מוסביאן משה נ. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה בתיק בג"ץ 7231/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7231/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין העותרים: 1. משה מוסביאן 2. שרה מוסביאן נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. ידידיה לוי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אורי גנור בשם המשיבים: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס פסק-דין השופט מ' חשין: ביום 26 באפריל 1998, סמוך לשעה 15:00, אירעה תאונת דרכים קטלנית בבאר-שבע, בצומת קרית יהודית הידוע בכינויו כ"צומת שרודר". בתאונה זו היו מעורבים אוטובוס בו נהג המשיב 2 ורכב בו נהג יניב מוסביאן ז"ל (המנוח). בתאונה זו נהרג המנוח. משטרת ישראל פתחה בחקירה ולסופה הוחלט שהתאונה היתה בלתי נמנעת וכי אין להעמיד את המשיב 2 לדין. העותרים שלפנינו, הוריו של המנוח, תבעו כי המשיב 2 יועמד לדין בשל גרימת מותו של המנוח, ומשנענו בשלילה בידי הרשויות הגישו את העתירה הנוכחית כנגד היועץ המשפטי. עתירתם היתה זו, שהיועץ המשפטי יעמיד את המשיב 2 לדין פלילי בעבירה של גרימת מוות ברשלנות - עבירה כהגדרתה בסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - וכי אם לא יעשה כן, יסביר וינמק מה-טעם אין הוא עושה כן. פרקליטות המדינה השיבה לעתירה את שהשיבה, בהסבירה על שום מה ולמה הוחלט שלא להעמיד את המשיב 2 לדין. העתירה הוגשה לבית המשפט ביום 13.9.01 ומאז נתמשכו ההליכים והלכו. בשלב מסוים הודיעתנו פרקליטות המדינה כי בקרוב עומד להגיע מגרמניה מכשיר חדש אשר ייחודו הוא ביכולת קריאה מדויקת למדי של דיסקית הטכוגרף שבאוטובוס וכי בדיקה בידי מכשיר זה תאפשר לקבוע במדויק את קצב הבלימה של האוטובוס, נתון שהיה חשוב בשיחזור תאונת הדרכים. ייבואו של המכשיר התעכב זמן לא מעט ורק לאחרונה הגיע המכשיר ארצה. המומחים עשו שימוש במכשיר בענייננו ובעקבות הממצאים שהופקו ממנו הוחלט על הגשת כתב אישום נגד המשיב 2. ואמנם, ביום 7.4.03, הוגש לבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע כתב אישום נגד המשיב 2 בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. ניתן היה לשער כי בהגשת כתב האישום תבוא העתירה לכלל סיום, אלא שלא כך אירע. לאחר הודעת המדינה כי הוחלט על הגשת כתב אישום נגד המשיב 2 בעבירה של גרם מוות ברשלנות, העלו העותרים לפתע דרישה חדשה ולפיה יועמד המשיב 2 לדין בעבירת הריגה כהגדרתה בסעיף 298 לחוק העונשין. המדינה והמשיב 2 מתנגדים לבקשה זו. שקלנו את בקשת העותרים לשינוי כתב האישום שהוגש נגד המשיב 2 והחלטנו כי אין הצדק להיעתר לה. ההליכים שלפנינו התנהלו על-פי דרישת העותרים כי המשיב 2 יועמד לדין בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזה אף נוסח הצו על-תנאי שנתבקש על-ידי העותרים. על תשתית זו שבנו העותרים התנהלה העתירה כל העת, ולא מצאנו הצדק לשנות את החזית למחרת יום החלטתה של המדינה - כדרישת העותרים - להאשים את המשיב 2 בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. אם כך על דרך הכלל, לא כל-שכן משהוגש לבית משפט מוסמך כתב אישום בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. העותרים מוסיפים ומבקשים כי נחייב את המדינה בהוצאות ישירות שעמדו בהן בסך של 50,000 ש"ח. שקלנו גם בקשה זו והחלטנו לחייב את המדינה לשלם לעותרים שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. סוף דבר: אנו מחליטים למחוק את העתירה ולחייב את המדינה לשלם לעותרים סך 15,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד. היום, כ"ה בניסן תשס"ג (27.4.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01072310_G25.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il