פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 7218/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7218/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלונית 6. פלונית 7. פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט ס' ג'יוסי) מיום 10.7.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.ע. 1250/05 ות.ע. 1251/05 בשם המערערים 1-6: עו"ד פואד בדאח בשם המערער 7: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יהודית מייזלס פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט ס' ג'יוסי) מיום 10.7.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.ע 1250/05 ות.ע 1251/05. 1. המשיבה הגישה לבית המשפט בקשה לקיום צוואת אחיה, המנוח, לה התנגדו המערערים, ילדיו של המנוח. במהלך דיון שהתקיים בתיקים ביום 10.7.2006, כשנה וחצי לאחר הגשת ההתנגדות, ביקש מערער 7 (אליו הצטרפו יתר המערערים) מבית המשפט לפסול את עצמו. את הבקשה נימקו המערערים בתחושה כי בית המשפט נוקט עמדה לטובת המשיבה, אינו מאפשר למערערים לטעון את טענותיהם, נמנע מלדון בבקשות רבות של המערערים כך שאין בהן החלטות שניתן היה, במידת הצורך, לערער עליהן. עוד הלינו המערערים על אופן הטיפול של בית המשפט בבקשה לדחיית הגשת חומר חסוי. הובהר כי המערערים לא ערערו על ההחלטה והשלימו עמה, למרות טעותו של בית המשפט, בגלל הזמן הקצר שעמד לרשותם וכדי שלא יראו כמי שגורמים סחבת בתיק. נטען כי התחושה האמורה התעוררה אצל מערער 7 כבר בישיבה הראשונה בפני בית המשפט. המשיבה התנגדה לבקשה בשל השיהוי בהעלאת טענת הפסלות, ובהעדר עילת פסלות. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 10.7.2006, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי טענות המערערים אין מקומן במסגרת בקשת פסלות, כי אם בהליכי ערעור. צוין כי אין ממש בטענה לפיה קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ומדובר לכל היותר בתחושתם הסובייקטיבית של המערערים. בית המשפט הבהיר כי הוא לא גיבש כל דעה לגבי השאלות העומדות לדיון במסגרת התובענה, ופתוחה הדרך בפני המערערים לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיהם. בשולי הדברים צוין כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, שכן לטענת מערער 7 תחושתו הסובייקטיבית בדבר משוא פנים מקוננת בו כבר מתחילת הדיונים בתיק. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערים חוזרים על טענותיהם בבקשת הפסלות ומוסיפים טענות נוספות הנוגעות לאופן ניהול ההליך והחלטות המעידים, לטענתם, על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט כלפיהם למן ראשית ההליכים. בין היתר, טוענים המערערים, כי עוד בטרם היו מיוצגים, הוציא בית המשפט את מערערות 1 ו-4 מהאולם; בית המשפט נזף בהם וצעק עליהם ללא כל סיבה נראית לעין בדיונים; תשומת ליבו של בית המשפט היתה נתונה למשיבה ובאת-כוחה, ומבטו הופנה אליהן, תוך התעלמות מהמערערים; בית המשפט האשים את המערערים בגרימת סחבת מיותרת וחייבם בגין כך בהוצאות שלא בצדק; מנגד, באת-כוח המשיבה זכתה ביחס סבלני, נאות ואוהד מצד בית המשפט, ולא חויבה בהוצאות בגין מחדליה הדיוניים; חלק מהחלטותיו של בית המשפט מנוגדות להלכה הפסוקה ו/או לחוק ולתקנות. הכוונה להחלטה בעניין החומר החסוי ולכך שבית המשפט אפשר לבאת-כוח המשיבה לקבוע בעצמה את סדר חקירת עדי המערערים, בנימוק ש"הדין עמה", על אף שאין כל הוראה בדין המתירה זאת. בכך העניק בית המשפט למשיבה יתרון דיוני ובעיקר מהותי שאינו הוגן; בית המשפט סירב במהלך הדיון ביום 10.7.2006 לאשר העברת מסמכים למערערים לצורך מינוי מומחה לבחינת חתימתו של המנוח על גבי הצוואה וזאת חרף שתי בקשות שהוגשו בנדון, בטענה שלא נפתחה בש"א כדין בבקשות אלה. זאת על אף שהאחריות לפתיחת בש"א בבקשה מסוימת מונחת כולה על כתפי מזכירות בית המשפט. המערערים סבורים כי החלטות בית המשפט יצרו, במצטבר, וביחד עם יחסו הכללי של בית המשפט למערערים, תשתית של ממש לפסלותו של בית המשפט. זאת ועוד, לטענת המערערים באמרותיו, הערותיו, החלטותיו והתייחסותו הכללית של בית המשפט כלפי המערערים ובא-כוחם יש גם משום פגיעה במראית פני הצדק. אשר למועד העלאת טענת הפסלות טוענים המערערים כי עילת הפסלות התגבשה לאור שרשרת החלטות מגמתיות של בית המשפט. לטענתם, לא ניתן להסיק קיומה של מגמה היוצרת חשש ממשי למשוא פנים מקיומה של החלטה אחת, ונדרשת שרשרת החלטות לשם כך. לכן המתינו המערערים עם הגשת הבקשה ואין לומר כי יש בכך משום שיהוי. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור בשל השיהוי בהגשת בקשת הפסלות, וכן לגופו של עניין בהעדר עילת פסלות. לטענת המשיבה כל מטרת הליך הפסלות היא לגרום סחבת נוספת בתיק ולעכב ביצועה של צוואת המנוח. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, המערערים השתהו בהגשת בקשת הפסלות. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרז' נ' נזאל (לא פורסם)). הטעמים שהעלו המערערים להגשת הבקשה במועד שהוגשה, אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור. 5. גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לבית המשפט. השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת ערעור פסלות (ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לכן, אופן הטיפול בבקשה לדחיית הגשת החומר החסוי, העובדה שבית המשפט הוציא את מערערות 1 ו-4 מהאולם וכיוצ"ב, הינם בגדר סמכותו של בית המשפט, ואינם מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. בנוסף, גם טענות המערערים כנגד החלטות שונות שנתן בית המשפט, אינן עניין לערעור לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. חוסר שביעות רצונם של המערערים מהחלטות שניתנו בעניינם אינו מקים עילת פסלות. מדובר בהחלטות דיוניות ושיפוטיות, שהדרך לתקיפתן היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). העובדה שהמערערים בחרו שלא לערער על ההחלטות, מסיבותיהם, אינה גורמת לכך שהחלטות אלו יקימו עילת פסלות. בנסיבות העניין לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים. אשר לבקשות בהן לא ניתנה החלטה, לטענת המערערים, פתוחה בפניהם הדרך לבקש מתן החלטה בבקשות, ואין הדבר מקים עילת פסלות (ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, יחסו לצדדים, ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). 6. לבסוף, יש לדחות את טענתם של המערערים בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם); ע"א 4518/99 אורלוב נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף הקריה) (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך-דין של המשיבה בסכום של 5,000 ₪. ניתן היום, כ"ט באדר התשס"ז (19.3.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06072180_N06.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il