דב פקלמן נ. משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ

9 1 בבית המשפט העליון רע"א 7181/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. דב פקלמן 2. בתיה כהנא אביטל 3. ענת נור סלע 4. מרים (מיקי) מזר 5. רם גונן נ ג ד המשיבים: 1. משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ 2. ירון שלום ייני 3. עזבון המנוח נועם לוי ז"ל 4. בריטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון 5. הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 55623-02-20 מיום 23.8.2020, שניתנה על ידי כב' השופט מ' אלטוביה בשם המבקשים: עו"ד נדב ויסמן; עו"ד שולי דוידוב עו"ד ליאור בר-טל בשם המשיבה 1: עו"ד גדי ירום פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) בת"א 55623-02-20 מיום 23.8.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק על הסף של תביעת המשיבה 1 (משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ, להלן: המשיבה) נגדם. רקע והליכים קודמים 2. גילאון השקעות (1979) בע"מ (להלן: החברה), הנפיקה שתי סדרות של אגרות חוב (להלן: האג"ח): סדרה א', שהונפקה במהלך שנת 2006, והמועד האחרון לפירעונה חל ביום 31.5.2012; וסדרה ב', שהונפקה במהלך שנת 2007, והמועד האחרון לפירעונה חל ביום 28.2.2013 (להלן: מועד הפירעון). המשיבה משמשת כנאמנת של מחזיקי האג"ח מסדרה ב', מכוח שטר נאמנות שנחתם בינה ובין החברה ביום 26.2.2007 (להלן: שטר הנאמנות). 3. במהלך חודשים אפריל-יוני 2012, פרעה החברה את היתרה הבלתי מסולקת של האג"ח מסדרה א'. ואולם, ביום 24.2.2013 הודיעה החברה כי אין באפשרותה לפרוע את האג"ח מסדרה ב' עד למועד הפירעון (להלן: הודעת החברה). ואכן, בהגיע מועד זה, האג"ח מסדרה ב' לא נפרעו. יצוין כי בהמשך, נפרע חלק מהחוב למחזיקי האג"ח מסדרה ב'. 4. למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 18.1.2015 ניתן צו פירוק לחברה (להלן: צו הפירוק). 5. ביום 23.2.2020 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקשים, אשר שימשו כחברי דירקטוריון החברה עד למתן צו הפירוק, וכן נגד המשיבים 5-2, בהם נושאי משרה, רואת החשבון המבקרת של החברה ((להלן: בריטמן) וכן חברת הביטוח אשר ביטחה את החברה ונושאי המשרה בה בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן יחד: הנתבעים). במסגרת התביעה נטען, בין היתר, כי במהלך השנה שקדמה למועד הפירעון הסתירו הנתבעים מידע על אודות מצבה הכלכלי של החברה, תוך הצגת מצג שווא לפיו החברה מסוגלת לפרוע את התחייבויותיה למחזיקי האג"ח במועדן. כן נטען כי פירעון היתרה הבלתי מסולקת של האג"ח מסדרה א' בוצע שעה שהחברה כבר הייתה חדלת פירעון, ותוך העדפת נושים אסורה של מחזיקי האג"ח מסדרה א' על פני מחזיקי האג"ח מסדרה ב', אשר החובות כלפיהם לא נפרעו כלל באותה העת. נטען כי מעשיהם ומחדליהם אלה של הנתבעים הסבו נזקים למחזיקי האג"ח מסדרה ב', ומקימים למשיבה עילות תביעה, בין היתר, מכוח חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, בגין פרסום פרטים מטעים (סעיף 31(א) (החל על דירקטורים מכוח סעיף 38ג)); והפרת הוראות שטר הנאמנות או גרם הפרתו של השטר על ידי החברה (סעיף 52יא); וכן עילות תביעה שמקורן מחוץ לחוק זה, ביניהן עילות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. על רקע האמור, נטען בכתב התביעה כי על הנתבעים לשלם למשיבה פיצוי בגובה היתרה הבלתי מסולקת של האג"ח מסדרה ב' (להלן: הסעד העיקרי). לחלופין, נטען כי על הנתבעים לשלם למשיבה סכום זהה לסכום שהיו מקבלים מחזיקי האג"ח מסדרה ב' אלמלא העדפת הנושים המחזיקים באג"ח מסדרה א' (להלן: הסעד החלופי). בהמשך לכך, נטען כי לסעד החלופי יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 31.5.2012 – המועד שבו החלה החברה לפרוע את האג"ח מסדרה א' (להלן: הפרשי הריבית וההצמדה); וכן להוסיף לו סכומים נוספים שנגרעו מנכסי החברה בעקבות פעילויות שונות שביצעה תחת אחריות הנתבעים (להלן: התוספות האחרות). 6. בהמשך לכך, המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף מטעמים שונים (להלן: בקשת הסילוק). אשר לסעד העיקרי, נטען כי יש לדחותו מחמת היעדר עילה, שכן מדובר בתביעה נזיקית בגין פרסום פרט מטעה לפי חוק ניירות ערך, אשר בגדרה לא ניתן לתבוע סעד שעניינו בתשלום חובות המצויים במישור החוזי שבין החברה ובין נושיה. עוד נטען כי לפי כתב התביעה, החברה הייתה חדלת פירעון כבר במועד שקדם למצגי השווא המיוחסים לנתבעים, כך שלא מתקיים קשר סיבתי בין מצגים אלו ובין היעדר יכולתה של החברה לעמוד בפירעון האג"ח מסדרה ב'. בנוסף, נטען כי יש לדחות למצער חלק מתביעת המשיבה מחמת היעדר יריבות, וזאת ביחס למחזיקי האג"ח מסדרה ב' אשר רכשו את האג"ח שברשותם לאחר מתן הודעת החברה, ולכן אינם יכולים לטעון להטעיה. כן נטען כי מצגי השווא הנטענים בתביעה אירעו באספות מחזיקי אג"ח שהמבקשים לא נכחו בהם; וכי כתב התביעה מנוסח באופן כוללני וחסר פירוט של עילות התביעה הנטענות כלפי כל אחד מהמבקשים, ואף מטעמים אלה יש לדחות את התביעה נגד המבקשים מחמת היעדר יריבות. אשר לסעד החלופי, נטען כי יש לדחותו מחמת התיישנות, בין היתר, לנוכח הוראת סעיף 31(ב) לחוק ניירות ערך, אשר קובע תקופת התיישנות של שנתיים בלבד לתביעה המוגשת מכוחו של סעיף 31(א) לחוק, אשר ראשיתה ביום שבו בוצעה עסקת מכר נייר ערך, או שבע שנים מתאריך התשקיף שהכיל פרט מטעה, לפי המוקדם. בתוך כך, נטען כי לפי כתב התביעה, המועד האחרון שבו פורסם פרט מטעה על ידי המבקשים חל ביום 30.11.2012, בעוד שהתביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר מכן. זאת ועוד, נטען כי אף יתר העובדות העומדות ביסוד הטענה להעדפת נושים אסורה, וכן הנזק הנטען בהקשר זה, אירעו, לפי כתב התביעה, למעלה משבע שנים לפני הגשתו. בהקשר זה, נטען כי מדרישת המשיבה להפרשי ריבית והצמדה החל מיום 31.5.2012, ניתן ללמוד כי אף לשיטתה זהו מועד היווצרות עילת התביעה. נטען עוד כי כבר במהלך שנת 2012 ובתחילת שנת 2013, היה בידי המשיבה ומחזיקי האג"ח מסדרה ב' לכל הפחות קצה חוט בנוגע למצבה הכלכלי הרעוע של החברה ולחוסר יכולתה לפרוע את האג"ח מסדרה ב' במועד הפירעון. לפיכך, נטען כי המשיבה אף אינה יכולה להיבנות מחריג ההתיישנות שלא מדעת הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. המבקשים הוסיפו וטענו כי יש לדחות על הסף את הסעד החלופי ככל שהוא מתייחס למבקש 5 – מר רם גונן (להלן: גונן), וזאת מחמת היעדר יריבות, שכן הלה מונה לדירקטור בחברה לאחר שהאג"ח מסדרה א' נפרעו במלואם. כן התבקש בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המשיבה לקבלת התוספות האחרות, אף זאת מחמת היעדר יריבות, שכן אלה נסבות על נזקים שנגרמו לחברה, ולא למחזיקי האג"ח מסדרה ב'. 7. בתשובה טענה המשיבה כי יש למחוק את בקשת הסילוק, בין היתר, מפני שחלק ניכר מהטענות המועלות בבקשת הסילוק מחייבות בירור עובדתי אשר ראוי שייעשה במסגרת הדיון בתביעה לגופה, ולא בגדר בקשה לסילוק התביעה על הסף. עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את הטענה להיעדר יריבות בנוגע למחזיקי האג"ח שרכשו את האג"ח מסדרה ב' לאחר מועד הודעת החברה, שכן תביעת המשיבה מוגשת בכובעה כנאמנת מכוח שטר הנאמנות, ולא בשם מחזיק אג"ח ספציפי כזה או אחר. כן נטען כי אין לקבל את הטענה להיעדר יריבות המבוססת על היעדרותם הנטענת של המבקשים מאספות מחזיקי אג"ח או בשל היעדר פירוט בכתב התביעה, שכן טענות שכאלה צריך שתועלנה על ידי כל דירקטור באופן פרטני, ויש לדון בהן במסגרת בירור התביעה לגופה. המשיבה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את הטענה להתיישנותו של הסעד החלופי, שכן יש למנות את מרוץ התיישנותו של סעד זה ממועד הפירעון – שהוא המועד בו הפרה החברה את התחייבותה לפרוע את האג"ח מסדרה ב', שאז אירע או התגלה נזקם של מחזיקי האג"ח. נטען כי אף אם היו בידי המשיבה חששות או תהיות שנולדו במועד מוקדם יותר, הרי שמכל מקום אין להקדים את ראשיתו של מרוץ ההתיישנות, וזאת לנוכח האמור בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) ואף לנוכח החריגים הקבועים בסעיפים 8-7 לחוק ההתיישנות. לבסוף, נטען כי יש לדחות את הטענה להיעדר יריבות הנוגעת לתוספות האחרות, שכן דרישה זו מבוססת על זכותם של מחזיקי האג"ח מסדרה ב' לתבוע את המבקשים על הנזק שהם הסבו בהתנהלותם למצבת הנכסים של החברה, וממילא ליכולת מחזיקי האג"ח להיפרע ממנה. 8. בתגובתם לתשובת המשיבה הוסיפו המבקשים, בין היתר, כי מכוח סעיף 9 לשטר הנאמנות, המשיבה הייתה רשאית לתבוע את פירעונן המיידי של האג"ח מסדרה ב' כבר במועד בו הייתה החברה חדלת פירעון – מועד אשר קדם למועד הפירעון, ומכאן כי נזקם של מחזיקי האג"ח מסדרה ב' התגבש עם הפיכתה של החברה לחדלת פירעון. אשר למועד גילוי הנזק ועילת התביעה נטען כי המשיבה אכן הייתה מודעת לאי-יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי האג"ח מסדרה ב', וזאת כפי שעולה ממכתב שנשלח מטעמה לבא-כוח החברה ביום 18.2.2013. כן נטען כי הכרעה בטענות המבקשים להתיישנות התביעה נגדם או להיעדרה של עילת תביעה נגד גונן, אינה מצריכה כל בירור עובדתי, ומכל מקום, מדובר בבירור שאינו חופף לבירור העובדתי שייעשה במסגרת בירור התביעה לגופה, ולכן אין מקום לדחות את ההכרעה בטענות אלה להמשך ההליך. החלטת בית המשפט המחוזי 9. בהחלטה מיום 23.8.2020, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק. אשר לטענה להיעדר עילת תביעה נגד המבקשים בנוגע לסעד העיקרי, נקבע כי טענה זו מעוררת קושי, לאור טענות רבות ומגוונות המופנות כלפי המבקשים בכתב התביעה, וכי אין בה כדי להצדיק את סילוק התביעה על הסף. אשר לטענת המבקשים להיעדר יריבות בנוגע למחזיקי האג"ח מסדרה ב' אשר רכשו את האג"ח שברשותם לאחר מועד הודעת החברה, נקבע כי הגם שטענה זו אינה חסרת סיכוי, הרי שהיא דורשת בחינה מעמיקה, בין היתר, בכל הנוגע לאחריות המבקשים כלפי מחזיקי אג"ח אשר מכרו את אגרות החוב שלהם לאחר מועד מתן הודעת החברה, ומשכך אין לדון בה כבר בשלב זה. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי נראה שאין ממש בטענת המבקשים להיעדר פירוט מספק בכתב התביעה, וכי על כל פנים, טענה זו אינה מצדיקה כשלעצמה את סילוק התביעה על הסף. צוין עוד כי אם המבקשים זקוקים לפרטים נוספים כלשהם על מנת להתגונן, הרי שהם רשאים להגיש בקשה מתאימה בנדון. אשר לטענות ההתיישנות, בית המשפט המחוזי קבע כי בשלב זה, ולנוכח הנסיבות המתוארות בכתב התביעה, אליהן יש להתייחס כמוכחות לצורך הדיון בבקשת הסילוק, נראה כי למצער עילות התביעה הנסמכות על מצג שווא, רשלנות, פרט מטעה והפרה של שטר הנאמנות – לא התיישנו. בתוך כך, נקבע כי אף שהאירועים המבססים לכאורה את עילות התביעה שעניינן בהצגת מצג שווא ובהפרת שטר הנאמנות, או רובם, אירעו בשנת 2012, הרי שהנזק הנטען של מחזיקי האג"ח מסדרה ב' התגבש במועד הפירעון, אשר חל כאמור ביום 28.2.2013, כאשר החברה לא השלימה את פירעון חובה כלפיהם. עוד צוין כי בשל מצגי השווא הנטענים בכתב התביעה, המבקשים אף לא גילו שהחברה חדלת פירעון עד למועד זה. כמו כן, צוין כי אפשר שעילות התביעה הנסמכות על הוראות שטר הנאמנות התגבשו כבר ביום 24.2.2013, מועד מתן הודעת החברה, אולם גם בהנחה זו, התביעה בעילות אלה לא התיישנה. באשר לתביעת המשיבה לחיוב המבקשים בהפרשי ריבית והצמדה מיום 31.5.2012, ציין בית המשפט כי לכאורה אין לה על מה שתסמוך (משנזקם הנטען של מחזיקי האג"ח מסדרה ב' התגבש רק במועד הפירעון או במועד מתן הודעת החברה), אך מכל מקום, נקבע כי אין בכך כדי להשליך על מועד התגבשותן של עילות התביעה השונות במה שנוגע לסוגיית ההתיישנות. לאור האמור, נקבע כי מתייתר הצורך לדון בתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות על נסיבות המקרה דנן, אך הוער כי מכל מקום, דיון מעין זה מחייב בירור עובדתי ומשפטי מורכב, אשר ראוי להיעשות במסגרת ההליך העיקרי. אשר לטענת היעדר עילת תביעה נגד גונן, נקבע כי הגם שהוא מונה כדירקטור לאחר פירעון התשלום האחרון למחזיקי האג"ח מסדרה א', אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות לפעולות שבוצעו לאחר מינויו, ואשר ייתכן כי הסבו נזקים למחזיקי האג"ח מסדרה ב'. זאת, כך צוין, בשים לב לכך שכאמור לעיל, עילות התביעה התגבשו לכאורה אך במהלך שנת 2013. משכך, נקבע כי אין לסלק את התביעה נגד גונן על הסף בטרם יתבררו כל העובדות הרלוונטיות בעניינו. באשר לטענת המבקשים לדחיית התוספות האחרות בהעדר יריבות, נקבע כי זו אינה מצדיקה סילוק על הסף, וכי ככל שיהיה בכך צורך, טענה זו תידון במסגרת ההליך העיקרי. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפני. 10. למען שלמות התמונה יצוין כי בהחלטה מיום 10.9.2020, קיבל בית המשפט המחוזי בחלקה בקשה שהגישה בריטמן (המשיבה 4 – רואת החשבון המבקרת של החברה) לסילוק התביעה נגדה על הסף, תוך שנקבע, בין היתר, כי התביעה נגדה בעילה של פרסום פרט מטעה לפי חוק ניירות ערך התיישנה, וזאת מכוח הסדר ההתיישנות הקבוע בסעיף 31(ב) לחוק זה. בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי כי לאור פירוט עילות תביעה נוספות שמקורן בפקודת הנזיקין בכתב התביעה, ואשר מבוססות אף הן על טענה לפרסום פרטים מטעים על-ידי בריטמן, מתעוררת שאלה באשר ליחס בין הסדר ההתיישנות הספציפי הקבוע בסעיף 31(ב) לחוק ניירות ערך, ובין הסדר ההתיישנות הכללי הרלוונטי לעילות הנזיקיות. ואולם, נקבע כי יש להכריע בשאלה זו במסגרת ההליך העיקרי, ולא במסגרת דיון בבקשה לסילוק על הסף (להלן: ההחלטה בעניין בריטמן). בריטמן הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה אשר נדונה לפניי, ובקשתה התקבלה בחלקה בפסק-דין מיום 19.1.2021 (רע"א 7265/20 בריטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון נ' משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ (19.1.2021)). בפסק דין זה הוריתי לבית המשפט המחוזי, בין היתר, שלא לדחות את ההכרעה בשאלה המשפטית הנוגעת ליחס בין הסדר ההתיישנות שבחוק ניירות ערך ובין הסדר ההתיישנות הכללי הרלוונטי לעילות הנזיקיות, אלא להכריע בה כבר במסגרת בירור הבקשה לסילוק על הסף (למעט אם יתגלו נסיבות מתאימות המצדיקות דחייה כאמור; ראו שם, בפסקה 13). הבקשה דנן 11. בבקשתם שבים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת הסילוק, ואף התעלם בהחלטתו מטענות שונות שהועלו על-ידם. כן נטען כי ההחלטה מושא הבקשה דנן אינה מתיישבת עם ההחלטה בעניין בריטמן, שכן, חרף היעדר הבדלים רלוונטיים, קבע בית המשפט המחוזי, בשונה ממה שנקבע בעניינה של בריטמן, כי התביעה נגד המבקשים בעילת פרסום פרט מטעה לפי חוק ניירות ערך לא התיישנה, וזאת מבלי שהתייחס כלל לסעיף 31(ב) לחוק זה. בתוך כך, טוענים המבקשים טענות לגופו של עניין בשאלת היחס בין הסדר ההתיישנות שבחוק ניירות ערך ובין הסדר ההתיישנות הכללי הרלוונטי לעילות הנזיקיות, ומצדדים, בין היתר, בעמדה לפיה אין לאפשר החלה של הסדר התיישנות כללי על העילות הנזיקיות שנטענו בכתב התביעה נגדם, אלא יש להחיל אך את הסדר ההתיישנות הספציפי שנקבע בסעיף 31(ב) לחוק ניירות ערך. 12. בתשובתה סומכת המשיבה ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, ושבה אף היא על עיקרי טענותיה לפניו. כן מדגישה המשיבה כי טענות המבקשים באשר לדרישת התוספות האחרות לסעד החלופי, נזנחו על ידם בבקשת רשות הערעור דנן, כך שאף אם תתקבל הבקשה בכללותה, ממילא לא יהיה בכך כדי לייתר את המשך בירור ההליך בפני בית המשפט קמא. כן נטען כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בין ההחלטה בעניין בריטמן ובין ההחלטה בבקשת המשיבים לסילוק התביעה נגדם על הסף, שכן נגד המבקשים עומדות עילות תביעה שהסדרי ההתיישנות החלים עליהן שונים מאלה הרלוונטיים לבקשת בריטמן. דיון והכרעה 13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, ולאחר שנתתי לבעלי הדין הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם להוראת תקנה זו, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור דנן כאילו ניתנה בה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואומר כי אני סבורה שדין הערעור להתקבל חלקית, כפי שיבואר להלן. 14. תחילה, אציין כי לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לטענות המבקשים להיעדר עילה ולהיעדר יריבות. כלל נקוט הוא בידינו כי אין לקבל בקשה לסילוק על הסף מטעמים מעין אלה אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יצליח בתביעתו (ראו למשל: רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ, פסקה 8 (1.9.2005); רע"א 5630/17 נוואמה נ' כהן, פסקה 11 (27.3.2018); רע"א 6794/18 איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ, פסקה 9 (26.11.2018); רע"א 5318/18 Unibin Resourcer Ltd נ' מרוז, פסקה 16 (16.1.2019)). בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי בשלב זה, ובהנחה שהעובדות המתוארות בכתב התביעה נכונות, לא ניתן לומר כי תביעת המשיבה נעדרת עילה על פניה וכי לא קיימת יריבות בינה ובין המבקשים. חלף זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי יש לברר טענות אלה במסגרת בירור התביעה לגופה, ולא ראיתי להתערב בהחלטתו זו, החלטה המצויה בגדר שיקול דעתה של הערכאה המבררת. 15. אשר לסוגיית ההתיישנות, בית המשפט המחוזי נמנע, הלכה למעשה, מלהכריע בסוגיה זו, בין היתר, מאחר שסבר שהסוגיה מורכבת וראויה להתברר בהמשך ההליך לאחר שתונח לפניו תשתית ראייתית מספקת. אמנם בית המשפט המחוזי ציין על בסיס הטענות שהוצגו לפניו כי בשלב מקדמי זה אין לקבוע שהתביעה נגד המבקשים התיישנה, וזאת, בעיקרו של דבר, בשים לב למועד היווצרות הנזק הנטען ולמועד גילויו, ואולם, כאמור, מדובר בקביעה ראשונית בלבד ולצדדים שמורה הזכות לשוב ולטעון בעניין בהמשך ההליך. לפיכך, לא ראיתי להתערב בקביעה זו. 16. לעומת זאת, המבקשים טענו בפני בית המשפט המחוזי כי יש להחיל בעניינם את הסדר ההתיישנות הייחודי הקבוע בסעיף 31(ב) לחוק ניירות ערך, ונראה כי טענה זו לא נדונה במסגרת ההחלטה מושא הבקשה דנן. לפיכך, יש להשיב את הדיון בנדון לבית המשפט המחוזי על מנת שיברר את טענתם האמורה של המבקשים, כמו גם את שאלת השלב הראוי לבירור סוגיה זו, ובתוך כך יברר אף את הטענה בדבר היחס בין הסדר ההתיישנות שבחוק ניירות ערך ובין הסדר ההתיישנות הכללי הרלוונטי לעילות הנזיקיות (בדומה להחלטה בעניין בריטמן), ויחליט בהן כחכמתו. 17. לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בסעיף 16 לעיל. כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, ‏ג' בניסן התשפ"א (‏16.3.2021). ש ו פ ט ת _________________________ 20071810_R03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1