פלוני נ. מדינת ישראל - משרד המשפטים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7187/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - משרד המשפטים 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אורי קינן בשם המשיבה 1: עו"ד יונתן קרמר בשם המשיבה 2: עו"ד יגאל בלפור פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על גניזתו של תיק חקירה בעניינה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה), בת זוגו לשעבר של העותר. זאת, בעקבות תלונה שהוא הגיש נגדה למשטרה. 2. העותר, שהוא אזרח ישראלי, והמשיבה, שהיא אזרחית זרה ותושבת ישראל, הם בני זוג לשעבר, ולהם שני ילדים משותפים – ב' ו-ד' – שניהם קטינים. בחודש יולי 2018 הגיש העותר תלונה במשטרה נגד המשיבה, בטענה כי זו תקפה את ב' וגרמה לו לחבלות. המשטרה דיווחה לגורמי הרווחה ברשות המקומית על התלונה שהוגשה, על מנת לבחון אם קיים צורך לערוך חקירת ילדים בעניין, וכך אכן הומלץ. ההמלצה פירטה כי המשיבה והקטינים שהו בעבר במקלט לנשים נפגעות אלימות וכי גורמי המקצוע במקלט התרשמו מאם חיובית שלא נוקטת באלימות כלפי ילדיה. יחד עם זאת, צוין כי מאחר שהמשיבה כבר אינה מצויה בפיקוח וליווי של צוות המקלט, יש מקום לחקור את הקטינים. 3. ביום 3.9.2018 נחקרו הקטינים על-ידי חוקרת ילדים. בטופס סיכום החקירה של ב' ציינה חוקרת הילדים שהקטין "תיאר כי קיימת כלפיו אלימות מצד אמו". לצד זאת, ציינה חוקרת הילדים כי היא התרשמה "ממגמת השחרה של דמות האם וממוטיבציה גבוהה להפללתה", וכי ניכר ש-ב' מעורב בסכסוך בין העותר למשיבה באופן שאינו תואם את גילו. לפיכך, חוקרת הילדים התקשתה להתרשם ממהימנות דבריו בנוגע לאירועי האלימות. אף באשר לחקירתו של ד' צוין קושי להתרשם ממהימנות דבריו, בשל העובדה שתשובותיו נעדרו תוכן מספיק. 4. ביום 27.9.2018 נחקרה המשיבה באזהרה, ובמהלך חקירתה שללה כי תקפה את ילדיה או גרמה להם לחבלה. היא ציינה כי היו מקרים שבהם היא אחזה בידו של ב' בחוזקה, על מנת למנוע התנהגות מסוימת מצדו. 5. לאחר השלמת החקירה הועבר תיק החקירה לפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), וביום 21.11.2018 הוחלט על גניזת התיק בהיעדר ראיות מספיקות. החלטת הסגירה ייחסה משקל לעמדתה של חוקרת הילדים באשר למאפייני העדויות שמסרו הקטינים, לגרסת המשיבה כפי שנמסרה בחקירה ולכך שברקע הדברים מצוי סכסוך בין העותר למשיבה. 6. העותר הגיש ערר על סגירת התיק, וביום 8.7.2020 הודע לו כי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים בחן את התיק ולא מצא לנכון לשנות מההחלטה שהתקבלה בנוגע לסגירתו. בנימוקי ההחלטה נמסר, בין היתר, כי אף בהתעלם מהתרשמותה של חוקרת הילדים בדבר הקושי להעריך את מהימנותן של עדויות הקטינים, אין במקרה זה ראיית סיוע שבכוחה לחזק את דבריו של ב' כנדרש בדין הפלילי. כן צוין כי הסימנים על זרועותיו של ב' – שטפי דם בחלק הפנימי של זרועותיו – יכולים להתיישב עם גרסת המשיבה. לבסוף, צוין כי עסקינן בתלונה שהוגשה אגב סכסוך על משמורת הקטינים, הליך המתאפיין ככלל בניגוד אינטרסים בין הצדדים ומקשה ממילא על הערכת הגרסאות שנמסרו. העתירה נסבה על החלטה זו. 7. העותר טוען כי די בחומר הראיות הקיים כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתה של המשיבה, ולפיכך ההחלטה שהתקבלה אינה סבירה. העותר טוען כי קיים במקרה זה סיוע לגרסאות הקטינים המבוסס על המסמכים הרפואיים שהוצגו ועל התמונות של החבלות על גופו של ב'. עוד הוא טוען כי עדויות הקטינים כפי שנמסרו לחוקרת הילדים מבססות את אשמתה של המשיבה וכי המסקנות בנוגע לקושי להעריך את מהימנותן הן שגויות. 8. לטענת המדינה דין העתירה להידחות, על הסף ולגופה, תוך חיוב העותר בהוצאות. זאת, על יסוד ההלכה בדבר שיקול דעתה הרחב של התביעה בכל הנוגע לשאלות של העמדה לדין. המדינה מבהירה כי השאלה אם יש מקום להעמיד את המשיבה לדין נבחנה באופן מעמיק ויסודי על-ידי גורמים שונים – פרקליטות המחוז, מחלקת העררים בפרקליטות המדינה, וכן המשנה לפרקליט המדינה. עמדת כלל הגורמים שטיפלו בתיק, כך צוין, הייתה ועודנה כי אין תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר להרשעה. עוד מציינת המדינה כי לדעת גורמי התביעה, האזנה להקלטת השיחה בין העותר לבין בנו ב' שאותה סיפק העותר לתמיכה בתלונתו, ושבה תיאר הקטין את האירוע שבמוקד התלונה, מעוררת ספק שמא מדובר בהמשך של שיחה קודמת, ואף לא ניתן לשלול את האפשרות שהעותר הדריך את ב' טרם ההקלטה. בנוסף, צוין כי תוכן השיחה יכול לעלות בקנה אחד עם גרסתה של המשיבה. המדינה הוסיפה וציינה כי דרכו של העותר פתוחה כמובן, ככל שהוא סבור שיש צורך בכך, לפנות לגורמי הרווחה לשם בירור ומעקב. 9. המשיבה עצמה צורפה להליך רק לאחר החלטה שניתנה בעניין זה, וייצוגה הוסדר באמצעות הסנגוריה הציבורית בהתאם להחלטת הרשמת ד' להב מיום 19.11.2020. המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה – הן בהתבסס על נימוקי המדינה והן בהתבסס על העובדה ששורה של נשות מקצוע שטיפלו בה מטעם רשויות הרווחה של המדינה התרשמו כי סבלה בעצמה מאלימות מצד העותר. בהקשר זה מציינת המשיבה כי בספטמבר 2017 היא עברה להתגורר עם הקטינים במקלט לנשים נפגעות אלימות לאחר אירוע של אלימות פיזית של העותר כלפיה, אשר בו נגרמו לה חבלות רבות בכל חלקי גופה, שצולמו ותועדו על-ידי צוות המקלט. מעבר לכך, המשיבה מציינת כי כפי שעולה ממסמכים של הצוות הסוציאלי במקלט, במהלך תקופת שהותה במקלט היא חוותה הסתה קשה של הקטינים נגדה והדרה ניכרת מחייהם. בין היתר, צוין כי העותר הגיש נגדה תלונות במשטרה (שקדמו לתלונה שבמוקד הליך זה). המשיבה מציינת כי הסכסוך עם העותר גובה ממנה מחירים רבים, וכי היא נדרשת להתמודד עם ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה כמו גם עם הליכים שהיא עצמה מנהלת להסדרת מעמדה בישראל, כל זאת כאשר מצבה הכלכלי רעוע. בהקשר זה היא אף מציינת כי אחת הפרקטיקות שבהן נוקט העותר כלפיה היא איום לפגוע בהליכים הנוגעים להסדרת מעמדה, וכי היא אף חוששת כי התלונות שהוא הגיש נגדה במשטרה ישפיעו על כך. לדבריה, כלל המעשים האמורים הם חלק ממסכת אלימות רחבה המפעיל כלפיה העותר. 10. לאחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי דין העתירה להידחות. כידוע, לרשויות התביעה מוקנה שיקול דעת רחב ביותר בנוגע לנקיטת הליכים פליליים ובכלל זה בהחלטות על אי-העמדה לדין וסגירת תיק חקירה. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות אלה תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו: בג"ץ 7364/18 פלוני נ' משרד המשפטים – פרקליטות המדינה, פסקה 5 (22.1.2019); בג"ץ 9135/18 לרנר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (7.4.2019)). לא עלה בידי העותר להציג כל טעם המצדיק התערבות בהחלטות שהתקבלו במקרה זה, ושנומקו כדבעי. 11. לא ניתן להתעלם מן התחושה הקשה שמעלה העיון בתיק, ובפרט במסמכים המפורטים שצורפו לתגובת המשיבה. הסכסוך בין העותר למשיבה מצוי ללא ספק בעצימות גבוהה ביותר, ודומה כי הקטינים משלמים על כך מחיר משמעותי, לצד הקשיים שחוותה המשיבה הממוקדת כעת בשיקום חייה. איננו נדרשים לסכסוך בין הצדדים במלוא היבטיו, אך ניתן להתרשם כי טוב יעשה העותר אם ירכז מאמציו בניסיון להביאו לסיום בדרכי שלום, לטובת המשפחה כולה, להבדיל מפתיחה בהליכים משפטיים נוספים על אלה הקיימים. אין בכך כדי לגרוע כמובן מהאפשרות להוסיף ולעקוב אחר שלומם של הקטינים, וכפי שציינה המדינה – דלתן של רשויות הרווחה פתוחות בפניו בהקשר זה בכל עת ככל שהדבר יהיה דרוש. 12. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, העותר יישא בהוצאות המדינה והסנגוריה הציבורית בסך כולל של 5,000 שקלים. ניתן היום, ‏ט"ו בטבת התשפ"א (‏30.12.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20071870_A12.docx שט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1