בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"צ 7237/95
בפני: כבוד השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת ד' דורנר
העותרים: 1.
שוש ערער, חברת מועצת עירית נתניה
2.
אלכס פייט, חבר מועצת עירית נתניה
3.
אריה מוסקוביץ, חבר מועצת עירית נתניה
נגד
המשיבים: 1.
שר הדתות
2.
ראש עירית נתניה
3.
מועצת עירית נתניה
4.
הרבנות המקומית נתניה
עתירה
למתן צו-על-תנאי
תאריך הישיבה: כ"ט
באדר ב' התשנ"ז (07.04.97)
בשם
העותרים: עו"ד רגב אורי
בשם המשיבים: עו"ד נילי ארז (סורוקר)
פסק-דין
השופט י' זמיר:
1. מועצת העיר נתניה נבחרה ביום 2.11.1993. לפי
סעיף 6 לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א1971-, השר לענייני
דתות (הוא המשיב 1) חייב לחדש את הרכב המועצה הדתית תוך ששה חודשים מיום הבחירות.
הסעיף מדבר בלשון של חובה. כמאמרו של השופט חשין:
"לשון
הכתוב הוא שהמחוקק אינו מותיר שיקול דעת לשר לענייני דתות: מצווה הוא עליו לחדש
הרכבה של מועצה דתית ('יחדש') בתום אותם שישה חודשים שקצב... חובה זו שהוטלה על
השר לחדש הרכבה של מועצה דתית, בזמנים קבועים וקצובים - ובלא להותיר כל רווח שהוא
לשיקול דעת - יש בה כדי להדגיש בהדגשת-יתר את הצורך למלא אחרי דבר המחוקק בדייקנות
ובלא כל הרהור וערעור" (בג"צ 2713/92 מפלגת העבודה חולון ואח' נ' השר
לענייני דתות ואח' (טרם פורסם)).
במקרה שלפנינו ברור כי השר לא קיים חובה זאת
בכל הנוגע למועצה הדתית נתניה. מאז הבחירות למועצת העיר נתניה עברו כבר כשלוש וחצי
שנים, והרכב המועצה הדתית לא חודש. שלושת העותרים, שהם חברי מועצת העיר נתניה מטעם
סיעת מר"צ, פנו אל השר והמריצו אותו לקדם את מינוי המועצה הדתית החדשה,
כמצוות החוק, אך הכל ללא הועיל.
עתירה זאת הוגשה לבית המשפט בנובמבר 1995. בית
המשפט הוציא צו-על-תנאי. אך גם בכך לא היה כדי לשנות דבר. המועצה הדתית הישנה
נותרה על כנה ללא שינוי.
2. ההסבר העיקרי למחדל במינוי המועצה הדתית לא
נשמר בסוד ואינו שנוי במחלוקת: ההסבר הוא, שסיעת מר"צ במועצת העיר נתניה
מתכוונת לכלול במכסת מועמדיה למועצה הדתית חברים המשתייכים לתנועה ליהדות מתקדמת.
סיעות מסויימות במועצת העיר והרבנות המקומית מתנגדות לכך, ולכן אינן מוכנות לשתף
פעולה עם השר במינוי המועצה הדתית החדשה. אולם ברור כי התנגדות זאת אינה עומדת
במבחן הדין ולכן גם אינה פוטרת את השר מן החובה לחדש את הרכב המועצה הדתית כפי
שנקבע בחוק. וכך אמר לעניין זה המשנה לנשיא אלון בבג"צ 699/89, 955, 1025 הופמן
ואח' נגד מועצת עיריית ירושלים ואח', פ"ד מח(1) 678, בעמ' 686 ו693-:
"המועמד
מטעם הרשות המקומית לכהונת חבר במועצה הדתית מייצג את הגוף הפוליטי-ציבורי
שבאותה רשות מקומית, שלפי גודלו זכאי הוא למספר זה או אחר של מועמדים לחברות
במועצה הדתית. אין הוא מכהן כחבר במועצה הדתית בתור נציג של השקפת עולם דתית
זו או אחרת, ואין בחברותו במועצה הדתית כדי לתת הכרה והצדקה להשקפת עולם דתית,
לא כזו ולא אחרת, אלא לקיומו של הגוף הציבורי-פוליטי שברשות המקומית, שהוא
משמש כשלוחה וכנציגה במועצה הדתית שבאותה רשות.
.....
המועצה
הדתית היא גוף מינהלי וכל עניינה וסמכותה אינו אלא סיפוק השירותים
הדתיים היהודיים. כחברים במועצה הדתית יכולים לשמש, לפי הפסיקה שבידינו, כל מי
שמעוניין בסיפוק השירותים הדתיים. המועמדים שעמדו לבחירה במועצות העיריות הצהירו
שהם מעוניינים בסיפוק השירותים הדתיים. פסילת מועמדותם של מועמדים אלה מטעמים
שבהשקפת עולם אישית יש בה משום הפליה, והיא סותרת את עקרון השוויון, ודינה
ליבטל".
ראו גם בג"צ 4733/94, 6028, 7105 נאות ואח' נגד
מועצת עיריית חיפה ואח', פ"ד מט(5) 111; בג"צ 2463/96 סיעת מרצ
במועצת עיריית ירושלים ואח' נגד מועצת עיריית ירושלים ואח' (טרם פורסם).
3. סעיף 3(2) לחוק שירותי הדת היהודיים קובע כי
אם הרשות המקומית או הרבנות המקומית לא הציעו את מועמדיהן למועצה הדתית, ולא נענו
לדרישות השר להציע מועמדיהן, רשאי השר להציע בעצמו את מכסת המועמדים שנועדה לרשות
המקומית או לרבנות המקומית, לפי הצורך. במקרה שלפנינו הודיעו הן הרשות המקומית והן
הרבנות המקומית, לשר ואף לבית המשפט, כי אין בדעתן להציע מועמדים, כל אחת מטעמיה.
לפיכך קמה סמכותו של השר לפי החוק לקבוע את המועמדים במקומן.
4. לא זו בלבד. בתשובתו של השר לעתירה (מיום
31.12.95), הודיע השר לבית המשפט כי אם הרשות המקומית והרבנות המקומית לא יציעו את
מועמדיהן עד יום 17.1.96, הוא יעשה שימוש בסמכותו וימנה את המועמדים במקומן. אך
המועד חלף והמועמדים לא מונו. יתירה מזאת, ביום 27.6.96 הודיע השר לבית המשפט כי
הוא מבקש דחייה של חודשיים כדי להשלים את הרכב המועצה הדתית. עברו חודשיים וההרכב
לא הושלם. עכשיו, כשברור כי גם הרשות המקומית וגם הרבנות המקומית אינן מוכנות או
אינן יכולות להציע את מועמדיהן, חייב השר לעשות שימוש בסמכותו, כדי למלא את החובה
שנקבעה בחוק. אכן, לא הובא בפנינו כל טעם שיש בו כדי להצדיק את הפרת החובה להרכיב
מועצה דתית במועד ובאופן שנקבעו בחוק, ואף לא הובא כל טעם שיצדיק המנעות השר
מלהפעיל את הסמכות שהוענקה לו בחוק לצורך מינוי המועצה הדתית.
5. לאחרונה, ביום 12.1.97, הגיש בא-כח השר הודעה
לבית המשפט, ובה נאמר כי באותו יום שלח השר מכתבים לכל הסיעות המרכיבות את מועצת
העיר נתניה בדרישה שיציעו את מועמדיהן למועצה הדתית. בא-כח השר הוסיף ואמר בהודעה
זאת כך:
"המועד
שנקצב לכך הינו 14 יום ובסיומם יציע השר מועמדים למועצה הדתית".
על יסוד הודעה זאת קיבל בית המשפט החלטה ביום
14.1.97, לפיה הוא דוחה את המשך הדיון בעתירה ל45- יום. בית המשפט הוסיף לאמור:
"בתוך מועד זה אמורה להתקבל תגובת הסיעות בעירייה, ופעולת המשיב מס' 1
בעקבותיה (או בלעדיה)". ויש להדגיש: בית המשפט היה מודע לאפשרות שתגובת
הסיעות בעיריה לא תתקבל, מאותה סיבה שמנעה קבלת החלטה על ידי מועצת העיריה עד כה,
ולכן הוסיף בית המשפט לאמור: "או בלעדיה". משמע, תוך פרק זמן זה, כלומר,
עד סוף חודש מרץ 1997, היה על השר לעשות מעשה בהרכבת המועצה הדתית. אך המעשה לא
נעשה. וכיום הוגשה מטעם השר הודעה חדשה לפיה לא עלה בידו להרכיב רשימה מוסכמת של
מועמדים למועצה הדתית, שכן רק שתי סיעות במועצה השיבו לפניית השר. וכדי בזיון
וקצף.
6. בהודעה שהוגשה עכשיו לבית המשפט מציין השר כי
הוא מבקש להגיע לרשימה מוסכמת של חברי המועצה הדתית, שתהיה מקובלת על הכל, ולשם כך
דרוש זמן נוסף. בא-כוח השר לא יכול היה להתחייב בפנינו כי השר יגיע לרשימה מוסכמת,
או כי השר ימנה את המועצה הדתית גם אם לא יגיע לרשימה מוסכמת, תוך זמן סביר.
אף-על-פי כן, אפשר וראוי שהשר ימשיך בנסיון להגיע לרשימה מוסכמת. אולם, בהתחשב
בזמן הרב שחלף לריק, וכן בהתחשב בסיכוי להגיע לרשימה מוסכמת, יש לקצוב זמן לנסיון.
אנחנו קוצבים לצורך זה 45 ימים מהיום. אם השר יצליח להגיע לרשימה מוסכמת, וכן לקבל
את רשימת המועמדים של הרבנות המקומית, תוך פרק זמן זה, מה טוב. אבל, אם לא יצליח
בכך, יהיה עליו להפעיל את סמכותו לפי החוק, ולמנות את המועצה הדתית תוך 45 יום
מהיום, בהתאם להוראות החוק ולעקרונות הפסיקה בנוגע למינוי מועצות דתיות.
7. אי לכך אנו עושים צו מוחלט נגד השר (המשיב 1)
כדלקמן:
השר ימנה את המועצה הדתית נתניה, וישלח את
רשימת החברים שמונו על ידו לפרסום ברשומות, והכל תוך 45 ימים מהיום.
המשיב 1 ישלם את הוצאות המשפט לעותרים בסך
15,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-הדין של השופט י' זמיר.
ניתן היום, י' בניסן תשנ"ז (17.4.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
95072370.I03