עזבון המנוח סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד נ. עזבון המנוח פריד מ

28 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7225/19 ע"א 7415/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"א 7225/19: עזבון המנוח סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד המערער בע"א 7415/19: עו"ד תאופיק ביאדסה נ ג ד המשיבים בע"א 7225/19: 1. עזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד 2. סאמר פריד חג' אחמד 3. עזבון המנוחה רסמייה עלי סעד אבו מוך 4. סנאא פארס חמדאן אלסאנע 5. סמירה מוחמד חמדאן אלסאנע 6. עואטף מוחמד חמדאן בואקנה 7. עו"ד תאופיק ביאדסה 8. אשרף שריף ג'סאר המשיבים בע"א 7415/19: 1. עיזבון המנוח חמדאן בן חג' אחמד פארס 2. עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד 3. עיסאם פריד חג' אחמד 4. חמדאן פריד חג' אחמד 5. חוסאם פריד חג' אחמד 6. האני פריד חג' אחמד 7. סאמר פריד חג' אחמד 8. עיזבון המנוחה רסמייה עלי סעד אבו מוך 9. סנאא פארס חמדאן אלסענה (חג' אחמד) 10. סמירה מוחמד חמדאן יונס 11. עואטף מוחמד חמדאן בוקנה 12. סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד ז"ל 13. איאד סמיר 14. סמיר עלאא 15. אשרף שריף ג'סאר ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 08.08.2019 בתיק א 012650-09-15 תאריך הישיבה: כ"ו בטבת התשפ"ב (30.12.2021) בשם המערער בע"א 7225/19 והמשיבים 14-12 בע"א 7415/19: עו"ד אמיר נאטור בשם המשיבים 6-1 בע"א 7225/19 והמשיבים 4-1 ו-11-7 בע"א 7415/19: עו"ד אלפרד סאדר בשם המשיב 7 בע"א 7225/19 והמערער בע"א 7415/19: עו"ד גלעד כ"ץ בשם המשיב 8 בע"א 7225/19 והמערער בע"א 7415/19: עו"ד נאדר כבהה בשם המשיבים 6-5 בע"א 7415/19: עו"ד ויקטור מנסור פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר). בפסק הדין נקבע כי המערער בע"א 7415/19 (להלן: עו"ד ביאדסה), המערער בע"א 7225/19 (להלן גם: סמיר) ועו"ד אשרף ג'סאר (להלן: עו"ד ג'סאר, וביחד: השלושה) גזלו מהמשיבים 11-2 בע"א 7415/19 (להלן: המשיבים), מניות שהאחרונים היו זכאים להן, וכי השלושה מכרו את המניות והתעשרו שלא כדין על חשבון המשיבים. נפסק אפוא כי השלושה חייבים, ביחד ולחוד, להשיב למשיבים סך של 2,308,775 ₪. הרקע לערעורים 1. בשנת 1944 נפטר חמדאן בן חאג' אחמד בן פארס אבו מוך (להלן: המנוח חמדאן), וביום 10.10.1953 ניתן צו ירושה לעיזבונו בתיק 53/30 על-ידי בית הדין השרעי בטייבה (להלן בהתאמה: צו הירושה המקורי והעיזבון). העיזבון חולק לפי צו הירושה המקורי למספר יורשים (שבינתיים נפטרו, וגם חלק מיורשי היורשים נפטרו), והמשיבים – הם התובעים בבית משפט קמא – זכאים יחד לכ-32.69% מהעיזבון. סמיר, נכדו של המנוח חמדאן, זכאי לכ-4.58% מהעיזבון. 2. העיזבון כלל, בין השאר, 12,800 מניות של הבנק הערבי הפלסטיני (להלן גם: מניות היסוד), שבסמוך לשנת 1947 שינה את שמו לבנק הערבי (להלן גם: הבנק). המניות הופקדו במרכז להפקדת ניירות ערך ברבת עמון (להלן: המרכז לניירות ערך). בשנת 2006 פרסמה הנהלת הבנק הערבי הצעת "אכתתאב" (اكتتاب) – הצעה לבעלי המניות לרכוש מניות נוספות במחיר מופחת (להלן גם: מניות הטבה או מניות מוקצות), באופן שמאפשר להכפיל את מספר המניות המקורי. בתוך כך, כל יורש של מניות זכאי לרכוש מניות הטבה עד כדי חלקו היחסי במניות המקוריות. 3. במסגרת השתלשלות האירועים שתתואר להלן, במהלך החודשים פברואר-מרץ 2006 הועברו לבעלותו של סמיר כל מניות היסוד של המנוח חמדאן, וכן כל מניות ההטבה שהמנוח חמדאן היה זכאי לרכוש – ואז נמכרו בסכום גבוה ממיליון דולר. זאת, בין היתר, תוך שימוש בצו ירושה מזויף, שלפיו סמיר הוא היורש היחיד של המנוח חמדאן. 4. הפרשה "התפוצצה" סביב חודש נובמבר 2007, וביום 6.12.2007 הגיש עו"ד ביאדסה תלונה במשטרה נגד עו"ד ג'סאר, בטענה כי הלה הונה אותו ואת סמיר ושלשל לכיסו את התמורה בגין מכירת המניות הנ"ל. ביום 23.1.2008 קבע בית הדין השרעי בטייבה כי צו הירושה שנעשה בו שימוש בפרשה דנן מזויף. ביום 27.3.2008 הגיש המשיב 5 תלונה במשטרה נגד סמיר, עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר, וביום 23.7.2012 החליטה המשטרה לסגור את התיק מחוסר מראיות. 5. ביום 7.9.2015 הוגשה התביעה דנן לבית משפט קמא נגד השלושה, בטענה כי פעלו ביחד ולחוד לזיוף צו הירושה ולמכירת כל המניות, והתחלקו בתמורה שהתקבלה בסך של כ-5 מיליון ₪. כאמור לעיל וכפי שיפורט להלן, בית משפט קמא קיבל את התביעה וחייב את השלושה, ביחד ולחוד, להשיב למשיבים את חלקם בתמורה ממכירת המניות, לפי חלקם בעיזבון. 6. שני הערעורים המאוחדים שלפנינו הוגשו על-ידי עו"ד ביאדסה ועל ידי עיזבון סמיר (כפי שיפורט בהמשך, סמיר נפטר בטרם הסתיים הליך ההוכחות בבית משפט קמא). השניים טענו כי פעלו בתמימות, לא היו מעורבים במעשי הזיוף ולא קיבלו תמורה ממכירת המניות, וכי ידו של עו"ד ג'סאר היא שהייתה במעל. נטען כי לא היה מקום להטיל עליהם אחריות וחבות כאמור, וכי מכל מקום, התביעה כנגדם התיישנה. עו"ד ג'סאר לא הגיש ערעור על פסק הדין. נספר לקוראים כי עו"ד ג'סאר הסתבך בעבירות פליליות של זיוף ותרמית שביצע כלפי לקוחותיו, שני בנקים מצריים, ונדון בשל כך לתשע שנות מאסר בפועל. על אודות עלילותיו של עו"ד ג'סאר באותה פרשה ניתן לקרוא בע"פ 1082/14 ג'סאר נ' מדינת ישראל (23.7.2015). אקדים ואומר כי עו"ד ג'סאר הוא שעומד מאחורי הפרשה שלפנינו, הוא היוזם והמושך בחוטים, הוא שביצע את אקט מכירת המניות והוא שקיבל לידיו את התמורה בסכום העומד על כ-5 מיליון ש"ח. השאלה מושא שני הערעורים שלפנינו היא אם עו"ד ביאדסה וסמיר היו שותפיו של עו"ד ג'סאר למעשי הקנוניה והזיוף. 7. להלן נדון אפוא בשאלת מעורבותם של סמיר ושל עו"ד ביאדסה בפרשה הנ"ל, ולאחר מכן בטענת ההתיישנות. לצורך דיון בסוגיה הראשונה, נסקור תחילה את עיקרי השתלשלות האירועים, כפי שהם נלמדים מפסק דינו של בית משפט קמא ומהראיות שניצבו בפניו. התשתית העובדתית 8. ביום 1.2.2006 התקשר עו"ד ג'סאר לעו"ד ונוטריון בשם רפיק ג'בארין, וביקש ממנו לתרגם ולאשר באישור נוטריוני צו ירושה שמספרו 2001/116, שניתן לכאורה ביום 7.5.2002 על-ידי בית הדין השרעי בטייבה, ולפיו סמיר הוא יורשו היחיד של המנוח חמדאן. עו"ד ג'בארין, שלא הכיר את עו"ד ג'סאר, ביקש ממנו לראות את מסמך המקור של צו הירושה. עו"ד ג'סאר שלח את צו הירושה למשרדו של עו"ד ג'בארין באמצעות אדם שאינו מוכר לאחרון (לא מדובר בעו"ד ביאדסה, שאותו מכיר עו"ד ג'בארין), ועו"ד ג'בארין ביצע את התרגום והאימות, ואת התשלום קיבל בשיק משוך על ידי אשרף ג'סאר. יצוין כבר עתה כי צו הירושה 2001/116 הוא צו הירושה המזויף, וכך הוא ייקרא להלן. 9. למחרת, ביום 2.2.2006 הגיעו עו"ד ביאדסה וסמיר למשרדו של עו"ד ונוטריון ריאד אבו פול (להלן: עו"ד אבו פול). בידי עו"ד ביאדסה היה כבר נוסח מודפס של ייפוי כוח, שלטענתו הועבר אליו על-ידי עו"ד ג'סאר. במסגרת ייפוי הכוח, שסומן במספר 3/2006, הצהיר סמיר כי הוא "יורשו של המנוח חמדאן" לפי צו ירושה מס' 1945/116 (כזכור, מספרו של צו הירושה המזויף הוא 2001/116, ושל המקורי – 53/30); וכי הוא מסמיך את עו"ד ביאדסה לייצגו ולחתום בשמו בכל הנוגע ל"מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי הרשומות על שם חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס (משקיע מס' 21) [...] וכן לערוך בירורים, לחתום ולמנות את מי שצריך כדי לטפל בכל העניינים הקשורים למניות אלו ולפעול כפי שהוא מוצא לנכון, לרבות בעניין האכתתאב, תשלום מסים, מכירה וקנייה של מניות" (להלן: ייפוי הכוח הראשון). יצוין כי בפני עו"ד אבו פול לא הוצג צו ירושה, שכן כל שנדרש הוא לאמת את חתימתו של סמיר על ייפוי הכוח. בנוסח ייפוי הכוח, בטרם נחתם ואושר, הייתה טעות במספר הזהות של סמיר ובשמו. נוסח מתוקן נשלח אפוא לעו"ד אבו פול בפקס ממשרדו של עו"ד ביאדסה, וזהו הנוסח שאושר על-ידי עו"ד אבו פול. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי "ברור שיפוי הכוח הודפס במשרדו של ביאדסה, וככזה היה ער לתוכנו". 10. לאחר שייפוי הכוח הראשון אומת ואושר על-ידי עו"ד אבו פול, ייפוי הכוח זויף על ידי מאן דהו, כך שמספר צו הירושה שצוין בו שונה למספרו של צו הירושה המזויף – 2001/116 – באופן שבולט לעין במסמך. ייפוי הכוח הראשון לאחר זיופו ייקרא להלן: ייפוי הכוח המזויף. אקדים ואומר כי באירועים שיפורטו להלן נעשה שימוש רק בייפוי הכוח המזויף, ולא בייפוי הכוח כפי שאושר על-ידי עו"ד אבו פול; וכי זיופו של ייפוי הכוח הראשון התגלה רק במהלך עדותו של עו"ד אבו פול לפני בית משפט קמא (עמ' 25 לפרוטוקול). אציין כי בבית משפט קמא טען עו"ד ביאדסה כי מיד לכשיצא ממשרדו של עו"ד אבו-פול הוא מסר את ייפוי הכוח לעו"ד בשם ג'ריס, כדי שייסע למשרד המשפטים להחתים את ייפוי הכוח, ואז קיבל אותו בחזרה מאומת בחותמת משרד המשפטים. 11. ביום 4.2.2006 נסעו עו"ד ביאדסה, עו"ד ג'סאר ואיש עסקים בשם נסאסרה – שהיה בקשר עסקי עם עו"ד ג'סאר, והוא שהשקיע את ההון הנדרש לרכישת מניות ההטבה – לסניף הבנק הערבי ברמאללה. בהסתמך על ייפוי הכוח המזויף, הגיש עו"ד ביאדסה בשם סמיר בקשה לרכישת כל מניות ההטבה שהמנוח חמדאן היה זכאי להן – 12,800 מניות, כמספר מניות היסוד. עו"ד ביאדסה נפגש שם עם היועץ המשפטי של הבנק ברמאללה, עו"ד נעים פדל (להלן: עו"ד פדל). לפי עדותו של עו"ד פדל בבית משפט קמא, במסגרת הפגישה הציג בפניו עו"ד ביאדסה מסמכים שונים, לרבות ייפוי הכוח המזויף וצו הירושה המזויף. עו"ד פדל העיד כי צילם את המסמכים שהציג בפניו עו"ד ביאדסה, ועותקים מצילום המסמכים – לרבות ייפוי הכוח המזויף וצו הירושה המזויף – צורפו לתצהירו של עו"ד פדל בבית משפט קמא (ת/9). עם זאת, אקדים ואציין כי עו"ד ביאדסה טען כי מעולם לא נחשף לצו הירושה המזויף או השתמש בו. בפגישה הנ"ל הבהיר עו"ד פדל לעו"ד ביאדסה כי בסניף הבנק ברמאללה לא עוסקים במניות, אך יש באפשרותם לקבל מסמכים בנושא ולהעבירם למטה הבנק ברבת עמון. באותו מעמד, שילם מר נסאסרה 76,800 דינר ירדני בקופת הבנק ברמאללה, עבור רכישה עתידית של 12,800 מניות הטבה כאמור. 12. ביום 8.2.2006 נכנסו עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר לירדן וחזרו למחרת, ביום 9.2.2006. השניים לא התייחסו במסגרת ההליך בבית משפט קמא לביקורם זה בירדן, אך הוא מתועד בתיק המשטרה (יצוין כבר עתה כי תיק המשטרה הוגש לבית משפט קמא בהסכמת הצדדים). ביום 9.2.2006 הוציא הבנק אישור, שלפיו המנוח חמדאן הוא משקיע מס' 21 בבנק הערבי ובבעלותו 12,800 מניות שאינן משועבדות. אישור זה נדרש לצורך העברת הבעלות במניות היסוד מהמנוח חמדאן לסמיר. 13. ביום 12.2.2006 נסעו לרבת עמון עו"ד ביאדסה, עו"ד ג'סאר ומר נסאסרה. באותו יום חתם עו"ד ביאדסה בשם סמיר, באמצעות ייפוי הכוח המזויף, על בקשה מהמרכז לניירות ערך להעביר בירושה לבעלות סמיר 12,800 מניות הרשומות על שם המנוח חמדאן, מכוח צו ירושה של בית הדין השרעי בטייבה מיום 7.5.2002 שמספרו 2001/116 (כאמור, מדובר בפרטי צו הירושה המזויף). בתחתית טופס הבקשה נכתב כי "החתום מעלה" – עו"ד ביאדסה – "מאשר את שלמות ונכונות הפרטים, המסמכים והמידע שהוגשו לצורך בקשה זו ומקבל על עצמו אחריות מלאה לכך". 14. ואכן, כפי שעולה ממכתב שנשלח מהמרכז לניירות ערך למשיב 5 (להלן: מכתב המרכז לניירות ערך), שהתקבל כראייה בבית משפט קמא (פסקה 6.15.ג לפסק דינו), ביום 12.2.2006 הועברו בירושה 12,800 מניות היסוד של המנוח חמדאן לבעלות סמיר. 15. ביום 14.2.2006 חתם עו"ד ביאדסה, בפני עו"ד ונוטריון בשם אניס שקור (להלן: עו"ד שקור), על ייפוי כוח מס' 24/2006, שבו העביר את סמכויותיו לפי ייפוי הכוח הראשון לעו"ד ג'סאר ו/או למר נסאסרה. עו"ד ביאדסה טען כי חתם על ייפוי כוח זה על מנת לחסוך מעצמו נסיעה נוספת לרבת עמון לצורך מכירת המניות. ברם, מאחר שייפוי כוח זה לא היה מקובל על המרכז לניירות ערך ונדרש ייפוי כוח ישיר מסמיר, ביום 27.2.2006 נסעו סמיר ועו"ד ביאדסה לעו"ד שקור, וסמיר חתם בפניו על ייפוי כוח לעו"ד ביאדסה ו/או לעו"ד ג'סאר, שסומן במספר 28/2006. בייפוי כוח זה, הסמיך סמיר את השניים לייצגו ולחתום בשמו בכל הנוגע ל"מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי [...] וכן לערוך בירורים, לחתום ולמנות את מי שצריך כדי לטפל בכל העניינים הקשורים למניות אלו ולפעול כפי שהם מוצאים לנכון, לרבות בעניין האכתתאב [...] ולקבל את כל הרווחים הנובעים מהשקעת המניות בבנק הערבי (משקיע מספר 21 בשם חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס, בתוארי כיורשו) [...]" (להלן: ייפוי הכוח השני). 16. ביום 1.3.2006 נסע עו"ד ג'סאר לרבת עמון, והגיש למרכז לניירות ערך בקשה להעביר 12,800 מניות הרשומות על שם המנוח חמדאן – מניות ההטבה שנרכשו – לבעלותו של סמיר, מכוח צו ירושה מס' 2001/116 מיום 7.5.2002 שהוציא בית הדין השרעי בטייבה (צו הירושה המזויף). 17. ואכן, ממכתב המרכז לניירות ערך עולה כי ביום 1.3.2006 הועברו 12,800 מניות ההטבה לבעלות סמיר, כך שבשלב זה נרשמו על שמו סך הכל 25,600 מניות של הבנק. עוד באותו יום אישר עו"ד ג'סאר למכור את כל 25,600 המניות בבורסה, ולפי מכתב המרכז לניירות ערך, ביום 2.3.2006 נמכרו כל המניות בסכום של כ-742,400 דינר (למעלה ממיליון דולר). עו"ד ג'סאר מסר מספר גרסאות במשטרה לגבי גורלו של הסכום וכיצד הועבר הסכום, ובית המשפט קבע כי לא מסר עדות אמת, וכי עדותו הייתה רוויית סתירות. בשורה התחתונה, בית משפט קמא קבע כי הסכום הגיע לידי עו"ד ג'סאר, שבהמשך שילם למר נסאסרה 600,000 ₪ (החזר השקעתו בתוספת 100,000 ₪). לא למותר לציין כי מחקירת המשטרה עלה כי סמוך לביצוע העסקה בירדן הופקדו בחשבונות הבנק של עו"ד ג'סאר כשניים ורבע מיליון ₪ במזומן, אך עו"ד ג'סאר טען כי מקורו של סכום זה הוא בעסקאות אחרות. עיקרי פסק דינו של בית משפט קמא ביחס למעורבות השלושה בפרשה 18. בית משפט קמא קבע כי הראיות מלמדות שסמיר, עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר קשורים כולם לתכנית לרכוש מניות הטבה, למכור אותן ואת מניות היסוד ולהתחלק בתמורה, תוך שימוש בייפוי כוח ובצו ירושה מזויפים. בין היתר, נקבע כי הן עו"ד ג'סאר הן עו"ד ביאדסה קשורים לצו הירושה המזויף, אף על פי שלא ניתן לקבוע מי אחראי פיזית לזיוף; כי שניהם ידעו שסמיר אינו היורש היחיד של המנוח חמדאן, ושייפוי הכוח הראשון זויף לאחר שאושר נוטריונית; כי שניהם נכחו בפגישה ברמאללה עם נציגי הבנק, שבה הוגשו צו הירושה המזויף והבקשה לרכישת 12,800 מניות הטבה; כי שניהם היו בנסיעה משותפת ברבת עמון ביום 12.2.2006, שבמהלכה הועברו כל מניות היסוד לבעלות סמיר, לבקשת עו"ד ביאדסה; וכי "ניתן להניח" שייפוי הכוח השני – שכאמור ניתן מסמיר לעו"ד ביאדסה ו/או לעו"ד ג'סאר – נחתם "לאחר שעו"ד ביאדסה היה שקט ובטוח לגבי המשך הפעילות של עו"ד ג'סאר למכירת המניות והמנגנון שהוסדר לקבלת התמורה" (בפסקה 13.8). 19. נקבע כי הכסף ממכירת המניות הגיע לידי עו"ד ג'סאר, שפעל כמיופה כוח של סמיר, והכל בשיתוף פעולה הדוק עם עו"ד ביאדסה; כי לשלושה יש "ידיעה מיוחדת" על גורל כספי התמורה ממכירת המניות; וכי לכן, על עו"ד ביאדסה וסמיר הוטל הנטל להוכיח כי לא קיבלו חלק מכספי המכירה, ומשלא הרימו נטל זה, המסקנה היא שגם הם קיבלו את חלקם. בית המשפט קבע כי אין לקבל את גרסאותיהם של סמיר ועו"ד ביאדסה, שלפיהן לא היו שותפים לזיוף, לא קיבלו חלק מכספי המכירה ולא ביררו מה עלה בגורל המניות עד ל"התפוצצות" הפרשה: "השקט של כל המעורבים לאחר סיום הפרשה ועד להתפוצצותה מדבר בעד עצמו. אם היה מישהו מהם לא מקבל את חלקו בתמורה, היה בוודאי נזעק על כך" (פסקה 13.5). 20. בית משפט קמא הדגיש כי עו"ד ביאדסה, תושב באקה אלגרבייה – מקום מגורי משפחתו של המנוח חמדאן – מייצג את סמיר מאז שנת 1987, ובכלל זאת בסכסוכים משפטיים בין יורשי המנוח חמדאן; וכי עו"ד ביאדסה "ידע באופן ברור" שסמיר אינו היורש היחיד של המנוח. בין היתר, הודגש כי אין לקבל את טענת עו"ד ביאדסה, שלפיה פעל רק עבור חלקו היחסי של סמיר בעיזבון ובמניות, לנוכח הבקשה שהגיש עו"ד ביאדסה לרכישת 12,800 מניות הטבה, שכללה הצהרה מצדו כי עיין בהסדר והבין את תוכנו. 21. נפסק אפוא כי סמיר, עו"ד ג'סאר ועו"ד ביאדסה פעלו ביחד ולחוד כדי למכור את מניות היסוד ומניות ההטבה ולהתחלק בתמורתן (להלן גם: תכנית גזל המניות). נקבע כי יש להטיל על השלושה אחריות מכוח עוולת הגזל שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), מאחר ששללו את זכויות המשיבים להחזיק בחלקם במניות היסוד ובמניות ההטבה. עוד נקבע כי מתקיים ביחס לשלושה סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט); וכי מכוח העילות הנ"ל, השלושה חייבים ביחד ולחוד להשיב למשיבים את חלקם בסכום שהתקבל ממכירת המניות, בהתאם לחלקם בעיזבון. ההליך בבית משפט זה 22. כאמור, עו"ד ג'סאר לא ערער על פסק דינו של בית משפט קמא, בעוד שעו"ד ביאדסה ועיזבון סמיר הגישו את הערעורים דנן. לטענתם, הם פעלו בתמימות, לא קיבלו חלק מכספי התמורה ממכירת המניות ואין להטיל עליהם אחריות לנזקי המשיבים. ביום 30.12.2021 קיימנו דיון בערעורים, ובסיומו הצענו לצדדים הצעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהחלטתנו מאותו יום עמדנו על כך שבאי-כח המערערים הסכימו להצעה, והורינו לבא-כח המשיבים להודיע עמדתם ביחס אליה. משהוגשה הודעה מטעם חלק מהמשיבים בדבר דחיית ההצעה, לא נותר לנו אלא להכריע בערעורים לגופם. דיון והכרעה 23. השאלה העומדת לפתחנו היא האם עו"ד ביאדסה וסמיר היו מעורבים בתכנית גזל המניות ומודעים לה, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא. נפתח בעניינו של עו"ד ביאדסה. מעורבות עו"ד ביאדסה 24. עו"ד ביאדסה גרס כי לאורך כל הפרשה פעל בתום לב, אך ורק לצורך הבטחת זכויותיו של מרשו סמיר, וכי אין לו חלק בפעולות הזיוף. בין היתר, עו"ד ביאדסה טען כי לא היה מודע לזיוף ייפוי הכוח הראשון, או לכך שייפוי הכוח מבוסס על צו ירושה מזויף; כי מעולם לא נחשף לצו הירושה המזויף ולא השתמש בו; וכי לא קיבל תמורה ממכירת המניות. 25. אקדים ואומר כי אין בידי לקבל את טענות עו"ד ביאדסה, ובפרט את טענתו כי מעולם לא נחשף לצו הירושה המזויף או השתמש בו. 26. כמפורט לעיל, ביום 12.2.2006 הגיש עו"ד ביאדסה למרכז לניירות ערך בקשה להעביר בירושה לסמיר את 12,800 מניות היסוד, מכוח צו ירושה של בית הדין השרעי בטייבה מיום 7.5.2002 שמספרו 2001/116. מדובר בפרטי צו הירושה המזויף. עו"ד ביאדסה טען כי ידע את פרטי צו הירושה המזויף מבלי שנחשף אליו, משום שפרטים אלה מפורטים בייפוי הכוח המזויף. ברם, בייפוי הכוח המזויף מצוין רק מספרו של צו הירושה המזויף, ולא מוזכרים בו מועד נתינת הצו או זהות בית הדין השרעי שלכאורה הוציא אותו. עו"ד ביאדסה לא סיפק אפוא הסבר לשאלה כיצד הכיר את פרטי צו הירושה המזויף, לכאורה מבלי שנחשף אליו, ולפיכך מתבקש להסיק כי עו"ד ביאדסה הכיר את צו הירושה המזויף. 27. יתר על כן, כך צוין במכתב המרכז לניירות ערך (שנכתב במקור בערבית, ונשלח יחד עם תרגומו לאנגלית): "ביום 12.2.2006 בוצע הליך של העברה בירושה של מניות המנוח חמדאן [...] 12,800 מניות של הבנק הערבי [....] לטובת יורשו, נכדו, סמיר מוחמד חמדאן, ששמו צוין בצו הירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בטייבה במסגרת תיק יסוד 2001/116. ההעברה הנ"ל בוצעה בהמשך להמצאת מסמכי האימות והאישורים הנדרשים כדין, שהם המסמכים הבאים המצורפים למכתב זה [ההדגשה הוספה – י"ע]: - צו ירושה מאושר כדין, שניתן ע"י בית הדין השרעי בטייבה [צו הירושה המזויף – י"ע]. - ייפוי כוח נוטריוני מאושר כדין מטעם מייפה הכוח סמיר מוחמד חמדאן, בתוארו כיורש המנוח חמדאן [...] בהתאם לצו הירושה הנ"ל, לטובת מיופה כוחו מר תופיק ביאדסה [ייפוי הכוח המזויף – י"ע]. - בקשה להעברה בירושה החתומה על-ידי מיופה הכוח מר תופיק ביאדסה ביום 12.2.2006. - הודעת בעלות מטעם הבנק הערבי מיום 9.2.2006 בדבר בעלות המוריש חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס, הבעלים של השקעה מס' 21 של 12,800 מניות בבנק הערבי. - מסמך אימות זהות היורש, סמיר מוחמד חמדאן – הנכד – דרכון ישראלי [...] - מסמך אימות זהות עבור מיופה הכוח, תופיק ביאדסה, שהנו דרכון ישראלי [...]". [יצוין כי זהו הנוסח המקורי בערבית של המילים שהודגשו לעיל: "تم اجراء التحويل المشار اليه لاحقاً لاستيفاء الوثائق..."; זהו נוסחן בתרגום לאנגלית שצורף למכתב: such transfer was made later due to meeting the required supporting documents]. 28. עינינו הרואות, מניות היסוד הועברו בירושה לבעלות סמיר ביום 12.2.2006, לאחר שהומצאו, בין היתר, בקשה להעברת המניות בירושה מיום 12.2.2006 שנחתמה על-ידי עו"ד ביאדסה, וצו הירושה המזויף. יוזכר כי נכון ליום 12.2.2006, עו"ד ביאדסה היה מיופה כוחו היחיד של סמיר לצורך טיפול בסוגיית המניות. עו"ד ביאדסה טען כי מהמכתב הנ"ל עולה כי הבקשה שהגיש ביום 12.2.2006 נדחתה בשל חוסר במסמכים שונים, לרבות צו הירושה. לשיטתו, יש בכך כדי לתמוך בטענתו כי מעולם לא נחשף לצו הירושה המזויף. ברם, כפי שניתן להיווכח, מהמכתב הנ"ל עולה כי ביום 12.2.2006 הועברו המניות בירושה, וזאת בהמשך להמצאת מסמכים שונים, וביניהם בקשת עו"ד ביאדסה מיום 12.2.2006 וצו הירושה המזויף. לא זו בלבד שטענת עו"ד ביאדסה אינה עולה בקנה אחד עם נוסח המכתב, היא אף חסרת היגיון. לגישת עו"ד ביאדסה, הבקשה שהגיש ביום 12.2.2006 נדחתה בשל חוסר במסמכים שונים, וביניהם הבקשה שהגיש ביום 12.2.2006. 29. לפיכך, אין אלא להסיק כי עו"ד ביאדסה השתמש בצו הירושה המזויף בהליכים שניהל מול הבנק הערבי. בהקשר זה יודגש גם כי אין לקבל את טענת עו"ד ביאדסה, שלפיה לא היה מעורב בהעברת המניות על-שמו של סמיר. כמובהר לעיל, מניות היסוד הועברו על שם סמיר בשל בקשה שהגיש עו"ד ביאדסה. 30. המסקנה שלפיה עו"ד ביאדסה השתמש בייפוי הכוח המזויף נתמכת גם בעדותו של עו"ד פדל, היועץ המשפטי של סניף הבנק ברמאללה. כאמור, עו"ד פדל העיד כי צילם את צו הירושה המזויף, שהוצג לו על-ידי עו"ד ביאדסה. צילום צו הירושה המזויף צורף לתצהירו של עו"ד פדל, ובית משפט קמא קבע כי "עדות עו"ד פדל הייתה עקבית, אמינה ומאד מרשימה" (בפסקה 6.6). עו"ד ביאדסה הכחיש כי הציג לעו"ד פדל את צו הירושה המזויף. לשיטתו, הראייה לכך היא שבטופס הבקשה שהגיש בסניף הבנק ברמאללה ביום 4.2.2006 לא צוין כי מצורף לטופס צו ירושה, אלא כי מצורפים תצלומים של ייפוי כוח ותעודות זיהוי. ואולם, עיון בטופס הנ"ל מלמד כי העובדה שצוין בו כי מצורפים תצלומים של ייפוי כוח ותעודות זיהוי, אינה מנביעה את המסקנה כי אלו המסמכים היחידים שצורפו לו. הטופס הנדון מוכתר כ"בקשת 'אכתתאב' לרכישת מניות בחברת הבנק הערבי". לפי הפורמט של הטופס, מגיש הבקשה נדרש, בין היתר, למלא את שם המבקש; לצרף תצלום מסמכים להוכחת זהות, דוגמת תעודת זהות או דרכון; לצרף ייפוי כוח, אם הבקשה מוגשת באמצעות מיופה כוח; לצרף קבלה על התשלום תמורת רכישת המניות; ולסמן ב-X אילו מהמסמכים הנ"ל אכן צורפו ומהו אופן התשלום. בפורמט הטופס הנ"ל אין דרישה לצרף צו ירושה, ובהתאם לא נדרש לסמן כי צו ירושה אכן צורף. בבקשה הנדונה שהגיש עו"ד ביאדסה, בקטגוריית שם המבקש נכתב "היורש / סמיר מחמד חמדאן אלחאג' אחמד". לפיכך, אך הגיוני כי לבקשה צורף צו ירושה שמוכיח לכאורה את זכות היורש, אף על פי שאין דרישה מובנית לכך בטופס. בהקשר זה יודגש כי בית משפט קמא עמד על כך שלתצהירו של עו"ד פדל צורפו, בין היתר, צילומי תעודת פטירה של המנוח חמדאן ותעודת עורך דין של עו"ד ביאדסה, שלפי עדותו של עו"ד פדל צורפו אף הן לבקשה שהגיש עו"ד ביאדסה. בבקשה הנדונה שהגיש עו"ד ביאדסה לא צוין כי צורפו מסמכים אלו, אך באותו אופן, אין בעובדה זו כדי ללמד שמסמכים אלו אכן לא צורפו לבקשה. 31. עו"ד ביאדסה הדגיש כי הייתה בידיו חוות דעת גרפולוגית שמוכיחה כי עו"ד פדל הוא זה שמילא את טופס הבקשה הנ"ל (ולא עובד אחר בבנק, כטענת עו"ד פדל), באופן שלכאורה שומט את הקרקע תחת עדותו של עו"ד פדל. עו"ד ביאדסה ציין כי בית משפט קמא דחה את בקשתו להגיש את חוות הדעת הנ"ל, וכי גם בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא בהקשר זה נדחתה (החלטת השופט נ' סולברג ברע"א 8971/17 מיום 2.1.2018). ואולם, בהינתן האמור לעיל, גם אם היה מוכח שעו"ד פדל הוא זה שמילא את טופס הבקשה הנדונה, לא היה בכך כדי לסייע לעו"ד ביאדסה בהקשר דנן. 32. אם כן, אין מקום לשנות מהמסקנה שלפיה מהראיות עולה כי עו"ד ביאדסה השתמש בצו הירושה המזויף במסגרת הפרשה דנן. 33. נוסף על כך, ולמעלה מן הצורך, אין ספק שעו"ד ביאדסה השתמש בייפוי הכוח המזויף. כפי שיובהר להלן, אילו עו"ד ביאדסה אכן היה פועל בתום לב, אך ורק לצורך הבטחת זכויותיו של סמיר, תוכנו של ייפוי הכוח צריך היה להדליק אצלו "נורות אזהרה" שלא ניתן להתעלם מהן. משאלו לא נדלקו, קשה לקבל את גרסתו שלפיה פעל בתום לב כאמור. 34. כמפורט לעיל, בייפוי הכוח הראשון צוין כי סמיר, בהיותו "יורשו של המנוח חמדאן", מסמיך את עו"ד ביאדסה לייצגו ולחתום בשמו בכל הנוגע ל"מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי שרשומות על שם חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס (משקיע מס' 21) [...]". לעיני משפטן, ועו"ד ביאדסה הוא עורך-דין, מייפוי הכוח משתמע כביכול כי סמיר הוא היורש היחיד של המנוח חמדאן, ולכן הוא מוסמך למכור את כל המניות הרשומות על שם המנוח. כאמור לעיל, בית משפט קמא קבע כי עו"ד ביאדסה ידע בבירור שסמיר אינו היורש היחיד של המנוח חמדאן, ואף ייצג בסכסוכים משפטיים בין סמיר ליורשים האחרים. עו"ד ביאדסה גם לא טען כי סבר שסמיר הוא יורשו היחיד של המנוח חמדאן. אף אם נקבל את טענת עו"ד ביאדסה כי עו"ד ג'סאר העביר אליו את הנוסח המודפס של ייפוי הכוח הראשון (ויוזכר בהקשר זה כי נוסח מתוקן של ייפוי הכוח הראשון נשלח לעו"ד אבו פול ממשרדו של עו"ד ביאדסה, באופן שעשוי להעיד כי ייפוי הכוח נערך דווקא במשרדו של עו"ד ביאדסה), ניסוחו של ייפוי הכוח באופן האמור צריך היה לעורר את חשדו של עו"ד ביאדסה. 35. כמו כן, קשה לקבל את טענת עו"ד ביאדסה, שלפיה לא היה מודע לזיוף ייפוי הכוח הראשון. כמפורט לעיל, עו"ד ביאדסה השתמש מספר פעמים בייפוי הכוח המזויף (למשל, בבקשה שהגיש ביום 4.2.2006 לרכישת מניות ההטבה ובבקשה שהגיש ביום 12.2.2006 להעברת בעלות במניות היסוד). כאמור, הזיוף כלל מחיקה של המספר 1945 ממספר צו הירושה, ונכתב במקומו המספר 2001. הזיוף בולט לעין במסמך. הזיוף צריך היה לבלוט במיוחד לעיני עו"ד ביאדסה, שהיה שותף כאמור לאישור ייפוי הכוח הראשון אצל עו"ד אבו פול טרם הזיוף, מה גם שנוסח מתוקן של ייפוי הכוח הראשון נשלח כאמור ממשרדו של עו"ד ביאדסה לעו"ד אבו פול. נוסף על כך, חשדו של עו"ד ביאדסה צריך היה להתעורר מעצם העובדה כי בייפוי הכוח המזויף נכתב כי מספר צו הירושה הוא 2001/116. המספר 2001 מייצג את שנת ההליך למתן צו הירושה. כאמור, המנוח חמדאן נפטר בשנת 1944; צו הירושה המקורי ניתן בשנת 1953; ועו"ד ביאדסה הכיר את משפחתו של המנוח חמדאן ואף ייצג את סמיר החל משנת 1987, לרבות בסכסוכים משפטיים עם יורשים אחרים. 36. לפיכך, אפילו היה נקבע שעו"ד ביאדסה מעולם לא נחשף לצו הירושה המזויף, הרי שייפוי הכוח הראשון – אף בטרם זויף, לא כל שכן לאחר מכן – צריך היה להדליק לעו"ד ביאדסה נורות אזהרה. משאלו לא נדלקו, קשה עד מאד לקבל את טענתו כי פעל בתום לב. ויודגש: עו"ד ביאדסה חזר וטען כי מעולם לא נחשף לצו הירושה המזויף. מטענה זו משתמע כי אילו היה נחשף לצו הירושה המזויף, היה מבחין כי מדובר בזיוף. ואולם, הפרטים בצו הירושה המזויף שהיו אמורים להדליק נורות אזהרה אצל עו"ד ביאדסה נמצאים, בעיקרו של דבר, גם בייפוי הכוח דנן: היות סמיר "היורש של המנוח חמדאן", ושנת מתן צו הירושה. 37. לכל אלה ניתן להוסיף הגיונם של דברים. עו"ד ביאדסה נסע ביום 4.2.2006 לבנק הערבי ברמאללה בשמו של סמיר, כיורשו של המנוח. קשה להלום כי לא הצטייד מראש בצו ירושה, שהוא המסמך החיוני לצורך הוכחת זכויותיו של סמיר כיורש המנוח. עו"ד ביאדסה גם היה שותף להעברת מניות היסוד על שם סמיר ביום 12.2.2006. האם באמת ובתמים סבר כי ניתן לקיים פרוצדורה זו בלי צו ירושה? 38. תמיהה נוספת, שהעלה בית משפט קמא, נוגעת לגרסתו של עו"ד ג'סאר ולפיה היה זה עו"ד ביאדסה שהפנה אותו לגיסו בירדן, על מנת שהלה יפנה את עו"ד ג'סאר לחלפן כספים. גרסה זו הוכחשה על ידי עו"ד ביאדסה ועל ידי גיסו, אך כפי שציין בית משפט קמא, "אנחנו יודעים שעו"ד ביאדסה היה בין 2.2.06 לבין 12.2.06 פעם אחת ברמאללה ופעמיים בירדן, במטרה ייעודית, ולכן ביקורו אצל גיסו ביחד עם עו"ד ג'סאר ומר נסאסרה אומר דרשני". 39. לנוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת עו"ד ביאדסה, שלפיה רק ליווה כיועץ משפטי את הליך רכישת המניות, אך לא היה מודע לפעולות הזיוף הנ"ל ופעל בתום לב, אך ורק לצורך הבטחת זכויותיו של סמיר. ודוק: לא נעלם מעיניי כי היה זה עו"ד ביאדסה שפנה ביום 6.12.2007 בתלונה למשטרה, ובכך היה הראשון להניע את גלגלי החקירה המשטרתית (בחלוף כארבעה חודשים הוגשה תלונה גם על ידי המשיבים, אך כאמור, חקירת המשטרה הסתיימה בסגירת התיק מחוסר ראיות). ברם, בהינתן שהתלונה הוגשה לאחר שהוצג צו הירושה המזויף במהלך דיון שהתקיים בבית משפט זה ביום 14.11.2007 (ועל כך להלן), יש מקום לסברה כי הדבר נעשה בבחינת הקדמת תרופה למכה. מכל מקום, התמיהה שהעלה בית משפט קמא נותרה בעינה – הכיצד, לאחר שעו"ד ג'סאר מכר את המניות ומשך את כל הכסף במזומן בתחילת חודש מרץ 2006, עו"ד ביאדסה נאלם דום ולא התעניין בגורל המניות, עד להתפוצצות הפרשה בעקבות פניית היורשים האחרים? אם לא למענו-שלו אז למען לקוחו סמיר. מה עוד שעו"ד ביאדסה ידע שמר נסאסרה כבר השקיע 500,000 ₪, ומן הסתם היה סקרן לדעת מה עלה בגורל סכום זה. עו"ד ביאדסה טען כי חזר ופנה לעו"ד ג'סאר על מנת שיעדכן אותו בנוגע לעסקה, אך לטענה זו לא נמצאו תימוכין. עוד טען עו"ד ביאדסה, כי רק בחלוף כשבעה חודשים, באוקטובר 2006, סיפר לו מר נסאסרה כי עו"ד ג'סאר הונה אותו בעסקת מקרקעין, ואז לכאורה הודיע עו"ד ביאדסה לעו"ד ג'סאר כי סמיר מרשו איננו מעוניין בהמשך הטיפול. ברם, בית המשפט לא קיבל גרסה זו. בשורה התחתונה, ענייננו בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, ואין לנו אלא להפנות לדברי בית משפט קמא: "התרשמתי כי אף אחד מהעדים שהעידו בעניין קבלת התמורה איננו דובר אמת. ראשון וראשית, עו"ד ג'סאר שלא מכחיש שקבל את הכסף לידיו במזוודה, ועל אף הכשרתו ופעילותו כעו"ד בתחום העסקי, מסר כביכול מיליון דולר במזומן במזוודה לחלפן עלום שם, וכביכול לא קבל כל העתק קבלה כהוכחה לכך שמסר את הכסף. יש ראיה על כך שחלק מהכסף יצא מחזקתו, החזר ההשקעה + התשואה שקבל מר נסאסרה. עו"ד ג'סאר טען כי העביר את סכום הכסף לעו"ד ביאדסה למעט שכר טרחתו ובכך סותר את עמדתו של עו"ד ביאדסה. עו"ד ביאדסה מעלה עדות תמוהה ביותר – הוא, עו"ד מיופה כוח, החל תהליך של רכישת מניות וקבל ייפוי כוח למכירתן, למרות שידע כי קיים ייפוי כוח לעו"ד ג'סאר למכירתן – לטענתו 'הפסיק את התהליך', לא הוציא מסמך בכתב על ביטול ייפוי הכוח, לא בקש בחזרה את ייפוי הכוח המאושר נוטריונית, ולא ברר עד להתפוצצות הפרשה בעקבות הגילוי של שאר היורשים, אם המניות נמכרו ומה עלה בגורל התמורה. לא ניתן לקבל עדות כזו כאמינה" (בפסקה 11.9 לפסק הדין). מעורבות סמיר 40. כמפורט לעיל, אין חולק כי מעורבותו של סמיר בפרשה באה לידי ביטוי, לכל הפחות, בחתימה על ייפוי הכוח הראשון לעו"ד ביאדסה, ובחתימה על ייפוי הכוח השני לעו"ד ביאדסה ו/או לעו"ד ג'סאר. כך נוסח ייפוי הכוח הראשון: "אני, החתום מטה, סמיר [...] יורשו של המנוח חמדאן [...] לפי צו ירושה מס' 1945/116 [...] מייפה את כוחו של עו"ד תופיק ביאדסה [...] לייצג אותי באשר לבדיקה/קבלה של מסמכים ומידע/השקעה/ ולחתום בשמי בכל הנוגע למכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי הרשומות על שם חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס (משקיע מספר 21), יהיה ערכן אשר יהיה [...] וכן לערוך בירורים, לחתום ולמנות את מי שצריך כדי לטפל בכל העניינים הקשורים למניות אלה ולפעול כפי שהוא מוצא לנכון, לרבות בעניין ה'אכתתאב', תשלום מסים, מכירה וקנייה של המניות". כאמור, לאחר שסמיר חתם על ייפוי כוח זה, ייפוי הכוח זויף כך שמספר צו הירושה שונה ל-2001/116. בייפוי הכוח השני הסמיך סמיר את עו"ד ביאדסה ו/או את עו"ד ג'סאר לייצגו "באשר לקבלת מסמכים ומידע/השקעה" ולחתום בשמו "בכל הנוגע למכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי, יהיה ערכן אשר יהיה [...] וכן לערוך בירורים, לחתום ולמנות את מי שצריך כדי לטפל בכל העניינים הקשורים למניות אלה ולפעול כפי שהם מוצאים לנכון, לרבות בעניין ה'אכתתאב', תשלום מסים [...] ולקבל את כל הרווחים הנובעים מהשקעת המניות בבנק הערבי (משקיע מספר 21 בשם חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס, בתוארי כיורשו) [...]". 41. בית משפט קמא עמד על כך שסמיר ובא כוחו לא התייצבו לישיבות ההוכחות שנקבעו לשמיעת עדי התביעה, ושסמיר גם לא התייצב לימי ההוכחות שנקבעו לשמיעת עדי ההגנה. בית המשפט ציין כי סמיר טען שלא הגיע להעיד בשל מצבו הבריאותי, אך נקבע כי טענה זו לא גובתה באסמכתא. עוד צוין כי "סמיר עצמו לא הגיש תצהיר מטעמו במועד שנקבע להגשת תצהירים ורק בישיבת ההוכחות השניה, לאחר שזומן להופיע כעד מטעם התביעה, בקש באמצעות בא כוחו להגיש תצהיר מטעמו ובכך להשתחרר מחובתו להעיד מטעם התביעה. ביום 9.4.17 התרתי את הגשת התצהיר מטעמו בכפוף לכך שייחקר בחקירה נגדית, אך לא הוגש כל תצהיר באשר הוא, לא מטעמו ולא על ידי עדים מטעמו" (בפסקה 12.2 לפסק הדין). 42. כאמור, ביום 9.4.2017 הגיש סמיר תצהיר מטעמו, ובית משפט קמא התיר את הגשתו "בכפוף לכך שאכן יחקר על תצהירו". סמיר נפטר ביום 12.12.2017, ובערעור מטעם עיזבונו נטען כי ביום 31.10.2017 הוגשה לבית הדין השרעי בבאקה אלגרבייה בקשה למינוי אפוטרופוס עבורו (כך עולה גם מהחלטת בית משפט קמא מיום 6.11.2017). ישיבות ההוכחות בתיק התקיימו בתאריכים 3.4.2017, 9.4.2017, 19.9.2017, 6.11.2017, 9.11.2017, 26.2.2018. כלומר, סמיר נפטר בטרם הסתיים שלב ההוכחות בבית משפט קמא; שלוש ישיבות הוכחות – שבהן נשמעו עדי הנתבעים – נוהלו לאחר שלכאורה הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס עבורו; והליך ההוכחות החל כשבעה חודשים קודם לכן. בכל אלה, יש כדי לתמוך בטענת יורשי סמיר, כי בעת שהתנהל המשפט, סמיר כבר לא היה במצב שבו יכול היה להעיד. 43. בית המשפט עמד על כך שהצדדים הסכימו שיוגש תיק המשטרה, וקבע כי "גרסתו [של סמיר] נלמדת מחקירתו במשטרה". בית המשפט ציין כי סמיר מסר בחקירתו כי סבר שייפויי הכוח עוסקים באפשרות לרכוש מניות הטבה, בהתאם לזכאותו לפי חלקו בעיזבון. עם זאת, נקבע כי סמיר לא סיפק הסבר משכנע לשאלת החוקר מדוע לא שיתף את היורשים האחרים באפשרות זו, ואף לא הסביר מדוע ייפויי הכוח לא נוסחו באופן שתואם את הבנתו לכאורה. נקבע כי מאחר שסמיר הוא בעלים של תחנת דלק ואיש עסקים, אין לייחס לו תמימות או חוסר הבנה של המסמכים שחתם עליהם. בית משפט קמא הוסיף כי תמוהה היא גרסתו של סמיר, שלפיה נתן ייפויי כוח למכירה מלאה של כל המניות, אך לא בירר מה עלה בגורלן, אף על פי שלכאורה לא קיבל תמורה בגינן, והסתפק בכך שעו"ד ביאדסה אמר לו "לרדת מהעניין". נפסק כאמור כי יש לראות את סמיר כשותף פעיל לתכנית גזל המניות. 44. בערעור שהוגש על-ידי עיזבון סמיר נטען כי חלקו של סמיר בפרשה הסתכם בחתימה על שני ייפויי כוח; כי סמיר הוטעה על-ידי עו"ד ג'סאר ועו"ד ביאדסה, לא היה מודע לקיומו של צו הירושה המזויף, ולא קיבל תמורה בגין מכירת המניות; וכי מהודעתו במשטרה עולה כי הנחה את עו"ד ביאדסה "לא לנגוע" במניות היסוד ולמכור אך ורק את מניות ההטבה שמגיעות לו עצמו בהתאם לחלקו בעיזבון. הודגש כי מצבו הרפואי של סמיר מנע ממנו להתגונן כראוי במסגרת ההליך בבית משפט קמא. 45. בהודעתו במשטרה מיום 19.4.2009 ציין סמיר כי הוא בן 64, "בעל תחנת דלק בבאקה אלגרביה קרוב לחמישים שנה", סיים שמונה שנות לימוד, שולט בערבית ובעברית ומעולם לא עבר על החוק או זומן לחקירה פלילית. סמיר מסר כי עו"ד ביאדסה ייצג אותו בכל ענייניו החל משנת 1987 וכי הם חברים. לפי גרסתו של סמיר, הנלמדת מהודעתו במשטרה, באמצע חודש ינואר 2006 פנה אליו עו"ד ביאדסה וסיפר כי נודע לו שלמנוח חמדאן יש מניות של הבנק הערבי, וכי סמיר זכאי לקנות מניות הטבה מהבנק במחיר מוזל, בתור אחד מיורשי המנוח. סמיר נתן אור ירוק לעו"ד ביאדסה לבדוק את הנושא, ובהמשך חזר אליו עו"ד ביאדסה וציין כי אכן למנוח חמדאן יש 12,800 מניות בבנק. סמיר מסר בהודעתו כי אמר לעו"ד ביאדסה "בסדר, אני אלך על זה. תקנה את מה שמגיע לי כאחד היורשים", וזאת בתנאי ש"במניות היסוד של חמדאן לא לנגוע בהם" (שורות 31-30 להודעה). יצוין כי גרסתו הנ"ל של סמיר עולה בקנה אחד עם גרסתו של עו"ד ביאדסה, בפרט בכל הנוגע לטענת סמיר כי הורה לעו"ד ביאדסה "לא לגעת" במניות היסוד. עו"ד ביאדסה טען בסיכומיו כי הוא "האמין, כי הוא פועל אך ורק להקצאת מניות הטבה על שמו של המנוח סמיר, תוך אמונה שלמה כי מניות המנוח חמדאן אינן נפגעות, וזאת בהתאם להנחיה שקיבל מן המערער [סמיר]" (ההדגשה במקור); וכי "פעל למימוש זכותו של המנוח סמיר למניות ההטבה, בהתאם למצגים ולהנחיות שהוצגו לו על ידי נציג הבנק ברמאללה, ובפרט תוך מצג, לפיו, מניות המנוח חמדאן לא ייפגעו" (סעיפים 15-14 לסיכומי התשובה של עו"ד ביאדסה לערעור עיזבון סמיר). גם בתלונה שהגיש במשטרה ביום 6.12.2007 ציין עו"ד ביאדסה כי "סמיר [...] בטרם חתם על ייפוי הכוח לטובתי, התנה את הדבר במכירת המניות אשר יירכשו במסגרת ההנפקה בלבד, כך שבכל מקרה המניות המקוריות של הבעלים שצוינו לעיל לא ייפגעו" (בסעיף 8). 46. כמובהר לעיל, אין לקבל את טענת עו"ד ביאדסה כי אכן פעל מתוך אמונה כי "לא נוגעים" במניות היסוד. ובכל אופן, גרסתו של סמיר, שלפיה הורה "לא לגעת" במניות היסוד של המנוח חמדאן, סותרת מפורשות את נוסח ייפויי הכוח הנ"ל. כמפורט לעיל, בייפוי הכוח הראשון הסמיך סמיר את עו"ד ביאדסה לייצגו ולחתום בשמו "בכל הנוגע למכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי הרשומות על שם חמדאן" (הדגשה הוספה), וגם בייפוי הכוח השני, שנחתם כאמור לאחר שהועברו 12,800 מניות היסוד של המנוח חמדאן לבעלות סמיר, הסמיך סמיר את עו"ד ביאדסה ו/או את עו"ד ג'סאר לייצגו ולחתום בשמו "בכל הנוגע למכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי" (הדגשה הוספה). זאת, כאשר אין חולק כי סמיר ידע שאינו זכאי לכל מניות הבנק הערבי הרשומות על שם המנוח חמדאן. אמנם בהודעתו במשטרה הדגיש סמיר כי הוא מבין את הצהרתו בייפוי הכוח, שלפיה הוא "יורשו של המנוח חמדאן", כמשקפת את היותו אחד היורשים, ולא היורש היחיד. אך אין בכך כדי להסביר כיצד בהיותו אחד היורשים, הוא זכאי לכאורה למכור את כל מניותיו של המנוח חמדאן כאמור. סמיר גם טען כי חתם על ייפוי הכוח בהסתמך על הסבריו של עו"ד ביאדסה, שלפיהם ייפוי הכוח נועד "לבדוק את המניות של חמדאן". אך כאמור לעיל, בייפויי הכוח נכתב מפורשות "מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי". סמיר מסר בהודעתו במשטרה כי הוא שולט בשפה הערבית, ולא נטען כי לא ידע לקרוא. לנוכח האמור, קשה לקבל את גרסתו של סמיר, שלפיה פעל בתום לב וסבר כי ייפה את כוחם של עו"ד ביאדסה ו/או עו"ד ג'סאר לרכוש ולמכור מניות רק בהתאם לזכויותיו בעיזבון המנוח חמדאן. 47. למעלה מכך, לשאלת החוקר במשטרה "מה קרה אחרי החתימה על יפוי הכוח", השיב סמיר כי "אחרי חודש וחצי חודשיים בערך, שאלתי את תאופיק ביאדסה איפה הגיע עם המניות והוא אמר 'לא מסתדר, תרד מהעניין', אמר שיש קשיים ושארד מהעניין. לא שאלתי כלום עד [...] שהתחילו הדיבורים בבית המשפט העליון" (בשורות 67-64 להודעת סמיר במשטרה) [בהקשר זה, יצוין כי בהודעתו במשטרה מסר סמיר שנודע לו לראשונה על צו הירושה המזויף במהלך דיון בבית המשפט העליון בנושא תחנת הדלק; וכי גם עו"ד ביאדסה טען שביום 14.11.2007 הוצג לו לראשונה צו הירושה המזויף, במהלך דיון בבית המשפט העליון]. ואולם, בצדק קבע בית משפט קמא כי קשה לקבל את גרסתו של סמיר, שלפיה נתן ייפויי כוח למכירת המניות אך לא בירר מה עלה בגורלן, אף על פי שלטענתו לא קיבל תמורה עבורן, והסתפק בכך שעו"ד ביאדסה אמר לו "לרדת מהעניין". אף אילו היינו מקבלים את טענת סמיר, שלפיה סבר כי ייפויי הכוח עוסקים רק במניות שהוא זכאי להן, קשה להלום כי סמיר לא יעמוד על זכויותיו ויברר באופן ממצה מה עלה בגורלן של אותן מניות, בהינתן שמסר לעו"ד ביאדסה ולעו"ד ג'סאר ייפוי כוח למכור את המניות ואף לקבל לידיהם "את כל הרווחים הנובעים מהשקעת המניות" (ראו נוסח ייפוי הכוח השני). בנסיבות אלו, אין לי אלא לחזור על קביעת בית משפט קמא, שלפיה "השקט של כל המעורבים לאחר סיום הפרשה ועד להתפוצצותה מדבר בעד עצמו. אם היה מישהו מהם לא מקבל את חלקו בתמורה, היה בוודאי נזעק על כך". 48. אמנם, אין כל ראייה שסמיר נחשף לצו הירושה המזויף או השתמש בו. כמו כן, בכל הנוגע לזיוף ייפוי הכוח הראשון, סמיר חתם כאמור על ייפוי הכוח בטרם זיופו, ואין עדות לכך שהוא נחשף לייפוי הכוח המזויף. ואולם, אין בכך כדי להעיד בהכרח על תום ליבו של סמיר, והיעדר הראיות כאמור עשוי לנבוע מהעובדה שסמיר לא לקח חלק פעיל בהליכים מול הבנק. אפשר כי סמיר היה שותף לתכנית גזל המניות, אך את ההליכים מול הבנק ניהלו עורכי הדין ביאדסה וג'סאר. 49. סיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי סמיר פעל בתמימות, סבר שייפה את כוחם של עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר לפעול אך ורק ביחס לזכויותיו במניות, וזנח את הנושא לאחר שעו"ד ביאדסה אמר לו "לרדת מהעניין". בשורה התחתונה, לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בית משפט קמא, כי סמיר פעל ביחד ולחוד עם עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר כדי למכור את מניות היסוד ומניות ההטבה ולהתחלק בתמורתן. סוגיית חלוקת התמורה ממכירת המניות 50. כך קבע בית משפט קמא ביחס לסוגיה הנ"ל: "הראיות לימדו כי הכסף במזומן הגיע לידי [עו"ד ג'סאר] שפעל כמיופה כוח של [סמיר]. הפעולה כולה היתה תוך שיתוף פעולה עם עו"ד ביאדסה. אם רצו סמיר ועו"ד ביאדסה להראות כי לא קבלו מאום – הנטל היה עליהם במקרה זה, ונטל זה לא הורם. מדובר בלמעלה ממיליון דולר במזומן, ואין לו עקבות. מדובר, אם כן, בידיעה מיוחדת של הנתבעים, שהיו מעורבים בתוכנית המימוש. כבעלי ידיעה מיוחדת של העובדות, עליהם הנטל להראות כי הכסף או חלק ממנו לא הגיע לידיהם. ראו לענין זה ראו דברי כב' השופט מ. חשין בע.א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נ. עופר [פורסם בנבו] (15.7.01 ) - 'הלכה שמכבר היא שמקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע [...]'. כאן, הראו התובעים שיתוף פעולה בין שלושת הנתבעים לאורך כל הדרך, המניות מומשו, התקבלה התמורה. [עו"ד ג'סאר] איננו מכחיש שקבל את הסכום המזומן לידיו. [סמיר ועו"ד ביאדסה] לא הראו כי השמיעו טענה כלשהי לאי קבלת התמורה עד להתפוצצות הפרשה בעקבות שאר היורשים, מהלך של תקופה ארוכה. הנתבעים [...] לא הראו לאן נותב סכום התמורה. לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי גם [סמיר ועו"ד ביאדסה] קבלו את חלקם" (בפסקה 11.9). 51. משלא נמצאה עילה להתערב בקביעת בית משפט קמא כי סמיר ועו"ד ביאדסה היו מעורבים בתכנית גזל המניות, גם אין להתערב בקביעת בית המשפט כי היה עליהם להראות שלא קיבלו תמורה בגין מכירת המניות. 52. עו"ד ביאדסה טען כי פנה מספר פעמים לעו"ד ג'סאר וביקש עדכון בנוגע לעסקה, אך פניותיו "לא נענו"; וכי באוקטובר 2006 מסר לעו"ד ג'סאר בשם סמיר כי האחרון "מושך ידו מעסקת המניות". ברם, טענה זו נטענה בעלמא, ועו"ד ביאדסה לא הוכיח כי אכן פנה לעו"ד ג'סאר כדי לקבל עדכון בנוגע לעסקה. ומעבר לכך. הפרשה דנן מורכבת בעיקרו של דבר משרשרת אירועים אינטנסיבית שנפרסה על פני כחודש ימים בלבד, החל מיום 2.2.2006, כאשר הגיעו סמיר ועו"ד ביאדסה לעו"ד אבו פול לצורך אימות ייפוי הכוח הראשון, ועד ליום 2.3.2006, כאשר נמכרו המניות. כמתואר לעיל, עו"ד ביאדסה לקח חלק פעיל במרבית האירועים הנ"ל: ביום 2.2.2006 הגיע עם סמיר לעו"ד אבו פול לצורך אימות ייפוי הכוח הראשון; ביום 4.2.2006 נסע עם עו"ד ג'סאר ונסאסרה לסניף הבנק ברמאללה, הגיש בקשה לרכישת מניות ההטבה וצירף אליה מסמכים שונים; ביום 8.2.2006 נסע לירדן וחזר ביום 9.2.2006, כשאז הוציא הבנק אישור בדבר בעלות המנוח חמדאן על מניות היסוד; ביום 12.2.2006 נסע שוב לירדן וחתם על בקשה להעביר על שם סמיר את מניות היסוד; ביום 14.2.2006 חתם על ייפוי כוח שבו העביר את סמכויותיו לעו"ד ג'סאר ו/או לנסאסרה; ביום 27.2.2006 נסע עם סמיר לחתום על ייפוי הכוח השני. בנסיבות אלו, קשה להעלות על הדעת כי עו"ד ביאדסה – שהוא עורך דינו של סמיר, ובעצמו טען כי פעל לצורך הבטחת זכויותיו של סמיר בהתאם להנחיות שקיבל ממנו – יזנח את הנושא במשך חודשים ארוכים מבלי לעמוד על גורל המניות, ורק באוקטובר 2010 יודיע לכאורה לעו"ד ג'סאר כי סמיר "מושך ידו" מהעסקה. זאת, כשבמשך כל התקופה מחזיק עו"ד ג'סאר בייפוי כוח לייצג את סמיר ולחתום בשמו בכל הנוגע ל"מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי [...] לטפל בכל העניינים הקשורים למניות אלו ולפעול לפי מה שהוא מוצא לנכון [...] ולקבל את כל הרווחים הנובעים מהשקעת המניות בבנק הערבי". כמו כן, כמובהר לעיל, בנסיבות אלו גם אין לקבל את גרסתו של סמיר שלפיה זנח את הנושא לאחר שעו"ד ביאדסה אמר לו "לרדת מהעניין", כחודש וחצי - חודשיים לאחר מסכת האירועים הנ"ל. 53. לפיכך, אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, שלפיה יש להסיק כי גם עו"ד ביאדסה וסמיר קיבלו חלק מהתמורה בגין מכירת המניות. אחריות לגבי מניות ההטבה 54. בערעורים נטען כי אפילו ייקבע כי השלושה נושאים באחריות על מניות היסוד, אין להטיל עליהם אחריות ביחס למניות ההטבה, משום שהזכות למניות ההטבה מומשה בשל פעולותיהם של השלושה. ואולם, אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, בית משפט קמא ביסס את חובת ההשבה במקרה דנן על עוולת הגזל ועל סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט (על היחס בין דיני עשיית עושר ולא במשפט לדיני נזיקין, ועל החפיפה האפשרית ביניהם כשעסקינן בעוולת הגזל, ראו, בין היתר, מישאל חשין "נזיקין ו'עשיית עושר ולא במשפט'" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 21-16 (מהדורה שנייה, גד טדסקי עורך, 1976); דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 147-143 (מהדורה שלישית, 2015); ע"א 655/89 מטלון (כץ) נ' כץ, פ"ד מה(3) 845, 852-851 (1991)). כך מורים סעיפים 52 ו-55 לפקודת הנזיקין: גזל 52. גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת. החזרת הגזלה 55. בתובענה שהוגשה על גזל רשאי בית המשפט, לפי הנסיבות, לצוות על החזרת הגזלה, בנוסף על כל תרופה אחרת שנקבעה בפקודה זו או במקומה של תרופה כאמור. 55. בענייננו, מניות ההטבה הן "מיטלטלין". כפי שציין בית משפט קמא, "לתובעים חלק מזכויות עזבון המנוח, ולכן היו זכאים להחזיק בחלק ממניות היסוד והיו זכאים למספר דומה במניות ההקצאה". השלושה היו שותפים אפוא ללקיחת מיטלטלין – או למסירתם לאדם שלישי – שהזכות להחזיקם היא למשיבים. לקיחת המניות כאמור נעשתה כדי שהשלושה יתחלקו בתמורה ממכירתן (ראו והשוו ע"א 8232/09 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ, בפסקה 19 (28.1.2014)). הלקיחה נעשתה שלא כדין, אף במעשי זיוף. 56. וכך מורה סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט: חובת ההשבה 1. (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת. לצורך התגבשות העילה דנן נדרש כי יתקיימו אפוא שלושה יסודות: התעשרות, שבאה לזוכה מן המזכה, שלא לפי זכות שבדין (ראו, מני רבים, דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, בפסקאות 37-34 והאסמכתאות שם (17.7.2011)) במקרה דנן, הגענו למסקנה כי השלושה התעשרו וקיבלו נכס (מניות היסוד ומניות ההטבה או תמורתן), שחלקו בא להם מהמשיבים (בהתאם לחלקם בעיזבון), שלא על פי זכות שבדין תוך מעשי זיוף. לכן, הם חייבים להשיב למשיבים את חלקם במניות היסוד ובמניות ההטבה או את שוויו, ולפי סעיף 1(ב) הנ"ל, אין משמעות לכך שהתמורה התקבלה כתוצאה מפעולתם של השלושה. 57. סיכומו של דבר, השלושה ביצעו את מעשי העוולה במשותף, ופעלו ביחד ולחוד במטרה למכור את מניות היסוד ומניות ההטבה ולהתחלק בתמורתן. לפיכך, הם חייבים בהשבה ביחד ולחוד (ראו סעיף 11 לפקודת הנזיקין; וכן, בין היתר, ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר, בפסקאות 9-7 לפסק דינו של השופט ד' לוין (13.3.1990); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, בפסקה 25 (27.10.2004); ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, בפסקאות 81-78 והאסמכתאות שם (4.1.2009); אהרן ברק "מעוולים יחד" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 480-479, 486 (מהדורה שנייה, גד טדסקי עורך, 1976); עמוס הרמן דיני נזיקין 195 (מהדורה שנייה, 2020); והשוו לע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל, בפסקה 82 סיפא לפסק דיני (14.3.2016)). סכום ההשבה 58. בית משפט קמא קבע כי בגין מכירת המניות התקבלה תמורה בסך 5 מיליון ₪, שממנה יש להפחית את השקעתו של מר נסאסרה בסך 460,000 ₪, כך שסכום התמורה עומד על 4,540,000 ₪. נקבע כי הסכום המשוערך מיום 2.3.2006 ועד למועד מתן פסק הדין עומד על 7,062,635.6 ₪; וכי בהינתן שהחלק היחסי של המשיבים בעיזבון עומד על 32.69%, סכום ההשבה יעמוד על 2,308,775.6 ₪ (יצוין כי חלקם היחסי של המשיבים בעיזבון, וכן סכום ההשבה, תוקנו לשיעורים הנ"ל בהחלטת בית משפט קמא מיום 16.9.2019, שתיקנה בין היתר את החלק בפסק הדין שקבע כי חלקם היחסי בעיזבון עומד על 30.04%). 59. עו"ד ביאדסה טען כי בית משפט קמא לא נימק כיצד קבע את סכום התמורה ממכירת המניות; וכי ממכתבו של המרכז לניירות ערך עולה כי המניות נמכרו בשער של כ-29 דינר ירדני למניה, כך שסכום התמורה עמד על סך של 742,400 דינר ירדני. נטען כי בניכוי השקעתו כאמור של מר נסאסרה, סכום התמורה עומד על פחות מ-4 מיליון ₪ "לפי שער המרה של כ-6 ₪ לדינר ירדני". 60. אמנם, בית משפט קמא לא נימק את קביעתו כי מכירת המניות הניבה תמורה בסך 5 מיליון ₪. ברם, טענת עו"ד ביאדסה, שלפיה יש להמיר את סכום התמורה לשקלים "לפי שער המרה של כ-6 ₪ לדינר ירדני", נטענה בעלמא. עיון באתר בנק ישראל מעלה כי נכון ליום 2.3.2006, שער החליפין של דינר ירדני עמד על 6.637 ₪ (https://www.boi.org.il/he/markets/ExchangeRates/Pages/Default.aspx). אכן, לפי מכתב המרכז לניירות ערך, 25,600 המניות נמכרו בסך של כ-29 דינר ירדני למניה, ובסך הכל – כ-742,400 דינר ירדני. לפיכך, לפי שער החליפין הנ"ל, יש לקבוע את סכום התמורה בשקלים בסך של 4,927,308 ₪, ובניכוי השקעת מר נסאסרה כאמור – בסך של 4,467,308 ₪. הסכום המשוערך נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא עומד אפוא על סך של 6,949,552 ₪. בהינתן חלקם היחסי כאמור של המשיבים בעיזבון, סכום ההשבה למשיבים יעמוד על סך של 2,271,808 ₪, חלף הסכום של 2,308,775.6 ₪ שנקבע על-ידי בית משפט קמא. סוגיית ההתיישנות 61. התביעה דנן הוגשה ביום 7.9.2015, והמערערים טענו להתיישנותה. בית משפט קמא דחה את הטענה, הגם שהמשיבים הגישו תלונה במשטרה כבר ביום 27.3.2008. נקבע כי במועד זה כוח התביעה היה "חלקי ובלתי בשל", משום שטרם התקבל מכתב המרכז לניירות ערך ו"תביעה באותו השלב לא היתה ניתנת להפעלה וליישום קונקרטי בערכאות, בהעדר מידע על מהות המניות, על אופן מכירתן, ומה התמורה שהתקבלה בעבורן, אם בכלל" (בפסקה 16.4). בין היתר, הודגש כי המשיבים לא "ישנו על זכויותיהם" ונקטו פעולות מיד כשנודע להם מפי השמועה על זיוף בקשר למניות, וכי המשיבים 11-8 התוודעו לעובדות המקימות את עילת התביעה רק באוגוסט 2015. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן חל גם סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות או החוק), שעניינו "הודאה בקיום זכות". נקבע כי בחקירותיהם במשטרה, השלושה "למעשה הודו במרבית הפעולות המיוחסות להם, למעט קבלת התמורה. אומנם כל אחד מהנתבעים ניסה לנקות את עצמו באופן שהוא מטיל את האשמה על רעהו, אך אף אחד מהם לא כפר בזכות התובעים ככאלה" (בפסקה 16.6). עוד נקבע כי טענת המשיבים, שלפיה קיבלו את מכתב המרכז לניירות ערך רק בסוף אוקטובר 2008, לא נסתרה בראיות, לא נסדקה במהלך חקירתם הנגדית, ואף נתמכת בעובדה שביום 6.11.2008 ניגשו המשיבים למשטרה עם המסמכים שצורפו למכתב הנ"ל כשהם מתורגמים. 62. עו"ד ביאדסה טען בערעורו כי התביעה התיישנה. בין היתר, נטען כי כבר ביום 27.3.2008, כאשר המשיבים הגישו את התלונה במשטרה, עמדה בפניהם האפשרות להגיש תביעה; וכי מכל מקום, מכתב המרכז לניירות ערך התקבל אצל המשיבים בתאריך הנקוב בו, 24.7.2008, או בסמוך לכך. עו"ד ביאדסה הוסיף כי הודעותיו במשטרה אינן בגדר "הודאה בקיום זכות", כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות; וכי היה על בית משפט קמא לדרוש מהמשיבים 11-8 הוכחה ביחס למועד המדויק שבו התוודעו לעובדות המגבשות את עילת התביעה. 63. דין טענת ההתיישנות להידחות. סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה שאינה במקרקעין עומדת על 7 שנים. סעיף 6 לחוק קובע את הכלל, שלפיו "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". יחד עם זאת, ישנם חריגים לכלל זה, וביניהם זה הקבוע בסעיף 7 לחוק, המורה כדלקמן: השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע 7. מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעייה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה. נוסח זה של סעיף 7 התקבל במסגרת תיקון מס' 5 לחוק ההתיישנות, שיום תחילתו 3.8.2015. וכך הורה סעיף 7 לחוק ערב התיקון הנ"ל: תרמית ואונאה 7. הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או האונאה. 64. בעיקרו של דבר, תיקון סעיף 7 כאמור נועד "להוסיף לרשימת הנסיבות המצדיקות השעיה של מרוץ תקופת ההתיישנות על פי החוק, עילות השעיה נוספות: מקרים שבהם הנתבע או מי מטעמו גרם לעיכוב כאמור על ידי הטעיית התובע, הפעלת כוח נגדו, איום עליו או ניצול מצוקתן" (דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 5) (השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות), התשע"ה-2015, ה"ח הכנסת 126). בית משפט זה כבר עמד על כך ש"תיקון החוק לא נועד לשנות את תכלית ההסדר, אלא רק להרחיב את קשת המצבים הבאים בגדרו [...] על כן, אין הצדקה לשנות מהפרשנות שניתנה ביחס למקרה הגרעיני בו עוסק ההסדר – מקרה התרמית הנכלל הן בסעיף 7 הישן והן בסעיף 7 החדש" (רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, בפסקה 29 (20.8.2020) (להלן: עניין אילני); ראו גם ע"א 4673/21 ויזל נ' סימון, בפסקה 16 לפסק דיני (20.12.2021) (להלן: עניין ויזל); טל חבקין התיישנות 223 (מהדורה שנייה, 2021) (להלן: חבקין)). 65. ביחס לאותו "מקרה גרעיני" שבו עוסק סעיף 7 הנ"ל, הלכה היא כי יש לפרש באופן מרחיב את סוג עילות התביעה שנחשבות "תרמית או אונאה", וכי "תחולתו של סעיף זה איננה מוגבלת לעילות שיסודן בעוולת התרמית, כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אלא משתרעת על כלל עילות תרמית ואונאה, ויהא אשר יהא המקור המשפטי הקובע את סיווגן: נזיקי, חוזי, מינהלי, או אחר" (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, בפסקה 7 (13.12.1989) (להלן: עניין אינווסטורס); ראו גם עניין אילני, בפסקה 28; חבקין, בעמ' 219). בענייננו, כמפורט לעיל, מעשיהם של עו"ד ג'סאר ועו"ד ביאדסה התבססו על צו ירושה מזויף ועל הונאת גורמים שונים בהסתמך עליו, וכן על ייפוי כוח מזויף. עילת התביעה דנן מבוססת אפוא על "תרמית או אונאה", וענייננו נמנה על "המקרה הגרעיני" שסעיף 7 לחוק עוסק בו, הן בנוסחו הקודם הן בזה העדכני (להרחבה על אודות משמעויות תיקונו כאמור של סעיף 7 לחוק ראו עניין אילני, החל מפסקה 27). 66. ככלל, על מנת שתובע בגין עילות תרמית או אונאה ייחשב כמודע לעובדות המקימות את עילת תביעתו, על מודעתו כאמור להיות "ממשית וסובייקטיבית". כך בתביעות שחל עליהן נוסחו הקודם של סעיף 7 לחוק, וכך בתביעות שחל עליהן נוסחו העדכני (ראו עניין אילני, בפסקה 29; חבקין, בעמ' 230; והשוו לשאלה שהוזכרה בעניין אילני, בפסקה 32 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף ונדונה בפסק דינו של השופט נ' סולברג). וכך הוגדרה בהקשר דנן מודעות "ממשית וסובייקטיבית" באחת הפרשות: "כידיעה 'ממשית' ראויה, לטעמי, להיחשב רק ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית-המשפט, שכן כל פרשנות אחרת תחתור תחת תכליתו של סעיף 7, שנועד לחסן מפני התיישנות את תביעתו של קורבן התרמית כל עוד לא נקנתה לו ידיעה על אודות התרמית שבכוחו להוכיחה בערכאות. הצידוק הרעיוני להקלה זו נעוץ בכך שאת גריעת יכולתו של המרומה להוכיח את התרמית יש לזקוף, בין היתר, לחובת מאמציו של הרמאי לטשטש את עקבות תרמיתו" (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, בפסקה 10 (25.3.2004); וראו גם ע"א 4683/16 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עזבון אשר כהן ז"ל, בפסקה 21 לפסק דיני (23.1.2019) (להלן: עניין חברת החשמל); עניין ויזל, בפסקה 21). [לעניין רף ההוכחה הגבוה שנדרש בתביעות מהסוג הנדון, ראויה לציון גם תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיה "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות" (ראו עניין חברת החשמל, בפסקה 23; חבקין, בעמ' 222)]. 67. בענייננו, מודעות ברף הנדרש ביחס לעובדות המהוות את עילת התביעה דנן התגבשה אצל המשיבים רק לאחר שקיבלו לידיהם את מכתב המרכז לניירות ערך. דרך מכתב זה והמסמכים שצורפו לו התוודעו המשיבים לפעולותיהם של עו"ד ג'סאר ועו"ד ביאדסה, שבגינן נתבעו השלושה לדין. בין השאר, המכתב מפרט באילו תאריכים הועברו מניות היסוד ומניות ההטבה על שם סמיר; אילו מסמכים הוגשו לבנק לצורך העברת המניות כאמור; מתי נמכרו המניות ובאיזה מחיר. בין היתר, באמצעות המכתב התוודעו המשיבים לבקשה שהגיש עו"ד ביאדסה ביום 12.2.2006 להעברת מניות היסוד לבעלות סמיר ולמסמכים שצורפו לה; ולבקשה שהגיש עו"ד ג'סאר ביום 1.3.2006 להעברת מניות ההטבה לבעלות סמיר ולמסמכים שצורפו לה. מדובר בעובדות חיוניות לצורך הוכחת תביעת המשיבים (ראו ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, בפסקה 7 (19.9.1991); חבקין, בעמ' 222). לפיכך, בצדק נקבע כי מרוץ ההתיישנות במקרה דנן לא יתחיל לפני שקיבלו המשיבים לידיהם את מכתב המרכז לניירות ערך. 68. בית משפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי המשיבים קיבלו לידיהם את מכתב המרכז לניירות ערך בדואר רשום בסוף חודש אוקטובר 2008. נקבע אפוא כי אין לראות את התאריך שנושא המכתב – 24.7.2008 – כמועד תחילת מרוץ ההתיישנות. לטענת עו"ד ביאדסה, במכתב הנ"ל לא מצוינת כתובתו של המשיב 5, אשר טען שקיבל את המכתב לידיו, אלא רק מספר "טלפקס", ולכן יש לקבוע כי המכתב נשלח למשיב 5 בפקס ביום 24.7.2008. אלא שכידוע, "כלל הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם מסקנות הערכאה הדיונית אינן מתיישבות עם הגיונם של הדברים והשכל הישר, או כאשר נעלמו מערכאה זו עובדות מהותיות. הגיונו של כלל זה נעוץ בכך שהערכאה הדיונית היא ששמעה את העדים, התרשמה מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי ובחנה את כלל הראיות" (ע"א 4933/17 גרין (איבגי) נ' פרידמן, בפסקה 43 (11.10.2020)). בענייננו, קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מועד קבלת המכתב הנ"ל מבוססת על עדותו של המשיב 5. בניגוד לנטען, איני סבור כי עצם העובדה שבגוף המכתב מצוין מספר הטלפקס של המשיב 5, ולא מצוינת כתובתו, מלמדת בהכרח כי המכתב נשלח למשיב 5 בפקס ביום 24.7.2008 או בסמוך לכך. עוד יש לציין כי בהחלטת בית משפט קמא מיום 3.4.2017, שניתנה בטרם העיד המשיב 5, צוין ביחס למכתב הנ"ל כי "מעיון במסמך המדובר עולה כי נשלח כמכתב למר חוסאם פריד המעיד היום בפניי" (הדגשה הוספה). לנוכח האמור, איני רואה לסטות מהכלל הנ"ל ולהתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית משפט קמא, ביחס למועד קבלת המכתב הנדון על-ידי המשיב 5. נוסף על כך, קביעת בית משפט קמא, שלפיה המשיבים 11-8 התוודעו לעובדות הרלוונטיות רק באוגוסט 2015, מבוססת אף היא על עדויות המשיבים, וגם בהקשר זה לא מצאתי לסטות מהכלל הנ"ל. 69. למעלה מן הצורך, יוזכר כי דבר זיופו של ייפוי הכוח הראשון התגלה רק במסגרת הליך ההוכחות בבית משפט קמא, במהלך עדותו של עו"ד אבו פול, וגם עובדה זו היא בגדר אחד הנדבכים להוכחת התרמית. הדבר ממחיש אפוא את קושי המובנה בהתחקות אחר עובדות המקימות עילת תביעה שעניינה במעשי תרמית והונאה, כבענייננו. בהקשר זה, יפים דברים שציינתי בעניין חברת החשמל: "בבסיס הרף הגבוה של ידיעה בפועל, שקבע המחוקק במקרה של תרמית והונאה, עומדים מספר רציונלים ואינטרסים: רציונל תועלתני – עקב התרמית נפגעת יכולתו של המרומה לדעת את העובדות. רציונל מוסרי – אין ליתן לרמאי להיבנות באופן ישיר מפרי תרמיתו ומההסתרה שנעשתה במכוון ובמזיד. אינטרס ציבורי כפול: הוקעה – 'וכלום עניינו של הציבור איננו תומך דווקא בהוקעת הרמאי על מעלליו, ולו גם כעבור זמן'? (עניין [אינווסטורס], עמ' 871). ובהיקש לדין הפלילי, בו תקופות ההתיישנות נגזרות מחומרת העבירה, אין דין התיישנות עקב מעשה התרשלות של הנתבע כדין התיישנות עקב מעשה תרמית של הנתבע. אינטרס ציבורי נוסף הוא עידוד האכיפה הפרטית בעבירות על טוהר המידות. על רקע אינטרסים ורציונלים אלה, אין בית המשפט צריך לצאת מגדרו כדי לפטור את הרמאי מחמת התיישנות, וככל שיש ספק, הוא צריך לפעול כנגד הרמאי" (בפסקה 35; ההדגשות במקור). 70. והערה נוספת, למעלה מן הצורך. כאמור, בגין הפרשה דנן נוהלה חקירה פלילית נגד סמיר, עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר, וביום 23.7.2012 החליטה המשטרה לסגור את התיק מחוסר ראיות. בעניין חברת החשמל עמדתי על כך ש"אכן, כאשר מתנהלת חקירה פלילית, וכל עוד לא הוגש כתב אישום, חסומה על פי רוב הדרך לקבלת מסמכים וראיות מתוך תיק המשטרה" (בפסקה 34). עם זאת, קבעתי שם כי "לא תמיד יש צורך להמתין עד לסיום חקירת המשטרה כדי להגיש תביעה אזרחית". לפיכך, לא ראיתי שם לקבוע כלל גורף, שלפיו במקרים כגון דא מרוץ ההתיישנות בהכרח יושעה עד לסיום החקירה הפלילית או להכרעה בהליך הפלילי. זאת, למרות עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהובעה באותו עניין, ולפיה יש להשעות לפי סעיף 7 לחוק את מרוץ ההתיישנות של תביעת נפגע עבירה, כל עוד מתנהלת חקירה פלילית (ראו שם, בפסקה 16). מכל מקום, יוזכר כי במקרה דנן הוגש תיק החקירה לבית משפט קמא בהסכמת הצדדים, וחלק מהחומרים שבו שימשו לצורך הכרעה בענייננו. בין היתר, בית משפט קמא למד מתיק החקירה על ביקורם של עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר בירדן בתאריכים 8-9.2.2006, וכאמור לעיל, בית משפט קמא למד על גרסת סמיר מהודעתו במשטרה. דומה אפוא כי גם תיק החקירה חשף עובדות חיוניות לצורך הגשת התביעה דנן. סוף דבר 71. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את שני הערעורים, הן של עיזבון סמיר הן של עו"ד ביאדסה, בכפוף לתיקון סכום ההשבה כאמור בסעיף 60 לעיל. עוד אציע, כי עיזבון סמיר ועו"ד ביאדסה יישאו, כל אחד, בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪ (סך הכל 20,000 ₪). ש ו פ ט המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מסכים. המשנה לנשיאה (בדימוס) השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשפ"ב (‏26.6.2022). המשנה לנשיאה (בדימוס) ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19072250_E09.docx עכבב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1