חלדון גזאל נ. מדינת ישראל

4 בבית המשפט העליון עפס"פ 72558-03-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. חלדון גזאל 2. עבדאללה גית 3. מנתצר גית 4. נאאל אבו זלטה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' אמנו) בת"פ 74258-02-26 מיום 26.3.2026 בשם המערערים: עו"ד ג'וד מוערף פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט א' אמנו) מיום 26.3.2026 בת"פ 74258-02-26 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. ביום 23.2.2026 הוגש נגד המערערים כתב אישום בגין עבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק. ביום 26.3.2026 התקיים דיון לצורך שמיעת טיעונים לעונש, ובשלב מסוים טען בא-כוח המערערים: "מאחר ובית המשפט הנכבד נתן עמדה לגבי הנאשמים לפני שטענתי לעונש, אבקש דחייה קצרה לשבוע הבא בפני מותב אחר". המותב דחה את הבקשה על אתר בציינו: "מדובר בשיח שהתנהל מחוץ לפרוטוקול בשל כך שב"כ [המערערים – י"ע] העלה בפני ב"כ [המשיבה – י"ע], לאוזניו של בית המשפט כי בבית משפט באשקלון הגיעו להסכמה לעונש של מאסר בן 3 חודשים והתנהל שיח בין הצדדים על כך שמדובר בטעות של [המשיבה – י"ע] וזה אף עלה במסגרת דיונים אחרים בהיכל זה. בית המשפט ציין כי הסכמות של [המשיבה – י"ע] לא מחייבות ואף הפניתי את ב"כ [המערערים – י"ע] לעיין בהחלטות קודמות וגזרי דין שונים אשר נתתי ולרף הענישה אותו אני קובע. בית המשפט בשום שלב לא התייחס באופן ספציפי לנאשמים בתיק זה ולא קבע מראש מה יהיה עונשם, תוך שהבהיר לב"כ [המערערים – י"ע] שמדובר בענישה כללית וכל תיק נבחן בהתאם לנסיבות האישיות של הנאשמים." בהמשך לכך ביקש בא-כוח המערערים שהמותב יפסול את עצמו. באת-כוח המשיבה התנגדה וטענה כי "בית המשפט לא נתן דעתו לתיק הספציפי שכן לא טענו לעונש ובית המשפט לא דיבר באופן ספציפי על התיק הספציפי אלא ככלל על העמדה העונשית בתיקים מסוג זה, שידועה לכול [...]". אולם, בא-כוח המערערים טען שמדובר בתיאור בלתי-מדויק של השיח מחוץ לפרוטוקול, שבמהלכו אמר לו המותב "שאם אני לא לוקח את ההסדר 'הנאשמים שלך נפגעים בסוף'". לטענת בא-כוח המערערים, בהמשך השיח שלא לפרוטוקול אמרה לו באת-כוח המשיבה "שבית משפט נותן 4 חודשים וההסדר הוא 3.5 חודשים". 2. בית המשפט דחה את הבקשה לפסילתו, והדגיש: "בשום שלב בית המשפט לא ציין כי יושתו על הנאשמים בתיק זה 4 חודשים אלא הפנה לגזרי דין קודמים ולענישה במסגרתה הסתיימו תיקים מסוג זה, כמו שציין שהדבר ייבחן בהתאם לנסיבות האישיות שיוצגו במהלך הטיעונים לעונש". המותב הוסיף כי דעתו לא נכבלה, וכי הוא הפנה במהלך הדיון "באופן כללי לגזרי דין אותם הוא גזר". נוכח האמור נקבע כי לא קמה בענייננו עילת פסלות. בהמשך קבע המותב דיון נוסף ליום 31.5.2026, וזאת נוכח הודעת בא-כוח המערערים על כוונתו לערער על החלטת הפסלות ונוכח יציאת המותב לשבתון. 3. מכאן הערעור שלפניי. לטענת המערערים, במהלך השיח שלא לפרוטוקול ביום 26.3.2026 שאל המותב את בא-כוחם "מדוע לא מגיעים להסדר"; ובא-כוח המערערים הסביר שהמשיבה הציעה לו הסדר מחמיר יותר מאלו שמוצעים מטעמה בהליכים בבית משפט השלום באשקלון, ועל כן הוא מסרב להסדר עקב "ההחמרה והפליה בין הנאשמים". לטענת המערערים, בהמשך לכך העיר המותב "כי הוא נותן 4 חודשי מאסר בפועל וכי אם ב"כ המערערים לא יקח את ההסדר המערערים שלו הם אלו שנפגעים". המערערים מוסיפים ומלינים על כך שהמותב לא התייחס באופן ענייני לטענת ההפליה שהעלה בא-כוחם, אלא הסתפק בהסבר מטעם המשיבה שלפי מדובר ב"טעות". המערערים מציינים כי בא-כוחם "נכון להניח, לצורך הערעור, כי בית המשפט קמא לא ביקש להתייחס באופן פרטני דווקא לתיק דנן", אך לשיטתם האירועים שתוארו לעיל מלמדים על גיבוש עמדה ברורה מצד המותב בנוגע לעונש הראוי והצפוי. זאת, בין היתר, עקב דפוס הענישה של המותב בתיקים דומים; עקב "הלחץ הדיוני שנוצר" וניסיונות המותב להניע אותם לגבש הסדר טיעון; ועקב המועד המאוחר שנקבע לדיון הבא בהליך. לצד האמור מדגישים המערערים את הדחיפות הכרוכה בערעורם, בשים לב לעובדה שהם שוהים במעצר מזה זמן מה, ולמועד הדיון הבא שנקבע בבית משפט קמא. 4. לאחר שעיינתי בטענות המערערים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בתשובה. זאת, משלא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים להוכיח שאירועי הדיון מיום 26.3.2026 מקימים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. 5. תחילה אציין שעל פי הדיבר העשירי של דיני פסלות שופט (ראו: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)), "בעל דין הנותן הסכמתו לקיום שיח מחוץ לפרוטוקול לוקח בחשבון, מניה וביה, כי הדברים שייאמרו לא יתועדו בפרוטוקול ולפיכך הנטל להוכיח התבטאות מסוימת הוא, מטבע הדברים, כבד במיוחד". כמו כן, "כאשר מתעוררת בהקשר זה מחלוקת עובדתית בין המותב ובין מבקש הפסלות, קמה חזקה כי גרסת השופט היא זו המתארת נאמנה את ההתרחשויות הרלוונטיות" (שם; כן ראו: ע"פ 4986/23 מעוז נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-10 (17.7.2023) (להלן: עניין מעוז); ע"פ 685/21 בן טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.2.2021)). ומהתם להכא. מן החומרים שלפניי עולה שבדיון מיום 26.3.2026 נערך שיח שלא לפרוטוקול בהסכמת הצדדים (ולמצער המערערים אינם טוענים אחרת). בהמשך הדיון טען בא-כוח המערערים שהמותב "נתן עמדה לגבי הנאשמים", אך המותב הבהיר בזמן אמת כי "בשום שלב לא התייחס באופן ספציפי לנאשמים בתיק זה ולא קבע מראש מה יהיה עונשם", אלא התייחס לענישה בהליכים דומים בראייה כללית. באת-כוח המשיבה ציינה אף היא במעמד הדיון שהמותב לא דיבר על ההליך הספציפי שלפניו. במסגרת דחיית בקשת הפסלות, שב המותב והדגיש כי "הפנה לגזרי דין קודמים ולענישה במסגרתה הסתיימו תיקים מסוג זה", וכי עניינם של המערערים ייבחן בראי הנסיבות שיציגו במהלך הטיעונים לעונש. 6. בנסיבות אלו, איני סבור כי המערערים עמדו בנטל הכבד לסתירת הבהרותיו העובדתיות של המותב באשר לתוכן השיח שלא לפרוטוקול – ולא למותר להזכיר כי המערערים עצמם הביעו נכונות "להניח, לצורך הערעור, כי בית המשפט קמא לא ביקש להתייחס באופן פרטני דווקא לתיק דנן". משכך, לא שוכנעתי כי המותב הביע עמדה נחרצת בנוגע למערערים עצמם, או בנוגע לעונש שבדעתו לגזור. 7. הטענה שהמותב הציג "דפוס" של ענישה בהליכים מסוג זה, אף היא אינה מקימה עילת פסלות. בפסיקה הובהר לא אחת כי אין פגם עקרוני בכך שמותב יציג בפני הצדדים, במתינות המתבקשת, את המצב המשפטי הרלוונטי ואת הקשיים העומדים בפניהם; וכי העובדה שמותב הביע בעבר עמדה ביחס לסוגיה משפטית מסוימת, אין משמעה שדעתו ננעלה באשר לכל הליך עתידי שבו מתעוררת סוגיה מעין זו (ראו למשל: עפס"פ 73257-09-24 אמנון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (31.10.2024); עניין מעוז, בפסקה 13; ע"פ 4164/21 טויטו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (5.7.2021); ע"א 3104/04 וינוגרד נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פסקאות 5-4 והאסמכתאות שם (9.1.2005); כן ראו והשוו: בג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקאות 7-6 והאסמכתאות שם (החלטה מיום 4.9.2023)). באופן ספציפי, בשלב הטיעונים לעונש "אך טבעי כי תהיה לבית המשפט דעה כלשהי ביחס למתחם הענישה המתאים" – ואין בכך כדי להקים עילת פסלות אוטומטית (ע"פ 8091/17 ארביב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, פסקה 6 (23.10.2017(; ויוער כי באותו מקרה, בדומה לענייננו, התייחס המותב למתחם הענישה בהליך קודם שבו דן (ראו שם, בפסקה 2)). לא מצאתי הצדקה לסטות מנקודות המוצא הללו בענייננו, וזאת בפרט בשים לב להבהרותיו של המותב באשר לדבריו מהדיון. 8. טענת המערערים שהמותב לא התייחס כראוי לטענת ההפליה של בא-כוחם, לא הועלתה בבקשת הפסלות ומשכך לא ניתנה למותב הזדמנות להידרש אליה. לכן ניתן היה להימנע מלדון בטענה מטעם זה בלבד (ע"פ 3504/22 טראבין נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (22.6.2022)). מכל מקום, רק במקרים נדירים וחריגים ביותר תקום עילת פסלות עקב טענות המכוונות לליבת העשייה השיפוטית ולדרך ניהול ההליך, וענייננו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה (השוו: עפס"פ 70693-02-26 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' המשרד להגנת הסביבה, פסקה 11 (11.3.2026); עפ"ס 64067-09-24 קריית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים נ' קול מבשר בהרי ירושלים (ע"ר), פסקה 6 (11.11.2024)). הדברים נכונים גם ביחס להשגות המערערים על ההחלטה בדבר מועד הדיון, אשר נקבע לאחר מתן החלטת הפסלות ולאחר שבא-כוחם הודיע על כוונתו לערער על ההחלטה. מכל מקום, מעיון במערכת "נט המשפט" לא עולה תיעוד לקיומה של בקשה מטעם המערערים להקדמת הדיון, לא כל שכן התייחסות מטעם המותב לבקשה מעין זו. 9. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד ניסן תשפ"ו (01 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא