יואל בורשטיין נ. שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7186/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7186/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא המערערים: 1. יואל בורשטיין 2. איירה ברוורמן נ ג ד המשיבה: שיכון ובינוי – סולל בונה תשתיות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.8.2015 (כבוד השופט י' שינמן) ב-ת"א 22740-07-10 בשם המערערים: עו"ד עופר ברוך; עו"ד עופר סטרטינר בשם המשיבה: עו"ד חדוה כהן-הרמתי; עו"ד אלחנן פלור פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. סולל בונה זכתה במכרז לביצוע עבודות תשתית עבור רשות שדות התעופה, במסגרת פרויקט נתב"ג 2000. בקשר עם אותן עבודות, סולל בונה מצידה התקשרה בהסכם עם המערערים על מנת שיסייעו בידה להכין "בקשות שינוי" שיופנו לרשות שדות התעופה. ככל שרשות שדות התעופה תיענה לבקשות ואלה יצמיחו הישג כספי לסולל בונה, נקבע בהסכם שבין סולל בונה למערערים כי האחרונים יהיו זכאים לבונוס כספי, בנוסף לתשלום החודשי שעליו הוסכם. השאלה שבמוקד הערעור היא האם תוצאות התדיינות משפטית ארוכת שנים שבין סולל בונה לרשות שדות התעופה שנסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מזכה את המערערים בבונוס כספי מאת סולל בונה מתוקף ההסכם שביניהם שהגיע לסיומו שנים רבות קודם לכן. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד השיב על כך בשלילה, בפסק דינו מיום 17.8.2015 (כבוד השופט י' שינמן, ת"א 22740-07-10), ומכאן הערעור. רקע עובדתי 2. המשיבה, שיכון ובינוי – סולל בונה תשתיות בע"מ (לעיל ולהלן: סולל בונה), היא חברה פרטית שנבחרה ביום 9.4.1998 כזוכה במכרז שפרסמה רשות שדות התעופה (להלן: רש"ת) לביצוע עבודות יישור שטח, הקמת תשתיות תת קרקעיות והתארגנות באתר להרחבת שדה התעופה בנמל התעופה בן-גוריון (להלן: פרויקט נתב"ג 2000 או הפרויקט). במהלך העבודות בפרויקט נתב"ג 2000 שכרה סולל בונה את שירותיהם של המערערים, יואל בורשטיין ואיירה ברוורמן (להלן: בורשטיין ו-ברוורמן, וביחד; המערערים), מהנדסי בניין שניהלו בתקופה הרלוונטית עסק משותף בשם "ברוורמן מהנדסים". שירותיהם של המערערים נשכרו לצורך ייעוץ הכנה וניהול של מסמכי "תביעות" (claims) שיוגשו לרש"ת, במטרה שיובילו לאחת התוצאות הבאות: בין להארכת מועדים לביצוע עבודות שבהן התחייבה סולל בונה; בין לתשלומים נוספים לסולל בונה; ובין לחיסכון כספי – וביום 9.1.1999 נכרת בין סולל בונה למערערים הסכם המסדיר את היחסים ביניהם (להלן: הסכם הייעוץ(. לאחר שסולל בונה סיימה את עבודתה בפרויקט נתב"ג 2000, וגם תקופת ההתקשרות עם המערערים הגיעה לסיומה, הגישה רש"ת תביעה כספית נגד סולל בונה שהועמדה על סך של 50 מיליון ש"ח (לצרכי אגרה), וסבה בעיקרה על פיצויים מוסכמים בגין אי עמידה בלוחות זמנים (ת"א (מחוזי ת"א) 1229/02, להלן: תביעת רש"ת). סולל בונה מצידה הגישה תביעה שכנגד שבמסגרתה תבעה, בין היתר, פיצויים בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידה (להלן: התביעה שכנגד). בית המשפט המחוזי שדן בתביעת רש"ת ובתביעה שכנגד מינה בשלהי 2007 מגשר בהליכים אלה ובתביעה נוספת שהתנהלת בין רש"ת לסולל בונה בקשר עם פרויקט אחר; ויצוין כי מדובר בתביעה שהגישה סולל בונה בינואר 2004 ותביעה שכנגד שהגישה רש"ת, שעניינן בהתקשרות בין הצדדים בפרויקט מערך דרכים בכניסה הדרומית מזרחית לנמל התעופה בן-גוריון (ת"א (מחוזי ת"א) 1051/04, להלן: התביעה הנוספת). בעקבות הליך הגישור הגיעו סולל בונה ורש"ת להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 11.5.2008 (להלן: הסדר הפשרה). במסגרת הסדר הפשרה הוסכם כי סולל בונה תשלם לרש"ת 12 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ, שישולמו על דרך קיזוז מהסכום שנקבע שמגיע לסולל בונה בתביעה הנוספת. כן הובהר כי התביעה שכנגד נדחית וכי הסכום שעליו הוסכם כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. המערערים סברו כי מתוקף הסכם הייעוץ שביניהם ובין סולל בונה, הם זכאים ל"בונוס" – "דמי הצלחה", בגין תוצאות הסדר הפשרה שבין רש"ת ובין סולל בונה; שכן לגישתם כתבי הטענות שהגישה סולל בונה בתביעת רש"ת ובתביעה שכנגד נסמכו על עבודה שביצעו המערערים עבור סולל בונה בתקופה שהועסקו על ידי האחרונה. דרישתם של המערערים נדחתה על ידי סולל בונה עוד בשנת 2002, ובשנת 2010 הגישו את התביעה נושא הערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה משורה של טעמים, תוך שקבע בין היתר כי בתקופת ההתדיינות המשפטית בין סולל בונה ובין רש"ת ובמועד שבו ניתן פסק הדין בתביעת רש"ת, זה מכבר פג תוקפו של הסכם הייעוץ; ומכל מקום לא הוכח כי למערערים נודעה תרומה או השפעה כלשהי שהובילה לתוצאת הסדר הפשרה. ומשכך, אין המערערים זכאים לדמי הצלחה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי סב כאמור הערעור דנן. ועתה בהרחבה. (1) ההתקשרות בין סולל בונה לרש"ת 3. סולל בונה זכתה, כפי שכבר צוין, במכרז שפרסמה רש"ת לביצוע עבודות במסגרת פרויקט נתב"ג 2000. הסכם בין צדדים אלה נכרת ביום 17.5.1998 (להלן: הסכם רש"ת) ולפיו היה על סולל בונה להשלים את עבודתה עד ליום 1.11.1999 (להלן: העבודות), כאשר כל עיכוב בהשלמת העבודות יוביל לסנקציות לרבות מנגנון של פיצויים מוסכמים. עם זאת נקבע בהסכם רש"ת, כי ככל שסולל בונה תיאלץ או תידרש לבצע שינוי בעבודות כפי שהוגדרו בהסכם – שיכול שיתבטא בתוספת עבודה, בהתארכות לוחות זמנים, וכיוצ"ב – יהיה עליה להגיש לרש"ת בקשות בהתאם, למתן פקודות שינוי שכונו:Request For Construction Change Order (להלן: RCCO או בקשות השינוי). ב-RCCO היה על סולל בונה לפרט מהו השינוי המבוקש, הסיבות לו ועלויותיו. במידה שהשינוי יאושר על ידי רש"ת, תופק פקודת שינויים שבה מוסכמים פרטי השינוי ועלויותיו. העבודות החלו בסמוך לחתימת הסכם רש"ת במאי 1998, ובפועל התארכו ונסתיימו בחודש יוני 2000. סולל בונה פיגרה בלוחות הזמנים כבר מראשיתן של העבודות ובינה לבין רש"ת נתגלעו חילוקי דעות בנוגע לגורם האחראי לעיכובים, וכמו כן היו בפי רש"ת טענות בדבר ביצוע לקוי של העבודות. סולל בונה מצידה הגישה לרש"ת בקשות לשינוי, ואולם אלה נדחו על ידי רש"ת; וכבר בחודש אוגוסט 1998, מספר חודשים בלבד לאחר תחילת העבודות, הודיעה רש"ת לסולל בונה כי בכוונתה לחלט ערבויות ולחייבה בפיצויים מוסכמים בגין עיכובים בביצוע העבודות. (2) ההתקשרות בין המערערים לסולל בונה – הסכם הייעוץ 4. על רקע המציאות שתוארה, ומשהכנת בקשות השינוי גזלה מסולל בונה זמן יקר ומשאבים רבים, החליטה סולל בונה להתקשר עם יועצים חיצוניים שיעסקו בהכנתן. משכך, פנתה סולל בונה אל המערערים, על מנת שיספקו לסולל בונה שירותי ייעוץ הנדסי בהכנת אותןRCCO ; וביום 9.1.1999 נחתם בין הצדדים הסכם הייעוץ. בהסכם הייעוץ, שהוא בשפה האנגלית, הוגדרו שירותי המערערים כהכנה וניהול של "claims" ("תביעות") שיופנו לרש"ת בקשר עם העבודות של סולל בונה בפרויקט; ולאחר אישורן על ידי סולל בונה, האחרונה תחתום עליהן לשם הגשתן לרש"ת. בתמורה לשירותים שיספקו המערערים, התחייבה סולל בונה לשלם להם תשלום חודשי בשקלים השווה ל-$3,000 בצירוף מע"מ. בנוסף לתשלום החודשי, נקבע כי סולל בונה תשלם למערערים תשלום "בונוס" שכונה על ידי הצדדים גם "דמי הצלחה", בסך של 5% מכל סכום שייגבה על ידי סולל בונה מרש"ת או מכל קנס שיופחת על בסיס ה-claims שהכינו המערערים עבור סולל בונה (להלן: דמי הצלחה). יצוין כי ה- "claims", כלשון הסכם הייעוץ, אינן אלא דרישות ה- RCCO כלשון הסכם רש"ת – "בקשות השינוי", כהגדרתן לעיל. 5. בהסכם הייעוץ נקבע תוקפו לשנה אחת, מיום 9.1.1999 ועד ליום 31.12.1999 – המועד שבו העריכה סולל בונה כי יסתיימו העבודות. בעקבות העיכוב בלוח הזמנים הוארך הסכם הייעוץ, תחילה בחודש אחד ובהמשך בחודש נוסף; ומשלא הסתיימו העבודות, נחתם בין הצדדים ביום 8.3.2000 מסמך שכונה על ידם "הסכם שעתי" ובו צומצמו שעות העבודה של המערערים, ובהתאם הופחת התשלום החודשי ועם זאת נקבעה תוספת תשלום עבור כל שעת עבודה נוספת (להלן: ההסכם השעתי). יצוין כי הצדדים חלוקים בשאלה אם ההסכם השעתי מהווה חוזה חדש או הארכה של הסכם הייעוץ. בהסכם השעתי צוין כי התשלום במתכונת החדשה יהיה בתוקף כל עוד לא תהיה בין הצדדים הסכמה אחרת. אין בהסכם השעתי התייחסות לדמי הצלחה. שלושה שבועות לאחר החתימה על ההסכם השעתי, ביום 29.3.2000, הוציא המערער 2 (ברוורמן) מסמך תחת ידיו שמוען למר נצח משיח, מנכ"ל סולל בונה בעת ההיא. במסמך נכתב שהוא מהווה סיכום פגישה שהתקיימה בין השניים באותו יום, שעסקה בשינוי התגמול שישולם למערערים בגין עבודתם (להלן: המסמך מיום 29.3.2000(; וכן נקב ברוורמן בשכר שעתי חדש שסוכם בין הצדדים בפגישתם זו. נוסף על כך, צוין במסמך כי המערערים זכאים לתשלום של 5% "לפי ההסכם הקודם שלנו", והכוונה להסכם הייעוץ כהגדרתו לעיל, בגין מרכיב "דמי הצלחה" – הן במקרה של תשלום כספים לסולל בונה הן במקרה שנחסך מהאחרונה קנס לרש"ת. יצוין כי אף שבשולי מסמך זה הוקצה מקום לחתימת סולל בונה, היא אינה חתומה על גביו. 6. בפועל המערערים סיפקו את שירותיהם לסולל בונה במשך כשנתיים, עד לשלהי שנת 2000 לערך, ובמהלכן ערכו כ-40 בקשות שינוי בסכום כולל של כ-37 מיליון ש"ח. בקשות השינוי כולן נדחו על ידי רש"ת, למעט שתיים שבגינן שולמו למערערים דמי הצלחה במהלך שנת 2000. נוסף על שירותי הייעוץ והכנת בקשות השינוי, ערכו המערערים עבור סולל בונה מסמך מפורט שנמסר לה ביום 30.11.2000, שעבורו קיבלו המערערים תשלום נפרד –Assessment of Success in Pursuit of Claims and Defense against Liquidated Damages, שכלל ניתוח של הסיכון שסולל בונה חשופה לו במקרה שרש"ת תגיש נגדה תביעה כספית לפיצויים. המסמך והבדיקה שקדמה לו ושעליה התבסס, נערכו בעקבות הודעה של רש"ת שלפיה בכוונתה לתבוע מסולל בונה פיצויים מוסכמים ואחרים בסך של כ-19.5 מיליון דולר. (3) ההליך המשפטי בין סולל בונה לרש"ת 7. ביום 18.2.2002, לאחר שזה מכבר הסתיימו העבודות בפרויקט נתב"ג 2000 ולא היה עוד צורך בשירות הכנת בקשות השינוי שסיפקו המערערים, הגישה רש"ת תביעה כספית נגד סולל בונה, בעיקר לפיצויים מוסכמים בשל איחורים בביצוע העבודות ולפיצויים בגין נזקים נוספים, על סך של כ-100 מיליון ש"ח; ואולם משיקולי אגרה העמידה רש"ת את התביעה על סך של 50 מיליון ש"ח (ת"א (מחוזי ת"א) 1229/02), היא תביעת רש"ת כהגדרתה לעיל. סולל בונה מצידה הגישה תביעה שכנגד בגין עבודות נוספות שלטענתה בוצעו על ידה והיא לא קיבלה תמורה גינן, וכן לשיפוי ולפיצוי בגין הוצאותיה, נזקיה והקנסות שהטילה עליה רש"ת, על סך 56,028,659 ₪. על רקע תביעת רש"ת והתביעה שכנגד פנתה סולל בונה למערערים וביקשה לבחון אפשרות להעסיקם כיועצים בהליכים המשפטיים, ובין הצדדים התקיים משא ומתן להתקשרות בהסכם למתן שירותים נוספים. לאחר החלפת טיוטות ולנוכח מחלוקות של ממש בנוגע לנוסח ההסכם, המשא ומתן בין הצדדים לא הבשיל. בחלוף מספר חודשים, ומשהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר העסקת המערערים במתן שירותים נוספים, פנו המערערים באמצעות בא כוחם ביום 1.5.2002 אל סולל בונה במכתב ובו צוין כי המערערים שומרים על זכותם לתבוע מסולל בונה "את התמורה הנוספת המגיעה להם מכוח ההסכם מה-9.1.99 (הסכם הייעוץ – ע'ב') בגין כל הטבה שתפיקו מתביעותיהם [דרישות השינוי, ע'ב'] כנגד הרשות, בין אם ההטבה תושג במשפט ובין אם בדרך אחרת" (להלן: מכתב הדרישה). סולל בונה מצידה השיבה באמצעות בא כוחה במכתב מיום 23.6.2002, שבו צוין כי המערערים קיבלו את מלוא התמורה שהיו זכאים לה בהתאם להסכם הייעוץ, שהגיע לקיצו בסוף שנת 1999, ומשכך אין כל בסיס לדרישת המערערים (להלן: מכתב התשובה). מכתב התשובה לא זכה לתגובה מצד המערערים. 8. כפי שכבר צוין, תביעת רש"ת והתביעה שכנגד התבררו במסגרת הליך גישור יחד עם התביעה הנוספת, ובחלוף כשש שנים, בחודש מאי 2008, הסתיים הליך הגישור ונחתם בין סולל בונה לבין רש"ת הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לפיו, סולל בונה חויבה לשלם לרש"ת סך של 12 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ, (כאשר יוזכר שהתביעה עמדה על 50 מיליון ש"ח); והתביעה שכנגד נדחתה. כחודש ימים עובר לחתימה על הסדר הפשרה בין סולל בונה לרש"ת, פנו המערערים לבית המשפט המחוזי שדן בתביעות שבין רש"ת לסולל בונה בבקשה שיתיר להם לעיין בתיק תביעת רש"ת. המערערים נימקו את בקשתם בכך שבכוונתם לתבוע דמי הצלחה מכוח הסכם הייעוץ. בקשתם התקבלה לאחר שהסדר הפשרה נחתם, וכך למדו המערערים על האופן שבו הסתיימו תביעת רש"ת והתביעה שכנגד. כשנתיים לאחר שהגישו את הבקשה לעיון בתיק תביעת רש"ת, הגישו המערערים את התביעה נושא הערעור. המערערים טענו כי עבודתם היא שהביאה להפחתת התשלומים שהיה על סולל בונה לשלם לרש"ת במסגרת תביעת רש"ת, מ-50 מיליון ש"ח ל-12 מיליון ש"ח; ומשכך, ובהתאם להסכם הייעוץ, המערערים זכאים ל-5% דמי הצלחה משיעור ההפרש שבין סכום תביעת רש"ת לסכום שעליו הוסכם בהסדר הפשרה, המסתכם בסך 3,385,557 ש"ח למועד הגשת התביעה בענייננו. סולל בונה טענה מנגד כי תוקפו של הסכם הייעוץ היה ל-12 חודשים ונסתיים זה מכבר, וכי מכל מקום העבודות שבגינן הועסקו המערערים הסתיימו במהלך שנת 2000; והמערערים אינם זכאים לדמי הצלחה בגין הישגים המאוחרים לפקיעתו של הסכם הייעוץ ולסיום העבודות. בכל מקרה, טענה סולל בונה, הסכם הייעוץ אינו מתייחס למצב של תביעות משפטיות בין רש"ת לבין סולל בונה. כן נטען כי סולל בונה התגוננה באופן עצמאי בפני תביעת רש"ת, והמערערים לא לקחו כל חלק בייעוץ לכתב ההגנה מטעם סולל בונה, בתביעה שכנגד או בהליך הגישור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 9. ביום 17.8.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו דחה את תביעת המערערים. בית המשפט קבע כי הצדדים הגבילו את תוקפו של הסכם הייעוץ שנושא תאריך 9.1.1999, לתקופה של שנים עשר חודשים בלבד; שבסיומה הוארך בהסכמת הצדדים בחודש ימים, ולאחריו בחודש נוסף. במרץ 2000 התקשרו הצדדים בהסכם השעתי שהחליף את הסכם הייעוץ והעבודות הגיעו לסיומן במהלך שנת 2000. בהמשך לכך קבע בית המשפט, כי עם סיום הסכם הייעוץ פקעה גם החובה לתשלום דמי הצלחה; שכן בהסכם השעתי אין איזכור לתשלום כזה ויש בכך כדי ללמד על "הסדר שלילי", ודי באמור כדי לדחות את התביעה. אך גם לו היה מקבל את טענת המערערים, שלפיה ההסכם השעתי לא "החליף" את הסכם הייעוץ אלא היה רק הארכה שלו, קבע בית המשפט כי בכל מקרה במועד הסדר הפשרה בין רש"ת לסולל בונה, ההתקשרות שבין סולל בונה למערערים כבר מזמן הסתיימה ולא הייתה עוד בתוקף – לרבות התניה בדבר תשלום דמי הצלחה. לדברי בית המשפט, ניתן ללמוד על כך גם מהתנהגות הצדדים לאחר כריתת הסכם הייעוץ, ובתוך כך המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים לאחר שהוגשה תביעת רש"ת וזאת במטרה להתקשר בהסכם לייעוץ וסיוע לצורך זה – אלא שהמשא ומתן לא צלח. בית המשפט דחה את גרסת המערערים, שלפיה במהלך המשא ומתן שתואר (שנולד כאמור עקב תביעת רש"ת) התנהגו הצדדים כאילו הסכם הייעוץ עודנו תקף וכי סולל בונה חייבת בדמי הצלחה ללא מגבלת זמן או תנאי אחר. נקבע כי משעלה המשא ומתן על שרטון, לא היה בין הצדדים הסכם בתוקף שקבע תשלום של דמי הצלחה. בית המשפט קבע כי מסקנה זאת מתחזקת לנוכח העובדה כי המערערים לא הגיבו למכתב התשובה של סולל בונה, שנשלח בתגובה למכתב הדרישה מטעם המערערים, שבמסגרתו דחתה סולל בונה את טענות המערערים לזכאותם לדמי הצלחה בקשר עם תביעת רש"ת. מאז מכתב התשובה מיום 23.6.2002 ועד להגשת התביעה נושא הדיון חלפו למעלה מ-8 שנים, והמערערים לא סיפקו הסבר משכנע מדוע לא הגיבו לאותו מכתב ומדוע התביעה הוגשה בחלוף זמן רב כל כך. 10. לסיום קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה אף משום שהמערערים לא הוכיחו "בכלל ובאופן ישיר וחד משמעי בפרט" כי בקשות השינוי שהכינו הן שהובילו להפחתת הסכום שנדרשה סולל בונה לשלם בסופו של דבר לרש"ת במסגרת הסדר הפשרה (12 מיליון ש"ח בעוד תביעת רש"ת הועמדה על סך 50 מיליון ש"ח). בקביעתו התבסס בית המשפט על כך שכל בקשות השינוי שערכו המערערים, פרט לשתיים ובשיעור זניח יחסית, נדחו על ידי רש"ת לאחר שנבדקו; וכן על כך שהתביעה שכנגד שהפנתה סולל בונה כלפי רש"ת, נדחתה בהסכמת הצדדים במסגרת הסדר הפשרה שהושג בהליך הגישור וקיבל תוקף של פסק דין. נוסף על כך, התייחס בית המשפט לעובדה שהליך הגישור בין רש"ת לסולל בונה שסופו בהסדר הפשרה, נסב על שתי תביעות משפטיות (ת"א (מחוזי ת"א) 1229/02, ו-ת"א (מחוזי ת"א) 1051/04), ולא ניתן לבודד את ההליך של תביעת רש"ת (ת"א 1229/02) מהסדר הגישור הכולל; ובתוך כך לא ניתן לקבוע איזו השפעה נודעה אם בכלל לבקשות השינוי שניסחו המערערים בהפחתת הסכום מ-50 מיליון ש"ח ל-12 מיליון ש"ח. לבסוף ציין בית המשפט שבהסדר הפשרה נקבע כי 12 מיליון השקלים שהיה על סולל בונה לשלם לרש"ת לא ישולמו בפועל אלא יקוזזו מהסכומים שרש"ת עיכבה תחת ידה בכל הנוגע לפרויקט אחר שהיה בין השתיים ושבמסגרתו הגישה סולל בונה את התביעה הנוספת שהתבררה בהליך הגישור (ת"א 1051/04). לנוכח האמור קבע בית המשפט כי המערערים לא הוכיחו כלל ועיקר, כי אותן בקשות שינוי שערכו (RCCO) הן שהובילו להפחתת הסכומים בתביעת רש"ת נגד סולל בונה; לשון אחר, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין הפחתת הסכומים כאמור ובין בקשות השינוי. לא רק זאת, אלא שגם לא הוכח כי הסכום שנפסק לחובת סולל בונה, הוא הסכום שהיה נפסק לחובתה לו היו ההליכים המשפטיים מתנהלים עד תומם ולא מסתיימים על דרך של הסדר פשרה במסגרת הליך גישור. בית המשפט ציין בהקשר זה כי המערערים הציעו דרך חלופית לחישוב זכאותם לדמי הצלחה, אך חישוב זה הוצג לראשונה רק בשלב הסיכומים ודי בכך כדי לדחותו. במצב דברים זה דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים תוך חיובם בהוצאות בסך 90,000 ש"ח. טענות הצדדים עיקר טענות המערערים 11. למערערים קשת רחבה של טענות המופנות בעיקרן כלפי קביעותיו של בית המשפט המחוזי הנוגעות לפקיעתו של הסכם הייעוץ. להלן יובאו העיקריות שבהן. המערערים טוענים כי הקביעה שלפיה זכאותם לדמי הצלחה "פקעה" בסוף שנת 1999 מנוגדת לאופן שבו נהגו הצדדים בזמן אמת, וכן ללשון הסכם הייעוץ, לנסיבות כריתתו ולהיגיון המסחרי שביסודו. נטען כי כבר בעת התקשרות הצדדים בהסכם הייעוץ, היה ברור להם שרש"ת וסולל בונה מצויות לקראת עימות משפטי שבבסיסו בקשות שינוי שהגישה סולל בונה ונדחו עוד קודם שהסכם הייעוץ בא לעולם; ומשכך, ניתן היה להניח כי גם בהתייחס לבקשות השינוי שיערכו המערערים, כל גמול שסולל בונה תזכה לו בעקבות הגשתן יתקבל רק בעקבות הליך משפטי וזמן רב לאחר סיום העבודות בפרויקט נתב"ג 2000. עוד נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט שלפיה ההסכם השעתי הוא הסכם חדש, מדובר אך בהארכה של הסכם הייעוץ תוך שינוי של סכום התשלום החודשי השוטף, ובלא שנעשה כל שינוי בעניין דמי ההצלחה; ולראיה, סולל בונה שילמה למערערים דמי הצלחה אף באפריל ומאי 2000 לאחר תום תקופת הסכם הייעוץ שנקבעה ל-12 חודשים. כן צוין כי במסמך מיום 29.3.2000 (שנוסח על ידי ברוורמן) פורטו ההסכמות שבין הצדדים, ובהן שהמערערים יהיו זכאים לתגמול בשיעור של 5% בגין רכיב דמי ההצלחה כפי שניתן לו ביטוי בהסכם הייעוץ. 12. נוסף על כך טוענים המערערים כי התנהגות הצדדים לאחר הגשת תביעת רש"ת (בשנת 2002) תומכת בכך שזכות המערערים לדמי הצלחה נותרה בעינה. כך משעה שבמסגרת המשא ומתן להעסקת המערערים בייעוץ בתביעת רש"ת ביקשה סולל בונה לקשור בין הסכם הייעוץ לבין הסכם הנוגע לתביעת רש"ת; במובן זה שלדבריהם, סולל בונה התנתה את העסקתם כיועצים בהליכים המשפטיים מול רש"ת בהפחתת דמי ההצלחה שבהסכם הייעוץ. מכאן שהיה ברור גם לסולל בונה כי הסכם הייעוץ היה בתוקף בשלב זה ומשכך גם זכותם של המערערים לדמי הצלחה. אשר להיעדרה של תגובה מטעם המערערים למכתב התשובה (מיום 23.6.2002) שבו הבהירה סולל בונה כי אין כל בסיס לדרישת המערערים לדמי הצלחה בקשר עם תביעת רש"ת, טוענים המערערים כי עמדתם הובהרה במכתב הדרישה (מיום 1.5.2002) שבו שמרו המערערים על כל טענותיהם מכוח הסכם הייעוץ, לרבות הזכות לדמי הצלחה. 13. לעניין הוכחת סכום התביעה ודרך כימותו, טוענים המערערים כי דחייתה של התביעה שכנגד שהגישה סולל בונה נגד רש"ת איננה רלוונטית, שכן דמי ההצלחה לפי הסכם הייעוץ משולמים גם במקרה של השגת חיסכון כספי – קרי, קיזוז או הקטנת חבותה הכספית של סולל בונה כלפי רש"ת (עקב חיובה של סולל בונה בפיצויים מוסכמים או קנסות). בהתייחס לדרך החישוב החלופית (להלן: החישוב החלופי), נטען כי היא מוכיחה את הסכום שחסכו המערערים לסולל בונה בתביעת רש"ת ושבגינו זכאים המערערים לדמי הצלחה. החישוב החלופי מתבסס על ניתוח שערכו המערערים עבור סולל בונה בחודש נובמבר 2000 שאמד את "התוחלת" של בקשות השינוי במקרה שרש"ת תגיש תביעה נגד סולל בונה, כפי שאמנם אירע. החישוב החלופי נדחה על ידי בית המשפט משום שנטען לראשונה בשלב הסיכומים; ואולם, טוענים המערערים, התשתית הראייתית לעריכת החישוב החלופי הונחה כבר בשלב הראיות, ואין לכן כל מניעה לעשות בה שימוש. המערערים חזרו על עיקרי הדברים בדיון שהתקיים לפנינו. עיקר טענות סולל בונה 14. לטענתה של סולל בונה יש לדחות את הערעור, ראשית דבר, משתביעת המערערים הוגשה למעלה מעשור לאחר פקיעת הסכם הייעוץ וההסכם השעתי וחלה עליה התיישנות. כן טוענת סולל בונה לשיהוי, ויתור, מניעות והשתק, מקום שהמערערים לא טרחו להגיב במשך כשמונה שנים למכתב התשובה של סולל בונה שניתן במענה למכתב הדרישה ששלחו בשנת 2002 ושקטו על השמרים עד להגשת תביעתם בשנת 2010. בהקשר זה מפנה סולל בונה לכך שבית המשפט המחוזי דחה את התביעה לגופה, ומשכך נמנע לדבריו לדון בטענות המקדמיות שהעלתה בטיעוניה; וייאמר בנקודה זו כי לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אף אני איני רואה מקום להידרש להן. מכל מקום סולל בונה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהוא מנומק ומפורט. לדברי סולל בונה, טענות המערערים רובן ככולן מכוונות נגד ממצאי עובדה ומהימנות, שאין מקום להתערב בהם. לגופם של דברים נטען כי בפועל לא נחסכו לסולל בונה כספים בזכות המערערים; רש"ת דחתה את רובן המכריע של בקשות השינוי שהכינו המערערים, וסולל בונה לא קיבלה כלל הארכות זמן לביצוע הפרויקט או כספים כתוצאה מעבודת המערערים. 15. עוד נטען כי הסכם הייעוץ מחריג במפורש מתן סיוע בהליך משפטי ולפיו כל סיוע כזה דורש התקשרות בהסכם חדש; ומשלא נחתם הסכם כזה בין הצדדים, המערערים אינם זכאים לדמי הצלחה או לכל תמורה אחרת בהתייחס לתוצאותיו של הליך משפטי – ובענייננו, הכוונה לתביעת רש"ת והתביעה שכנגד שהתנהלו בין רש"ת לסולל בונה. במענה לכך טוענים המערערים כי ההחרגה שסולל בונה טוענת לה מתייחסת למתן שירותים נוספים במסגרת הליך משפטי, ואין עניינה בעבודות שבוצעו עובר להליך המשפטי ולבקשות שינוי שהוכנו זה מכבר ואך שימשו את סולל בונה אל מול רש"ת בתביעת רש"ת ובתביעה שכנגד. עוד טוענת סולל בונה כי הסכם הייעוץ שהגיע לסיומו בשלהי שנת 1999, הוארך בהסכמה בחודש אחד בלבד ונמשך חודש נוסף, ובהמשך הוחלף בהסכם השעתי שבו לא נכלל רכיב דמי ההצלחה ולא בכדי. נטען כי אף המערערים עצמם לא סברו בזמן אמת כי יהיו זכאים לדמי הצלחה גם לאחר תום תקופת העבודה נושא הסכם הייעוץ וללא שום מגבלת זמן שהיא; שכן אם היו סבורים כך, היו נותנים לדבר ביטוי מפורש במסגרת הסכם הייעוץ. ואם לא די בכך, מתווספת לכך שתיקתם של המערערים שלא הגיבו למכתב התשובה ששלחה סולל בונה שבו דחתה – עוד בשנת 2002 – את טענת המערערים לזכאות לדמי הצלחה. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו חזרה סולל בונה על טענותיה שבכתב תוך שהיא מדגישה כי המערערים לא לקחו כל חלק בהכנת כתב ההגנה בתביעת רש"ת או כתב התביעה בתביעה שכנגד; ובכל מקרה התביעה שכנגד, שלטענת המערערים התבססה על בקשות השינוי שערכו, נדחתה. דיון והכרעה 16. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב והמוצגים שהגישו, ומשהיטינו אוזן לטענות בעל פה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחבריי שייעשה. כפי שעוד יפורט, לא מצאתי להתערב בתוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי שלפיה המערערים אינם זכאים לדמי הצלחה בגין תוצאות הסדר הפשרה. אקדים ואומר, כי לא עלה בידי המערערים להראות כי היו אלה בקשות השינוי שערכו, שהביאו להפחתת הסכום שנתבע מסולל בונה לכתחילה בתביעת רש"ת; אף לא להוכיח קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין הסכום "המופחת" שסולל בונה חויבה בתשלומו לרש"ת בסופו של יום, ובין בקשות השינוי שערכו. די היה באמור כדי לדחות את התביעה, וכך גם קבע בסופו של דבר בית המשפט המחוזי. עם זאת, משבית המשפט המחוזי וכמוהו גם באי-כוח בעלי הדין לפנינו הקדישו מלל רב לעניין תוקפו של הסכם הייעוץ, לפרשנותו ולהתנהלותם של הצדדים בהקשר לסוגית תשלום דמי ההצלחה, אתן את הדעת גם לכך. אולם טרם שאעשה כן אשטח בקצרה את המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין. 17. חוזה הוא מסמך הנותן ביטוי להסכמות בין צדדים ותפקידו להסדיר את היחסים ביניהם ואת ההתפתחויות האפשרויות והסוגיות שראו כרלוונטיות בעת שכרתו את החוזה; ואולם אין הצדדים ניחנים בראיית העתיד וחדשות לבקרים המציאות מזמנת שאלות שלא זכו למענה ברור במסגרת החוזה – או אז נדרשת פרשנותו. מלאכת הפרשנות מבקשת לברור מבין מגוון משמעויות שניתן לייחס ללשון החוזה את התכלית שעמדה לנגד עיני הצדדים בעת התקשרותם בהסכם, קרי: את "אומד דעתם". בתי המשפט לערכאותיהם, גם בית משפט זה, דנו ארוכות ורבות בשאלה כיצד יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לחוזה, וביחס שבין לשון החוזה לבין הנסיבות החיצוניות לו. הובעו בנושא זה גישות שונות; ואולם, דומני כי הפער בין הגישות השונות שהוצגו לאורך השנים, אינו גדול כפי שיש מי שמבקשים להציגו (לעמדות השונות ראו למשל: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 10-30 לפסק דינו של השופט א' ריבלין (26.2.2012) (להלן: עניין סהר); ‏דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל (11.5.2006); ע"א 4628/9 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 296–301 (1995)). מכל מקום, אין חולק כי לשון החוזה היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני, וככל שלשון החוזה מצביעה באופן בהיר על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזה, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני (ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ. תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 (8.2.2018) (להלן: עניין פז(; ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני, פסקה 10 (23.5.2016) ע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג, פסקה 12 (16.10.2017); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (11.5.2014)). נקודת מוצא זו קיבלה ביטוי בשנת 2011 בתיקון מס' 2 לחוק (חלק כללי), התשל"ג–1973, שלפיו: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (לפרשנותו של תיקון זה, ראו: עניין סהר, פסקאות 30-17 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין ובפסקאות 8-1 לפסק דינו של השופט נ' הנדל). ואולם, בנסיבות שבהן לשון החוזה לא מובילה למסקנה ברורה, על הפרשן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. בתוך כך יש לקחת בחשבון, בין היתר, את התנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן שהביא לכריתת החוזה והתנהגותם במהלך הוצאתו לפועל (עניין פז, פסקה 46); גם את התנהלותם בשנים שלאחר ההסכם. מן הכלל אל הפרט הסכם הייעוץ והתנהלות הצדדים 18. כזכור, בהסכם הייעוץ נשכרו שירותיהם של המערערים על מנת שיכינו בקשות שינוי (claims), כהגדרתם לעיל; ונקבע כי לאחר שהבקשות יאושרו על ידי סולל בונה, הן יוגשו על ידי האחרונה לרש"ת במטרה שיזכו את סולל בונה באחד מאלה – בהארכת זמנים לביצוע העבודה שלה התחייבה; בתוספת תשלום; בחיסכון כספי. כפי שכבר צוין, בתמורה לשירותים שסיפקו המערערים, התחייבה סולל בונה לשלם להם תשלום חודשי שוטף בסך $3,000 בצירוף מע"מ. כן נקבע כי סולל בונה תשלם למערערים בונוס בשיעור של 5% מכל בקשת שינוי שתאושר על ידי רש"ת (דמי ההצלחה). תקופת הסכם הייעוץ נקבעה ל-12 חודשים, שתחילתם ביום 1.1.1999. בית המשפט המחוזי קבע כי תוקפו של הסכם הייעוץ פג בתום התקופה הנקובה בו, ועימו גם הזכאות לדמי הצלחה; וכי גם אם לא נאמר כן, הרי שהסכם הייעוץ הוחלף בהסכם השעתי הנעדר כל התייחסות לדמי הצלחה, ומשכך אינו מקים זכאות לתשלום ממין זה. 19. דעתי שונה. בעוד הסכם הייעוץ קובע תשלום שישולם על בסיס חודשי בסכום קבוע, הוא אינו קובע מועד לתשלום דמי הצלחה. עם זאת נקבע במסגרת תנאי התשלום, כי כל תשלום המגיע למערערים ישולם להם על ידי סולל בונה בתוך 20 יום מעת שהמערערים יגישו חשבונית (סעיף 4.e להסכם הייעוץ). למקרא האמור, נראה שברור על פניו כי ככל שמדובר בעבודה שבוצעה על ידי המערערים בתוך תקופת הסכם הייעוץ, הרי שבמידה שתשיג איזה מהתוצאות שבקשות השינוי נועדו להשיג – בין בתוך תקופת ההסכם הייעוץ ובין לאחריה – יזכה הדבר את המערערים בדמי הצלחה. הוא הדין גם בכל הנוגע לבקשות שינוי שערכו המערערים כל עוד ההסכם השעתי היה בתוקף; שכן אינני סבורה, כפי שסבר בית המשפט המחוזי, כי ההסכם השעתי "החליף" את הסכם הייעוץ. ההסכם השעתי מתפרש על פני מספר שורות בלבד, וכל שנקבע בו הוא כי ההתקשרות שבין הצדדים מוארכת; וכי התשלום החודשי משתנה ויעמוד החל ממרץ 2000 על סך $1,500 לחודש (במקום $3,000 לחודש) ובתוספת מע"מ, על בסיס 25-20 שעות עבודה בחודש (במקום 50-40 שעות עבודה בחודש), וכי ישולם תשלום שעתי בגין זמן עבודה נוסף ככל שיידרש על ידי סולל בונה. לא נאמר בהסכם השעתי כי הוא מחליף את הסכם הייעוץ, וגם לא ניתן לראותו ככזה. כך שעה שההתייחסות בו היא נקודתית – רק לנושא שינוי התשלום החודשי – ופרט לכך לא נקבעו בו הוראות כלשהן "המחליפות" את אלה שבהסכם הייעוץ, המסדיר את כלל היחסים שבין הצדדים. ואין זאת אלא שהסכם הייעוץ נותר בעינו, וכל שנשתנה כאמור הוא התשלום החודשי, והסכם הייעוץ הוארך – כך בפועל עד שלהי שנת 2000. ואולם אין באמור כדי לסייע למערערים בתביעתם; ואפרט. 20. כפי שהוברר בבית המשפט המחוזי, בקשות השינוי הרבות שערכו המערערים והוגשו על ידי סולל בונה לרש"ת נדחו רובן ככולן. זאת פרט לשתי בקשות שינוי ובסכום שהוא יחסית זניח. השאלה שיש ליתן לה מענה בענייננו היא אפוא, אם זכאותם של המערערים לדמי הצלחה מתוקף הסכם הייעוץ עומדת להם גם במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין רש"ת לסולל בונה, שכידוע הסתיימו בהסדר הפשרה. לצורך הדיון, מן הראוי לצטט מן ההסכם את הגדרת "בקשות השינוי" המכונים בהסכם הייעוץ "claims" שהמערערים נשכרו לספק לסולל בונה (סעיף 1 להסכם הייעוץ, להלן: ההגדרה או סעיף ההגדרה); את ההתייחסות בהסכם הייעוץ לדמי הצלחה המכונים bonus (סעיף 4.c להסכם הייעוץ); וכן את ההתייחסות בהסכם לשירותי ליטיגציה (סעיף 4.d להסכם הייעוץ): "1. A 'claim' shall be defined as an issue for which the Contractor (סולל בונה, ע'ב') requests, in writing, that the Consultant (המערערים, ע'ב') prepare any documentation, which results in time extension to the contract, payment to the Contractor or savings of monies which otherwise would be paid by the Contractor. A "claim" shall also be defined as an issue that the Contractor requests, in writing, that the Consultant assist in the pursuit of recovery of monies through the legal process." "4.c The consultant (המערערים, ע'ב') shall receive an additional bonus of 5% of a claim (as defined in paragraph 1 above) that is recovered from the IAA (רש"ת, ע'ב')…" "4.d The consultant (המערערים, ע'ב') will be available as required for additional services such as litigation support at terms to be negotiated" 21. על פי הסיפא לסעיף ההגדרה, כאשר מדובר ב-claim, הכוונה גם לנושא שביחס אליו תבקש סולל בונה בכתב מן המערערים שיסייעו לה בהשבת כספים דרך "the legal process". בהתייחס לתיבת מילים זו, טוענת סולל בונה כי אין הכוונה להליך משפטי אלא להליך לבירור בקשות השינוי, שנקבע בחוזה שבין סולל בונה לבין רש"ת. וכחיזוק לטענתה היא מפנה לסעיף 4.d להסכם הייעוץ, שנמצא תחת הכותרת "תנאי תשלום" ומתייחס בבירור למצב של התדיינות משפטית, המכונה בסעיף זה – litigation. בסעיף 4.d נקבע כי המערערים יהיו זמינים לשירותים נוספים, כגון תמיכה בליטיגציה, בתנאים שייקבעו במסגרת משא ומתן בין הצדדים. סולל בונה טוענת כי סעיף זה, וזה בלבד, מתייחס לאפשרות שבקשות השינוי יתבררו בהליך משפטי, ולפיו בתרחיש כזה יתקשרו סולל בונה והמערערים בחוזה חדש שעניינו אותה תביעה משפטית. המערערים טוענים מנגד כי סעיף 4.d מתייחס לשירותים שהם מעבר לשירותים המפורטים בהסכם הייעוץ, כגון עריכת חוות דעת עבור ההליך המשפטי או מתן ייעוץ הנדסי בשלב ניסוח כתבי הטענות, ורק בגין אלה על הצדדים להתקשר בחוזה חדש; אך אין הסעיף מכוון לשירותים שכבר ניתנו על ידי המערערים במהלך תקופת הסכם הייעוץ ובהתאם לו, ואין בו כדי למנוע מהם לקבל תגמול של דמי הצלחה בגין תוצאות הליך משפטי שהתבסס על בקשות שינוי שערכו. 22. דומני כי לשון הסכם הייעוץ יכול שתתיישב עם כל אחת מעמדות אלה, ומשכך על מנת להתחקות אחר כוונת הצדדים יש מקום להידרש לנסיבות החיצוניות להסכם הייעוץ. אקדים תוצאה לניתוח, ואומר בתמצית כי לטעמי הסכם הייעוץ אינו מסדיר את האפשרות כי בקשות שינוי שערכו המערערים ונדחו על ידי רש"ת, יתבררו במסגרת הליך משפטי; וכי הצדדים לא נתכוונו לכך שהמערערים יהיו זכאים לדמי הצלחה במסגרת של התדיינות משפטית עתידית בין סולל בונה ובין רש"ת. המהלך הפרשני מלמד כי הרקע לכריתת הסכם הייעוץ; טיוטת חוזה שניסחו המערערים במסגרת המשא ומתן על חתימתו של חוזה חדש לשירותים בנוגע לתביעת רש"ת; והתנהגותם לאחר שאותו משא ומתן עלה על שרטון – אלה מצביעים כולם על כך שאין בסיס לטענת המערערים כי הסכם הייעוץ מקנה להם זכאות לדמי הצלחה בגין תוצאות הסדר הפשרה. ואבאר. 23. במועד שבו נחתם הסכם הייעוץ הייתה אפשרות ממשית לכך שעתידה להתקיים התדיינות משפטית בין סולל בונה לבין רש"ת. כבר בשלבים הראשונים של העבודות בפרויקט נתב"ג 2000 היה ברור כי סולל בונה לא עומדת בלוחות הזמנים שנקבעו בחוזה שבינה לבין רש"ת ובקשות שינוי שהגישה סולל בונה לרש"ת (בעצמה, טרם שנחתם הסכם הייעוץ עם המערערים) נדחו. בנסיבות אלה הדרך היחידה שנותרה לסולל בונה להיבנות מבקשות השינוי, במידה שלא ויתרה על הטענות שנפרשו בהן, הייתה הליך משפטי. כמו כן באוגוסט 1998, כארבעה חודשים לפני שנחתם הסכם הייעוץ עם המערערים, הודיעה רש"ת לסולל בונה כי בכוונתה לחלט ערבויות ולחייבה בפיצויים מוסכמים בגין עיכובים בביצוע העבודות. בהינתן האמור, ערב כריתת הסכם הייעוץ היה ברור כי היתכנותו של הליך משפטי היא גבוהה, ועוד היה ברור כי ככל שיתקיים הליך משפטי יעמדו על כף המאזניים עשרות רבות של מיליוני שקלים. ועם זאת, האפשרות שה-claims יכללו גם סיוע לסולל בונה בהשבת כספים דרך הליך משפטי הוסדרה בהסכם הייעוץ, אם בכלל, אך בהתייחסות הקצרה והלא ממצה בסיפא של סעיף ההגדרה (through the legal process). במצב דברים זה, דווקא הנעדר מהסכם הייעוץ מקדם אותנו בפרשנותו ויש בחסר כדי ללמדנו על אומד דעת הצדדים. אילו ביקשו הצדדים שהסכם הייעוץ יסדיר את ההתקשרות ביניהם במקרה של הליך משפטי בין רש"ת לסולל בונה, ניתן להניח שלא היו מסתפקים במלל שבסיפא של סעיף ההגדרה. הדעת נותנת כי אילו ראו לנגד עיניהם יחסים שיכול שיימשכו לאורכו של הליך משפטי ממושך כשעל הפרק סכומי כסף משמעותיים, היו הצדדים מתייחסים לאפשרות זו באופן מפורט, מפורש וברור. יוסף על כך, כי הסכם הייעוץ הוא קצר יחסית, ומשתרע על פני לא יותר מעמוד ומחצה; וגם בעובדה זו יש כדי להצביע על כך שהצדדים לא התכוונו שהסכם זה ילווה אותם גם במקרה של הליך משפטי ממושך ובעל היקף נרחב. ולראיה, כאשר ניהלו הצדדים משא ומתן לחתימתו של חוזה חדש למתן שירותי ייעוץ הנדסי לצורך תביעת רש"ת, נוסחה טיוטת חוזה ארוכה ומפורטת בהרבה, שכפי שכבר צוין לא השתכללה לכדי הסכם מחייב. 24. אף לטיוטת החוזה האמורה (מיום 24.3.2002) למתן שירותים בנוגע לתביעת רש"ת נגד סולל בונה, שניסחו המערערים (להלן: טיוטת המערערים), נודעת משמעות במלאכת פרשנות הסכם הייעוץ. המשקל שניתן לייחס לטיוטת המערערים אמנם מוגבל, משמדובר במסמך בוסרי שלא השתכלל להסכם סופי; ואולם על אף האמור, יש בטיוטת המערערים כדי ללמדנו על האין ועל היש בהסכם הייעוץ לגישת המערערים; ועל האופן שבו המערערים תפסו את היחסים בינם לבין סולל בונה – ומשכך היא מסייעת בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים בנוגע להסכם הייעוץ. נראה כי בבסיס ההוראות שניסחו המערערים ניצבת ההכרה כי הסכם הייעוץ אינו מתייחס למצב שבו בקשת שינוי שהוגשה לרש"ת ונדחתה על ידה, תתברר במסגרת הליך משפטי ומשכך הסכם הייעוץ לא מקים למערערים זכאות לדמי הצלחה בתרחיש כזה. אינני רואה מקום להוסיף ולהרחיב בנדון, ורק אציין כי העדר ההתייחסות בטיוטת המערערים לזכאותם לדמי הצלחה מכוח הסכם הייעוץ, בהקשר להתדיינות המשפטית בין רש"ת ובין סולל בונה, ובפרט נכונותם לקיים משא ומתן ליצירת חוזה חדש בנדון יש מאין – אלה אינם מתיישבים עם טענתם של המערערים שלפיה הסכם הייעוץ כבר הסדיר את דמי ההצלחה המגיעים להם עבור בקשות השינוי שערכו, והסברם בהקשר זה רחוק מלשכנע. 25. זאת ועוד. לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים עלה על שרטון, פנו המערערים לסולל בונה במכתב הדרישה ובו ביקשו להבהיר כי הם זכאים לדמי הצלחה מכל סכום שיתקבל או יופחת, ומכל הארכת מועד שתינתן לסולל בונה, בין אם אלה יושגו במסגרת משא ומתן ובין אם במסגרת הליך משפטי. במכתב התשובה הדגישה סולל בונה כי לגישתה אין כל בסיס לדרישתם של המערערים. מכתב התשובה של סולל בונה נשלח ביום 23.6.2002 ולא זכה לכל מענה מטעם המערערים. רק באפריל 2008 הגישו המערערים בקשה לעיון בתיק תביעת רש"ת, ולאחר מכן המתינו כשנתיים נוספות, עד לשנת 2010, להגשת התביעה נושא הערעור. גם אם התנהלותם של המערערים אינה עולה כדי התיישנות או שיהוי, היא מעוררת תמיהה. המערערים טוענים כי הם הבהירו את עמדתם במכתב הדרישה ששלחו, ודי בכך. ואולם אין באמור משום הסבר מניח את הדעת לשתיקתם, מקום שבו סברו כטענתם כי הם זכאים לדמי הצלחה עבור הישגי סולל בונה בתביעת רש"ת ובתביעה שכנגד. ויוער כי בעת ההיא כבר נערך התחשיב שעליו מתבסס החישוב החלופי שהציעו המערערים לביסוס זכאותם לדמי הצלחה, ועל יסוד חישוב זה המערערים יכולים היו לאמוד את דמי ההצלחה המגיעים להם לשיטתם וידעו כי מדובר בסכום משמעותי ביותר. משכך, לא סביר כי שקטו על השמרים והמתינו זמן כה ממושך עד שפעלו, ומהתנהגותם זו ניכר כי אין זאת אלא שידעו שלא קמה זכותם לדמי הצלחה בגין ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין רש"ת לסולל בונה; ונראה אפוא כי מדובר בניסיון מאוחר לתפוס "טרמפ" על הסדר הפשרה שאין להם כל חלק בו. היעדר קשר סיבתי 26. גם אם הסכם הייעוץ היה מסדיר אפשרות של תשלום דמי הצלחה למערערים מקום שבו בקשות השינוי שערכו נדחו על ידי רש"ת ואז התבררו בהליך משפטי, עדיין שומה היה על המערערים להראות כי עבודתם היא שהובילה להפחתה בסכום שבו הוגשה תביעת רש"ת לכתחילה, ולהעמדתו על הסכום שנקבע בהסדר הפשרה; והם לא הרימו נטל זה ולו לכאורה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא עלה בידי המערערים להוכיח "בכלל ובאופן ישיר וחד משמעי בפרט" כי בקשות השינוי שהכינו הן שהובילו להפחתת הסכום שנדרשה סולל בונה לשלם בסופו של יום לרש"ת במסגרת הסדר הפשרה, וקביעות אלה מקובלות עליי. המערערים טוענים כי ערכו עבור סולל בונה 40 בקשות שינוי. בגין בקשות שינוי אלה תבעו המערערים 5% דמי הצלחה כנגזרת מן ההפרש בין סכום התביעה שהגישה רש"ת (50 מיליון ש"ח) לבין הסכום שעליו הוסכם בהסדר הפשרה, (12 מיליון ש"ח); קרי, 5% מתוך 38 מיליון ש"ח. מהסעד הנתבע עולה כי המערערים מייחסים לעבודתם את כל ההפחתה בסכום. ואולם, עוד טרם שנחתם הסכם הייעוץ והמערערים לקחו על עצמם את מלאכת הגשת בקשות השינוי, הגישה סולל בונה בעצמה בקשות שינוי לרש"ת. ואכן, המערערים מצטטים בטיעוניהם את סעיף 13.6 שבכתב התביעה שכנגד שהגישה סולל בונה, ובו נכתב כי "במהלך ביצוע העבודות הוגשו על ידי סולל בונה כ-160 בקשות שינוי. כפי שצוין לעיל, התביעות שפורטו עד כה בכתב התביעה הוגשו על ידי סולל בונה בצורה של בקשות שינוי אך נדחו על ידי [רש"ת], ועל כן הן נתבעות שוב במסגרת תביעה זו". מהאמור עולה כי אין כל הכרח שבקשות השינוי ככל שנתבעו במסגרת התביעה שכנגד הן אותן בקשות שינוי שערכו המערערים, וייתכן שבבסיס התביעה שכנגד עמדו אי אלו מכ-120 בקשות השינוי שערכה בעצמה סולל בונה; ולא הובהר על כמה, אם בכלל, מ-40 הבקשות שערכו המערערים התבססה התביעה שכנגד. 27. יתרה מזאת, גם אם אניח לצורך הדיון כי הן התביעה שכנגד הן הגנתה של סולל בונה בתביעת רש"ת התבססו על בקשות השינוי שערכו המערערים, לא עלה בידי האחרונים להראות כי ניתן לייחס לעבודתם את ההפחתה בסכום תביעת רש"ת. עצם הגשת תביעה לקבלת סעד מסוים אינה ערובה לקבלתו במלואו; ובמקרה דנן יש קושי אמיתי להתחקות אחר הישגי הצדדים והסיבות להם. כך במיוחד מקום שהליך הגישור שהסתיים בהסדר הפשרה, התייחס לתביעה הנוספת שבין רש"ת לבין סולל בונה, שכפי שכבר צוין למערערים אין כל נגיעה אליה. בהסדר הפשרה שהושג בין סולל בונה לרש"ת במסגרת הליך הגישור שנתקיים ביניהן, הוסכם כאמור כי יינתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שלפיו תחויב סולל בונה בסך של 12 מיליון ש"ח בתביעת רש"ת נגדה. כן הוסכם כי התביעה שכנגד שהגישה סולל בונה תידחה ללא צו למתן הוצאות. ועוד נקבע בהסדר הפשרה כי 12 מיליון השקלים שסולל בונה התחייבה לשלם לרש"ת במסגרת תביעת רש"ת, לא ישתלמו לרש"ת בפועל; אלא יקוזזו מהסכומים המגיעים לסולל בונה בתביעה הנוספת (שם נקבע שמגיעים לסולל בונה 34 מיליון ש"ח). אם כן, סולל בונה ורש"ת ניהלו משא ומתן בשני הליכים משפטיים שהסתיימו במסגרת הליך גישור אחד. מדובר בהסכמות שאליהן הגיעו רש"ת וסולל בונה לאחר משא ומתן שנמשך שנים רבות ולא ניתן כעת לבודד את תרומתם של המערערים, ככל שהייתה כזו, לסכום הפשרה שהושג; וזאת בפרט בהינתן שהתביעה שכנגד, שנטען שהתבססה על בקשות השינוי שערכו המערערים, נדחתה לחלוטין בהסדר הפשרה. והדברים אמורים גם בהתייחס "לחישוב החלופי" שהציעו המערערים; שכן בכל מקרה לא הוכח ולו לכאורה איזה תפקיד, אם בכלל, נודע לבקשות השינוי בהסדר הפשרה שאליו הגיעו רש"ת וסולל בונה במסגרת הליך הגישור. סוף דבר 28. אציע לחבריי כי הערעור יידחה וכי בהינתן היקף ההוצאות שהושתו על המערערים בבית המשפט המחוזי – לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו. ש ו פ ט ת השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט המשנה לנשיאה ח' מלצר: אני מסכים. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏ג' באלול התשע"ט (‏3.9.2019). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _______________________ 15071860_G10.doc שק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il