זיאד טראירה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7241/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7241/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותרים: 1. זיאד טראירה 2. עידה תורכיה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מינהלת התיאום והקישור ביהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשס"ח (10.07.08) בשם העותרים: עו"ד יוחאי שלמה בשם המשיבים: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי יינתן לעותר 1 (להלן: העותר) היתר כניסה לישראל, וכן תעודת זהות ישראלית במסגרת הליך מדורג לאיחוד משפחות. רקע 2. העותר הינו תושב אזור. החל משנת 2000, הוא נשוי לעותרת 2, אזרחית ישראלית, תושבת הכפר עראבה שבגליל. לבני הזוג שני ילדים תושבי הכפר עראבה. ביום 18.3.01, הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות. הבקשה נבחנה על ידי המשיב 1 (להלן: המשיב), ובמסגרת בחינה זו גם נתבקשה עמדת גורמי הביטחון. ביום 1.11.01 הונפק לעותר היתר מת"ק לשנה. 3. ביום 7.2.01 נפתח לעותר תיק מב"ד חקירה במשטרת ישראל בגין התחזות לאחר, כניסה לישראל שלא כדין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (להלן: אירוע 2001). נתון זה לא היה בפני הגורמים במשטרת ישראל כאשר מסרו למשיב כי אין מניעה להנפיק לעותר את היתר המת"ק. 4. בסמוך לתום תוקפו של היתר המת"ק, פנו העותרים בבקשה לחידוש ההיתר. בשלב זה, נערכה בחינה נוספת בעניינו של העותר, ובגידרה נתגלה תיק המב"ד מארוע 2001. כן נפתח בינתיים תיק מב"ד נוסף בעניינו משנת 2002 בגין שהייה בלתי חוקית בישראל. משטרת ישראל המליצה להשהות את הטיפול בבקשה להארכת היתר השהייה עד לסיום הטיפול בתיקי המב"ד. לאחר מכן, העותר היה מעורב בשני אירועים נוספים, בגינם עוכב ונחקר בעבירות של שהייה בלתי חוקית בשנת 2004. אף שבחלק מהתיקים הוגש כנגדו כתב אישום, החליטה המדינה לסגור את כל התיקים התלויים ועומדים בעניינו מהשנים 2001, 2002, ו- 2004, וזאת מטעמים של היעדר ענין לציבור. לאחר סגירת התיקים, הוסרה ההתנגדות הביטחונית בעניינו של העותר, וביום 8.6.04 ניתן לו היתר מת"ק לשנה. 5. ביום 28.6.07 הוגשה עתירה זו. במסגרתה ביקש העותר כי יונפק לו היתר מת"ק. כן ביקש לקבל מעמד בישראל בדרך של שידרוג מעמדו לבעל רשיון ארעי ותעודת זהות ישראלית. 6. בכל הנוגע לבקשת העותר לקבל היתרי מת"ק, העתירה נתייתרה, שכן לעותר ניתן היתר מת"ק לשנה, והכוונה היא לחדש את ההיתר מעת לעת, על פי הנוהלים הקיימים ובהתאם לתנאיהם. 7. אשר לשאלת מעמדו הארעי של העותר והמשך ההליך המדורג ביחס אליו, טוענת המדינה, כי דין העתירה להידחות על הסף, וכן אף לגופה. על הסף – מן הטעם שהעתירה לוקה בשיהוי רב, באי מיצוי הליכים, ובחוסר נקיון כפיים בשל העלמת עובדות מהותיות מבית המשפט. לטענת המדינה, ההליך המדורג הוקפא בעניינו של העותר כבר ב-2002, ואילו העתירה הוגשה רק בשנת 2007; מאז שנת 2002 העותר לא הגיש כל בקשה לחידוש ההליך המדורג, ובמובן זה הוא לא מיצה את ההליכים בטרם פנה לבית משפט זה. כמו כן, העותר לא גילה בעתירה כי התקיימו בעניינו הליכים פליליים כבר בשנת 2001, ובשל כך קמה מניעות בעניינו. לגוף הענין נטען, כי דין העתירה להידחות נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות המוסמכת לסרב לאשר בקשה למתן מעמד על רקע נתונים הנוגעים לעותר הקשורים לתחום הפלילי. כמו כן נטען כי לא ניתן לשדרג את מעמדו לאור חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת השעה) שנכנס לתוקפו ב-12.5.02. חוק זה קובע כי אין לשדרג מעמד של תושב האיזור בנסיבות של איחוד משפחות באופן החורג מהמעמד שהיה לו ערב כניסת החוק לתוקף. העותר גם אינו נכנס לגדר אותם מקרים חריגים שבהם ניתן שידרוג מעמד לתושבי האזור לאחר המועד הקובע על פי חוק הוראת השעה, ולפיכך דין העתירה להידחות גם לגופה. 8. ביום 10.7.08 קיימנו דיון בעתירה. בסיום הדיון החלטנו: "לאחר טיעון, ולאור המלצת בית המשפט, הודיעה המדינה כי תבחן פעם נוספת את עמדתה בהליך זה, בשים לב לנתונים שהיו קיימים בעניינו של העותר בטרם החלטת הממשלה בעניין איחוד משפחות, וזאת בין היתר, באספקלריה של אירועים מאוחרים שהביאו לביטול המבד'ים שהיו תלויים נגדו, ואשר הובילו בשעתו לסירוב לבקשתו." 9. בהודעה מעדכנת שהגישה המדינה היא הסבירה כי לאחר שעניינו של העותר הובא בפניה שנית, היא החליטה שלא לשנות מעמדתה. לדבריה, העותר הביע זלזול בחוקי המדינה בכך שחזר ונכנס לשטח ישראל בלא היתר; כן נטען, כי החלטת הרשות להקפיא את בקשת איחוד המשפחות עד למועד תום בירור ההליכים הפליליים היתה סבירה לשעתה. משהוחלט כי הבקשה להיתרי מת"ק תוקפא, ומאחר שהעותר לא פנה בכל פנייה נוספת בענין זה לאחר סגירת תיקי המב"ד, לא קמה לו זכאות לשידרוג מעמדו קודם להחלטת הממשלה, עליה מתבססת הוראת השעה. יוצא מכך, כי בהתאם למצב המשפטי השורר כיום על פי החוק, לא ניתן לשדרג את מעמדו של העותר. 10. דין העתירה להידחות. יובהר בפתח הדברים, כי לא עומדת בפנינו שאלת הנפקת היתרי מת"ק לעותר מן הטעם שהמשיב הודיע כי הוא נכון להנפיק לעותר היתרים כאלה מעת לעת, בכפוף לנוהלים המקובלים. נותרה סוגיית שידרוג מעמדו של העותר לבעל היתר שהייה זמני ביחס למעמדו הקיים, הנסמך על היתרי מת"ק המתחדשים מעת לעת. 11. בשאלת שידרוג המעמד הארעי, אין מקום להיענות למתן סעד לעותר, וזאת משני טעמים מרכזיים: ראשית, בהתאם למצב המשפטי הנוהג כיום על פי סעיף 4 לחוק הוראת השעה, מנוע שר הפנים משידרוג מעמדם של תושבי איזור כל עוד החוק עומד בתוקפו (סעיף 4 לחוק הוראת השעה). על פי החוק הקיים, שר הפנים, או מפקד האיזור, רשאים להאריך תוקפו של רשיון ישיבה או שהייה קיים, שהיו בידי תושב האיזור ערב תחילת חוק הוראת השעה, אך אין בסמכותם לשדרג את מעמדם של תושבי האיזור, בין על פי חוק הכניסה לישראל, ובין על פי חוק האזרחות. עניינו של העותר לא נכנס גם לגדר אותם מקרים חריגים בהם אפשר וניתן לשדרג מעמד של תושב איזור במסגרת חוק הוראת השעה, וזאת כאשר מבקש השידרוג קיים בפועל את כל התנאים הנדרשים לשידרוג כזה עוד לפני המועד הקובע, אך מטעמים הנעוצים ברשות המוסמכת הקניית המעמד המשודרג לא נסתייעה. עניינו של העותר אינו נכלל בגדר מקרים אלה. החלטת המשיב להקפיא את בקשת העותר לשידרוג מעמדו לאור תיקי המב"ד שהיו תלויים נגדו בגין שהייה בלתי חוקית ועבירות אחרות עד להחלטה לסגור את התיקים, נתקבלה כדין ומשיקולים ענייניים. משמעות הדבר היא, כי עובר למועד הקובע על פי חוק הוראת השעה, לא קיים העותר את התנאים המהותיים הנדרשים לצורך שידרוג מעמדו. לפיכך, אין לראותו כמי שהיה זכאי לשידרוג מעמדו עוד קודם למועד הקובע על פי חוק הוראת השעה. יש לציין, כי התיקים הפליליים כנגד העותר נסגרו לא על רקע של העדר ראיות מספיקות, אלא על רקע של העדר ענין לציבור. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי במועד הקובע היה העותר זכאי לרשיון ארעי. יתר על כן, העותר גם לא הגיש בקשה לשידרוג מעמדו, בין קודם למועד הקובע, ובין לאחריו. מכאן, כי לא ניתן היה לבדוק, אף מעבר לשאלת המניעה הפלילית, האם במועד הבקשה, אילו הוגשה, נתקיימו תנאי כנות קשר הנישואין ודרישת קיום מרכז חיים בישראל, ושאר התנאים הנדרשים לצורך גיבוש הזכאות לשידרוג המעמד. 12. שנית, מושכלות ראשונים הם כי לשר הפנים שיקול דעת רחב אם להעניק מעמד לתושב איזור מכח נישואין לאזרח ישראלי (בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פד"י מו(4) 505, 520; בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פד"י לח(4) 113, 116). במסגרת זו, רשאי השר לשקול שיקולים המתבססים על ראיות מינהליות, ובין היתר, על ראיות המצביעות על כך שהעותר עבר על החוק, וכן שהה שהייה בלתי חוקית בישראל, וזאת גם אם בסופו של דבר ההליכים הפליליים בגין עבירות אלה נתבטלו. בענייננו, הגורם המוסמך הפעיל את שיקול הדעת הרחב שהוקנה לו בחוק בדרך של איזון, שבמסגרתו התיר, מצד אחד, את המשך שהייתו של העותר בישראל עם משפחתו באמצעות היתרי מת"ק המתחדשים מעת לעת. מנגד - נמנע מלהכיר בשדרוג מעמדו האזרחי של העותר לאור הוראות חוק הוראת השעה, ונוכח המניעה הפלילית שהיתה תלויה כנגדו בתקופה הרלבנטית. מניעה זו הביאה לכך שלא ניתן לראות את העותר כמי שהיה זכאי לשידרוג מעמדו האזרחי בתקופה הרלבנטית שבסמוך לפני המועד הקובע על פי החוק. אין לומר, כי סגירת התיקים הפליליים כנגד העותר מטעמים של העדר ענין לציבור מבטלת, מיניה וביה, את ההצדקה העניינית שהיתה קיימת בשעתו להקפאת ההליך המדורג בעניינו מאחר ששר הפנים היה רשאי להסתמך על הראיות המינהליות בתיקי המב"ד, ולבסס עליהן את התנגדותו להכרה בשידרוג המעמד, גם אם בסופו של דבר ההליך הפלילי בעניינו של העותר לא מוצה בשל גורמים הנעוצים באינטרס ציבורי. לאור הטעמים האמורים, דין העתירה להידחות. ניתן היום, י"א בטבת תשס"ט (7.1.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07072410_R06.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il