מנכ"ל רשות שדות התעופה, מר גבי אופיר נ. מועצת רשות שדות התעו

פסק-דין בתיק בג"ץ 7205/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7205/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל העותר: מנכ"ל רשות שדות התעופה, מר גבי אופיר נ ג ד המשיבים: 1. מועצת רשות שדות התעופה 2. יו"ר מועצת רשות שדות התעופה, מר עובדיה עלי 3. שר התחבורה,מר שאול מופז 4. היועץ המשפטי לממשלה,מר מני מזוז 5. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' בטבת התש"ע (24.12.09) בשם העותר: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד הילה ויצמן בשם המשיבים 2-1: עו"ד אריה שחם; עו"ד תמר טורג'מן בשם המשיבים 5-3: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו עתירה שהגיש מר גבי אופיר, מי שכיהן כמנכ"ל רשות שדות התעופה, בעניין החלטה להכניס שינויים בנוהל הקיים בעניין גיוס ובחירת עובדים ברשות שדות התעופה. החלטת מועצת רשות שדות התעופה בעניין זה (מיום 8.5.2007) התקבלה לדעת העותר בהליך בלתי-תקין, והיא נגועה בפגמים מנהליים שונים ובהם חוסר סמכות, חוסר סבירות, חוסר תום-לב, שיקולים זרים וסתירה לפסיקת בג"ץ ולהנחיות מבקר המדינה. בפרט, טוען העותר כי ההחלטה התקבלה במחטף, בניגוד מוחלט לכללי מנהל תקין, והיא מרוקנת מתוכן את יכולתו של הנוהל הקיים למלא את ייעודו: חסימת התופעה של מינויים פוליטיים ומינויי קרובים ומקורבים למשרות ברשות שדות התעופה. לאחר שקראנו את החומר ושמענו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את העתירה, בעיקר מן הטעם שאין עוד צורך במתן הסעד המבוקש והיא הפכה ללא אקטואלית. 2. בתשובתם לעתירה הבהירו המשיבים כי המשיב 3, שר התחבורה, החליט שלא להביא לפני הממשלה את הנוהל נשוא העתירה. בהתחשב בהחלטה זו איננו סבורים כי יש מקום למתן סעד בעתירה זו, וזאת משהעותר עצמו אינו חולק על כך שאישור הממשלה דרוש על-מנת ליתן תוקף לשינויים בנוהל, ומשהובהר, מכל מקום, שהנוהל הקודם נשאר על כנו. מעבר לצריך יצוין כי המשיבים מדגישים שלוּ היה העותר ממתין לקבלת תשובה לפנייתו למשיבים 3 ו- 4, ולא היה מגיש את עתירתו ימים ספורים בלבד לאחר הפנייה, היה נוכח לדעת כי העתירה מיותרת משום שאין כוונה להביא את הנוהל לאישור הממשלה. ואכן, מן העתירה עצמה עולה כי פנייתו של העותר לבית משפט זה נעשתה בסמוך לפנייתו למשיבים 3 ו- 4, עד שקשה לראות בעותר כמי שמיצה הליכים בטרם פנייה לבית המשפט. עוד יצוין כי עלתה גם טענה בדבר שיהוי מצדו של העותר, אשר פנה למשיבים ולבית המשפט בעניין החלטת המועצה רק כשלושה חודשים לאחר קבלתה (ולא לפני שקיבל זימון לישיבת מועצת הרשות לצורך דיון בסיום כהונתו). לאור האמור אין לנו צורך לקבוע מסמרות בעניין זה, אך ראוי לציין כי ההשתהות בפנייה למשיבים 3 ו- 4 מחד גיסא, וההזדרזות בהגשת העתירה מבלי להמתין זמן סביר בנסיבות העניין לקבלת תשובה מאידך גיסא, אומרים דרשני. די באמור כדי להביא לדחיית העתירה, אף מבלי להיכנס לגופן של הטענות מכאן ומכאן לגבי החלטת מועצת הרשות. למותר לציין כי אם בעתיד החלטת המועצה "תקום על רגליה ותמצא את מקומה על שולחנו של שר זה או אחר", כלשון העותר בתגובתו לתשובת המשיבים, תהא פתוחה הדרך לפני העותר לנקוט בהליכים מתאימים. מכל מקום, רשמנו לפנינו עמדת המועצה כי בהעדר אשור ממשלה – ימשיך הנוהל הקודם להיות תקף ולא תהא כל נפקות לנוהל החדש. על יסוד ההנחה שהנוהל החדש עבר מן העולם, ובשל שהמדינה הביעה עמדתה כי אין ליתן לו תוקף – אין עוד צורך ליתן סעד כמבוקש. בנסיבות הכוללות של המקרה, ובהתחשב בהתנהלות הצדדים כולם כפי שהיא עולה מן התיק, לא יינתן צו להוצאות בעתירה זו. ניתן היום, כ"א בטבת התש"ע (7.1.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07072050_P06.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il