גמיל רג'בי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7215/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7215/10 ע"פ 7713/10 ע"פ 1721/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית המערער בע"פ 7215/10: המערער בע"פ 7713/10: המערער בע"פ 1721/11: גמיל רג'בי נאסר טהה פארס אטרש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.9.2010, בת"פ 127/10, שניתן על ידי השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשע"א (11.07.11) בשם המערער בע"פ 7215/10: בשם המערער בע"פ 7713/10: בשם המערער בע"פ 1721/11: בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מנחם בלום עו"ד מנחם בלום עו"ד מ.א. אבו-גוש עו"ד איתמר גלב-פיש גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערערים הובאו לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמת ביצוען של מספר עבירות בנשק, ולהלן תובא תמציתן של העובדות שיוחסו להם: א) בשלהי שנת 2009 פנו פארס אטרש (המערער בע"פ 1721/11, להלן פארס) וג'לאל טוויל (להלן: ג'לאל) לג'מיל רג'בי (המערער בע"פ 7215/10, להלן: גמיל) בבקשה לרכוש ממנו נשק מתוך כוונה להעבירו לנאסר טהה (המערער בע"פ 7713/10, להלן: נאסר). בעקבות כך פנה ג'מיל למוחמד דענה (להלן: דענה), ובמפגש שהתקיים בביתו של האחרון, הוא מכר לג'מיל, פארס וג'לאל נשק מסוג "קרל גוסטב", ונשק זה הועבר בהמשך לנאסר. בתאריך 31.12.09 מכר נאסר את הנשק לסוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן). ב) בתאריך 7.1.10, רכשו פארס וג'לאל נשק נוסף מסוג "קרל גוסטב" מדענה באמצעות ג'מיל, וגם הוא מצא את דרכו לנאסר, וממנו לסוכן הסמוי. ג) בתאריך 19.1.10 רכשו פארס וג'לאל, באמצעות ג'מיל, "קרל גוסטב" שלישי מדענה, והעבירו אותו לנאסר שמכר אותו לסוכן הסמוי. ד) בחודש פברואר 2010 פנה פארס, שפעל בשליחותו של נאסר, לג'מיל בבקשה לרכוש עבורו כלי נשק נוסף. ג'מיל שב ופנה לדענה, והפעם נמכר לו אקדח. ה) עובר ליום 8.2.10 תכננו המערערים וחבריהם לבצע עסקה נוספת בנשק. פארס וג'לאל נסעו ברכבו של נאסר לחברון, שם פגשו את דענה ורכשו ממנו שני אקדחים, רובה מסוג "קרל גוסטב", מחסניות וכדורים. באותו יום ניסה נאסר למכור את כל אלה לסוכן. 2. המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של סחר בנשק ונשיאתו (מספר עבירות). כמו כן, הורשע נאסר בעבירה של ניסיון לסחור בנשק, ופארס הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון. לאחר שהצדדים טענו לעניין גזר הדין, נדון ג'מיל ל-4 שנות מאסר, נאסר ל-5 שנות מאסר, ופארס ל-3 שנות מאסר. כמו כן, נדונו המערערים ל-12 חודשים מאסר על-תנאי. בית המשפט הוסיף וקבע כי המאסר שהושת על נאסר יצטבר לתקופת מאסר אחרת בה נשא אותה עת. להשלמת התמונה נוסיף, כי מוחמד דענה נדון ל-5 שנות מאסר ומאסר על-תנאי. 3. המערערים משיגים בפנינו על העונשים שהושתו עליהם. ג'מיל טוען כי פעל כ"מעין-מתווך" בין עבריין ירושלמי לסוחר נשק מחברון. עוד נטען, כי לא ניתן משקל הולם להודאתו של ג'מיל, לעברו הנקי, ולקשיים שיהיו כרוכים בכליאתו בישראל של מי שהינו תושב הרשות הפלסטינית. גם נאסר סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מעבר למתחייב. נטען, כי לא ניתן משקל הולם לכך שהוא הודה ושיתף פעולה עם החוקרים, והיה אמור להעיד נגד מעורבים אחרים בפרשה, וביניהם קרוב משפחתו, וכן לא ניתן משקל למצב בריאותו (חולה צהבת) אשר אינו זוכה בבית הסוהר לטיפול רפואי נאות. פארס, שעונשו נגזר בגדרו של הסכם אותו גיבשו בעלי הדין, טען כי פעל כפי שפעל בהשפעתו של נאסר, קרוב משפחתו, שהנו אדם מבוגר ובעל עבר פלילי לא מבוטל. כן נטען, שהנשק לא נועד לשמש פעילות עוינת, אלא למה שהוגדר בנימוקי הערעור כ"פעילות עבריינית גרידא". 4. בפתח הדיון בערעור התברר כי נאסר לא הובא לבית המשפט, ולא משום מחדל כזה או אחר של שירות בתי הסוהר, אלא עקב סירובו של נאסר להגיע לדיון. במסמך שהוגש לבית המשפט וחתום על ידי נאסר נאמר: "אני האסיר טהה נאסר אחמד מסרב לצאת לדיון היום כי דיברתי עם עורך הדין שלי והוא אמר לי לא לצאת היום. לציין כי יש לי דיון ב-14.7.11". עו"ד בלום, בא-כוחו של מערער זה, הודיע בתגובה כי הוא אמנם שוחח טלפונית עם שולחו, והסביר לו כי קיימת אי-בהירות באשר למועד הדיון בערעור, אולם הכחיש מכל וכל את הטענה כי הנחה את נאסר לסרב להגיע לבית המשפט. בנסיבות אלו, ומאחר ונאמנים עלינו דבריו של עו"ד בלום, אנו קובעים כי נאסר טהה הוא בבחינת מערער שבחר שלא להתייצב לדיון, ומכח סמכותנו לפי סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אנו דוחים את הערעור בע"פ 7713/10. 5. גם בשני הערעורים הנוספים לא ראינו עילה לשנות מן העונשים שהושתו על פארס וג'מיל. עניין לנו עם נאשמים שבמשך מספר חודשים סחרו בנשק, שלמרבה המזל נמכר בסופה של שרשרת ההעברות לסוכן משטרתי, אולם באותה מידה היה יכול נשק זה למצוא את דרכו לידים עברייניות או עוינות. והרי ניסיון החיים מלמד שבנשק מסוג זה נעשה לא אחת שימוש שגבה את מחירו בחייהם של לא מעט חפים מפשע. נוכח מציאות קשה זו הדגישה הפסיקה, וחזרה והדגישה, כי יש להכביד את היד על עבריינים בתחום זה, ולא מצאנו כי בית המשפט המחוזי נהג בפרשה זו בחומרה יתרה או כזו החרגת מרמת הענישה הנוהגת. גם בטענה לפיה לא נשמר איזון הולם בין העונשים שהושתו על המעורבים השונים בפרשה, לא מצאנו ממש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעורים בע"פ 7215/10 ו-1721/11. ניתן היום, ט' בתמוז התשע"א (11.07.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10072150_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il