פלוני נ. מדינת ישראל

5 בבית המשפט העליון עפ"א 72553-03-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין המערערים: 1. מאיר נחום 2. יוסף נחום נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. תאגיד השידור הישראלי 3. וואלה חדשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' נחלון) שניתן ביום 23.3.2026 במ"ת 30209-02-26 תאריך ישיבה: כ"ה בניסן התשפ"ו (12 באפריל 2026) בשם המערערים: עו"ד אריאל עטרי בשם המשיבה 1: בשם המשיב 2: בשם המשיב 3: עו"ד סיגל בלום ורד פלמן אפרת פורשר פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' נחלון) אשר ניתנה ביום 23.3.2026 במ"ת 30209-02-26, במסגרתה הורה בית המשפט על פרסום שמם של המערערים. ביום 9.2.2026 הוגש נגד המערער 1 (מאיר נחום, להלן: מאיר) ואחיו, המערער 2 (יוסף נחום, להלן: יוסף) כתב אישום המייחס למאיר שורה של עבירות נגד ביטחון המדינה, אשר כוללות מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מסירת ידיעה לאויב, שש עבירות לפי סעיף 111 (חלופה ראשונה) לחוק; מסירת ידיעה לאויב שעלולה להיות לתועלתו, ארבע עבירות לפי סעיף 111 (חלופה שניה) לחוק; וכן התחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק. ליוסף מיוחסת מסירת ידיעה לאויב כמבצע בצוותא, עבירה לפי סעיף 111 (חלופה ראשונה) לחוק בצירוף סעיף 29(א) לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, מאיר ניהל קשר מתמשך עם סוכן חוץ מטעם גורמי המודיעין באיראן, תוך שימוש בזהויות בדויות והצגת מצג שווא שמדובר באנשים שונים, לרבות בחיילים המשרתים ביחידת המודיעין 8200, ומסר לסוכן מידע בשמם. בנוסף, מאיר מסר לגורמי המודיעין באיראן כי אזרח איראני, שפרטיו אותרו על ידי יוסף ברשת הטלגרם, סייע בחיסול בכירי צבא איראנים בשליחותה של מדינת ישראל. עוד מסר מאיר לגורמי המודיעין באיראן פרטים מסוימים על סמך מידע שהגיע אליו מגורמים צבאיים. בתמורה קיבל מאיר מגורמי המודיעין באיראן סכומי כסף משמעותיים, שחלק קטן מהם העביר לאחיו יוסף. מאיר נעצר ביום 18.1.2026. יוסף שוחרר כבר בשלב החקירה בתנאים מגבילים, אשר כוללים מעצר בית מלא, ובהמשך ניתן לו חלון התאווררות למשך שעתיים בשבוע. ביום 23.3.2026, בית המשפט המחוזי (השופט א' נחלון) הורה על מעצרו של מאיר עד לתום משפטו – זאת, בין היתר, לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו. ביום 23.3.2026, בית המשפט המחוזי הורה על ביטול איסור הפרסום על פרטי המערערים החל מיום 30.3.2026 בשעה 11:00, נוכח עקרון פומביות הדיון. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. ביום 29.3.2026 בית משפט זה (השופט י' כשר) הוציא מלפניו צו ארעי שמעכב את ביצוע ההחלטה מושא הערעור עד למתן החלטה אחרת. לטענת המערערים, פרסום שמותיהם יסב נזק נפשי חמור ליוסף ויחשוף את שניהם – ובמיוחד את מאיר – לפגיעה מצד גורמים איראניים. המערערים מפרטים ומדגישים את הסיכון מפגיעה על ידי האויב האיראני, שכן כתב האישום מייחס להם מעשה מרמה שביצעו כלפי המודיעין האיראני שאנשיו שילמו למערערים (באמצעות מאיר) סכומי כסף משמעותיים. לטענתם, פרסום פרטיהם יחשוף אותם לאויב שיבקש לפגוע בהם על-מנת ללמד לקח אחרים. כראיה לקיומה של סכנה כאמור, מציינים המערערים את שיחת הטלפון שקיבל בא-כוחם מגורם שהתחזה כמי ששהה במעצר עם המערערים וביקש פרטי משפחה. שיחה זו עוררה חשד שגורמים איראניים מבקשים לזהות את המערערים כדי לנקום בהם ובבני משפחותיהם. המערערים טוענים כי שיחה זו עלולה להיות "הסנונית הראשונה" לניסיון הפגיעה בהם ובבני משפחתם על ידי גורמים איראניים. לטענת המערערים, מדובר בסכנה אשר עולה כדי "טעם מיוחד" לאיסור הפרסום המבוקש. בהקשרו של הנזק הנפשי הנטען ביחס ליוסף, הוטעם כי מעצרו האלים הוביל לתופעות פוסט-טראומטיות קשות, והוא נמצא כעת באשפוז יום פסיכיאטרי. עוד נטען כי עם הודעת המדינה על חזרתה מהתנגדותה לפרסום שמות המערערים, חלה אצל יוסף החמרה במצבו הנפשי אשר נובעת מהחשש מפרסום. הגורמים המטפלים ביוסף ממליצים להשאיר את הצו האוסר על פרסום שמות המערערים על כנו על-מנת למנוע החמרה נוספת במצבו הנפשי של יוסף ולשמור על סיכויי שיקומו. לטענת המערערים, טעם זה הינו בגדר "טעם מיוחד" המצדיק את אי-התרת פרטיהם המזהים של המערערים בפרסום. בהקשר זה, המערערים מוסיפים ומציינים כי פרסום פרטיו של אחד מהם בהכרח יפרסם ברבים את אחיו – זאת, בין היתר, לנוכח האמור בכתב האישום. מנגד, נציגותיהם של המשיבים 2 ו-3 טוענות כי ההחלטה מושא הערעור היא החלטה נכונה כאשר הן סומכות את ידיהן על טעמי ההחלטה ומדגישות את חשיבותם של עקרון פומביות הדיון ושל זכות הציבור לדעת. באת-כוח המדינה, אף היא טענה בזכות התרת הפרסום, זאת מאחר שהטעמים הביטחוניים שתמכו קודם-לכן באיסור הפרסום אינם עוד בנמצא. כללי המשפט שחלים בכגון דא נקבעו בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), אשר קובע כדלקמן: "בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת". הווה אומר: הטלת איסור פרסום על שמו של נאשם אחרי הגשת כתב אישום היא בגדר חריג שבחריגים, השמור למקרי קצה בהם עלול הפרסום, בדרגת הסתברות גבוהה, להביא לנזק חמור עד-מאד ייחודי לנאשם (ראו, מני רבים: החלטת השופטת ר' רונן ברע"פ 63443-01-25 צמח נ' מדינת ישראל, פסקאות 14-13 ‏(26.2.2025‏)‏). כפי שהזדמן לי להבהיר, בהסתמך על האמור בחוק בתי המשפט ובפסיקתו של בית משפט זה – "הוראה זו [שבסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט] מבחינה בין חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום – אשר יכול שיימצא ראוי להגנה מפני פרסום שמו, כשהדבר עלול לגרום לו נזק חמור (ראו: דברי הסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 31) (איסור פרסום), התשס"א-2001, סה"ח התשס"א 496; וכן בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658 (2004); בש"פ 1039/19 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' שופטת אלמונית (‏13.3.2019)) – לבין נאשם החוסה בצלו של כתב אישום. לא הרי חשוד כהרי נאשם. פרסום שמו של חשוד נקבע על יסוד איזון אינטרסים: כאשר נזקו של החשוד מפרסום שמו הוא נזק חמור אשר מאפיל על העניין הציבורי שבפרסום, יהא בית המשפט רשאי – ולעתים, אף חייב – לאסור על הפרסום. אולם, כאשר החשוד הופך להיות נאשם, תוצאת האיזון משתנה: למרות שהפרסום עלול להסב לנאשם נזק חמור, האיסור ממנו הוא נהנה בהיותו חשוד פוקע מאליו, "אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת", כאמור בסיפא של סעיף 70(ה1)(1) לחוק. סיפא זה מלמד על כך שלהמשכו של איסור הפרסום דרושים טעמים מיוחדים אשר מוסיפים משקל לנזקו של החשוד שהפך לנאשם. זאת, מאחר שהאינטרס הציבורי שבפרסום שמו של נאשם עולה על זה שבפרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום. במסגרתו של משפט פלילי גופו, לפומביות הדיון יש מן הסתם משקל רב יותר מאשר בהליכי חקירה ומעצר שלפני הגשת כתב אישום (ראו: איתן לבונטין "על הסמכות להגביל פרסום שמות חשודים" משפטים ל (תש"ס) 249, 251, 257-256). זאת ועוד. סעיף 68 לחוק בתי המשפט, אשר מעגן בתוכו את העיקרון של פומביות הדיון (ראו: סעיף 68(א) לחוק), מסייג עיקרון זה בהתירו לבתי המשפט לקיים דיון בדלתיים סגורות על-מנת להגן, בין היתר, על "נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998" (ראו: סעיף 68(ב)(5) לחוק), או על "נאשם בעבירת אלימות כלפי בן משפחה כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991" (ראו: סעיף 68(ב)(13) לחוק). הגנה מיוחדת זו לא ניתנה לנאשמים בעבירות נגד ביטחון המדינה – דבר שמלמדנו על כך שהטלת איסור על פרסום שמו של נאשם כזה מצריכה טעמים מיוחדים כבדי משקל". ראו: בש"פ 2563/23 חמאדה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-10 ‏(2.4.2023‏). הנזק הנפשי שלקיומו טוען יוסף אינו מבדיל בינו לבין נאשמים אחרים אשר נמצאים במצב דומה במובן זה שפרסום שמותיהם, כמי שביצע לכאורה עבירות חמורות, מביאם למצב דומה ולחוויה טראומטית. על נזק כאמור יש להצר, אך אין הוא מייחד את מצבו של יוסף ועוצמתו אינה גבוהה מספיק בכדי לגבור על עקרון הפומביות ועל זכות הציבור לדעת. זאת ועוד: לטענת המדינה, האירוע האלים שהביא למצבו הטראומטי של יוסף נבע מהתנגדותו למעצר, ועל כן המדינה דוחה את ההאשמה באלימות בלתי חוקית שהלה הטיח בשוטרים שעצרוהו. באשר לחשיפת המערערים לנקמה מצד גורמים איראניים – טענה זו, גם כשמצמידים אליה את השיחה הטלפונית המסתורית שקיבל בא-כוחם, היא בגדר השערה. ברי הוא, כי השערות כאלה אינן מנביעות הסתברות ברמה גבוהה. מטעמים אלה, שוכנעתי שבהחלטה מושא הערעור לא נפל שום פגם. בית המשפט המחוזי עשה את האיזונים הנכונים וקיבל החלטה נכונה. אשר על כן, הערעור נדחה. הצו הארעי שניתן ביום 29.3.2026 מבוטל בזאת. שמות המערערים יהיו מותרים בפרסום באופן מיידי. ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ו (12 אפריל 2026). אלכס שטיין שופט