עמאר טאטור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7241/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7241/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: עמאר טאטור נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן חמו) בת"פ 12251-11-11 תאריך הישיבה: כ"א בטבת התשע"ג (03.01.13) בשם המערער: עו"ד אלביר מני בשם המשיב: עו"ד עדי צימרמן פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן חמו) על המערער בת"פ 12251-11-11. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת החזקת נשק על פי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ונידון לעונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; שנת מאסר על תנאי לבל יעבור בעבירה בה הורשע למשך 3 שנים; וכן קנס בסך 5000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הערעור מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל. הודאת המערער נמסרה במסגרת הסדר טיעון לפיו תהיה התביעה רשאית לעתור לעונש של 10 חודשים ואילו הסנגור יהיה רשאי לטעון באופן חופשי. 2. ואלו העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן. במשך מספר חודשים החזיק המערער באקדח מסוג F.N. שלא כדין. ביום 7.10.2011 ביקש ממנו קרוב משפחתו (להלן: חליל) אקדח לצורך ירי בחתונה, ובאותו ערב נפגשו השניים, והמערער מסר לחליל את האקדח. חליל נשא את האקדח ואביזריו, הובילו למקום מגוריו והותירו ברכבו. למחרת היום הגיע חליל לחתונה כשהוא מצויד באקדח, ובמהלכה ירה 3 יריות. בשעות הערב, לבקשתו של המערער, החזיר לו חליל את האקדח. המערער החזיק באקדח עד שהסגירו לידי המשטרה ביום 24.10.2011. בגין עובדות אלו הורשעו המערער וחליל בעבירת החזקת נשק. בנוסף לכך הורשע חליל גם בעבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק ובעבירת ירי באיזור מגורים על פי סעיף 340א לחוק. באותו כתב אישום מופיע אישום נוסף אשר כוון כנגד חליל ונאשם נוסף, שכנו של חליל (להלן: עאוני). על פי אישום זה החזיק עאוני גם הוא שלא כדין באקדח מסוג F.N. וזאת למשך מספר שנים. כשלושה חודשים לפני ה-15.10.2011 נפגשו השניים, ועאוני ביקש מחליל כי יקבל ממנו את האקדח בשל חשש כי המשטרה תערוך חיפוש. חליל נעתר לבקשה, הסתיר את האקדח בחדר השינה שלו אך השיב את האקדח לאחר מספר ימים, לא לפני שנשא אותו לחתונה בעיר נצרת. בעקבות הודאתם בעובדות אלו הורשעו עאוני וחליל בעבירת החזקת נשק על פי סעיף 144(א) רישא לחוק, ואילו חליל הורשע גם בעבירת נשיאת נשק על פי סעיף 144(ב) רישא לחוק. בגין שני האישומים נגזרו על חליל 26 חודשי מאסר בפועל וכן עונשי מאסר על תנאי וקנס. בעניינו של עאוני הורה בית המשפט המחוזי על הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות על מנת לבדוק אם יוכל לרצות עונש מאסר בדרך זו. לאחר קבלת חוות הדעת גזר בית המשפט את דינו של עאוני ביום 5.11.2012 והעמידו על 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור את העבירה בה הורשע למשך שנתיים; וקנס בסך 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם. על מסגרת דיונית זו נסוב ערעורו של המערער. יצויין כי בהחלטה מיום 17.10.2012 קבע בית משפט זה (מפי כב' השופט נ' סולברג), כי בהסכמת הצדדים יעוכב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המערער עד להכרעה בערעורו, וזאת בכפוף לערבויות שנקבעו בבית המשפט המחוזי. 3. לטענת סנגורו של המערער, בית המשפט קמא החמיר עם מרשו יתר על המידה ובאמתחתו שלוש טענות עיקריות לביסוס העמדה. טענתו הראשונה נוגעת למעשה העבירה עצמו אשר לדבריו נמצא בתחתית המדרג של עבירות הנשק. הטענה השנייה עניינה בשאלת העושה: הסנגור עמד על נסיבותיו האישיות הקשות של המערער ועל התלות המוחלטת שתלויה בו בתו הנכה בשיעור של 100%. טענתו האחרונה נוגעת לעקרון אחידות הענישה. לשיטתו, לא ניתן להצדיק את הפער שבין העונש אשר נגזר על המערער לבין זה שנגזר על עאוני. לגישת הסנגור, לנוכח עקרון אחידות הענישה לא היה על בית המשפט להבחין בין השניים, וודאי שלא לרעתו של המערער. על פי קו זה, אם בכל זאת בוחרים להתעלם מעיקרון האחידות, הרי שהשוואה בין עניינו של המערער לעניינו של עאוני במבחני המעשה והעושה, אמורה להטות את הכף לטובתו של המערער ומצדדת בהקלה בעונשו כך שיוכל לרצותו בעבודות שירות. באת כוח המדינה הדגישה בדבריה כי מדובר בהסדר טיעון אשר בית המשפט כיבד אותו ומכאן כי המערער לקח בחשבון או היה עליו לקחת בחשבון את כלל הסיכויים והסיכונים מבחינתו. לשיטתה, העונש שנגזר הינו מקל ביחס לפסיקה אשר נוטה להחמיר בעבירות נשק, הקלה שניתנת להסבר בשל נסיבותיו המיוחדות של המערער. עוד נטען כי פוטנציאל הסיכון במעשיו של המערער היה גבוה ועל כן ענישה מקלה אף יותר עלולה לפגוע בשיקולי ההרתעה הנחוצים בעבירות מסוג זה. 4. לעבירות הנשק חומרה מיוחדת. מאדם המחזיק בנשק שלא כדין נשקפת מסוכנות, על אחת כמה וכמה כאשר החזקה זו איננה קצרת זמן אלא מתקיימת לאורך מספר חודשים כבמקרה שלפנינו. לא אחת עמד בית משפט זה על הצורך בנקיטת רף מחמיר כלפי עבירות נשק, גם כלפי אלו המצויות לכאורה בשלבים נמוכים יחסית של המדרג (וראו הסקירה המקיפה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בעמ' 31 – 34). בע"פ 5604/11 נאסר נ' מדינת ישראל (5.10.2011) נאמר באשר לעבירת החזקת נשק כי היא "מקימה סיכון ממשי וחמור לציבור ויוצרת פוטנציאל להסלמה עבריינית, ולפיכך מחייבת ליתן ביטוי עונשי הולם ומרתיע באמצעות הרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופה מסוימת". באותו מקרה נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל על אדם אשר הורשע בהחזקת אקדח וכדורים, וזאת על אף נסיבות לקולא שבהם התאפיין המקרה הקונקרטי. חמורה היא אם כן עבירת החזקת הנשק, וחומרה יתירה נודעת לה מקום בו נעשה בנשק שימוש בפועל, כמו במקרה שלפנינו. המערער התבקש לתת את הנשק בו החזיק לצורך ירי בחתונה. לא פעם ולא פעמיים הסתיים אירוע מסוג זה בפגיעה בחפים מפשע שכל חטאם בהשתתפות בשמחה. בית המשפט המחוזי אף התייחס למארג עובדתי זה כתופעה שהפכה ל"מכה אזורית". בשעות שבין בקשתו של חליל לבין המסירה בפועל היה למערער די פנאי להגות בעניין ולהימנע מיצירת הסיכון הכרוך בירי שכזה. למרות האפשרות שהייתה לו להימנע מהמסירה – בחר שלא לעשות כן. משכך, ראוי היה להעמיד את מעשיו של המערער ברף הגבוה של עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת לנוכח הסיכון לו היה שותף ובשל הצורך ליצור הרתעה יעילה כנגד עבירה זו. אופיו של נשק ככלי קטלני אינו מתיר קו ענישה אחר. הנסיבות האישיות של המערער נשקלו אם כן על ידי בית המשפט קמא ולמעשה היוו את המרכיב העיקרי לקולא ולהעמדת עונשו מתחת לזה אשר לו עתרה המדינה, בהתחשב בשיקולים לחומרא המאפיינים את המקרה ובכללם מורכבות התסקיר והרשעותיו הקודמות בעבירות שימוש במסמך מזויף ונהיגה ללא רשיון. במבחני העושה והמעשה, אין אם כן מקום להקלה נוספת בדינו של המערער. אף אם נסכים כי העונש נוטה לחומרה, בל נשכח כי התוצאה נופלת במתחם בו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר טיעון. כמובן, ניתן לערער על עונש שנגזר על נאשם בטווח המוסכם בהסדר הטיעון, אך יינתן משקל לכך כי אף הסנגור בעניין כזה מסכים שזהו עונש אפשרי, ואילו התביעה נמנעה מלמצות את חומרת העונש בבקשתה בפני בית המשפט בכך שהסתפקה בתקרת תקופת העונש המוסכם. לכן, גם אם ניתן היה להטיל עונש מקל יותר, המתווה של הסדר הטיעון בין הצדדים שהתקבל על ידי בית המשפט מהווה משוכה שהמערער לא הצליח לעוברה. גם באשר לסוגיית אחידות הענישה איננו מוצאים עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא. כנגד שלושת הנאשמים הוגש כתב אישום אחד, הם הודו במעמד אחד ודינם נגזר על ידי אותו שופט (כב' השופט י' בן חמו). ההכרה במדרג חומרה בין הנאשמים, ובייחוד בין המערער לבין עאוני, ניכרת כבר מהסדר הטיעון לו הסכימו השלושה במסגרתו הוסכם כי המדינה תבקש כי על המערער יושת עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, ואילו כנגד עאוני הסתפקה המדינה בדרישה להעמדת עונשו על תשעה חודשי מאסר בפועל. על ההבחנה בין השניים עמדה המדינה בטיעוניה לעונש ובית המשפט קמא הרחיב על כך בגזר הדין. נציין כי בגדר הבחנה זו מנה בית המשפט את גילו הצעיר של עאוני ואת נסיבות חייו הקשות במסגרתן נקלע מגיל צעיר לסכסוך משפחתי שגבה חיי אדם רבים ובגינו נמלט לעיר אחרת ונשר מלימודיו. לאור התסקיר בעניינו, בית המשפט קמא מציין כי "טרם הפנים [עאוני] נורמות עברייניות בהתנהגותו". עניינו של המערער שונה. נסיבות חייו קשות גם הן אולם אין בינן לבין החלטתו המתמשכת להחזיק שלא כדין בנשק ולא כלום. כאמור, אין זה עבורו מפגש ראשון עם רשויות אכיפת החוק ולחובתו הרשעות קודמות. עיון בגזר הדין שניתן בעניינו של עאוני מיום 5.11.2012 מלמד כי שיקול אחידות הענישה לא נעלם גם מעיניו של בית המשפט קמא אשר מטעם זה העמיד את עונשו של עאוני על רף הסמוך ככל האפשר לזה של המערער. סוף דבר, גם באשר לשיקול אחידות הענישה, הפער בין העונש שנגזר על המערער ועל עאוני איננו גדול או בלתי מידתי, וגם את קיומו ניתן להסביר על בסיס ההבחנות הקיימות בין שני המעורבים בגדר שיקולים של שוני רלוונטי. 5. הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בימ"ר קישון ביום 26.2.2013 עד השעה 10:00. תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם עד להתייצבותו. ניתן היום, ב' באדר תשע"ג (12.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12072410_Z05.doc נכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il