אליהו שני נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 7182/18 בבית המשפט העליון בש"א 7182/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אליהו שני 2. שרה שני נ ג ד המשיב: בנק מזרחי טפחות בע"מ ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 13.9.2018 בע"א 704/18 בשם המערערים: עו"ד אוהד שני פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 13.9.2018 בע"א 704/18, במסגרתה דחתה את בקשת המערערים למחוק על הסף ערעור שכנגד שהגיש המשיב. 1. בתקופה הרלוונטית לערעור העיקרי, המערערים ניהלו חשבונות בנק בשני סניפים של המשיב – סניף אלון שבות וסניף בן יהודה בירושלים. חשבון הבנק שבסניף בן יהודה נרשם על שם שני המערערים, בעוד שחשבון הבנק בסניף אלון שבות נרשם על שם חברה בע"מ (להלן: החברה), כאשר המערערים ערבו ביחד ולחוד לכל התחייבויותיה וחובותיה של החברה כלפי המשיב. ביום מן הימים פנה מערער 1 לסניף בן יהודה של המשיב בבקשה לקבלת אשראי, וזה נעתר לבקשה והעמיד למערערים הלוואה על סך של 250,000 ש"ח בכפוף לרישום משכון על בית מגורי המערערים לטובתו (להלן: המשכון). 2. בחלוף הזמן נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע למשכון, וזו הובאה לפני בית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בשתי שאלות עיקריות: האחת, האם המשכון ניתן רק ביחס לחשבון הבנק בסניף בן יהודה כטענת המערערים, או שמא גם ביחס לחשבון הבנק שבסניף אלון שבות, במסגרתו ניתן למערערים אשראי בסך של 40,000 ש"ח, כטענת המשיב; השנייה, האם המשכון הוגבל לסכום של 250,000 ש"ח כטענת המערערים, או שמא ניתן ללא הגבלת סכום כטענת המשיב. 3. ביום 8.11.2017 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב, ת"א 17408-01-11) כי המשכון ניתן רק ביחס לחשבון הבנק שבסניף בן יהודה, וכי המשכון לא הוגבל בסכום. ביום 8.12.2017 הוסיף וקבע בית המשפט הוראות לעניין ההתחשבנות בין הצדדים, ובין השאר פסק כי על המערערים לשלם למשיב סך של כ-900,000 ש"ח (שתי ההחלטות יכונו להלן: פסק הדין). 4. ביום 23.1.2018 הגישו המערערים ערעור על פסק הדין, המופנה נגד קביעותיו באשר לגובה החוב של המערערים למשיב. ביום 8.3.2018 הגיש המשיב ערעור שכנגד, המופנה נגד קביעת בית המשפט כי הבנק יכול להיפרע מהמשכון רק בעבור חובות המערערים בחשבון הבנק שבסניף בן יהודה. 5. ביום 28.5.2018 הגישו המערערים בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף, בטענה כי הוא אינו בעל זיקה מהותית לערעור העיקרי. כן נטען כי חשבון הבנק באלון שבות מצוי בבעלות החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת ואינה צד לערעור שהוגש מטעמם, וניתן להגיש ערעור שכנגד רק נגד בעל הדין שהגיש את הערעור העיקרי. משכך, היה על המשיב להגיש ערעור במועד הקבוע לכך על פי הדין. המשיב מצדו סבור כי הסוגיות שהועלו במסגרת הערעור והערעור שכנגד עוסקות באותה שאלה – היקף האשראים המובטחים במשכון – והן נובעות מאותה מסכת עובדתית. משכך, לא יכול להיות ספק כי מתקיימת הזיקה הנדרשת בין שני ההליכים. 6. ביום 4.9.2018 דחתה הרשמת ש' עבדיאן את בקשת המערערים למחיקת הערעור שכנגד על הסף. נקבע כי הערעור העיקרי והערעור שכנגד עוסקים בפנים שונים של המשכון שנוצר על בית מגורי המערערים. מדובר בסוגיות קרובות שההכרעה בהן מבוססת על אותה מסכת עובדתית וראייתית, ולפיכך מתקיימת זיקה עניינית ביניהם. נגד החלטה זו מופנה הערעור שלפנַי. 7. במסגרת הערעור על החלטת הרשמת חזרו המערערים על טענותיהם בבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף. בפרט, הודגש כי בית המשפט המחוזי ערך הבחנה בין שאלת החוב בסניף בן יהודה לבין שאלת החוב בסניף אלון שבות. חלוקה זו אינה עניין טכני בלבד, והיא נובעת מכך שההחלטה לגבי כל אחד מחשבונות הבנק ניתנה בהתבסס על נסיבות, עובדות וראיות נפרדות. על כן, שגתה הרשמת כשקבעה כי קיימת זיקה עניינית בין הערעורים. 8. לאחר עיון בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד. 9. יפים לענייננו דבריו של הנשיא מ' שמגר: "הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן, פ"ד מה(5) 695, 700 (1991) (להלן: עניין אוזן); ראו גם: ע"א 5187/91 מקסימוב נ' מקסימוב, פ"ד מז(3) 177, 184 (1993)). בבואו לבחון האם הערעור שכנגד שזור וקשור לערעור העיקרי, על בית המשפט לבדוק האם קיימת זיקה עניינית כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור לבין הערעור שכנגד (בע"מ 1491/16 פלונית נ' פלוני, פסקה ט (14.4.2016); ע"א 10800/06 סלמן נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 14 (13.7.2011); רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קסריה פולימרים (1992) בע"מ (7.12.1999)). דרישת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד מתפרשת אפוא על דרך ההרחבה, וזאת על יסוד התפישה כי מדובר בזכות דיונית שלא מומשה על ידי מי שיכול היה לערער על פסק הדין ולא עשה כן, "המהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצדו" (הדגשה לא במקור – ד.מ.) (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 263 (1990); ראו גם: עניין אוזן, עמ' 701; ע"א 5500/94 בלאו נ' פרידמן, פ"ד נ(3) 384, 393 (1996)). 10. יישום אמות מידה אלה על המקרה שלפנַי מוביל למסקנה כי מתקיימת זיקה עניינית בין הערעור לבין הערעור שכנגד. כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה, הן הערעור העיקרי והן הערעור שכנגד עניינם במשכון שנרשם על דירת המגורים של המערערים. ליתר דיוק, הערעור והערעור שכנגד עוסקים שניהם בגובה ובהיקף הנכסים המובטחים באותו משכון. כך, לקביעה כי המשכון ניתן ללא הגבלת סכום, ישנה השלכה על גובה החובות כלפי הבנק אותם ניתן יהיה לפרוע באמצעות הנכס הממושכן. בדומה לכך, גם בקביעה כי הבנק יכול לממש את המשכון רק ביחס לחובות שבסניף בן יהודה, יש כדי להשליך על גובה החובות שניתן יהיה לפרוע. בנסיבות אלה, ובשים לב לפרשנות הרחבה הניתנת לדרישת הקשר שבין הערעור לבין הערעור שכנגד, מתקיימת זיקה עניינית בין הערעור לבין הערעור שכנגד בענייננו, ואין בעובדה שבית המשפט הפריד בין הסוגיות בפסק דינו כדי לפגום בכך. אף אין בעובדה שחשבון הבנק שבסניף אלון שבות מצוי בבעלות החברה ולא בבעלות המערערים עצמם כדי לשנות מהמסקנה, שכן גם בבית המשפט המחוזי לא הייתה החברה צד להליך, וטענה מצד המערערים ביחס לכך לא עלתה. נוכח האמור, צדקה הרשמת בהחלטתה לדחות את בקשת המערערים למחיקת הערעור שכנגד על הסף. 11. הערעור נדחה אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשע"ט (‏18.10.2018). ש ו פ ט _________________________ 18071820_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il