פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7228/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7228/11 ע"פ 7273/11 ע"פ 8256/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 7228/11: פלוני המערער בע"פ 7273/11: פלוני המערער בע"פ 8256/11: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.9.11 בת"פ 34649-11-09 שניתן על ידי כבוד השופט ג' נויטל תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשע"ב (16.2.2012) בשם המערער בע"פ 7228/11: עו"ד ירון גיגי בשם המערער בע"פ 7273/11: עו"ד שי נודל בשם המערער בע"פ 8256/11: סימי פלג-קימלוב בשם המשיבה: עו"ד דפנה שמול פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 34649-11-09 (כבוד השופט ג' נויטל) מיום 22.9.2011. 2. נגד שלושת המערערים (יחד עם רביעי, מיכאל עלפי, שנשפט בנפרד, וערעורו נדון בבית משפט זה בע"פ 7901/10 עלפי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.7.2011) (להלן: עלפי)) הוגש כתב אישום משותף במסגרת הסדר טיעון על פיו ביום 12.11.2009, בסמוך לחצות, בעת היותם בגילופין, תקפו ללא כל עילה שלושה עוברי אורח. ח. י. (המערער בע"פ 7273/11, להלן: המערער 1) ניפץ על ראשו של אחד מעוברי האורח בקבוק בירה ובעזרת שבר הבקבוק דקר את השני. לאחר מכן, יחד עם י. ע. (המערער בע"פ 7228/11, להלן: המערער 2) ועם ר. מ. (המערער בע"פ 8256/11, להלן: המערער 3), תקפו את עובר האורח השלישי והיכו אותו בכל חלקי גופו. המערער 1, אשר הוסיף להחזיק בבקבוק הבירה השבור, דקר בעזרת שבר הבקבוק את קורבנם. על בסיס זה, במסגרת הסדר טיעון, הורשע המערער 1 בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובשתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות. כמו כן, הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, בשל תנאי מעצר הבית שבו היה נתון. לצד זאת, צירף המערער 1 שני תיקים נוספים להליך, במסגרתם הורשע בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרת הוראה חוקית, שימוש ברכב בלי רשות. המערערים 3-2 הורשעו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של סיוע לחבלה בנסיבות מחמירות. 3. על בסיס זה נפנה בית המשפט לגזירת הדין. במסגרת זו, התחשב בית המשפט לקולא בהודאת המערערים; בגילם בעת ביצוע העבירה (המערער 1 היה בן 16 וחמישה חודשים בעת ביצוע העבירה, המערער 2 בן 17 ו-11 חודשים והמערער 3 בן 18 וחודש); בחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה; בעברם הפלילי שאינו מכביד של המערערים 2 ו-3 ובהעדרו של עבר פלילי למערער 1; בנסיבותיהם האישיות, הרקע המשפחתי וההליך הטיפולי, ובפרט תפקודו החיובי של המערער 1 במסגרת הליך השיקום. בית המשפט אבחן בין עניינם של המערערים לבין עניינו של עלפי, אשר היה שותף לעבירה ונשפט בנפרד. בתוך כך, עמד בית המשפט על כך שבמקרה של עלפי, עונש המאסר בפועל הוטל במקביל להיותו במעצר עד תום ההליכים בהליך אחר, כי עומדים נגדו אישומים בגין הפרת מעצר בית ותקיפת שוטר וכי לא ניתנה המלצה של שירות המבחן בעניינו. 4. מנגד, עמד בית המשפט על חומרת העבירות כשלעצמן, ועל הנסיבות המחמירות בהן בוצעו. במסגרת זו, אבחן בית המשפט בין תפקידו המרכזי של המערער 1 בביצוע העבירות, לבין העבירות החמורות פחות שביצעו המערערים 2 ו-3. כמו כן, בעניינו של המערער 1 עמד בית המשפט על כך שהוא צירף להליך הנוכחי עבירות נוספות. כן, התייחס בית המשפט להכרה החלקית בלבד של המערערים בחומרת מעשיהם, כפי שמשתקפת מהתסקירים בעניינם. 5. נוכח כל האמור, ומתוך איזון בין שיקולי הגמול וההרתעה מחד, ושיקולי השיקום מאידך, גזר בית המשפט על המערער 1 42 חודשי מאסר בפועל, ועל המערערים 3-2 30 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם), וכן גזר על כל אחד משלושת המערערים 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי בסכום כולל של 3,500 ש"ח למתלוננים. 6. מכאן הערעורים שלפנינו, במסגרתם מערערים המערערים על גזר הדין בלבד, ואינם מעלים כל טענות לעניין הרשעתם בעבירות שיוחסו להם. 7. עיקר טענותיהם של המערערים בהודעת הערעור ובטיעונם לפנינו, הוא כי בית המשפט המחוזי נתן משקל חסר לנסיבות חייהם ולתהליך השיקום שלהם, כמו גם להיות המערערים 2-1 קטינים בעת ביצוע העבירות והיות המערער 3 על סף הקטינות, אף אם מעבר לו. במענה, טענה המדינה כי אין מקום להקל בעונשם של המערערים. לעניינו של המערער 1, טענה המדינה כי חרף תהליך השיקום החיובי שעבר, לגישתה יש מקום לתת משקל של ממש לשיקולי הגמול וההרתעה, ונוכח חומרת העבירות יש להותיר את העונש על כנו. לעניינו של המערער 3 טענה המדינה כי אין בתסקירי שרות המבחן אינדיקציה ברורה להצלחת התהליך השיקומי, וכי ישנו חשש להישנות המעשים. כמו כן, טענה המדינה כי האבחנה בין החלק היחסי של המערערים השונים בביצוע העבירות זכתה למשקל ראוי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 8. בחנו היטב את כלל השיקולים הנוגעים לעונש שעמדו בפני בית המשפט המחוזי, כמו גם את תסקירי המבחן המשלימים בעניינם של המערערים, והתמונה המצטיירת אינה פשוטה. 9. צודקת המשיבה כי חומרת העבירות רבה היא. מדובר במקרה של אלימות קשה. אלימות זו, הפושה ברחובותינו, מערערת את הביטחון הבסיסי ביותר של תושבי המדינה. החובה לפעול לצמצומה של אלימות זו מוטלת לפתחן של כלל הרשויות, לרבות מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט. המציאות בה בני נוער שותים לשכרה, ותחת מעטה השכרות תוקפים עוברי אורח, היא מציאות בלתי נסבלת. סיפור חייהם האישי של המערערים, הדומה לסיפור חייהם של רבים אחרים הנקלעים למצבים דומים, דורש את תשומת ליבן של מערכות הרווחה, החינוך והאכיפה. מציאות של הזנחה ומחסור, בשילוב עם תרבות של שתייה ואלימות, מובילה להתרחשותם של אירועים דוגמת האירוע הנוכחי, שטוב היה לו היו נמנעים עוד בטרם קרו. יחד עם זאת, הרקע האישי הקשה אינו יכול להסיר את האחריות האישית לביצוע העבירות ממבצעיהן. החובה להבחין בין טוב ורע כחובה מוסרית, והחובה לציית לחוק כחובה אזרחית וחברתית, מוטלות לפתחו של היחיד, יהיה הרקע ממנו בא אשר יהיה. לפיכך, אף לגישתנו, בדומה לגישתו של בית המשפט המחוזי, יש לתת בגזר הדין מקום מרכזי לשיקולי הגמול וההרתעה. 10. מנגד, עומדת לנגד עינינו העובדה כי המערערים 2-1 היו קטינים בעת ביצוע המעשה, וכי המערער 3, אף שהיה בגיר, היה על סיפה של קטינות. נקודת האיזון בין שיקולי הגמול והרתעה, לבין שיקולי השיקום, בעבירות שבוצעו על ידי קטינים, שונה מנקודת האיזון בעבירות שבוצעו על ידי בגירים. הנחת המוצא היא כי כאשר בוצעה העבירה על ידי קטין יינתן משקל מוגבר לאפשרות שיקומו ושילובו המחודש בחברה (ראו: ע"פ 346/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2009); ע"פ 4524/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.6.2005); ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.12.2008)). בהקשר זה ציינתי במקרה קודם כי: "יצוין כי השיקול של שיקום מבצע העבירה חזק במיוחד בשעה שמדובר בקטינים, ועל כן, דרך הכלל, בעת גזירת עונשם של עבריינים קטינים יטה בית המשפט להעדיף את השיקול הנוגע לשיקומו של הקטין על פני שיקולי הענישה האחרים. זאת, משום שהקטין עדיין נמצא בשלב בו אישיותו טרם נתגבשה סופית וההנחה היא שבאמצעות טיפול מתאים ניתן יהיה להחזירו למוטב. מלבד סיכויי השיקום של הקטין, מן הראוי ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות, כמו גם לגילו. כך למשל, ככל שהנאשם צעיר יותר, יטה בית המשפט להעדיף הפעלתם של אמצעים שיקומיים על-פני אמצעים עונשיים" (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 8.3.2009) וההפניות שם, וכן ראו את פסק דינו של השופט י' דנציגר בפרשה זו). 11. דברים אלו אף זכו לחיזוק על ידי המחוקק בעת האחרונה, עם חקיקתו של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). תיקון זה (אשר ייכנס לתוקפו בעוד כארבעה חודשים), שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, קובע מפורשות כי גילו של נאשם יכול להוות שיקול הן בקביעת מתחם הענישה הראוי, הן בחריגה לקולא ממתחם ענישה זה (ראו סעיפים 40ג(ב), 40ד לחוק). 12. במקרה הנוכחי, כפי שצוין לעיל, הרקע האישי של שלושת המערערים קשה הוא. כמו כן, לשלושת המערערים אין עבר פלילי מכביד. במצב זה הנטייה היא לתת משקל של ממש לאפשרות שיקומם של המערערים. לצד זאת, העיון בתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם מטה אף הוא את הכף לטובת שיקול השיקום. כך, בעניינו של המערער 1, מעלה תסקיר המבחן המשלים כי במסגרת קהילת נוער הוא עבר תהליך משמעותי ביותר, במסגרתו השלים 12 שנות לימוד, הפסיק לצרוך חומרים ממכרים (לרבות בחופשות), הפך לדמות משמעותית בסביבתו, הכיר בחומרת מעשיו והביע רצון לתקן את דרכיו. לצד זאת הוא הביע אמפתיה לנפגעי העבירות שביצע. המלצת שירות המבחן בעניינו היא כי עונש המאסר בפועל יומר למאסר במסגרת של עבודות שירות שירוצה לאחר סיום התהליך השיקומי. בעניינו של המערער 2, עולה מתסקיר המבחן המשלים, כי הוא החל נוטל חלק בטיפול קבוצתי ופרטני, החל להבין את חומרת מעשיו ומביע מחוייבות להליך הטיפולי. לפיכך, המליץ שירות המבחן על קיצור עונש המאסר שהוטל עליו והמרתו בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד צו מבחן לתקופה של שנתיים. בעניינו של המערער 3, עולה מתסקיר המבחן שהוא מצוי בשלב ראשוני של שיקום. יחד עם זאת, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו. 13. בטרם סיום יצוין כי אף לדידנו יש מקום להבחין בין גזר הדין בעניינו של עלפי, אשר היה בגיר בעת ביצוע המעשים, ואשר נזקפו לחובתו עבירות אלימות נוספות, לבין עניינם של המערערים. 14. על יסוד כל האמור לעיל, לאחר ששקלנו את השיקולים לקולא ולחומרה, מצאנו לנכון לקבל את הערעורים, כמפורט להלן: א. המערער 1 בע"פ 7273/11 (ח. י.) ירצה עונש של 34 חודשי מאסר בפועל. ב. המערער 2 (י. ע.) בע"פ 7228/11 והמערער 3 (ר. מ.) בע"פ 8256/11 ירצו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. החלטתה של השופטת א' חיות מיום 9.10.2011 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער בע"פ 7273/11 (ח. י.) ועל המערער בע"פ 7228/11 (י. ע.) – מבוטלת בזאת, כך שעליהם להתייצב ביום 1.5.2012 עד השעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לתחילת ריצוי עונשם. ניתן היום, י"ב בניסן התשע"ב (4.4.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11072280_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il