מוחמד אבו ח'דיגה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7165/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7165/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג המערער: מוחמד אבו ח'דיגה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 12.9.2013 ב-ת"פ 33531-08-12 שניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשע"ד (11.6.2014) בשם המערער: עו"ד רמי עותמאן בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. ערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 413ז לחוק, שהייה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ובעבירת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. על המערער נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, וכן מאסר מותנה לתקופה של שנה, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע משך שלוש שנים מיום שחרורו. המחלוקת העיקרית בערכאה הראשונה ולפנינו נוגעת לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי ממצאים שבעובדה וקיבל את גרסת השוטרים שהעידו על פרטי האירוע, בו נעצרו המערער ושני חבריו שהועמדו לדין יחד עמו. השלושה נחשדו בכוונה לפרוץ לכלי רכב בעזרת מכשירי פריצה שהיו ברשותם. הם שוטטו בכלי רכבם ברחובות ירושלים במקומות בהם לא היתה להם כל סיבה להימצא בשעות בהן נמצאו. במהלך שוטטותם של השלושה ברחובות העיר, ירד המערער מהרכב וסבב סביב רכבים חונים. בשלב מסוים של המסע, ולאחר שהתקיים מעקב אחרי הרכב ותנועותיו, נעצר הרכב על ידי צוות בילוש בסמוך לצומת הגבעה הצרפתית, אז התפתחה התקרית בגינה הואשם המערער בעבירה של חבלה חמורה. שניים מהשוטרים, שהגיעו מימין ומשמאל לרכב וביקשו למנוע את המשך נסיעתו, ניסו להעביר את הרכב למצב חניה וליטול את מפתחותיו. אחד מהם, השוטר טרם, היה השוטר שהגיע מימין לצד הקדמי של הרכב. המערער ישב ליד מושב הנהג בחלק הקדמי של הרכב. השוטר טרם ניסה ללא הצלחה לפתוח את דלת הרכב. הוא הבחין בכך שהמערער אוחז במברג גדול מימדים. לאחר מכן נפתחה דלת הרכב והמערער ניסה לפגוע בצווארו של השוטר באמצעות המברג שבידו, הוא לא הצליח לעשות כן עקב תושייתו של השוטר (העבירה בה הורשע המערער, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, כוללת גם ניסיון). השוטר הלם במערער בראשו בפנס שהיה בידו. 2. ההרשעה מבוססת על עדויות השוטרים ובפרט על עדותו של השוטר טרם, עמו היתה למערער ההיתקלות המתוארת. בית המשפט קמא נתן אמון בעדויות השוטרים. העד מרכזי היה השוטר טרם שבדידו התרחש סיפור המעשה העיקרי. תמיכה לעדות טרם נמצאה בעדויות שוטרים אחרים ששמעו את טרם צועק בבהלה כי מישהו מנסה לדקור אותו. עדויות השוטרים נסקרו בהרחבה בפסק הדין ואין צורך לחזור. 3. טענת ההגנה המרכזית היא כי השוטרים חברו יחד להעיד עדויות שקר כדי להגן על חברם, השוטר טרם, שהלם במערער בפנס בעוצמה מיותרת. לדברי ב"כ המערער שוטרים נוהגים לחפות על חבריהם ואין לסנגוריה שום דרך אפקטיבית להתגונן במקרים אלו. על בית המשפט להביא בחשבון, כך טען, נטייה זו של שוטרים העובדים יחד שנים. מאידך, מצא הסניגור סתירות אלו ואחרות בעדויותיהם של השוטרים, במיוחד עמד על כך ששוטר אחר הוא שנטרל את הרכב והוציא את המפתחות. הוא תהה מדוע היה על השוטר טרם להיכנס לרכב למרות שראה את המברג; מדוע היה עליו להיכנס לרכב כששוטר אחר הוציא את המפתחות; ועוד ועוד. כל השאלות הללו ואחרות הן שאלות שכבר הועלו בערכאה הראשונה, וקיבלו תשובה. בית המשפט דחה (ראו במיוחד בעמ' 16 להכרעת הדין) את הטענה לפיה השוטרים טייחו עדותם תוך ניסיון להגן על חברם השוטר. בית המשפט הדגיש, ובצדק, כי שוטר הוא עד ככל עד אחר, ועובדת היותו שוטר אינו מציבה אותו ברמה בסיסית גבוהה לעניין אמינות או מהימנות דבריו ביחס לכל עד אחר. בחינת עדויות השוטרים במקרה זה, והמסקנה אליה הגיע בית המשפט, יוצאת מתוך קביעה בסיסית זו. כאמור, בית המשפט רחש אמון לעדויות השוטרים. הוא דחה טענה לפיה העובדה שדוחות נרשמו על ידי שוטרים רק לאחר שהשוטר טרם שב מבית החולים מעידה על חוסר מהימנות ועל תיאום. 4. דברי בית המשפט בעניין מעמדם של שוטרים כעדים מקובלים עלי לחלוטין. הסניגור לעומת זאת מבקש ליצור כלל בעל תחולה כללית לפיו כיוון שלעיתים, כפי שעולה לטענתו בתיקים אחרים, שוטרים מחפים זה על זה, עדויותיהם של שוטרים שחברם הפעיל כוח אינן אמינות ככלל. תזה זו אין לקבל, יש לבחון כל מקרה לגופו, כך עשה בית המשפט, ואין מקום להתערב במסקנתו על סמך התזה האמורה שהעלה הסניגור. גם התמיהה שהעלה הסניגור – מדוע נכנס השוטר לרכב למרות שראה את המברג, אינה במקומה. לשוטרים היתה משימה והם דבקו בה. השוטר טרם לא ראה שמהצד השני של הרכב כבר ניטרל שוטר אחר את המפתחות. 5. אין מקום להתערב בהרשעה, ואנו דוחים את הערעור על ההרשעה. 6. מכאן לערעור על גזר הדין. לגבי חלקו הראשון של האירוע, שהתרחש לפני ההיתקלות עם השוטרים, הציעה המשיבה לקבוע מתחם ענישה נפרד ולצבור את העונשים. אולם בית המשפט פסק כי יש לראות את האירוע כולו כאירוע אחד, ובגין מכלול האירוע קבע מתחם ראוי שבין שלוש שנות מאסר לתשע שנות מאסר, בהתחשב בעונשים שנגזרו במקרים דומים יחסית. כאמור, על המערער הוטל מאסר בפועל של ארבע שנים ומאסר על תנאי. 7. לא ראינו מקום להתערב בעונש שהוטל. חלקו הראשון של האירוע, על אף שלא ארעה בו פריצה, הוא, כפי שציין בית המשפט, בגדר עליית מדרגה, וזאת בשל השימוש במחשב רכב שנועד להתגבר על קיומו של מחשב ברכב הנגנב. המערער ביצע את העבירות תוך שהוא שוהה בישראל שלא כדין. לגבי חלקו השני של האירוע, אין לקבל את הטענה שהועלתה בבית המשפט המחוזי ולפנינו בדבר הסתכנות מרצון, כביכול, של השוטר, שנכנס לרכב למרות שראה את המברג. כאמור, השוטר דבק במשימה לנטרל את הרכב. זהו תפקידו, והמערער אינו יכול להיבנות מכך. למערער הרשעות קודמות בעבירות רכוש שעניינן כלי רכב וכניסה לישראל שלא כדין, אם כי הן אינן חדשות. יתכן וחסד עשה בית המשפט עם המערער בכך שהשקיף על האירוע כולו כעל אירוע אחד. בעיני אין כל משמעות לדברי המערער בבית המשפט המחוזי, לפיהם הוא התנצל וביקש כי תינתן לו הזדמנות אחרונה. אלה היו דברים מהשפה ולחוץ, והטענות שהועלו בערעור על הכרעת הדין יוכיחו. לדעתי אין מקום להקלה בעונש ואציע לחברי לדחות את הערעור על שני חלקיו. המשנָה לנשיא השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏כ"ה בסיון התשע"ד (‏23.6.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13071650_C06.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il