פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 718/01
טרם נותח

בית הארחה עין גדי נ. מנהל מס רכוש וקרן פיצויים מחוז ת"א

תאריך פרסום 18/11/2002 (לפני 8569 ימים)
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 718/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 718/01
טרם נותח

בית הארחה עין גדי נ. מנהל מס רכוש וקרן פיצויים מחוז ת"א

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק רע"א 718/01 בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 718/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המבקשים: 1. בית הארחה עין גדי 2. בית הארחה איילת השחר 3. בית הארחה וחניון עין מעגן 4. בית הארחה נוף גינוסר נ ג ד המשיב: מנהל מס רכוש וקרן פיצויים מחוז ת"א בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.12.2000 בע"ש 520/96 ובע"ש 483/96 שניתן על ידי כבוד השופט אורי גורן תאריך הישיבה: י"ט בכסלו תשס"ב (4.12.2001) בשם המערערים: עו"ד סמואל יורם עו"ד אבי מושינסקי בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. מלחמת המפרץ שהתחוללה בתחילת שנת 1991 נתנה אותותיה גם בענף התיירות. ירי הטילים על ישראל משטח עיראק הרתיע תיירים מלהגיע לישראל באותה עת. המערערים המנהלים את בתי ההארחה של עין גדי, אילת השחר, מעגן וגינוסר סבלו כתוצאה מכך מפגיעה כלכלית. הם סבורים כי המשיב, מנהל מס רכוש וקרן פיצויים במחוז תל-אביב, חב בכיסוי נזקיהם מכוח הוראות חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: חוק מס רכוש). עיקר טענתם היא, כי בתי הארחה המצויים ב"ישובי ספר" סבלו בתקופת מלחמת המפרץ הפסדים מחמת העדר אפשרות לנצל את מתקני ההארחה. המשיב סבר אחרת. לשיטתו, עניינם של המערערים אינו נופל בגדרן של ההוראות שהם סומכים עליהן בחוק מס רכוש. זאת - בשל שלא נגרמו למערערים נזקי מלחמה, ישירים או עקיפים, כמשמעותם בחוק. 2. ועדת הערר לענייני מס רכוש קיבלה את תביעת המערערים ופסקה כי הם זכאים לפיצוי בגין נזקיהם, אולם בערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בא בית המשפט (כב' הנשיא א' גורן) לכלל מסקנה כי ערעור המדינה בדין יסודו וכי אין מקום להענקת פיצויים למערערים. בית המשפט המחוזי קבע כי: כוונת המחוקק הייתה לפצות אזור מותקף, בתנאי שהינו "אזור ספר" על נזקיו הישירים והעקיפים. כוונת המחוקק לא היתה לפצות אזור שאינו מותקף כלל, גם אם סבל נזק של הפחתת הכנסות עקב כך שהמדינה כולה עמדה במלחמה. פיצוי כזה הינו רחוק מדי ואינו תורם מאומה לתכלית הבאה לעודד את ישובי הספר לעמוד במקומם גם בשעת מבחן. כאשר שעת המבחן היא של המדינה כולה, ואזורים מסוימים שאינם אזורי ספר הם אלה הסובלים פגיעות ישירות, אין כל הגיון בהעברת הפיצוי דוקא לאזור שלא סבל פגיעה. לדברים אלה אין לנו אלא להצטרף. הטעם לכך נעוץ הן בלשון החוק והן בתכלית החקיקתית. 3. לשון החוק מלמדת כי משלא נגרמו הפסד או מניעת רווח כתוצאה מנזק שנגרם לגופו של נכס בתחום ישוב ספר – וכאן לא נגרם נזק כאמור לנכסים גופם – אין מוענקת הזכאות אלא למי שנגרם לו נזק עקיף "מחמת אי אפשרות לנצל נכסים המצויים בתחום ישוב ספר, עקב פעולות מלחמה... או עקב פעולות איבה..." (סעיף 35 לחוק). אי אפשרות פיסית לנצל את הנכסים מחמת מלחמה או פעולות איבה גם היא לא היתה כאן. אכן חלה ירידה, כטענת המערערים, במספר התיירים המגיעים לישראל, וממילא, גם במספר התיירים המגיעים למלונות המערערים. ירידה במספר התיירים עשויה להביא לירידה בהכנסות. כדאיות ניצול מתקני ההארחה פוחתת – אך לא בכך נוגעת לשון החוק. 4. וחשוב יותר: החוק בא, על פי תכליתו, לפצות בעלי נכסים ב"ישוב ספר", כמשמעותו בחוק, בגין נזקים עקיפים שגרמו להם פעולות המלחמה או פעולות האיבה בשל היותם ממוקמים בישוב ספר על גבול המדינה. במילים אחרות: יחוד הפיצוי לנכסים הממוקמים ב"ישוב ספר" מצביע על הקשר הסיבתי הנדרש, על פי החוק, בין קיומם של הנזקים העקיפים לבין היות הנכסים שניזוקו ב"אזור ספר". רק מקום בו נגרם הנזק בשל היותו של הנכס ממוקם באזור הספר קמה, בהתקיים התנאים האחרים הקבועים בחוק, הזכאות לפיצויים. מקום בו נגרם הנזק העקיף, בשל עצם היותם של הנכסים מצויים בתחומי מדינת ישראל, אשר סבלה, כולה, מפגיעתם הרעה של טילי האויב, ולא בשל היותם ממוקמים באזור המוגדר כאזור "ספר" דווקא – לא קמה זכאות. יצוין כי בתי הארחה של המערערים נכללים אמנם ברשימת ישוב הספר אולם בפועל, אין הם מצויים דווקא בקו של עימות לעת הרלבנטית – מכל מקום לא יותר מאשר ישובים רבים אחרים. קבלת תביעת המערערים במקרה זה היתה מחטיאה את התכלית העומדת ביסוד החוק. מתן פיצוי לבעלי נכסים המצויים אמנם באזורי ספר על פי רשימה שאומצה בחוק, בגין פעולת איבה שפגיעתה אינה פועל יוצא של היותם ישובי ספר כאמור, היתה מהווה הרחבה שאינה מסתברת של הזכאות. התוצאה היא שדין הערעור להדחות. בנסיבות אלה לא ראינו צורך להיעתר לבקשת המשיב להתיר לו להמציא ראיה נוספת. המערערים כולם ישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ג (18.11.2002). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01007180_P07.doc/אמ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il