יוסף שיליאן נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7218/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7218/10 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. יוסף שיליאן 2. דרויש שיליאן נ ג ד המשיב: בנק מזרחי טפחות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר) מיום 1.07.2010 בת"א 1047/09 תאריך הישיבה: כ"ח בטבת התשע"ב (23.1.2012) בשם המערערים: עו"ד דניאל ארנסט; עו"ד ליאור חיימוביץ' בשם המשיב: עו"ד מיכל שפיגל; עו"ד קובי לוי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. בחודש מאי 1999, הגיש המשיב ( להלן: הבנק) תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המערערים, לתשלום חוב המערער 1 בחשבון העו"ש בסך כ-11 אלף ש"ח, וכן חוב בשל הלוואה שנטל – שהמערער 2 היה ערב לפירעונה – בסכום של כ-1.5 מיליון ש"ח, בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים. 2. בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה) קיבל את טענות הבנק בתביעתו וקבע כי הסכם שעליו חתמו הצדדים הוא הסכם הלוואה תקף, המחייב את המערערים (להלן: פסק הדין המקורי). במסגרת פסק הדין המקורי, קבע בית המשפט כי הסכומים המדויקים שאותם ישלמו המערערים לבנק ייקבעו בהתאם לחישוב שהוצג לבית המשפט בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו של המומחה, הופיעו מספר חישובים חלופיים, הנגזרים מדרכי חישוב שונות של ריבית הפיגורים ושל שווי ניירות ערך שהיו בבעלות המערערים. לאחר מתן פסק הדין המקורי הגיש הבנק פסיקתה לחתימת בית המשפט, שבה ציין את שיעור החוב לפי אחת מדרכי החישוב שהציע המומחה, שתאמה לשיטתו, כך שסכום החוב בשל הסכם ההלוואה נקבע על סך של 1,459,136 ש"ח נכון ליום 13.4.1999, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים בשיעור של 17% ממועד הגשת התביעה. עוד לפני שנחתמה הפסיקתה, הגיש הבנק – למען הזהירות – בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מכיוון שבפסק הדין לא ננקב סכום החיוב המפורש ושיעור הריבית. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי לא נדרשת "השלמה" לפסק הדין המקורי, אלא עריכת פסיקתה בהתאם לאמור בו. המערערים התנגדו לבקשה לחתימה על הפסיקתה, וטענו, בין היתר, כי שיעור הריבית שיש לפסוק הוא 4.5% בלבד, וכן כי חישוב שווי ניירות הערך צריך להיעשות באופן שונה מאשר זה שנעשה במסגרת הפסיקתה שהגיש הבנק. ביום 12.8.2007, חתם כב' השופט נ' ישעיה על הפסיקתה, לאחר שקבע כי היא משקפת את פסק הדין המקורי. בעקבות חתימת הפסיקתה, מחק הבנק ערעור שהגיש – למען הזהירות – לבית משפט זה. 3. בית משפט זה דחה ערעור שהגישו המערערים על פסק הדין המקורי (ע"א 5340/07 שיליאן נ' בנק המזרחי (לא פורסם, 12.1.2009)), לאחר שנקבע כי מדובר בערעור חסר יסוד. בערעור שהגישו, לא כללו המערערים השגות לגבי הפסיקתה, וגם לאחר מכן, לא ביקשו לתקן את הודעת הערעור ולצרף טענות בנוגע לקביעת הפסיקתה. מכל מקום, בית משפט זה פסק כי "הפסיקתא נערכה בהתאם לפסק הדין קמא, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא עצמו מיום 12.8.07". 4. ביום 11.1.2009, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי תובענה לסעד הצהרתי נגד הבנק, שבה נטען כי הפסיקתה שהוגשה לחתימת בית המשפט הוגשה במרמה, תוך הטעיית המערערים ובית המשפט וללא גילוי נאות – ולכן היא בטלה. עוד נטען כי הבנק הפר את ההסכמים בין הצדדים ואילץ את המערערים לחתום על הסכם ההלוואה; כי הבנק העלים מהם מסמכים בנקאיים אשר יכלו לשפוך אור על התנהלותו; וכי הבנק מכר ניירות ערך של המערערים ששוויים עלה בהרבה על שיעור חובותיהם, באופן שגרם להם לנזק ולחסרון כיס. בכתב הגנתו, ציין הבנק כי טענות אלה ואחרות נידונו והוכרעו בפסק הדין המקורי. כן נטען כי המערערים נוהגים בחוסר תום לב ועושים שימוש לרעה בהליכי משפט. בהמשך, הגיש הבנק בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין – הלא הוא פסק הדין המקורי. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר), קיבל את בקשת הבנק ודחה את התובענה על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין. נקבע כי טענות המערערים נגד הפסיקתה הועלו כבר במועד הגשת הבקשה לחתימתה, ונדחו בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה) מיום 12.8.2007, שבמסגרתה נחתמה הפסיקתה כבקשת הבנק. בית המשפט מצא כי על החלטה זו לא הוגש ערעור עצמאי (ככל שמדובר בפסיקתה "מתקנת"), וגם לא נתבקש תיקון הודעת הערעור שהוגשה ביחס לפסק הדין המקורי (ככל שמדובר בפסיקתה "משקפת"). בית המשפט הוסיף כי משלא פעלו המערער באופן זה מיד לאחר חתימת הפסיקתה, הפכה זו חלוטה, ואין להם להלין אלא על עצמם. 6. לשם השלמת התמונה יוער כי המערערים ניסו לתקוף את הפסיקתה גם במסגרת של טענת "פרעתי" שהעלו לפני רשם ההוצאה לפועל. גם במסגרת זו, לאחר שמיצו את כלל הליכי הערעור והגיעו לבית משפט זה, קבע השופט ס' ג'ובראן כי: "ככל שהמבקשים סברו כי אין כך הם פני הדברים וכי תוכן הפסיקתה פוגע בהם על רקע העלאת ריבית הפיגורים ל-17%, היה עליהם לברר זאת בדרך של תקיפת הפסיקתה בהליך ערעור [...] משבחרו הם לוותר על זכות זו, אין לאפשר להם לפצות על טעותם לאחר סיום ההליך המשפטי, בחסותה של טענת פרעתי במסגרת הליכי הוצאה לפועל." (רע"א 8033/09 שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסם, 12.1.2010)) טענות הצדדים בערעור שלפנינו 7. המערערים טוענים כי שיעור הריבית שנקבע בפסיקתה (17%) יוצר מצב בלתי צודק באופן מהותי. לדבריהם, הבנק "הצליח" להחתים את השופט ישעיה על פסיקתה שאינה משקפת את פסק הדין שנתן, תוך הטעיה ומרמה. בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, המערערים לא יכלו – במועד מתן הפסיקתה – להשיג על האמור בה, שכן לא עמד לרשותם פרק זמן סביר לקיים בדיקה מעמיקה של הפסיקתה. כמו-כן, לדבריהם הם היו רשאים להניח כי הפסיקתה משקפת את המציאות, נוכח חובת ההגינות המוטלת על הבנק. עוד נטען כי באופן מעשי הם לא היו יכולים לערער על הפסיקתה, שכן ערעורם על פסק הדין המקורי כבר היה תלוי ועומד לפני בית משפט זה. המערערים סבורים כי יש לאפשר דיון בתביעתם לגופה, כדי להגיע לחקר האמת, ולהביא לתוצאה הצודקת בנסיבות העניין. לטענתם, בית המשפט קמא אכן שקל שיקולים של חקר אמת ועשיית צדק, אך לא נתן להם את המשקל הראוי בנסיבות. לדבריהם, דחייה על הסף של תובענה צריכה להיעשות במשורה, וכל ספק צריך לפעול לטובת התובע, כדי לאפשר לו לברר את עניינו. בענייננו, כך המערערים, עולה בבירור מפסק הדין כי דעתו של בית המשפט קמא לא הייתה נוחה מהתוצאה שאליה הגיע, ומשכך – ראוי היה לאפשר דיון לגופה של התובענה. 8. בצד האמור, טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי מיקד את דיונו אך ורק בטענותיהם ביחס לפסיקתה, בעוד שבכתב התביעה נטענו טענות עצמאיות נוספות. משכך, לא היה מקום לדחות את התביעה כולה על הסף. טענות אלה עוסקות, בין היתר, בהפרת ההסכמים מצד הבנק בכל הקשור לניהול תיקי ניירות ערך של המערערים; התנהלות שלא כדין של הבנק – לרבות הפרת חובת תום הלב, הפרת חובת הגילוי וחובת הנאמנות וגרימת נזק ראייתי. 9. הבנק, מצידו, סומך את ידיו על פסק-דינו של בית המשפט קמא. לדבריו, המערערים "ממחזרים" את אותן טענות שהעלו במסגרת ההליכים הקודמים, שנידונו והוכרעו בהחלטות שהפכו חלוטות. משכך, בדין קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות את התביעה בשל קיומו מעשה בית דין. גם לגופם של דברים, נטען כי שיעור ריבית של 17% הוא זה שנקבע בהסכם ההלוואה שעליו חתמו הצדדים (בגדרו של השיעור המירבי הקבוע בסעיף 2א לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימלי), התש"ל-1970). לשיטתו, משנתקבלה במלואה גרסתו לעניין ההסכם במסגרת פסק הדין המקורי – אזי שיעור הריבית שנקבע בהסכם הוא השיעור המחייב. דיון והכרעה 10. תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מאפשרת לבית המשפט לדחות תביעה ממספר נימוקים אפשריים, ובהם: "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". תקנה זו מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה [קיצור דרך], כאשר מפני טענת חוק, או אפילו טענה עובדתית קצרה, ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 316/56 קרמש נ' דבי, פ"ד יא 1336, 1341 (1957)). אין חולק שסילוק תובענה על הסף היא תוצאה קשה לתובע, שכן שערי המשפט ננעלים בפניו, עוד לפני שניתנה לו ולבעלי הדין האחרים האפשרות להשמיע את טענותיהם. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בסילוק על הסף בדרך של דחייה, שכן דחייה על הסף יוצרת מעשה בית דין וסותמת את הגולל על עילת התביעה (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 177 (מהדורה עשירית, 2009)). בית המשפט מחויב אפוא לנהוג בבקשות לסילוק על הסף "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983) ככלל, "יעדיף בית המשפט [...] שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(1) 577 (2003); כן ראו ע"א 693/83 מעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668 (1986)). 11. בית המשפט קמא דחה את תביעת המערערים על הסף, לאחר שמצא כי קיים מעשה בית דין ביחס לכלל הטענות שהועלו בה. לאחר שבחנּו את פסק הדין נושא הערעור ושמענו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, שוכנענו כי הכרעת בית המשפט קמא בדין יסודה. 12. בראשית הדברים נציין כי חלק ניכר מטענות המערערים בתביעתם מכוון נגד הפסיקתה. לטענתם, הבנק השיג את חתימת השופט על הפסיקתה במרמה, לאחר שזה הוטעה ולא היה מודע לכך שנוספו בה דברים שלא הופיעו בפסק הדין המקורי. עם זאת, מהתיעוד שנמצא לפנינו עולה בבירור כי המערערים טענו לחוסר התאמה בין האמור בפסק הדין המקורי לבין האמור בפסיקתה, לרבות בשאלת הסכומים ושיעור הריבית, עוד במסגרת תשובתם לבקשה להגשת פסיקתה מיום 17.6.2007. טענות אלה עמדו לפני כב' השופט נ' ישעיה לפני שנתן את החלטתו וחתם על הפסיקתה ביום 12.8.2007. על החלטה זו ועל הפסיקתה החתומה לא הוגש ערעור. כמו-כן, המערערים לא פנו לבית משפט זה בבקשה לתקן את הודעת הערעור שהוגשה בנוגע לפסק הדין המקורי. משכך, הפכה הפסיקתה חלוטה. בנסיבות אלה, אפילו הנחנו לצורך הדיון (ויודגש כי מדובר בהנחה דיונית בלבד) כי הבנק הציג נתונים שאינם מלאים בכל הקשור לפסיקתה, אין בידו של בית המשפט להושיט להם סעד נוכח קיומו של מעשה בית דין. ברי כי אין לאפשר למערערים "מקצה שיפורים" בדרך של הגשת תובענה לסעד הצהרתי, לאחר שנמנעו מהגשת ערעור על ההחלטה שבמחלוקת. אמנם, במקרים חריגים וקיצוניים, ניתן לתקוף גם פסק דין חלוט, למשל בטענה שהוא הושג במרמה, ואולם המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. זאת, במיוחד לאחר שהקושי שעליו הם עומדים כעת – חוסר ההתאמה הנטען בין הסכומים ושיעורי הריבית בחוות דעת המומחה לבין אלה שנקבעו בפסיקתה – כבר הוצג על-ידם לפני בית המשפט ב"סיבוב הקודם" ונדחה לגופו. 13. באשר לטענות הנוספות שמעלים המערערים נציין כי פסק הדין המקורי הכריע במחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לחובות המערערים לבנק בגין ההלוואה שנטל המערער 1, והמערער 2 היה ערב לה. כל הטענות הנוספות שהעלו המערערים בתביעתם הנוכחית, הן ביחס לתוכן ההסכמים בין הצדדים והפרתם על-ידי הבנק, הן ביחס להתנהלותו של הבנק והנזקים שגרם להם – או שנטענו במסגרת הדיון המקורי כטענות הגנה, או שהיו צריכות להיטען במסגרתו. כידוע, "מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותם במסגרת הליך זה" (ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 8.9.2005); רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (לא פורסם, 8.3.2009)). לפיכך, גם טענות נוספות אלה נחסמות בשל קיומו של מעשה בית דין. בהיעדר עילה להתערבות בהכרעתה המנומקת של הערכאה הדיונית, החלטנו לדחות את הערעור. המערערים ישאו בשכר טרחת עורכי דינו של הבנק בערעור בסך של 25,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ה' בשבט התשע"ב (‏29.1.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10072180_M02.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il