שטיינר נ' בית הדין הרבני תל אביב ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7187/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן העותר: רון שטיינר נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני תל אביב 2. בית הדין הגדול לערעורים 3. גלי בהרב מיארה 4. שמעון שגיא 5. יח' פיקוח הקדשות - בתי הדין הרבניים 6. משרד האוצר לשכת מנכ"ל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ר' רונן: העתירה שבפנינו מכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, אשר דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני בתל אביב מיום 25.4.2022 (תיק 1238217/1). כעולה מהעתירה, עניינו של ההליך שהתנהל בבית הדין הרבני בתל אביב הוא בבקשת העותר להכיר בהקדש "שמחה גולדברג" ובהקדש "ברכות". כחלק מההליך, ובהתאם להוראת בית הדין הרבני בתל אביב, הגיש העותר חוות דעת מטעמו, הכוללת מחקר היסטורי ומשפטי, לפיה יש לקבוע כי ההקדשים שמחה גולדברג וברכות הם הקדשים קיימים ונפרדים מהקדש "שערי תורה" (להלן: הדו"ח). העותר ביקש להכיר בהקדשים ולמנותו כנאמן. לאחר שבית הדין הרבני בתל אביב בחן את הדו"ח ונתן דעתו לתגובת הממונה על ההקדשות ונאמני הקדש שערי תורה, נקבע כי לא הוכח כינון נפרד של ההקדשים הנטענים, וכי "הכל הוא בחזקת הקדש 'שערי תורה'". משכך, נדחתה בקשת העותר לכינון הקדש חדש. העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול, במסגרתו ביקש כי יקבע דיון לצורך הצגת הדו"ח וחקירתו לגביו. כעולה מהעתירה, בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור. מכאן העתירה שלפנינו. יצוין כי בהחלטתי מיום 8.12.2022 הוריתי לעותר להבהיר את טענותיו כדי שניתן יהיה להתייחס אליהן לגופן, זאת לאחר שלא היה ברור מהעתירה מהן העילות שמכוחן היא הוגשה, ומהן טענותיו כלפי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. בהתאם לכך הגיש העותר ביום 15.12.2022 הבהרות. כעולה מהעתירה ומההבהרה שהוגשה על-ידיו, לעותר טענות קשות הן כנגד בתי הדין הרבניים והן כנגד הקדש שערי תורה. כך, בין היתר, הוא טוען לקרטל בתוך כתלי בתי הדין הרבניים ולשיבוש הליכי משפט. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים ואינו מתערב בהן אלא בנסיבות חריגות של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות הדין החלות על בית הדין או במקרים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו מיני רבים: בג"ץ 6136/21 ד"ר וינברג נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (21.12.2022); בג"ץ 2695/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 10 (27.5.2018)). העתירה דנן אינה מגלה תשתית עובדתית או משפטית המבססת את אחת מהעילות הללו. כפי שמציין העותר בעצמו, לבתי הדין הרבניים נתונה סמכות פיקוח על ההקדשות הדתיים. לעותר, המבקש להכיר בהקדשים חדשים, ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו בפני בתי הדין הרבניים ואלו נדחו. בית משפט זה אינו נוטה לעסוק בשאלות שבעובדה שהתבררו בערכאה הדיונית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעתירה המכוונת כנגד עניינים שבעובדה שנקבעו בהחלטות בתי דין רבניים (ראו: בג"ץ 156/18 הגין נ' הקדש הרב שלמה יעקב מוסאיוף ז"ל, פסקה 8 (23.3.2018)). באשר לטענות ההגינות שמעלה העותר כנגד בתי הדין הרבניים הרי שטענות אלו נטענו בעלמא ומוטב היה שלא היו נטענות כלל. לא זו אף זו; הלשון החריפה שנקט העותר כנגד בתי הדין הרבניים מהווה טעם נוסף המצדיק את דחיית העתירה (ראו למשל: בג"ץ 1388/21 צימרמן נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו (18.3.2021)). לאור כל האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בכסלו התשפ"ג (‏22.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22071870_P04.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il