מאמון אדעיס נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7195/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7195/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. מאמון אדעיס 2. אריג' זלום (אדעיס) 3. מרים אדעיס (קטינה) 4. עבד אלכרים מאמון אדעיס (קטין) נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הלשכה למירשם האוכלוסין ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוסטפא סח בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופטת א' חיות: 1. העותר 1 תושב מזרח ירושלים והעותרת 2 תושבת האזור, נישאו זה לזו בשנת 1996 והם מתגוררים מאז במזרח ירושלים. העותרים 3 ו-4, ילדיהם הקטינים, נולדו במהלך נישואים אלה ומתגוררים יחד עמם. לטענת העותרים, מייד לאחר נישואיהם פנו הם אל המשיבים והגישו בקשה לאיחוד משפחות, אך לא קיבלו כל מענה. בינתיים נתקבלה ביום 12.5.2002 החלטת הממשלה לעניין מדיניות הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות ובעקבותיה אף נחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. בעתירתם מלינים העותרים על העיכוב שחל בטיפול בבקשתם ולטענתם ראוי לה לבקשה כי תטופל על פי המדיניות שקדמה להחלטת הממשלה ולהוראת השעה הנ"ל. במסגרת העתירה אף ביקשו העותרים כי יינתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתה של העותרת 2 ממזרח ירושלים, עד למתן החלטה סופית בעתירה. 2. בתגובתם המקדמית לעתירה מציינים המשיבים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף ולו מן הטעם שהעותר הינו תושב ישראל אך אינו אזרח בה ומשכך, יש לו סעד חלופי מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, שהסמכות העניינית לדון בעתירות על פיו נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. טעם נוסף שמעלים המשיבים לדחיית העתירה על הסף עניינו ברישומי משרד הפנים לפיהם העותר 1 לא הגיש כלל בקשה לאיחוד משפחות וכל שהוגש בשנת 2004 הוא בקשה לרישום ילדיו במירשם. המשיבים מוסיפים ומציינים לחילופין כי אף אם דברי העותרים בדבר הגשת בקשה לאיחוד משפחות בשנת 1996 נכונים הם, הרי שדין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי וזניחה של הבקשה וכן משום שהעותרים אינם מצרפים כל פנייה אל הרשויות לאחר המועד שבו הגישו, לטענתם, את הבקשה. 3. עיון בעתירה וצרופותיה מלמד כי לא צורפו אליה כל אישור או אסמכתא אחרת בדבר הגשת בקשה לאיחוד משפחות בשנת 1996. אישור על הגשת בקשה בשנת 2004 לרישום הילדים במירשם האוכלוסין אינו יכול להוות תחליף לאסמכתא הנדרשת בעניין זה ובהעדר פניה מתאימה אל הרשות המוסמכת קודם להגשת העתירה, דינה להידחות על הסף (ראו: בג"ץ 2583/03 קיס נ' שר הפנים (לא פורסם)). נוכח מסקנה זו, ומששאלת מעמדו של העותר 1 לא הובררה כל צורכה, לא ראינו מקום להיזקק לטענה הנוספת שהעלו המשיבים כי עניינם של העותרים ראוי לו שיתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים. העתירה נדחית, אפוא, בלא צו להוצאות. ניתן היום‏, ‏י"ח חשוון, תשס"ו (20.11.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05071950_V05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il