נאיף בריה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7168/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7168/07 ע"א 8407/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער בע"א 7168/07 והמשיב בע"א 8407/07: נאיף בריה נ ג ד המשיבה בע"א 7168/07 והמערערת בע"א 8407/07: מנורה חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1211/01 מיום 11.07.2007 שניתן על ידי כבוד הנשיאה ב' גילאור בשם המערער בע"א 7168/07 והמשיב בע"א 8407: עו"ד ורד אפלמן בשם המשיבה בע"א 7168/07 והמערערת בע"א 8407/07: עו"ד יוסף אסולין פסק-דין השופטת א' חיות: 1. נאיף בריה, יליד 1971 (המערער בע"א 7168/07 והמשיב בע"א 8407/07; להלן: הנפגע), נפגע ביום 25.05.2001 בתאונת דרכים שארעה באזור התעשייה בבנימינה בעת שהיה בדרכו הביתה מן העבודה (להלן: התאונה). השימוש ברכב בו נהג הנפגע היה מבוטח בחברת הביטוח מנורה בע"מ (המשיבה בע"א 7168/07 והמערערת בע"א 8407/07; להלן: מנורה). מנורה לא חלקה על חבותה לפצות את הנפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת גובה הנזק. עיקר הפגיעות שסבל הנפגע כתוצאה מן התאונה היו בתחום האורטופדי. בגין פגיעות אלה אושפז הנפגע למשך 233 ימים ובמהלך אשפוזיו נותח מספר פעמים בשתי הירכיים ובברך שמאל וכן אושפז למשך 26 ימים לצורכי שיקום בבית החולים לוינשטיין. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה אך שיעור נכותו של הנפגע עקב התאונה לא נקבע על ידי המל"ל במהלך התקופה שבה התבררה התביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד מנורה. משכך מינה בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה, השופטת ב' גילאור) את ד"ר חיים צינמן כמומחה בתחום האורטופדי על מנת שיחווה דעתו באשר לשיעור נכותו של הנפגע כתוצאה מן התאונה. בחוות דעתו קבע ד"ר צינמן כי נכותו הרפואית המשוקללת של הנפגע הינה 57% (20% בגין השבר בירך ימין, 30% בגין שבר מרוסק תוך-מפרקי בירך שמאל, 10% בגין פגיעה בשבר בצוואר הזרוע משמאל וחיבורו בעמדה גרועה, 10% בגין צלקות בגפיים ו-5% בגין קיצור רגל ימין), ובחקירתו הנגדית הבהיר כי הנפגע מוגבל לעבודה בישיבה בלבד ואינו מסוגל לבצע עבודה כלשהי הכרוכה בעמידה או בהליכה. 2. בפסק דינו מיום 11.07.2007 אימץ בית המשפט המחוזי את קביעותיו של ד"ר צינמן לעניין נכותו הרפואית של הנפגע ובהתחשב בנכות זו ובמגבלותיו התפקודיות הקשות (הנפגע מסתייע בקביים ונעזר במכשיר המותקן על רגלו) וכן בהתחשב בכך שכושר השתכרותו של הנפגע טרם התאונה הוגבל לעבודת כפיים בלבד בהיותו נעדר השכלה פורמאלית או הכשרה מקצועית כלשהי, קבע בית משפט קמא כי נכותו התפקודית של הנפגע בעקבות התאונה מגיעה כדי 100%. אשר לבסיס השכר לפיו יש לחשב את הפסד השתכרותו של הנפגע לעבר ולעתיד סבר בית המשפט כי אף שהתאונה ארעה בהיותו אדם צעיר יחסית יש להביא בחשבון שכבר היו מאחוריו שתיים עשרה שנות עבודה במהלכן נטש את מלאכת ליטוש השיש אותה מצא קשה מדי עבורו והתפרנס מעבודות שמירה בהן השתכר בממוצע כ-3,800 ש"ח לחודש. בהתחשב בשכרו של הנפגע כשומר ובהביאו בחשבון עליה מסוימת בשכר המינימום, העמיד בית משפט קמא את בסיס השכר של הנפגע לצורך חישוב הפסד השתכרותו על סך של 4,000 ש"ח ברוטו והפחית ממנו 10% בגין מס הכנסה. ראשי הנזק של הפסד השתכרות לעבר ולעתיד חושבו, אפוא, על ידי בית משפט קמא על פי נכות תפקודית בשיעור 100% ובסיס שכר של 3,600 ש"ח נטו, בגינם פסק בית המשפט לנפגע סך של 266,400 ש"ח עבור 74 חודשים שחלפו מיום התאונה ועד מועד פסק הדין, בצירוף ריבית מאמצע התקופה ובסך הכל 301,126 ש"ח, ובגין הפסד השתכרות לעתיד על פי רכיבי החישוב שצויינו, פסק בית משפט קמא לנפגע סכום מהוון של 875,728 ש"ח. בנוסף לכך, פסק בית משפט קמא לנפגע פיצוי בגין נזק לא ממוני עבור כאב וסבל ועבור 233 ימי אשפוז בסך כולל של 183,908 ש"ח; פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת לעבר והעתיד בסך 400,000 ש"ח; פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה מוגברות בעבר ולעתיד בסך 150,000 ש"ח ואילו בגין הוצאות רפואיות לא פסק בית משפט קמא לנפגע פיצוי בקובעו כי הוא זכאי בגינן לפיצוי מלא מן המל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה. סך כל הפיצוי על פי פסק דינו של בית משפט קמא הועמד, אפוא, על 1,892,762 ש"ח ובניכוי הקצבאות להן זכאי הנפגע מן המל"ל (עבר ועתיד) המסתכמות בסך של 1,279,802 ש"ח לפי חוות דעת אקטוארית של שי ספיר ותשלומים תכופים בסך של 95,926 ש"ח שקיבל הנפגע ממנורה, הועמד סכום הפיצוי שפסק לו בית משפט קמא על סך של 517,034 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן הוצאות משפט. 3. בערעורים שהגישו הנפגע מזה ומנורה מזה על פסק דינו של בית משפט קמא הם מלינים על סכומי הפיצוי שנפסקו. הנפגע מלין על סכום הפיצוי הנמוך שנפסק לו לגישתו והוא מתמקד בהקשר זה בעיקר בכך שבסיס השכר הנמוך (4,000 ש"ח ברוטו) לפיו חישב בית משפט קמא את הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד מקפחים אותו בהתחשב בגילו הצעיר ובפוטנציאל השתכרותו לעתיד אלמלא התאונה. לטענתו היה על בית המשפט לחשב את הפסדי השתכרותו על פי השכר הממוצע במשק (6,921 ש"ח נטו) ולמצער יש להוסיף לטענתו סכום של 400 ש"ח לחודש לבסיס השכר משום שלא היה מקום לנכות 10% מס הכנסה מבסיס השכר הזעום לפיו חישב בית משפט קמא את הפסד ההשתכרות (4,000 ש"ח ברוטו). הנפגע מציין בהקשר זה כי נוכח נתוניו האישיים דהיינו היותו נשוי לאישה עקרת בית ומטופל בארבעה ילדים, שיעור המס על שכר זה הוא 0%. עוד מלין הנפגע על מיעוט הפיצוי שפסק לו בית משפט קמא בגין עזרת הזולת בציינו כי ככל שיתבגר יתגברו צרכיו לעזרת הזולת ולסיעוד וכי בהתחשב בכך ובהתחשב בנכות החמורה ובעזרה היומיומית שהושיטה ועדיין מושיטה לו אשתו מן הראוי לחשב ראש נזק זה לעבר ולעתיד על פי סכום ממוצע של 3,000 ש"ח לחודש. לבסוף טוען הנפגע כי בשים לב לחומרת הפציעה והשלכותיה ולכך שהוא סובל מפגיעות כה קשות בגפיים התחתונות, מן הראוי היה לפסוק לו פיצוי בגין ניידות והוצאות נסיעה מוגברות בסך של 2,000 ש"ח לחודש וכי הסכום שפסק לו בית משפט קמא בראש נזק זה (150,000 ש"ח לעבר ולעתיד) הינו נמוך ביותר ואין בו כדי לפצותו על נזקיו. מנגד טוענת מנורה בתשובה לערעור הנפגע וכן בערעור שהגישה מטעמה היא כי הפיצוי שפסק בית משפט קמא לנפגע הינו מופרז ובלתי מוצדק. לטענת מנורה ממוצע השתכרותו של הנפגע בשנים עשר החודשים שקדמו לתאונה אינו עולה על סכום משוערך של 3,400 ש"ח לחודש בעוד שבית המשפט חישב את נזקיו לפי בסיס שכר של 3,600 ש"ח נטו לחודש ואין בכך משום קיפוחו. אשר לסכום שנפסק לנפגע בגין עזרת הזולת טוענת מנורה כי מדובר בסכום מופרז שאין לו כל הצדקה או תימוכין בחומר הראיות שהוצג, בציינה כי הנפגע מתנייד בכוחות עצמו, נוהג ברכב ואף מסיע את ילדיו ליעדים שונים ואינו נזקק לעזרה אישית או לעזרת צד ג' כלשהי החורגת מעזרה רגילה שמושיטה לו אשתו. מנורה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את טענת הנפגע לפיה ראוי לפסוק לו סכום גבוה יותר בגין ניידות בציינה כי הנפגע לא הציג כל ראיה על הוצאות מיוחדות בהקשר זה ואף לא חוות דעת מומחה בתחום הניידות. בהתחשב בכך וכן בהתחשב בעובדה כי מדובר בתאונת עבודה שהנפגע זכאי בגינה לקבלת הוצאות נסיעה מהמל"ל, טוענת מנורה כי אין מקום להגדלת הפיצוי שנפסק לנפגע בגין ניידות. בערעורה שלה מתמקדת מנורה בשני נושאים בלבד: האחד, נוגע לנכות התפקודית בשיעור 100% שקבע בית משפט קמא לנפגע. בהקשר זה טוענת מנורה כי גם במומו יכול הנפגע לעסוק במגוון לא מועט של עבודות שניתן לבצען בישיבה ולטענתה התעלם בית המשפט הנכבד מחובתו הבסיסית של הנפגע לפעול להקטנת נזקו. השני, נוגע לסכום שפסק בית המשפט לנפגע בגין עזרת הזולת שהינו לגישתה של מנורה סכום מופרז ובלתי מוצדק מן הטעמים שכבר פורטו לעיל. 4. בישיבת קדם ערעור שהתקיימה בפניי ביום 18.05.2008 הסכימו הצדדים לכך שהערעורים יוכרעו על פי סיכומים בכתב ללא צורך בהשלמת טיעונים נוספים על פה. בעקבות הסכמה זו ובהתאם להחלטתי מאותו היום, הגישו הצדדים את סיכומיהם ופסק הדין ניתן על פי הסיכומים בכתב, כאמור. הלכה היא הנוהגת עימנו כי "בית משפט שלערעור אינו נכנס לבדיקה ולבירור מלא ומפורט של חישובי הנזק לראשיו, שכן הערעור נועד לתיקון טעויות בולטות ולבחינת סבירותו של הסכום הכולל שנפסק" (ע"א 836/03 סעדון את פדידה בע"מ נ' עיד, פסקה 3 (לא פורסם, 9.9.2003)). אשר על כן לא תתערב ערכאת הערעור בהערכת הנזק שקבעה הערכאה הדיונית אם, בהתחשב בנתוני היסוד הנוגעים לאותו עניין, לא נפלה טעות בולטת בקביעותיה והסכומים שפסקה סבירים (ע"א 4974/05 מנורה-חברה לביטוח בע"מ נ' אורפלי, פסקה 4 (טרם פורסם, 8.8.2006); ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מ"ו(4) 837, 840 (1992); ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון, פסקה 7 (לא פורסם, 4.8.2005)). בחנתי את הטענות שהעלו הצדדים בערעורים שלפנינו ולמעט עניין אחד שעליו אעמוד להלן, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערב במסקנותיו ובממצאיו של בית משפט קמא באשר לסכומי הפיצוי שזכאי להם הנפגע. בגין ראשי הנזק של עזרת הזולת וניידות פסק בית המשפט המחוזי, על דרך האומדן, סכומים לעבר ולעתיד שהינם סבירים ומאוזנים בנסיבות העניין ובהתחשב במכלול הנתונים והראיות שהוצגו. קביעתו של בית משפט קמא כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של הנפגע על שיעור של 100% אף היא קביעה סבירה ומנומקת הנסמכת על הפגיעה האורטופדית הקשה ממנה סובל הנפגע ועל המגבלות התפקודיות הניכרות שהן מנת חלקו כתוצאה ממנה, כפי שעולה מן הראיות שהוצגו לרבות עדותו של המומחה האורטופדי ד"ר צינמן. כמו כן נסמכת קביעה זו על העובדה שקשת אפשרויות הפרנסה שעמדה בפני הנפגע לפני התאונה הצטמצמה לעבודות כפיים ושמירה בלבד בשל העדר השכלה או הכשרה מקצועית כלשהי. נוכח נתונים אלה, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה נגרע בעקבות התאונה לחלוטין כושר השתכרותו של הנפגע למשך כל תקופת תוחלת שנות עבודתו. אשר לבסיס השכר לפיו חישב בית משפט קמא את הפסד ההשתכרות לעבר ולעתיד. לא מצאתי כל הצדקה להעמיד בסיס זה על השכר הממוצע במשק כטענת הנפגע ומקובלים עלי בהקשר זה נימוקיו של בית משפט קמא כי נוכח נתוני הבסיס של הנפגע (העדר השכלה והעדר הכשרה מקצועית כלשהי) וכן נוכח האינדיקציה הברורה באשר לרמת השתכרותו הממוצעת של הנפגע במשך תקופה לא מבוטלת קודם לתאונה, אין מקום לחשב את הפסד השתכרותו על פי בסיס שכר העולה על 4000 ש"ח ברוטו. 5. בעניין אחד צודק עם זאת הנפגע והוא נוגע לניכוי מס הכנסה בשיעור 10% מן השכר שקבע בית משפט קמא כבסיס לחישוב. אכן, בהתחשב בנתוניו של הנפגע דהיינו היותו מטופל בארבעה ילדים ונשוי לאישה שהיא עקרת בית, שיעור המס לגבי שכר של 4000 ש"ח ברוטו לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] עומד על 0% ואף מנורה לא חלקה על כך. לכן יש להוסיף לבסיס השכר שעל פיו חושבו הפסדי ההשתכרות של הנפגע לעבר ולעתיד את הסך של 400 ש"ח ובמילים אחרות יש לערוך חישובים אלה על פי בסיס שכר של 4,000 ש"ח. תוספת זו תעמיד את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר (כולל ריבית מאמצע התקופה) ליום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי על 335,582 ש"ח במקום 301,126 ש"ח ואת הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד על 967,981 ש"ח במקום 875,728 ש"ח. יתר הסכומים בראשי הנזק השונים יעמדו בעינם בהתאם למה שפסק בית משפט קמא. לאחר הפחתת הניכויים בגין קצבאות המל"ל ובגין תשלומים תכופים יעמוד אפוא סכום הפיצוי הכולל המגיע לנפגע ליום פסק הדין בבית משפט קמא על 661,743 ש"ח במקום 517,034 ₪. לסכום זה יתווספו שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בצירוף מע"מ והוצאות משפט. 6. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את ערעורה של מנורה (ע"א 8407/07) ולקבל באופן חלקי, כמפורט לעיל, את ערעור הנפגע (ע"א 7168/07). כמו כן אציע לחבריי לחייב את מנורה לשלם לנפגע שכר טרחת עורך דין בערעור בסך כולל של 6,500 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, כ"ד כסלו, תשס"ט (21.12.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07071680_V07.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il