בש"א 7207-16
טרם נותח
סעיד בילעאווי נ. מדינת ישראל
סוג הליך
בקשות שונות אזרחי (בש"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בש"א 7207/16
בבית המשפט העליון
בש"א 7207/16
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
סעיד בילעאווי
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. עבד אל רחמן טוויל
3. ג'אווהד טוויל
ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום15.6.2016 בבש"א 8111/15
בשם המערער:
עו"ד איתן און
פסק-דין
1. ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בבש"א 8111/15-ד' מיום 15.6.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור.
2. המערער הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על חיובו בפיצוי בני משפחת נפגע העבירה בסך 285,000 ש"ח שהוטל עליו במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטות נ' אחיטוב ו-מ' דיסקין והשופט ר' בן-יוסף) בת"פ 41105-06-12 מיום 1.9.2014. בבקשה הובהר כי המערער הגיש ערעור לבית משפט זה ביום 22.10.2014, כאשר שנה לאחר מכן, ביום 23.11.2015, התקיים דיון בערעור, שבגדרו הוסבר לבא-כוחו כי היה עליו לצרף את המוטבים כצד לערעור, וכן כי הדרך הראויה להגשתו היא בדרך של ערעור אזרחי ולא פלילי. מסיבות אלה, הורה בית משפט זה על מחיקת הערעור. על מנת לאפשר לו לתקן את שגיאותיו – שהן, כאמור, הגשת הערעור כערעור פלילי ואי-צירוף המוטבים – ביקש המערער הארכת מועד להגשת ערעור מתוקן. יצוין, כי המשיבה 1, המדינה, וכן המשיבים 2-3, הורי נפגע העבירה – אשר המערער הורשע בהריגתו, התנגדו לבקשה.
3. ביום 15.6.2016, לאחר בחינת כלל נסיבות המקרה, הרשמת דחתה את הבקשה. תחילה, הרשמת עמדה על הסיבות שהובילו את בית המשפט למחיקת הערעור – אי צירוף משפחת נפגע העבירה אשר בפיצוי שלהם חויב המבקש, והגשת הערעור כערעור פלילי ולא כאזרחי. אחר זאת, הרשמת מצאה כי בעת בחינת קיומה של הצדקה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי מרכז הכובד מצוי בטעם הראשון שהוביל למחיקת הערעור – אי צירוף משפחת נפגעי העבירה כצד לערעור. זאת מאחר שנוכח אי צירופם כצד להליך, גם אילו היה נפתח כראוי כהליך אזרחי – לא היה ניתן למבקש את הסעד שלו עתר. בנוסף, הרשמת ציינה כי המערער לא נתן מענה ביחס לשאלה מדוע משפחת נפגע העבירה לא צורפו לערעור, וכי הוא אף לא טען כי יידע אותם בדרך אחרת על הגשת הערעור. בעניין זה, הרשמת התרשמה כי משפחת נפגע העבירה הועמדה לראשונה על כך שהמערער אינו משלים עם סכום הפיצוי שבו חויב רק במועד הגשת הבקשה להארכת מועד הגשת הערעור – למעלה משנה לאחר שניתן גזר הדין על ידי בית המשפט המחוזי. בהמשך לכך, הרשמת מצאה כי מאחר שמשפחת נפגע העבירה לא ידעה שהמערער אינו משלים עם רכיב הפיצוי, לא קמה ההנחה שהסתמכותם על סופיות ההחלטה לא התגבשה. לבסוף, הרשמת קבעה כי גם סיכויי ההליך אינם תומכים במתן הארכה. על סמך האמור, ולאחר שמצאה כי אין בבקשה כל טעם המצדיק לפגוע באינטרס ההסתמכות של משפחת נפגע העבירה על סופיות פסק-הדין, הרשמת קבעה כי אין לאפשר למערער לערוך "מקצה שיפורים" להליך ערעורי שהגיש לפני למעלה משנה, ואין מקום לקבל את בקשתו.
4. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו עומד המערער על כך שבין המשפחות נערך הסכם סולחה – במסגרתו שילמה משפחתו למשפחת נפגע העבירה סכום של למעלה מ-285,000 ש"ח. בהמשך לכך, המערער גורס כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה בקביעת גובה הפיצוי, דבר אשר נעשה, לשיטתו, תוך אדישות מוחלטת לסכום המשמעותי שכבר שולם בין המשפחות. בנוסף, המערער מדגיש כי הגשת הערעור על ידו לבית משפט זה עוד ביום 19.10.2014 מלמדת על כך שלא השלים עם גובה הפיצוי. עוד מצביע המערער על כך שהמתין 13 חודשים לדיון, כאשר, לדידו, לא ייתכן שאך בשל טעות טכנית בהגשת הערעור תחסם בפניו הדרך להעלות את טענותיו ולקבל את יומו בבית המשפט. המערער מוסיף וטוען כי, חרף קביעותיה של הרשמת, משפחת הנפגע ידעה עוד מיום גזר הדין על כוונתו להגיש ערעור ועל כך שלא השלים עם הפיצוי האמור. לבסוף, המערער מציין כי אין בידו לעמוד בסכום הפיצוי שנקבע, תוך שהוא מדגיש כי הוא מגיע ממשפחת פועלים, כאשר עובר לאירועים הוא ניהל חיים נורמטיבי לחלוטין – חרף היותו חולה בסוכרת נעורים.
5. לאחר שעיינתי בערעור ובחנתי בעיון את הנספחים המצורפים לו, ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת הרשמת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
6. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 2243/16 ורטנסקי נ' שטראוס (2.5.2016); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). במקרה שלפניי, החלטתה של הרשמת מנומקת ומפורטת כדבעי, ומוסבר בה מדוע בקשתו של המערער – על מכלול טענותיו – אינה מצדיקה הארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, סבורני כי צדקה הרשמת בדחיית הבקשה למתן ארכה, ולא מצאתי כי נפל בהחלטתה כל פגם שיש בו כדי להצדיק התערבות. כמו כן, ניכר כי המערער לא הציג תשתית עובדתית חדשה או העלה טעמים ייחודים שהרשמת לא התייחסה אליהם בהחלטתה ושיש בהם כדי להצדיק את קבלת ערעורו. עוד יוער, בגדר למעלה מן הצורך, כי בית המשפט המחוזי היה ער לסכום ששילמה משפחת המערער למשפחת נפגע העבירה במסגרת ההסדר העצמאי שנערך ביניהן עת גזר על המערער את הפיצוי האמור. אשר על כן, אין בידי לקבל את הערעור ודינו להדיחות.
7. סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ז בחשון התשע"ז (17.11.2016).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16072070_H01.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il