פלוני נ. מדינת ישראל- פרקליטות מחוז ירושלים

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7190/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ירושלים 2. בית המשפט המחוזי בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד אריאל עטרי בשם המשיבה 1: עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטתו של בית משפט המחוזי בירושלים מיום 29.8.2022 בהליך הפלילי המתנהל נגד העותר (ת"פ 8570-03-19, השופט א' רובין) (להלן: ההליך הפלילי). בית המשפט המחוזי הורה על הסרת חיסיון ביחס לשתי אמרות חוץ שמסר העותר – הוא הנאשם בהליך הפלילי – בפגישות שקיים עם גורמים טיפוליים מטעם לשכת הרווחה. רקע עובדתי 2. ביום 5.3.2019 הוגש נגד העותר כתב אישום לבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, וכן התעללות בקטין על-ידי אחראי לפי סעיף 368ג לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב האישום, במועדים שונים, נהג העותר לפגוע בצביטות ונשיכות בבנו הקטין, יליד שנת 2017, באותה עת עדיין תינוק (להלן: התינוק), כך שנגרמו בגופו סימנים כחולים. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 22.2.2018 העותר טלטל את התינוק בחוזקה מספר פעמים בעודו בוכה. לבסוף נטען כי במועדים שונים נהג העותר להניח את אצבעותיו על צווארו של התינוק, בעת שבכה, עד שזה איבד הכרתו למשך מספר שניות ופסק מבכיו. 3. כמתואר בעתירה ובתגובה המקדמית לה, חקירת הפרשה החלה בעקבות דיווח של אשתו דאז של העותר – אם התינוק (להלן: האם) – למנחת "מעגלי אמהות" בטיפת חלב, על חשד לפגיעה בתינוק על-ידי העותר. המנחה העבירה את הדברים למנהלת סניף טיפת חלב, וזו דיווחה על כך ללשכת הרווחה בעיר מגוריה של המשפחה. בעקבות זאת, ביום 21.2.2018 זומנו השניים לפגישה עם העובדת הסוציאלית של לשכת הרווחה. העותר זומן לפגישה נוספת למחרת היום, וביום 25.2.2018 התקיימה פגישה שלישית של השניים עם העובדת הסוציאלית. 4. בהמשך לכך, ביום 27.2.2018 התקיימה ישיבה של "ועדה לתכנון טיפול במשפחה" (להלן: הוועדה), שהתכנסה על מנת לבנות תכנית טיפולית למשפחה. יצוין כי בישיבה נכחו כעשרה אנשים, לא כולם עובדים סוציאליים, לרבות ההורים. 5. ביום 28.2.2018 הועבר דיווח על הנושא למשטרת ישראל, ובעקבותיו נפתחה חקירה משטרתית בפרשה. ביום 7.3.2018 הוגשה לבית משפט השלום בקשה למתן צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, שבה התבקשו מלשכת הרווחה "מסמכים הקשורים ל[תינוק]". בו ביום נעתר בית משפט השלום לבקשה (צ"ח 12051-03-18, השופטת מ' בנקי). בעקבות זאת הועברו למשטרה המסמכים מתיק הרווחה. בהמשך החקירה נגבו הודעות מהעובדת הסוציאלית, מיו"ר הוועדה וממנהלת סניף טיפת חלב (להלן יחד: הגורמים הטיפוליים), שצוינו בהמשך בין עדי התביעה. 6. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 15.2.2021 כפר העותר במיוחס לו בכתב האישום. בטיעונים בכתב שהגיש ביום 19.3.2021, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בתום הדיון, טען העותר כי המסמכים הועברו למשטרה בניגוד לדין, שכן חל עליהם חיסיון לפי סעיף 50א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). העותר הוסיף וטען כי יש לדחות את בקשת המדינה להעיד את הגורמים הטיפוליים בכל הנוגע לתוכן הדברים שמסר הוא עצמו – הן בפגישות שנערכו עם העובדת הסוציאלית והן בישיבת הוועדה. 7. יצוין כי בין חקירת המשטרה לבין המועד שבו העלה העותר את טענותיו אלו, ניתן פסק דין שעסק בפן העקרוני של היחס בין חובת הדיווח שחלה על עובד סוציאלי שהתעורר אצלו חשד סביר כי נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, לבין החיסיון הנוגע למידע המוחלף בין העובד הסוציאלי למטופל, כמו גם באופי ההליך שבמסגרתו יוגשו חומרים הנלווים לחובת הדיווח (ראו: בש"פ 467/21 עמותה פלונית נ' מדינת ישראל (14.3.2021) (להלן: עניין עמותה פלונית)). בהתבסס על פסק הדין האמור טען העותר בבית המשפט המחוזי כי התנהלות המשטרה בגביית עדויות מהגורמים הטיפוליים במקרה זה נעשתה שלא כדין, בין היתר משום שבמסגרת הבקשה להמצאת מסמכים לא צוין כי היא נוגעת לחומר שעשוי לחול עליו חיסיון, ולא ניתן לגורמים הטיפוליים הסבר על קיומו של חיסיון. המדינה טענה, מנגד, כי החיסיון הקבוע בסעיף 50(א) לפקודת הראיות אינו חל בנסיבות העניין, משום שהפגישות בין העותר לגורמים הטיפוליים כללו אחרים מלבדו, ולחלופין כי על-פי "נוסחת האיזון" בסעיף זה, הצורך לגלות את הראיות גובר על העניין שיש באי-גילוין. 8. בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים קבע בית המשפט המחוזי כי ביחס לפגישות בין העובדת הסוציאלית להורים חל אמנם חיסיון, אך יש להסירו בנסיבות העניין, לנוכח חומרת המעשים המיוחסים לעותר בכתב האישום. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא חל חיסיון על ישיבת הוועדה, לנוכח ריבוי המשתתפים בה, שחלקם לא היו עובדים סוציאליים בהכשרתם. בית המשפט המחוזי הבהיר כי פסק הדין בעניין עמותה פלונית ניתן לאחר שהתנהלה חקירת המשטרה בפרשה, ולפיכך יש לדחות את טענות העותר באשר לאופן שבו התקבלו המסמכים. 9. להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי לעת הזו קבועים שני דיוני הוכחות בהליך הפלילי, והראשון שבהם נקבע למחר, יום 14.11.2022. 10. ביום 3.10.2022, כחודשיים לאחר מתן החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי, הגיש העותר את העתירה שבפנינו. בו ביום הוריתי על הגשת תגובה מקדמית לה, וזו הוגשה ביום 8.11.2022. טענות הצדדים בעתירה 11. בעיקרו של דבר, נטען בעתירה כי יש "לאסור על הגשה ושימוש בראיות" הכוללות את עדויות הגורמים הטיפוליים, לנוכח החיסיון החל עליהן, לשיטת העותר. העותר שב ומעלה טענות נגד חקירת המשטרה שבמסגרתה נמסרו המסמכים מלשכת הרווחה ונגבו עדויות לגבי אמרות החוץ שלו בפגישות הטיפוליות ובישיבת הוועדה. עוד טוען העותר כי על אף הכלל הדיוני שלפיו אין ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי, מוצדק לדון בעתירה דנן, שכן דחייתה תגרום לו לנזק בלתי הפיך. ביחס לכך הוא טוען כי חקירתם של עדי התביעה כמו גם הדרישה להתייחס לדבריהם במסגרת הגנתו תאיין את האפשרות לערער על ההחלטה העקרונית בדבר הסרת החיסיון. לבסוף טוען העותר כי מאז החלה חקירת המשטרה בפרשה נאסר עליו לפגוש את שני ילדיו, ובהם התינוק, עד שלא יעבור אבחון על-ידי גורם שייקבע על-ידי רשויות הרווחה. העותר מציין כי הוא נכון לעבור אבחון כאמור, אך זאת בתנאי שהמדינה תצהיר כי יוטל חיסיון על תוכן שיחותיו עם אותו גורם. המדינה, כך נטען, מסרבת לתנאי שהציב, ולפיכך מבקש העותר סעד הצהרתי לפיו יש להכיר בחיסיון כאמור. 12. בד בבד עם העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים המכוון להפסקת הדיונים בהליך הפלילי עד להכרעה בה. לטענת העותר, דחיית הבקשה לצו ביניים תגרום לו נזק בלתי הפיך, שכן שמיעת העדויות של הגורמים הטיפוליים תרוקן מתוכן את הדיון בעתירה. 13. מנגד, לטענת המדינה, יש לדחות את העתירה על הסף, בהתחשב בכך שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט, ובפרט כאשר מדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי. המדינה מדגישה כי אף לגוף הדברים אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שהיא מבוססת ומנומקת כדבעי. המדינה מציינת, כי הגשת הבקשה להמצאת מסמכים כמו גם הפניה ללשכת הרווחה נעשתה בטרם ניתן פסק הדין בעניין עמותה פלונית, וממילא, לטענתה, לא נפל כל פגם בהתנהלות המשטרה. המדינה טוענת עוד כי העותר השתהה בהגשת העתירה עד לאחר שחלפו כחודשיים מאז ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, כך שנותר זמן קצר יחסית לפני דיון ההוכחות הראשון שנקבע בתיק. כמו כן, לעמדת המדינה, אין להידרש לסעד ההצהרתי שביקש העותר, שהוא אגבי לעתירה, ואשר הטענות ביחס אליו אינן מבוססות כלל. 14. המדינה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את הבקשה למתן צו ביניים, שכן לטענתה סיכויי העתירה להתקבל נמוכים במיוחד, ומאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת העותר. מכל מקום, מציינת המדינה כי בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 14.11.2022 תישמע עדות האם, אשר החיסיון ממילא אינו חל לגביה. דיון והכרעה 15. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, למעט במקרים חריגים שנקבעו במפורש בחוק, בעל דין המבקש להשיג על החלטות ביניים בהליך פלילי לא יוכל לעשות זאת תוך כדי ניהול ההליך, אלא רק לאחר מתן פסק דין, על-דרך של הגשת ערעור. עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה יכולה לשמש "מסלול עוקף" לתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי, למעט במקרים חריגים שבחריגים, כאשר מדובר בשאלה שבסמכות היורדת לשורשו של עניין, או כשמדובר בעניין עקרוני אשר הכרעה מאוחרת בו עלולה להסב נזק בלתי הפיך (בג"ץ 2484/04 ניסנביץ נ' הרכב בית משפט מחוזי בראשות השופט צבי סגל, פסקה 4 (14.3.2004); בג"ץ 179/17 ‏ביטון נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 7 (9.1.2017)). 16. חרף טענות העותר, לא מצאנו כי עניינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים. ראשית יש לומר, כי פסק הדין בעניין עמותה פלונית עסק בהיבט העקרוני של אופן הדיון בהסרת החיסיון החל על יחסי מטפל-מטופל, במסגרת בקשה המוגשת לבית משפט השלום למתן צו להמצאת מסמכים שמוגשת במסגרת החקירה המשטרתית – וזאת להבדיל מהסרת חיסיון במסגרת ניהול ההליך הפלילי, לאחר הגשת כתב אישום, כבמקרה דנן. שנית, וזה העיקר: אף אם נניח שנפל פגם בהתנהלות המשטרה באופן הגשת הבקשה להמצאת המסמכים ובגביית עדויות הגורמים הטיפוליים מבלי להתריע על קיומו של חיסיון – ואיננו מביעים כל עמדה ביחס לכך – אין בכך כדי להצדיק דיון בטענותיו של העותר בפנינו, מחוץ להליך הפלילי בעניינו. בקשר לכך יש להבהיר, כי סוגיית החיסיון היא נפרדת מסוגיית קבילותן של אמרות החוץ כראיה (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 55, 64 (1995). כן ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 395-389 (2021)), וביכולתו של העותר לשטוח טענותיו בעניין זה במסגרת ההליך פלילי, סוגיה שאיננו נוקטים כל עמדה לגביה. לבסוף, יש מידה רבה של צדק בטענת המדינה לפיה הסעד שביקש העותר באשר לאבחון אינו חלק מהותי מהעתירה ומהסעד העיקרי המבוקש בה. על כך מעידה, בין היתר, העובדה שהעותר לא הניח תשתית עובדתית רלוונטית ביחס לאופי האבחון ולמטרותיו, כמו גם העובדה שהעותר נמנע מלצרף את לשכת הרווחה כמשיבה רלוונטית. 17. העתירה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בחשון התשפ"ג (‏13.11.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22071900_A03.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1