יצחק ארבוס נ. בקול - ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים (ע"ר)

פסק-דין בתיק ע"א 7235/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7235/15 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. יצחק ארבוס 2. החברה למחקרים היסטוריים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בקול - ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים (ע"ר) 2. מיח"א - מחנכי ילדי חרשים מועצה ארצית (ע"ר) 3. המכון לקידום החרש בישראל (ע"ר) 4. ארגון הספורט של החרשים בישראל (ע"ר) 5. מכון בית דוד ע"ר) 6. שמע - לחינוך ושיקום ילדים ונוער לקויי שמיעה (ע"ר) 7. האגודה למלחמה בסרטן (ע"ר) 8. בית החולים קריית צאנז ע"ש לניאדו (ע"ר) 9. אגודת החרשים בישראל (ע"ר) 10. קרן קיימת לישראל 11. הימנותא בע"מ 12. האוניברסיטה העברית 13. פורמלי עמותת הגן הבוטני (ע"ר) 14. רשם ההקדשות 15. עו"ד שאול פלס 16. עו"ד אסף פוזנר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק הפ 003406/04 שניתן ביום 27.07.2015 על ידי כב' השופט ר' יעקבי בשם המערערים: עו"ד אריה ארבוס, עו"ד מריה טל-פלר ועו"ד מירז שטראל בשם המשיבים 6-1 ו-9: עו"ד גלעד ברנע בשם המשיבה 7: עו"ד גלעד כ"ץ ועו"ד אלעד ארדן בשם המשיבות 12-10: עו"ד אפי מור ועו"ד ענת טל בשם המשיבה 14: עו"ד האני טרודי בשם המשיבים 16-15: בעצמם ועו"ד ניר סרוק פסק-דין השופט י' עמית: 1. פסק הדין מושא הערעור שבפנינו הוא קצר, ומשכך, אביאו בשלמותו כלשונו (הדגשה במקור – י"ע): 1. עניינו של פסק דין זה בשתי תובענות שטופלו יחדיו (אם כי לא אוחדו באופן פורמאלי). 2. לאחר מהלכים ממושכים ומורכבים, גובש הסכם פשרה כולל ביחס לשתי התובענות. ההסכם הוגש ב-18.3.15 והוא מצוי ב"נט המשפט" בתיק ה"פ 7352/08. בהסכמת הצדדים, ניתן לו אישור עקרוני בדיון שהתקיים ב-19.3.15. עתה ניתן לו תוקף של פסק דין. 3. בדיון הנ"ל הוסכם גם כי נותרת על הפרק רק שאלת ההוצאות ושכר הטרחה (לרבות ליצחק ארבוס) ועל המתכונת הדיונית להכרעה בה (אשר תאפשר לכל הצדדים וגם לארבוס להעלות כל טענות שימצאו לנכון בקשר לכך). 4. שקלתי את מכלול הטענות שהועלו. התחשבתי, בין היתר, בפעולות שבוצעו ע"י הגורמים השונים, בהסכמי שכר הטרחה שאוזכרו ובעמדת רשם ההקדשות. 5. לאחר כל הנ"ל, נקבע כי ישולמו שכר טרחה והוצאות כדלקמן: א. למשרד עו"ד פלס – סכום כולל של 938,808 ש"ח מן ההקדש למען החרשים וכבדי השמיעה. ב. למשרד עו"ד פוזנר – סכום כולל של 156,468 ש"ח מן ההקדש למען החרשים וכבדי השמיעה וסכום כולל של 723,895 ש"ח מן ההקדש למען חולי הסרטן. ג. ליצחק ארבוס – סכום כולל של 250,000 ש"ח, אשר מתוכו ישולם סכום מעוגל של 180,000 ש"ח מן ההקדש למען החרשים וסכום מעוגל של 70,000 ש"ח מן ההקדש למען חולי הסרטן. ד. לא ישולם שכר טרחה נוסף מתוך התמורה המיועדת לנהנים (ללא צורך בהצהרות כלשהן בקשר לכך). 2. בערעור שבפנינו נטען כי המערערים זכאים לשכר טרחה גבוה יותר, בשיעור של 15% לפחות מסכום הפשרה, בהיותם מי שלמעשה זיהו את קיומו של ההקדש, איתרו נאמנים מתאימים והציעו להם לפנות לבית המשפט בבקשה להכריז על ההקדש ולהתמנות לו כנאמנים. עוד נטען, כי זכאותם של המערערים נובעת גם מהתחייבות המשיבה 7 בעניין שיעור שכר טרחתו והוצאותיו של המערער 1 (להלן: המערער), שתורתו-אומנותו מזה עשרות בשנים בגילוי ובאיתור נכסים. 3. המשיבות 12-10 הסכימו להחזרת פסק הדין לבית משפט קמא למתן הנמקה, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לשינוי בסכום הפשרה הסופי והכולל. לשם הזהירות, ונוכח עמדות יתר בעלי הדין, טענו גם לגופם של דברים. מסיכומי המשיבות עולה כי במשא ומתן שהתנהל מול בא-כוח המשיבים 16-15, נפקד שמם של המערערים, אלה לא היו מעורבים כלל בגיבוש הסכם הפשרה. לשיטת המשיבות, הן כלל לא בעלות דברים של המערערים. 4. המשיבים 6 ו-9 הסכימו אף הם להחזרת התיק לבית משפט קמא אך ורק לשם מתן הנמקה (סעיף 18 לסיכומיהם). לגופו של ערעור, נטען כי אין להשית על ההקדש למען החרשים כל סכום נוסף מעבר למה שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. המשיבים 6 ו-9 העלו טיעונים שונים מדוע יש להותיר את פסק הדין על כנו, ובין היתר נטען כי אין ממש בטענות לגבי פועלו של המערער בהקשר של ההקדש ונכסיו. 5. המשיב 15 טען, בין היתר, כי המתווה המוסכם שמכוחו ניתן פסק הדין היה לפי מהותו הסכם לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], הגם שזה לא נזכר במפורש בהסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים. 6. המשיב 16 טען, בין היתר, כי למעשה לא נתבקש כל סעד כנגדו וכי לא היה מקום לצרפו כצד לערעור. לשיטת המשיב 16 אין מדובר ב"משחק סכום אפס" ושכר טרחת עורך-דין שנפסק לזכותו והגמול של המערערים, אם בכלל, אינם קשורים זה בזה. עוד נטען כי נושא ההוצאות נתון ממילא לשיקול דעת הערכאה דלמטה וממילא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. 7. המשיבה 7 הותירה השאלה אם להורות על השבת פסק הדין לבית משפט קמא למתן הנמקה לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 17 לסיכומיה). לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי רשם ההקדשות התנה את הסכמתו לאישור ההסדר בקיומו של סכום "נטו" שייוותר לטובת ההקדשות לאחר פסיקת שכר הטרחה וההוצאות. המשיבה 7 הצביעה על כך שמתוך הסכום שיועד להקדש עבור ציבור חולי הסרטן הופחתו שכ"ט והוצאות בשיעור של 21.3% בעוד שמההקדש למען ציבור כבדי השמיעה הופחתו שכ"ט והוצאות בשיעור של 13.7% בלבד, כך שלמעשה המשיבה 7 היא שקופחה. מכל מקום, לשיטתה אין להפחית עוד יותר את סכום ה"נטו" שנפסק לזכותה. 8. המדינה, בשם רשם ההקדשות (משיב 14), ביקשה להדגיש כי שכר הטרחה וההוצאות של כל הצדדים לא יעלו על הסך הכולל שנקבע בבית משפט קמא. זאת, על אף שרשם ההקדשות אישר בתשובתו למשיבה 7 מיום 21.9.2003 תשלום שכ"ט והוצאות בסכום של 20% כולל מע"מ. ככל שעמדתה זו של המדינה לא תתקבל, ביקשה המדינה לעמוד על עמדתה לגבי הצורך בניהול ההליך כולו. 9. משהאריכו הצדדים בטיעוניהם, אומר בקצרה כי איני רואה להידרש לטיעוניהם לגופו של ערעור. פסק הדין לא ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ובהסכם הדיוני גם לא נאמר כי הצדדים מתירים לבית המשפט לפסוק "על פי שיקול דעתו" או כל נוסחה אחרת, ממנה ניתן לדלות הסכמה לפסיקה על דרך הפשרה. מה עוד, שאין חולק שהמערער לא היה נוכח בישיבה בה הוצג הסכם הפשרה לבית המשפט. משכך, ובהינתן שהמחלוקת היחידה שנותרה בין בעלי הדין לגבי הסכם הפשרה נוגעת לשכר הטרחה וההוצאות, וזו גם המחלוקת היחידה שהביאו להכרעתו של בית משפט קמא, ואף הוגשו טיעונים וסיכומים בנושא זה בלבד, היה על בית משפט קמא לנמק, ולו בקצרה, את פסק דינו. ודוק: במצב הדברים הרגיל, כאשר בית המשפט פוסק שכר טרחה והוצאות, הוא אינו נדרש בכל מקרה להנמקה מאחר שהדברים עולים מעצמם, כעניין שנגרר ונובע מההכרעה בסוגיה העיקרית. לא כך במקרה דנן, ששאלת שכר הטרחה וההוצאות הייתה השאלה היחידה שהונחה לפתחו של בית משפט קמא, מה גם שמדובר בסכומים ניכרים. 10. אשר על כן, אמליץ לחברי לקבל הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שינמק את פסק דינו, ומבלי להידרש לטענת המשיב 16 כי הוא אינו בעל דין בפני עצמו, הגם שבית המשפט קמא מצא לזכותו באופן אישי בהוצאות (ולא את לקוחו). מובהר בזה, כי מאחר שהמערער הגיש טיעוניו בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, הוא מנוע מלטעון כנגד הסכם הפשרה גופו או להעלות טענות החורגות מהמסגרת הדיונית של הסכם הפשרה. למען הסר ספק, בית משפט קמא אינו חייב לקיים דיון במעמד הצדדים, והוא רשאי להסתמך על הטיעונים שהוגשו לו על ידם. 11. המשיבים 16-15 – בהיותם הצדדים היחידים שהתנגדו להחזרת התיק לבית משפט קמא ובכך גררו את המערערים והצדדים האחרים להוצאות מיותרות – יישאו בהוצאות המערערים בסך 4,000 ₪ כל אחד. ניתן היום, ‏י' בשבט התשע"ז (‏6.2.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15072350_E12.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il