בית חולים הלל יפה נ. גדעון סער

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 72588-03-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערים: 1. בית חולים הלל יפה 2. בית חולים ברזילי נגד המשיבים: המשיבות הפורמאליות: 1. גדעון סער 2. זיו פלד 3. אסף גולדשטיין 1. קופת חולים המאוחדת המרכזית 2. קופת חולים כללית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.1.2025 בת"צ 29582-10-20 שניתנה על ידי כבוד השופטת הדס עובדיה תאריך ישיבה: כ"ח בתמוז התשפ"ה (24.7.2025) בשם המערערים: עו"ד יואב שחם בשם המשיבים 3-1: עו"ד טל רכניץ פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערעור מטעם המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת הדס עובדיה) מיום 26.1.2025 בת"צ 29582-10-20, אשר קיבל בקשה לאישור הסדר פשרה, בכפוף לשינוי לפיו ההסדר לא יקים מעשה בית דין ביחס לתביעות פרטניות של מי מחברי הקבוצה. ביום 18.10.2020 הגישו המשיבים 3-1 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המערערים (שני בתי חולים ממשלתיים) ונגד המשיבות הפורמאליות (שתיים מקופות החולים), בטענה כי האחרונים פגעו בפרטיות מטופליהם כאשר מכרו או מסרו ציוד רפואי שהכיל מידע רפואי אישי, וזאת בניגוד להוראות הדין (להלן: בקשת האישור). לאחר שהוגשו התשובות לבקשת האישור והתגובה להן, התקיים דיון קדם-משפט אשר בעקבותיו פנו הצדדים להליך גישור. הליך זה אומנם לא נשא פרי, אך לאחר דיון קדם-משפט נוסף פנו הצדדים להידברות ישירה ביניהם אשר סופה בסילוק בקשת האישור ביחס לשתי קופות החולים (ראו פסקי דין מהימים 29.10.2024 ו-21.11.2024) ובקשה לאישור הסדר פשרה ביחס לשני בתי החולים הממשלתיים (להלן: הסדר הפשרה המוצע). בתמצית יתואר כי הסדר הפשרה המוצע קובע, בעיקרו של דבר, הסדרה של פעילות המערערים בכל הנוגע להגנה על פרטיות מטופליהם ואבטחת מידע, אשר על פי הנטען מהווה, במכלול, "הסדרה עודפת", דהיינו מעבר לדרישות הדין ומשרד הבריאות. עוד הוסכם על הצדדים כי פסק הדין שייתן תוקף להסדר הפשרה המוצע יקים מעשה בית דין, ביחס לעילות ולטענות שהועלו בבקשת האישור, כלפי כל חברי הקבוצה. עם הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה המוצע, ביקש בית המשפט קמא את עמדת הצדדים באשר לאפשרות להחריג מתחולתו של מעשה בית דין תביעות פרטניות של חברי הקבוצה, וזאת, בשים לב לכך שאין מרכיב של פיצוי לחברי הקבוצה בהסדר הפשרה המוצע. בהודעתם המשותפת מיום 10.12.2024, הבהירו הצדדים כי אין מקום, לעמדתם, לבצע החרגה כאמור, וכי אי-ההחרגה מהווה חלק מהותי מהסדר הפשרה המוצע. הצדדים הוסיפו והסבירו כי היות שהסדר הפשרה המוצע כולל הסדרה עודפת, הכרוכה בעלות כספית שאיננה מבוטלת, יש בכך משום תועלת לחברי הקבוצה והציבור המצדיקה קביעת מעשה בית דין. ביום 26.1.2025 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא המאשר את הסדר הפשרה המוצע אך זאת תוך סייג, ולפיו חרף הסכמת הצדדים הסדר הפשרה לא יקים מעשה בית דין כלפי תביעות פרטניות של חברי הקבוצה. הוטעם, כי "בשים לב לכך כי קרוב לוודאי שנכונה גם טענת המדינה כי לא ניתן לברר את המחלוקת בדבר פגיעה בסודיות הרפואית ובפרטיות המטופלים במתן השירות הרפואי בבתי החולים הממשלתיים במישור הייצוגי [שכן, על פי הטענה, בקשת האישור איננה נכנסת תחת פריט 1 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות) משבתי החולים הממשלתיים אינם בגדר "עוסק" בנסיבות העניין]; פסק דין בהליך זה אינו יכול להוות מעשה בית דין לחסימת תביעות פרטניות" (פסקה 49 לפסק הדין קמא). הערעור, אשר הוגש על ידי המדינה – בשם שני בתי החולים הממשלתיים, ובהסכמת המשיבים 3-1 לקבלתו, מעלה שתי טענות עיקריות: ראשית, כי במישור העקרוני, בית המשפט קמא נעדר סמכות להורות על שינוי מהותי בהוראות הסדר הפשרה ללא הסכמת הצדדים, וביתר שאת – לאחר שאלו הודיעו מפורשות על התנגדותם לשינוי. שנית, ולגופם של דברים, בנסיבות העניין, לאור ההסדרה העודפת שנקבעה בהסדר הפשרה המוצע, המגלמת תועלת לחברי הקבוצה ולציבור, קיימת הצדקה לקביעת מעשה בית דין. ביום 24.7.2025 נערך דיון קדם-ערעור, במסגרתו הוסכם על הצדדים כי הסדר הפשרה המוצע יתוקן, כך שייקבע מעשה בית דין אשר יחסום הגשת תביעות ייצוגיות או פרטניות בסוגיה הנדונה, למעט תביעות פרטניות בגין נזק ממשי וקונקרטי שיוכח, ותוך שיובהר כי חריג זה לא יאפשר הגשת תביעות או העלאת טענות שעניינן פגיעה באוטונומיה ופיצוי ללא הוכחת נזק (הסדר הפשרה לאחר הטמעתו של תיקון זה, ייקרא להלן: הסדר הפשרה המתוקן). בעקבות זאת, ולאור הודעת העדכון מטעם הצדדים מיום 23.7.2025, לפיה התברר כי מחמת טעות לא פורסמה הבקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לקבוע בסעיפים 18(ג) ו-25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות ("ההודעה הראשונה"), נקבע כי הצדדים יגישו נוסח מעודכן לפרסום הודעה לציבור, אשר תפורסם לאחר מתן החלטה בעניין, ולאחר מכן תוגש הודעת עדכון משותפת באשר לערעור דנן. הודעה בעניין הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן – פורסמה, וביום 1.10.2025 הוגשה הודעה מטעם הצדדים, לפיה למיטב ידיעתם, לא הוגשה התנגדות כלשהי להסדר הפשרה המתוקן, או בקשה שלא להימנות עם חברי הקבוצה. משכך, התבקש להורות על קבלת הערעור, במובן זה שהסדר הפשרה המתוקן יאושר. לאחר עיון בערעור ושמיעת טענות הצדדים במסגרת דיון קדם-ערעור, וכן בשים לב להסכמת הצדדים כמתואר בפסקה 7 לעיל, מצאנו כי יש לקבל את הערעור ולהורות על אישורו של הסדר הפשרה המתוקן. נפרט בקצרה. כפי שהובהר בעבר, בפניו של בית המשפט הדן בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית ניצבות שלוש אפשרויות: האחת, לאשר את הסדר הפשרה; השנייה, לקבל את הסכמת הצדדים לשינוי הסדר הפשרה; השלישית, לדחות את הסדר הפשרה. ומכלל הן אתה שומע לאו – בית המשפט אינו רשאי לאשר את הסדר הפשרה באופן חלקי, קרי לשנות את תוכנו ללא הסכמת הצדדים – כך, למעט בעניינים שהוגדרו במפורש בחוק כמסורים לשיקול דעת בית המשפט, כגון מינוי בודק או קביעת הגמול ושכר הטרחה (ראו: סעיף 19(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן סעיפים 18(ז)(2) ו- 19(ב) לחוק. כן ראו: עע"מ 933/19 ברגר נ' עיריית חיפה, פסקה 3 (17.11.2020); ע"א 5653/24 מדינת ישראל – המרכז הרפואי לגליל נ' כהן (25.9.2024)). לפיכך, עת התנגדו הצדדים לשנות מהיקף תחולתו של מעשה בית דין, ספק אם הייתה בפני בית המשפט קמא האפשרות לסייגו. ספק נאמר, ולא ברי, שכן ניתן לטעון שלבית המשפט סמכות טבועה למחוק מהסדר פשרה הוראות החורגות מגדר הנושאים לגביהם רשאים הצדדים להסכים. כך, למשל, אם הצדדים התיימרו לכלול בהסכם הפשרה עילות תביעה, בעלי דין או חברי קבוצה שלא נכללו בבקשת האישור, וזאת מבלי לבקש את תיקון בקשת האישור (וככל שאושר ניהולה, את תיקון התובענה הייצוגית), הרי שהסכמה זו היא חסרת תוקף, ועל כן אפשר שבית המשפט רשאי להתעלם מהסכמות אלה, שמלכתחילה אין להן תוקף (ראו: סעיף 18(ז)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. השוו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 578-576 (2003)). ניתן להניח כי בית המשפט קמא ביסס החלטתו לאשר את הסדר הפשרה המוצע, מבלי שיחסום תביעות פרטניות, על רעיון מסוג זה. כך, לאור הערתו שההצדקה לעשות כן מצויה בהערכתו שקרוב לוודאי שעילת התביעה חורגת מגדרו של חוק תובענות ייצוגיות. ואולם, ככל שזו אכן התרשמותו של בית המשפט, הרי שנשמט הבסיס לניהול ההליך הייצוגי בכללותו, ובכלל זה לאישור הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית. אם כך, הרי שהתוצאה צריכה להיות מחיקת ההליך הייצוגי, ולא אישור הסדר הפשרה (והשוו לסיפא של סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות). התרשמותנו שונה. מבלי לטעת מסמרות בעניין, אנו סבורים כי ברמה הלכאורית בה יש לבחון את הסוגיה בשלב זה, ניתן לנהל תובענה ייצוגית נגד המערערים בנושא בו עוסקת התובענה. זאת ועוד, לגופו של עניין, בעקבות הסכמת הצדדים להחריג מתחולת מעשה בית דין חברי קבוצה שניזוקו נזק ממשי וקונקרטי (למעט בעילות שעניינן פגיעה באוטונומיה ופיצוי ללא הוכחת נזק), התרשמותנו היא כי יש לאשר את הסדר הפשרה, בנוסחו המתוקן, בהיותו "הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (רישא סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות). כך, שכן יש בהסדרה העודפת שהוסכמה משום תועלת המצדיקה ויתור על העילה הקבוצתית (כך, גם לגישת בית המשפט קמא), ואילו הוויתור על תביעות פרטניות הוא מצומצם יחסית, ומתייחס רק לתביעות שהיקף הגשתן בפועל ממילא צפוי להיות מוגבל. סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שהסדר הפשרה המתוקן, כהגדרתו בפסקה 7 לעיל, מאושר בזאת. אין צו להוצאות. המשך יישומו של הסדר הפשרה המתוקן יתבצע מול בית המשפט קמא. בהתאם, הצדדים יגישו לבית המשפט קמא, בתוך 14 ימים ממתן פסק דין זה, נוסח הודעה על אישור הסדר פשרה בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות ("ההודעה השנייה"). בכך מתמצה הטיפול בתיק. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשפ"ו (‏2.12.2025). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת