פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7185/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7185/05 ע"פ 8084/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 7185/05 והמשיב 1 בע"פ 8084/05: פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 7185/05 והמערערת בע"פ 8084/05: המשיבים 4-2 בע"פ 8084/05: מדינת ישראל 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 13.7.05, בתפ"ח 3/03, שניתן על ידי הנשיא מ' בן-דוד, סגן הנשיא נ' ממן והשופט א' אברהם תאריך הישיבה: כ"ה בשבט תשס"ו (23.2.2006) בשם המערער בע"פ 7185/05 והמשיב 1 בע"פ 8084/05: בשם המשיב 2 בע"פ 8084/05: בשם המשיב 3 בע"פ 8084/05: בשם המשיב 4 בע"פ 8084/05: עו"ד דוד שפיגל עו"ד ענת חולי עו"ד מרואן מויס עו"ד לירון מלכה בשם המשיבה בע"פ 7185/05 והמערערת בע"פ 8084/05: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד אוהד גורדון גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המשיבים הועמדו לדין באשמת ביצוען של עבירות מין בגופה של קטינה, שבעת האירועים היתה בת 13 שנים בלבד. משיב 1 הינו בגיר כיום (יליד 9.1985) והיה קטין בעת האירועים, בעוד ששותפיו למעשים היו ועודם קטינים – משיב 2 יליד חודש אוגוסט 1988, משיב 3 יליד חודש דצמבר 1988, ומשיב 4 יליד חודש ינואר 1989. על פי גרסת המשיבה, קיימת הכרות מוקדמת בין הקטינה למשיב 4, ובחודש יולי 2003 הגיעו המשיבים לישוב בו גרה הקטינה, ומאז הם נהגו להיפגש עמה ועם חבריה. במועד כלשהו עובר להגשתו של כתב האישום (בחודש אוגוסט 2003), ביקש משיב 1 מהקטינה למצוץ את איבר מינו, ולאחר מאמצי שכנוע היא נעתרה לכך, תוך שמשיבים 1 ו-4 צופים במעשה ואף מלטפים את חזה של הקטינה. במועד אחר הוביל משיב 1 את הקטינה למקום מבודד בישוב בו היא גרה, וליוו אותו משיבים 2 ו-4 וכן קטין נוסף. משיב 1 שב ודרש ממנה למצוץ את איבר מינו, ומשסירבה איים לספר ברבים כי הוא שכב איתה ושהיא זונה. בעקבות כך הסכימה הקטינה לבצע את אשר נדרש ממנה, ובהמשך ניסה משיב 1 להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה לאחר שעטף אותו בניילון אותו הביא לו אחד מחבריו. באותו מפגש, ועל פי הוראתו של משיב 1, מצצה הקטינה גם את איבר מינו של משיב 2, ושני משיבים אלה נגעו באיבר מינה. במועד אחר, ועל פי הנחייתו של משיב 1, שבה הקטינה ומצצה את איבר מינו, והפעם היא עשתה זאת גם למשיב 3 שהכניס את ידו מתחת לחולצתה ונגע בחזה. במועד נוסף נדרשה הקטינה למצוץ את איבר מינם של משיבים 1 ו-3, וכך עשתה. בגין מסכת עובדות זו יוחסה לכל המשיבים עבירה של ביצוע מעשים מגונים בנסיבות מחמירות; למשיבים 1, 2 ו-3 יוחסה גם עבירה של מעשה סדום (מספר מקרים), ולמשיב 1 – ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות. 2. כל המשיבים הודו בעובדותיו של כתב האישום, ומכוח מצוות המחוקק, נתבקשו ונתקבלו תסקירים של שירות המבחן. מאלה עלה כי זו אינה הסתבכותו הראשונה של משיב 1 בפלילים, וכבר בשנת 2000 הוא הופנה לשירות המבחן בעקבות עבירות אלימות ורכוש שביצע. יתרה מכך, נראה כי משיב 1 התקשה ליטול אחריות מלאה על מעשיו, ועל כן נמנע שירות המבחן מלהביא בפני בית המשפט המלצה טיפולית. באשר למשיב 2, אשר נטל אחריות חלקית למעשים בהם היה מעורב, והתקשה לחוש אמפתיה לקורבן, המליץ שירות המבחן לנקוט בעניינו בדרכי טיפול מלוות בצו מבחן. בעניינו של משיב 3 דיווח השירות, כי מדובר במעורבות ראשונה בפלילים של מי שהביע חרטה והתייחסות רגשית לקורבן, ואשר שיתף פעולה עם השירות. לנוכח כל אלה ההמלצה בעניינו היתה להימנע מהרשעתו, ולהסתפק בצו פיקוח, התחייבות כספית גבוהה להימנע מעבירה, וכן לחייבו במתן שירות לתועלת הציבור. מצבו של משיב 4 מעט שונה. מוצאו ממשפחה נורמטיבית, אולם נראה כי הוא התקשה לתפקד כראוי בבית הספר וסבל מקשיי למידה. למשיב 4 זו היכרות ראשונה עם רשויות החוק, ועל כן סבר שירות המבחן שהרשעתו תחבל בסיכוייו לנהל בעתיד אורח חיים נורמטיבי, לרבות שירות בצבא. שירות המבחן הוסיף והביע את הדעה, כי דווקא ההימנעות מהרשעה עשויה להוות עבור משיב זה גורם חיובי ומדרבן. 3. בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיבים 1 ו-2, ונמנע מכך ביחס למשיבים 3 ו-4. על משיב 1 נגזרו 5 שנות מאסר, מחציתן בפועל והיתרה על-תנאי; ביחס למשיב 2 ניתן צו מבחן למשך שנה, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בצרוף ערבות של אחד מהוריו; על משיב 3 ניתן צו פיקוח למשך שנה וחצי במסגרת הוסטל, ונקבע כי הוא ישולב בטיפול פרטני אשר יתמקד בעבירת המין בגינה הועמד לדין. כמו כן חויב משיב זה בביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 80 שעות; נאשם 4 הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בערבות שני הוריו. 4. בע"פ 7185/05 משיג משיב 1 בפנינו כנגד חומרת העונש, ומנגד, עותרת המדינה בע"פ 8084/05 להחמיר בעונשיהם של משיבים 1 ו-2, להרשיע את משיב 3 בעבירות שיוחסו לו ואת משיב 4 בעבירה של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, ולהטיל על שני משיבים אלה עונשים מרתיעים. 5. הפרשה בה עוסקים הערעורים שבפנינו היא קשה ומעוררת פלצות. המשיבים בחרו בקטינה חסרת ישע, ילדה בת 13 שנים בלבד, והפכו אותה כלי לספק בו את יצרם ותאוותיהם. יחסם אל הקטינה לא היה כאל יצור חי, בעל רצונות ומאוויים משלו, ובעיניהם היתה משולה לגוף נטול נשמה, שלהתנגדותה ומחאותיה לא היו צריכים לייחס משקל, ומכאן ועד למעשים המשפילים והמבזים שהיתה קורבנם, הדרך היתה קצרה. מעשים מסוג אלה בהם חטאו המשיבים שוב אינם נדירים במקומותינו, ולפיכך נדרשת אמירה ברורה וחד-משמעית של מערכת המשפט, בדבר העונשים הצפויים למי שנוטל לעצמו חירות לפגוע בקטינים ובזכותם להתהלך בבטחה. אכן, בית המשפט מצווה לנקוט זהירות שעה שהוא בא לגזור את דינו של קטין, ומקום שניתן, והנסיבות מצדיקות זאת, יש להעדיף דרכי טיפול על ענישה. אולם, זהו רק פן אחד של המטבע, שכן הפן האחר הוא, כאמור, הצורך להרתיע את הרבים מפני פגיעה בקטינים, ומפני ניצול תמימותם של מי שאישיותם טרם הגיעה לבשלות. 6. אין ספק שמשיב 1 היה הדמות המרכזית והמובילה בחבורה שפגעה בקטינה. הוא יזם את עבירות המין, הוא הזמין ודרבן את חבריו לשלוח את ידיהם לגופה של הקטינה, והוא היה גם זה שאיים על קורבנו שאם לא תתמסר לו ולחבריו, יפרסם ברבים כי היא זונה ו"קלה להשגה". איום מסוג זה אפשר שלא היה פועל את פעולתו לו הוטח באשה בוגרת, אולם הוא בעל משמעות רבה ומרתיעה שעה שהוא מושמע באוזניה של ספק-ילדה ספק-נערה המצויה במצוקה עקב כך שחבורת צעירים המשחרים לטרף, והבוגרים ממנה, מקיפים אותה מכל עבר. מכאן דעתי כי ראוי היה להחמיר בעונשו של משיב 1, ואינני סבור כי כך נהג בית משפט קמא. אני מציע אפוא להותיר את עונש המאסר הכולל שנגזר על משיב זה (5 שנים) על כנו, אולם לקבוע כי הוא ישא בשלוש וחצי שנים מתוכו בפועל. 7. באשר למשיב 2, סבורני כי נכון נהג בית המשפט המחוזי שעה שהרשיעו בדין, אולם חוששני שלמעשה הוא פטר אותו בלי עונש, וספק בעיני אם כך ראוי לנהוג במי שביצע מעשים כה קשים בגופה של הקטינה (נגע באיבר מינה ובחזה). לפיכך, ובצד החיובים שהשית בית המשפט קמא על משיב זה, אני מציע לחייבו בביצוע שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 200 שעות, על פי תוכנית שיגבש שירות המבחן. 8. משיב 3 לא הורשע בדין, ולהשקפתי גם בכך שגה בית המשפט המחוזי. אכן, הרשעה כרוכה בתוצאות לוואי קשות אשר עלולות להגביל את המערער בעתיד. אולם, אשוב ואזכיר כי משיב זה וחבריו לא חטאו בעבירת רכוש, ואפילו לא באלימות, שגם בהן אין להקל ראש, אלא במעשים קשים פי כמה שהשלכותיהם על קורבנם, ובמיוחד על מצבה הנפשי, עלולה להתברר בעתיד כהרסנית. משיב זה גילה במעשיו כי נשקפת ממנו סכנה, ועל כן לא היה מקום לפטור אותו מהרשעה, הן כדי שהדבר יהווה עבורו תמרור אזהרה לימים יבואו, והן כדי לעשות צדק, ולו חלקי, עם קורבנו. לפיכך, אני מציע להרשיע את משיב 3 בעבירות שיוחסו לו, ולהעמיד את השירות לתועלת הציבור בו חויב על 200 שעות. 9. לעניינו של משיב 4 - מקובלת עלי עתירתם של הצדדים לפיה על פי העובדות בהן הודה משיב זה, לא היה מקום לקבוע כי התקיימו בו יסודותיה של עבירת סיוע לניסיון אינוס. מאידך, למשיב 4 היתה הכרות מוקדמת עם הקטינה, ועל כן אתה מצפה כי שעה שזו נקלעה למצוקה, הוא ייחלץ לעזרתה ויגונן עליה מפני חבריו. אולם, לא רק שמשיב 4 לא נהג כך, אלא שהוא הצטרף למשיב 1 וצפה בו שעה שביצע בקטינה מעשה סדום, ולבסוף ביצע בה הוא-עצמו מעשה מגונה. ובאשר לסוגית הרשעתו של משיב זה אוסיף, כי התנהגותו ראויה לכל גנאי, אולם לנוכח ממצאיו של שירות המבחן והמלצתו, סבורני כי בית המשפט המחוזי היה רשאי להימנע מהרשעתו ולהעדיף את הפן הטיפולי, ועל כן הייתי מותיר את פסק הדין בעניינו של משיב 4 על כנו. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, ו' באדר תשס"ו (6.3.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05071850_O05.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il