועל כן קבע שיש לבטל את פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה. 4. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור השניה, שבמסגרתה הלינו חלק מן הנתבעים שפסק הדין נגדם לא בוטל, על האופן שבו בחן בית המשפט המחוזי את סיכויי ההגנה שלהם. במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור קיבלתי טענה זו, והחלטתי כי על בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון את סיכויי ההגנה של אותם נתבעים. בין הנתבעים הללו היתה גם השרון, היא המבקשת בבקשת רשות ערעור זו, אשר ציינה מצדה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא התייחסה אליה במפורש. לא נדרשתי לטענה זו מאחר שבלאו הכי הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי. 5. בית המשפט המחוזי נתן החלטה חדשה ביום 12.7.2016, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור דנא. בהחלטה זו הבהיר בית המשפט המחוזי למען הסר ספק, כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה התייחס רק לנתבעים שנכללו ברשימת הנתבעים שניתן נגדם צו מניעה זמני בהחלטה מיום 23.11.2015, וכי פסק הדין לא ניתן כלפי נתבעים אחרים. זאת, למעט השרון: "אשר הממצאים שנמצאו לכאורה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, לפיהם נהגים הפועלים במסגרתה ביצעו נסיעות פנים בתל אביב, מהווים הפרה של רישיון מס' 5231 שניתן לה הקובע: 'איסור מוחלט על ביצוע נסיעות פנימיות בערים: ת"א ונתניה'" (פסקה 3 להחלטת בית המשפט המחוזי; ההדגשה במקור). הלכה למעשה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הדין שנית, תוך שהוא מבהיר את היקפו של פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. טענות הצדדים 6. זו הפעם, השרון בלבד היא העותרת לקבלת רשות ערעור על ההחלטה. השרון טוענת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פסק הדין שניתן בהעדר הגנה חל גם עליה אינה יכולה לעמוד, וזאת לנוכח קביעתו-שלו כי פסק דין זה מתייחס רק לאותם נתבעים שניתן נגדם צו מניעה זמני בהחלטה מיום 23.11.2015. בהחלטה זו לא ניתן צו מניעה נגד השרון, ומשכך מתחייב כי פסק הדין לא חל עליה. אמנם, בבקשת רשות הערעור הראשונה נקבע כי צו המניעה יחול גם על השרון, ואולם החלטה זו ניתנה רק לאחר שניתן פסק הדין, ולפיכך פסק הדין לא יכול היה להתייחס אליה. קביעתו של בית המשפט לפיה במסגרת הדיון בצו המניעה נמצאו ממצאים לכאוריים לחובתה של השרון אינה מתיישבת עם העובדה שבית המשפט לא החיל עליה את צו המניעה. לפיכך, בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי כי פסק הדין מכוון רק כלפי אותם נתבעים שניתן נגדם צו מניעה זמני, לא יתכן כי פסק הדין מכוון כלפי השרון, והחלתו עליה בשלב זה היא למעשה מתן פסק דין נגדה בדיעבד. עוד הוסיפה השרון וטענה טענות שונות גם לגופו של עניין, בעניין סיכויי ההגנה שלה, והשיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. 7. מוניות קו 51 סבורה שאין להעתר לבקשה. לעמדתה, אין מדובר בפסק דין שניתן בדיעבד, משום שבהחלטה בעניין צו המניעה מיום 23.11.2015 אין התייחסות מפורשת למבקשת, וההחלטה בבקשת רשות הערעור שהחילה את הצו גם עליה היא בבחינת תיקון טעות קולמוס בלבד. עוד נטען כי אף אם מדובר בהחלה בדיעבד של פסק הדין, אין בכך פסול משום שצו המניעה אוסר על השרון את שאסור עליה בלאו הכי לפי דין – להפעיל קווי מוניות בניגוד לתנאי רישיונה. בשולי הדברים הוסיפה מוניות קו 51 וטענה טענות שונות לעניין תום לבה של השרון, ולעניין השיקולים הרלבנטיים לסוגיית ביטול פסק הדין. הכרעה 8. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לעמדתי לא היה מקום לקבוע כי פסק הדין שניתן ביום 26.11.2015 חל גם על השרון, ומשכך יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בהקשר זה. 9. בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, שנדונו בבקשות רשות הערעור הקודמות וכן בהחלטה נשוא בקשה זו, נפלה מפעם לפעם עמימות מסוימת, כנראה מפאת ריבוי הצדדים ומורכבות העניינים השנויים במחלוקת. חלק מן הדברים באו על תיקונם בהחלטותי הקודמות וכן בהחלטות מאוחרות של בית המשפט המחוזי, שהבהיר את דבריו הראשונים. מכל מקום, נשוב ונפרט את השתלשלות העניינים החשובה לענייננו כסדרה: אין חולק כי בהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, בדבר מתן צווי המניעה, לא ניתן צו מניעה נגד השרון. אין מדובר בשגגה. בקשת הבהרה שהגישה מוניות קו 51 בעניין זה לבית המשפט המחוזי סמוך לאחר מתן ההחלטה, נדחתה מן הטעם שמדובר בטענה ערעורית. ימים ספורים לאחר מכן, ניתן פסק דין שהתייחס לנתבעים שלא הגישו כתב הגנה במועד. פסק הדין התייחס לשני הסעדים שהתבקשו בתביעה: צו מניעה קבוע, וסעד כספי. באשר לצו המניעה הקבוע, נקבע כי כל הנתבעים שניתן נגדם צו מניעה זמני ולא הגישו כתב הגנה, יהפוך לגביהם צו המניעה לקבוע. מכאן משתמע, שלא ניתן צו מניעה קבוע כלפי נתבע שלא ניתן נגדו צו מניעה זמני. לאחר מכן התייחס פסק הדין להיבט הכספי של התביעה. מן הדברים לא ברור אם הם מתייחסים לכלל הנתבעים שלא הגישו כתב הגנה, או שהם ממשיכים להתייחס רק לאותם נתבעים שניתן נגדם צו מניעה זמני (ראו גם פסקה 15 להחלטתי בבקשת רשות הערעור השניה). נקודה זו לא הובהרה גם בהחלטה הראשונה בעניין ביטול פסק הדין, החלטה שבוטלה על-ידי בבקשת רשות הערעור השניה; ואולם הדבר הובהר באופן מפורש בהחלטה המחודשת של בית המשפט המחוזי, מושא בקשה זו. בית המשפט המחוזי הבהיר באופן מפורש, כי פסק הדין שניתן ביום 26.11.2015 כוון רק כלפי נתבע שניתן נגדו צו מניעה זמני. 10. ככל שזו אכן היתה כוונת בית המשפט המחוזי, אזי ברור כי פסק הדין שניתן אינו יכול להתייחס למבקשת. נגד השרון לא ניתן צו מניעה זמני על-ידי בית המשפט המחוזי, וכזה היה המצב המשפטי גם בעת שניתן פסק הדין. אמנם, כעבור זמן החלתי את צו המניעה גם על השרון, אולם אין בכך כדי לשנות ממשמעותו של פסק הדין שניתן בשעתו ולהחילו עליה באופן רטרואקטיבי. ברם, בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי על אף שפסק הדין לא התייחס למי שלא ניתן נגדו צו מניעה זמני, הרי שהוא כן התייחס למבקשת באופן מסוים. בראשית דבריו קבע בית המשפט המחוזי כי היות ולא ניתן צו מניעה זמני נגד השרון, הרי שבמסגרת פסק הדין לא ניתן נגדה צו מניעה קבוע; ואולם בד בבד, נקבע שפסק הדין – כנראה בהיבט הכספי שלו – כן מתייחס למבקשת, וזאת משום שנמצאו ממצאים לכאורה, במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, לפיהם נהגים הפועלים במסגרתה ביצעו נסיעות אסורות. 11. קביעה זו מוקשה בעיני מכמה טעמים. ראשית, אין אחיזה בלשונו של פסק הדין לכך שהוא מתייחס דווקא למי שניתן נגדו צו מניעה זמני ולמבקשת. כאמור, את פסק הדין ניתן לפרש כמתייחס רק למי שניתן נגדו צו מניעה, ולחלופין לכלל הנתבעים שלא התגוננו – אולם פרשנות לפיה הוא מתייחס למי שניתן נגדו הצו ולמבקשת בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם לשונו של פסק הדין. שנית, אילו סבר בית המשפט המחוזי כי ישנם ממצאים לכאוריים להפרת הרישיון על-ידי השרון, לא ברור מדוע החליט שלא להחיל עליה את צו המניעה הזמני מעיקרא? אכן, כשלעצמי סברתי כי ישנם ממצאים כאלו ושבגינם יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחיל את צו המניעה הזמני על השרון; אך כאמור, אין מקום ליחס לכך משמעות במסגרת פירושו של פסק הדין שניתן. 12. לאור האמור, אין להלום את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה פסק הדין חל מעיקרו על השרון – ולוּ רק בהיבט של הסעד הכספי. קביעה כזו אינה עולה מלשונו של פסק הדין, ואינה מתיישבת עם החלטת בית המשפט המחוזי עצמו במסגרת הבקשה למתן צו המניעה הזמני. אין מקום ליחס משקל בהקשר זה להחלטתי-שלי בבקשת רשות הערעור הראשונה, שכן היא מאוחרת למתן פסק הדין. לאור הנמקתו והבהרתו של בית המשפט המחוזי עצמו – דין הערעור להתקבל. 13. סוף דבר: החלטת בית המשפט המחוזי, ככל שהיא מתייחסת למבקשת, בטלה. פסק הדין שניתן לא התייחס אליה, וממילא היא רשאית בשלב זה להתגונן מפני התביעה כיתר בעלי הדין. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 5,000 ₪. ניתנה היום, ‏כ"ח בחשון התשע"ז (‏29.11.2016). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16072590_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il