כנאני עלי נ. עו"ד דורון זר, כונס הנכסים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7189/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: כנאני עלי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דורון זר, כונס הנכסים 2. בנק לאומי סניף קרית אתא 3. טיולי מירא בע"מ 4. בית משפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העתירה שלפנינו מופנית נגד בית משפט זה בכובעו כבית משפט לערעורים אזרחיים. בגדרי העתירה מבוקש כי נורה על קבלת ערובה שהעותר מעוניין להפקיד במסגרת הליך ערעור אזרחי, וזאת בניסיון "להחיות" את הערעור שהגיש ונמחק עקב אי-הפקדת הערובה. עניינם של הערובה והערעור נושא העתירה העסיקו את בית משפט זה בשורת הליכים שפורטו בהרחבה ב-ער"א 6100/21 (השופט ד' מינץ); וב-בג"ץ 70/22 (השופט נ' סולברג), ולא נחזור על הדברים אלא בקיצור נמרץ. 2. ביום 29.6.2021 הגיש העותר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4554/21, להלן: הערעור). עוד באותו יום הובהר בהחלטת הרשמת ש' עבדיאן כי העותר לא הפקיד ערובה בד בבד עם הגשת הערעור, והוקצב לו פרק זמן של שבוע ימים לעשות כן טרם שיימחק ההליך. חלף הפקדת ערובה הגיש העותר בקשה לפטור מהפקדה בשל מצבו הכלכלי. בקשה זו נדחתה על ידי הרשם ר' גולדשטיין ביום 5.8.2021 בהיעדר תשתית עובדתית. כמוה נדחו גם "בקשה חוזרת לפטור מהפקדת ערבון" שהוגשה בטענה לקיומה של חלופת ערובה; ובקשה להארכת המועד להפקדת ערובה שנדחתה בהיעדר תימוכין לטענות שהועלו בה. העותר הגיש ערעור על החלטות הרשם (ער"א 6100/21). הערעור נדחה בפסק דין מנומק מיום 13.9.2021, תוך שהובהר כי לא נפל פגם בהחלטות. בהמשך דחה השופט ד' מינץ בקשה נוספת להארכת המועד להפקדת העירבון, כך שהמועד האחרון והסופי שנקבע להפקדת העירבון חל עשרה ימים לאחר מתן פסק הדין. משחלף מועד זה מבלי שהופקדה ערובה, ביום 21.10.2021 הורה הרשם כי הערעור שהגיש העותר ב-ע"א 4554/21 יימחק. אז פנה העותר בבקשה לביטול פסק דינו של הרשם, ובקשה זו נדחתה ביום 4.11.2021 בהיעדר עילה לקבלתה. 3. בכך לא תמו פניותיו של העותר, שהגיש ביום 4.1.2022 עתירה נגד ההחלטות ופסקי הדין שניתנו ב-ע"א 4554/21; ונגד פסק הדין וההחלטה שניתנו ב-ער"א 6100/21 (בג"ץ 70/22). בעתירה נטען כי ההחלטות ופסקי הדין ניתנו בחריגה מסמכות ובחוסר סבירות. בגדרי העתירה התבקש בית המשפט להורות על ביטול מחיקת הערעור וכן על מתן פטור מהפקדת ערובה. העתירה נדחתה על הסף בפסק דין מיום 5.1.2022, שבו הובהר כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון עצמו, בכובעיו האחרים. נקבע גם לגופו של עניין כי לא היה מקום להגשת העתירה, והעותר חויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח. 4. העותר לא אמר נואש וביום 24.4.2022 שב והגיש בקשה בתיק הערעור שבה עתר לביטול מחיקת הערעור ולהארכת המועד להפקדת הערובה. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 15.6.2022. בהחלטה הובהר כי העותר קיבל ארכה מצטברת בת מספר חודשים להפקדת הערובה, אך לא הוכיח שפעל כדי לגייסה בכל התקופה. עוד צוין כי הבקשה הוגשה יותר מ-3 חודשים לאחר דחיית העתירה ב- בג"ץ 70/22, מבלי שהוצג טעם ממשי לאיחור. במצב זה קבעה הרשמת כי "יש ליתן משקל לאינטרס של המשיבים בסופיות הדיון ובסיום ההליכים המשפטיים, שלטענתם החלו לפני כ-20 שנים (ומכל מקום, הליכי ההוצאה לפועל [שבהם עוסק הערעור, ע'ב'] החלו עוד בשנת 2009)". גם על החלטה זו הוגש ערעור, שנדחה בפסק דין מיום 25.7.2022 (השופט ד' מינץ, ער"א 4860/22). בפסק הדין הובהר כי לרשם בית המשפט עומדת סמכות רחבה להורות על "החייאת הליך" כאשר ניתן הסבר סביר למחדל שהוביל למחיקתו, ולצד זאת יש לתת משקל משמעותי לחלוף הזמן מהמועד שבו ניתנה ההחלטה המורה על מחיקת ההליך ועד שננקטו צעדים לביטולה. נקבע כי בנסיבות ההליך, משהעותר "לא הציג כל הסבר המניח את הדעת למחדליו, בצדק קבעה הרשמת כי נוכח חלוף הזמן הממושך יש ליתן משקל לאינטרס המשיבים בסופיות הדיון ובסיום ההליכים המשפטיים". 5. יותר מ-3 חודשים חלפו מאז שניתן פסק הדין, וביום 30.10.2022 הגיש העותר את העתירה שבמוקד הליך זה. יובהר כי העתירה הונחה לפתחנו רק ביום 13.12.2022, לאחר שהעותר הסדיר את תשלום האגרה בתיק. בעתירה נטען כי כל ההחלטות ופסקי הדין שתוארו לעיל והובילו ל"חסימת דרכו" של העותר בשל אי הפקדת הערובה ניתנו בחריגה מסמכות, בהיעדר הנמקה והתייחסות לשאלות הדרושות בהליך, בחוסר סבירות, בחוסר מידתיות, ותוך פגיעה במראית פני הצדק. עוד נטען כי "גם הנימוק של [...] פגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד השני על אף קיומם של הליכים מקיפים בעניין העירבון אינו נימוק". העותר, שאיננו מיוצג, מוסיף וטוען כי יש לקבל את העתירה מכיוון שלא עומדת לו חלופה אחרת להעלאת טענותיו, לאחר שמיצה את כל ההליכים האחרים שבהם יכול היה לנקוט. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. זאת בהיעדר עילה להתערבותנו, ובשל השיהוי הרב שדבק בהגשת העתירה. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של ערכאות אחרות, ודאי שלא על החלטותיו שלו עצמו. זאת אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר, שבהם מתגלה טעות בסיסית שיורדת לשורש העניין או שרירות קיצונית, ובהיעדר סעד חלופי מתאים (ראו מני רבים: בג"ץ 2685/21 פלוני נ' השופט גרוסקופף, פסקה 6 (21.3.2021)). 7. בניגוד לטענות העותר, עיון בהחלטות הנתקפות בעתירה מעלה כי לא נפל בהן כל פגם, והן ניתנו בסמכות ועל בסיס נימוקים ושיקולים רלוונטיים. טענות נוספות שהועלו בעתירה הן ערעוריות באופיין, נדחו לא אחת על ידי בית משפט זה בכובעו האזרחי, ואינן מתאימות להתברר במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק; לא כל שכן לאחר שעתירה כמעט זהה כבר הוגשה על ידי העותר ונדחתה. לכך נוסף השיהוי הרב שדבק בעתירה, שהוגשה יותר מ-3 חודשים לאחר שניתן פסק הדין בערעור על החלטת הרשמת, והאגרה בגין הגשתה שולמה רק בחלוף 6 שבועות נוספים. למעשה, העותר מלין על כך שהערעור שהגיש נמחק בשל השיהוי שבו התנהל בקשר עם הפקדת הערובה, במסגרת עתירה שהיא עצמה הוגשה בשיהוי. די בטעם זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (ראו בג"ץ 2888/21 פורמנובסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (24.6.2021)). 8. טרם סיום, ומכיוון שהעותר איננו מיוצג, מצאנו להבהיר כי אין טעם בנקיטת הליכים נוספים בניסיון לתקוף החלטות ופסקי דין שניתנו בקשר עם הפקדת הערובה. כפי שציין העותר בעצמו, ההליכים שבהם באפשרותו לנקוט מוצו עד דק. לא יהיה בהליכים דומים כדי להועיל לעותר, ונקיטתם עלולה לגרור חיוב בהוצאות בהתאם. סוף דבר. העתירה נדחית. בנסיבות שתוארו לעיל העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ו בכסלו התשפ"ג (‏20.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22071890_G04.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1