פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7257/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד בצלאל הוכמן בשם המשיבה 2: בעצמה בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ד"ר רפי רכס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה) התגרשו בשנת 2008 והם מתדיינים באשר לחלוקת הרכוש שלהם. העותר אמור לרכוש את חלקה של המשיבה בדירה שבבעלותם, והם חלוקים בדבר שוויה. השמאות האחרונה של הדירה נערכה ביום 31.12.2012, והמשיבה טוענת שיש לערוך שמאות חדשה. ביום 28.6.2015 נתן המשיב 1 (כב' הדיינים צ' בוארון, א' א' כץ ומ' עמוס. המשיב 1 להלן: בית הדין הגדול) פסק דין ובו החלטה "שיש לעשות שמאות חדשה לדירה" (להלן: פסק הדין הראשון). העותר עתר לבית משפט זה נגד פסק הדין הראשון בטענה לעילת פסלות של אחד הדיינים בבית הדין הגדול. בהסכמת הצדדים והיועץ המשפטי לשיפוט הרבני, החליט בית משפט זה ביום 26.1.2016 להשיב את התיק לבית הדין הגדול "לשמיעת הצדדים בהרכב חדש ולמתן החלטה חדשה" (בג"ץ 7011/05 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (26.1.2016) (להלן: פסק הדין בבג"ץ)). ביום 14.3.2016 דן בית הדין הגדול (כב' הדיינים א' א' כץ, א' הישריק ומ' עמוס) מחדש בתיק. ביום 20.3.2016 הוחלט להחזיר את התיק לבית הדין האזורי כדי שידון בטענות שונות שעלו בדיון, בלי לקבוע דבר בסוגיית השמאות (להלן: פסק הדין השני). בית הדין האזורי בחיפה (כב' הדיינים ד' אדרי, ב"צ הכהן רבין וא' עלי) קבע ביום 13.4.2016 כי פסק הדין השני ביטל את ההחלטות הקודמות של בית הדין הגדול, ובהן ההחלטה לערוך שמאות חדשה. בית הדין האזורי החליט שאין מקום לערוך שמאות חדשה לערך הדירה (להלן: פסק הדין של בית הדין האזורי). המשיבה ערערה על כך. ביום 7.8.2018 נתן בית הדין הגדול (כב' הדיינים ד' ב' לאו, א' איגרא, א' א' כץ) החלטה בערעור (להלן: ההחלטה). בית הדין הגדול קבע שבסמכותו לפרש את פסק הדין השני, ושבפסק דין זה לא התכוון בית הדין הגדול לבטל החלטות קודמות שלו. עוד נקבע כי פסק הדין בבג"ץ לא ביטל את פסק הדין הראשון אלא רק החזיר את התיק לדיון ולהחלטה חדשה. בית הדין הגדול הוסיף שבתור ערכאת ערעור יש בסמכותו לתת כל החלטה שהיה צריך לתת, קיבל את טענות המשיבה וקבע שיש לערוך שמאות חדשה לדירה. מכאן העתירה שלפנינו. העותר מבקש לבטל את ההחלטה. לטענתו, אי אפשר לטעון שפסק הדין בבג"ץ לא ביטל את פסק הדין הראשון, ולכן אי אפשר להסתמך על פסק הדין הראשון כדי לערוך שמאות חדשה. העותר טוען עוד שהמשיבה לא ערערה כדין ובמועד על פסק הדין של בית הדין האזורי אלא רק ביקשה לעכב את ביצועו, ובית הדין הגדול דן בבקשה כאילו מדובר בערעור. עוד נטען שבית הדין הגדול התערב בהסכמות של הצדדים, פגע בקניין של העותר ופעל בחריגה מכללי הצדק הטבעי ומעקרון תום הלב בניהול הליך משפטי. המשיבה, שמייצגת את עצמה, טוענת בתגובתה שההחלטה לערוך שמאות חדשה לדירה היא החלטה נכונה הן לגופה, הן על רקע השתלשלות ההליכים בתיק. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טוען שבית הדין הגדול נתן מתוקף סמכותו תוקף מחודש להחלטה לערוך שמאות חדשה לדירה, משום שבהרכבו החדש הוא הגיע למסקנה שהחלטה זו נכונה וצודקת. למעלה מהנדרש מוסיף היועץ המשפטי לשיפוט הרבני שהחלטה זו נכונה לגופה. עוד נטען כי לא נפלו פגמים דיוניים בהתנהלות ההליך לפני בית הדין הגדול, כי בית הדין הגדול פעל מתוקף סמכותו להידרש לכל העניינים שעולים בערעור, וכי אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית הדין הגדול. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בהליכים בבתי הדין הדתיים אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או אם נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 3042/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי, פסקה 6 (1.5.2018)). הקביעה של בית הדין הגדול שלפיה פסק הדין בבג"ץ לא ביטל את ההחלטה בפסק הדין הראשון – אינה נקייה מספקות. אולם בית הדין הגדול לא ביסס את החלטתו רק עליה. "יתרה מכך", כדבריו, פעל בית הדין הגדול בסמכותו הרחבה כערכאת ערעור להחליט החלטה שנדרשת בתיק (תקנה קנג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. ראו בג"ץ 6073/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 3 (12.11.2018). השוו לתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולסעיף 213 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בית הדין הגדול הגיע למסקנה עצמאית ונתן החלטה חדשה (כפי שהורה פסק הדין בבג"ץ) שמהותה לערוך שמאות חדשה לדירה. הטענות בדבר תוכן ההחלטה ויתר טענות העותר הן ערעוריות באופיין או שהן נסובות סביב ניהול הדיון בעניינו הפרטני. באלו אין עילה להתערבות בית משפט זה (בג"ץ 6641/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 (22.1.2012); בג"ץ 288/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 2 (14.1.2019)). העתירה נדחית אפוא על הסף. מאחר שהמשיבים לא ביקשו לחייב את העותר בהוצאותיהם, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בשבט התשע"ט (‏4.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18072570_M04.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1