פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בש"א 7256/06

מדינת ישראל נ. רותם מיכה

ערעור על החלטת רשם שקבע כי ההליך המתאים לבירור השגות המערערת הוא בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 08/05/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בש"א — בקשות שונות אזרחי.
מספר התיק 7256/06 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה סיווג החלטה שיפוטית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת רשם שקבע כי ההליך המתאים לבירור השגות המערערת הוא בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בש"א 7256/06

מדינת ישראל נ. רותם מיכה

ערעור על החלטת רשם שקבע כי ההליך המתאים לבירור השגות המערערת הוא בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המדינה הגישה ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון, שקבע כי עליה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות על החלטת בית המשפט המחוזי. המחלוקת נסובה סביב תביעה למתן חשבונות שהגיש חוקר פרטי נגד המדינה. המדינה טענה כי ההחלטה הראשונה של המחוזי הייתה פסק דין סופי, בעוד המשיב טען כי מדובר בהחלטת ביניים שכן טרם הוכרע נושא התשלום הכספי. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי בהליכים למתן חשבונות, ההתדיינות מסתיימת רק עם הכרעה בשאלת החבות הכספית הכוללת, ולכן צדק הרשם בקביעתו כי מדובר בהחלטה אחרת הדורשת רשות ערעור.

סוג הליך בקשות שונות אזרחי (בש"א)
הרכב השופטים א' ריבלין
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל

נתבעים

  • רותם מיכה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי מהווה פסק דין סופי.
  • הצדדים ראו בהחלטה הראשונה סוף פסוק לסכסוך.
  • בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטות קודמות להחלטה הראשונה כאל פסק דין.
טיעוני ההגנה
  • בית המשפט המחוזי טרם סיים את מלאכתו שכן לא פסק לעניין התשלומים והוצאות המשפט.
  • ההחלטות שניתנו הן בגדר 'החלטות אחרות' שעליהן ניתן לערער ברשות בלבד.
מחלוקות עובדתיות
  • האם ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי היא פסק דין סופי או החלטה אחרת.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בש"א 7256/06
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט העליון (החלטת רשם)
תקדימים משפטיים
  • ע"א 654/88 אליהו נ' דגן
הפניות לפסקי דין אחרים
  • י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי 524 (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995)

תגיות נושא

  • סדרי דין
  • מתן חשבונות
  • ערעור
  • פסק דין סופי

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בש"א 7256/06 בבית המשפט העליון בש"א 7256/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: רותם מיכה ערעור על החלטת רשם בשם המערער: עו"ד יורם הירשברג; עו"ד יעל ורבה-זלינגר בשם המשיב: עו"ד גיורא אלדן פסק-דין בפני ערעור על החלטתו של כבוד השופט י' מרזל, רשם בבית משפט זה, שבה נקבע כי ההליך המתאים לבירור השגותיה של המערערת הוא במסגרת בקשת רשות ערעור. המשיב הוא חוקר פרטי במקצועו, ובמסגרת הסכם בינו לבין המערערת, הוא חקר עבורה שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות והעלמת מס. בין הצדדים נטושה מחלוקת לעניין שכרו. המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בתובענה למתן חשבונות ולסעד כספי. בהחלטה מיום 8.12.2002 (להלן: ההחלטה הראשונה) נקבע כי על המערערת להעביר למשיב פירוט חשבונות ביחס לחמישים ושלושה נישומים. כעבור כשלוש שנים פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה להשלמת הדיון ולמתן הוראות. המשיב טען כי במסגרת חקירתו נבדקו נישומים נוספים, וגם ביחס אליהם ביקש שהמערערת תמסור לידיו פירוט חשבונות. בתאריך 8.1.2006 קבע בית המשפט המחוזי (להלן: ההחלטה השנייה) כי ההחלטה הראשונה איננה בגדר פסק-דין סופי, כיוון שהיא עוסקת רק במסירת חשבונות, ולא בשאלת התשלום בגינם. בית-המשפט הוסיף וקבע – בהחלטת הבהרה - כי המערערת תמסור למשיב פירוט חשבונות נוספים מעבר לחמישים ושלושה הנישומים שנדונו בהחלטתו הקודמת. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור בזכות לבית משפט זה. עיקר המחלוקת שהובאה בפני כבוד הרשם היא בשאלה אם החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי היא פסק דין סופי או שמא החלטה אחרת. מההכרעה בשאלה זו נגזרת התשובה לשאלה מהו ההליך הראוי בבית-משפט זה - ערעור בזכות או שמא בקשת רשות ערעור. כבוד הרשם קבע כי יש לראות בהחלטה הראשונה כהחלטה אחרת. "כך הדבר לא רק בשל מהותו של הליך מתן חשבונות הכולל ממילא בירור דו-שלבי שטרם נסתיים בעת הגשת ההליך לבית משפט זה" – כך כתב – "ולא רק נוכח העובדה כי בפי המשיב טענות הנוגעות לא רק לחשבונות עצמם אלא לחיוב כספי מטעם המבקשת. אכן, ניכר מכלל הסכסוך בין הצדדים כי סיומו יהא מצוי בפסק דין הקובע את חבותה הכספית של המבקשת". עם זאת, ציין כבוד הרשם את נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, ועמד על-כך ש"הצדדים ראו בינם לבין עצמם את המחלוקת כמסויימת במידת מה לאחר שהועברו חשבונות לגבי חמישים ושלושה נישומים וסכום שהעבירה המבקשת למשיב בגין כך". הרשם החרה והחזיק אחר קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי "אין בנמצא ראיה או הסכמה של המשיב לפיה הסכסוך הכספי נסתיים". לאור הדברים הללו, החליט כבוד הרשם כי ההליך העיקרי כולו טרם הסתיים, ולכן, הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה השנייה, ולברר את מלוא טענותיה של המערערת, היא במסגרת בקשת רשות לערער. החלטתו של כבוד הרשם היא נשוא הערעור הזה. בפני חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם. המערערת ביקשה להדגיש את ייחודם של ההליכים שהתרחשו במקרה זה. לשיטתה, מההחלטה הראשונה עולה בבירור כי מדובר בפסק דין סופי, זאת בין היתר, לאור העובדה שבית-המשפט המחוזי קבע מפורשות כי על המערערת לפרט את גמולו של המשיב, לרבות הפרשי ריבית. עוד הטעימה כי גם בית המשפט המחוזי, בשתי החלטות שקדמו להחלטה השנייה, ראה בהחלטתו הראשונה משום פסק דין: בהחלטתו מיום 3.3.2003 הורה למערערת לערוך השלמות, אך הדגיש – כך לטענתה – כי הרשימה תתייחס לחמישים ושלושה הנישומים ולא מעבר לכך. בהחלטה נוספת מיום 6.3.2006 דחה את בקשתו של המשיב לתיקון ההחלטה הראשונה בדרך של הוספת שני נישומים, וקיבל את עמדתה של המערערת, כי הוספת הנישומים תהווה שינוי של פסק הדין. המערערת מדגישה כי הצדדים ראו בהחלטה הראשונה כסוף פסוק לסכסוך שביניהם. המשיב, מצידו, חזר וטען כי משלא פסק בית המשפט המחוזי לעניין התשלומים והוצאות משפט, טרם סיים את מלאכתו. לפיכך, כל ההחלטות שניתנו עד כה הן בבחינת "החלטות אחרות" שעליהן ניתן לערער ברשות בלבד. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. אכן, משך התנהלות ההליכים, אופן ניהולם וכן התשלומים שכבר הועברו בין הצדדים, מקשים על סיווג ההחלטות במקרה שלפני. יחד עם זאת, ההליך המדובר הוא הליך למתן חשבונות, וכבר נפסק כי בתביעה למתן חשבונות, ההתדיינות מגיעה לסיומה בהכרעתו של בית המשפט במחלוקת לגופם של דברים, היינו, במקרה זה, בשאלת חבותה הכספית הכוללת של המערערת (ראו ע"א 654/88 אליהו נ' דגן, תק-על 90(2) 546 (1990); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי 524 (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995). בנסיבות העניין, נמצא כי ההחלטה הראשונה עוסקת בהעברת חשבונות למשיב, ואינה מכריעה, בהכרח, בכל היבטיה של המחלוקת בין הצדדים. לא ראיתי להתערב בהחלטת כבוד הרשם כי האכסניה הראויה לברר את השגותיה של המערערת היא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' באייר התשס"ז (8.5.07). המשנה-לנשיאה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06072560_P02.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il