ג'ואד כנאני נ. חוסין עזאיזה

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 71629-12-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: ג'ואד כנאני נגד המשיבים: 1. חוסין עזאיזה 2. בלאל בוקאעי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 62962-11-22 מיום 12.12.2024 שניתנה על ידי כב' השופט אריה נאמן בשם המערער: עו"ד יואל גולדברג; עו"ד חאלד פייסל בשם המשיב 2: עו"ד נאסר דראושה פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן) מיום 12.12.2024 בת"א 62962-11-22 שלא לפסול עצמו מלדון בהליך. 1. המערער הגיש תביעה שבה טען כי ביום 9.3.2022 שכר מהמשיב 1 נכס מקרקעין (להלן: הנכס) למשך שנה בצירוף אופציה לשנה נוספת, וכי בהסכם השכירות נקבע שאם המשיב 1 ירצה למכור את הנכס, תינתן למערער זכות קדימה לרכישתו. לפי הנטען, המשיב 1 התחייב למכור את הנכס למשיב 2 מבלי להציעו תחילה למערער, ועל רקע זה ביקש המערער מבית המשפט לקבוע כי ההסכם שבין המשיבים 2-1 מבוטל וכי תינתן לו אפשרות לרכוש את הנכס. ביום 25.1.2023 התקיים דיון בבקשת המערער למתן צו מניעה זמני, שבסופו ציין המותב לפרוטוקול שהבהיר לבא כוח המערער "כי ככל שהאופציה של תקופת השכירות לא מומשה, ממילא אין כל תוחלת להליך דנן" מכיוון שתקופת השכירות צפויה להסתיים בקרוב. בהחלטה מיום 2.3.2023 נתן המותב תוקף של החלטה להצעה שהציע לצדדים באשר לסעד הזמני, והדגיש: "למעשה אין כל טעם ותוחלת לתביעה שכן גם אם תתקבל התביעה והעיסקה תבוטל טרם פקיעת השכירות (הראשונה או השנייה), הרי שלאחר ביטול העיסקה בפועל, יחזור המצב לקדמותו ואין ולא קיימת כל חובה על המשכיר למכור את המושכר כלל, כך שזכות הקדימה ממילא לא תופעל וכל מה שעל המשכיר לעשות על מנת לבצע את העיסקה עם הקונה הינו להמתין לפקיעת השכירות ואז לערוך את העיסקה מחדש, ללא שחרב זכות הקדימה מונפת עוד [...]" (בפסקה 8). בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו – התקבלה, ונקבע שהבקשה לסעד זמני תוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמת הדיון, לרבות שמיעת עדים נוספים (רע"א 2700/23 כנאני נ' עזאיזה (17.7.2023)). 2. ביום 3.8.2023 התקבלה תביעה לפינוי מושכר שהגישו המשיבים 2-1 נגד המערער עקב החזקתו בנכס (להלן: תביעת הפינוי), ובהמשך חזר בו המערער מערעור שהגיש על פסק הדין (ראו בהתאמה: תפ"מ (שלום חי') 54344-03-23 עזאיזה נ' כנאני (3.8.2023); ע"א (מחוזי חי') 16433-11-23 כנאני נ' עזאיזה (21.3.2024)). בהמשך לכך, ביום 27.3.2024 נתן המותב החלטה משלימה שבה דחה את בקשת המערער למתן סעד זמני (להלן: ההחלטה מיום 27.3.2024). המותב הסביר כי בית המשפט שדן בתביעת הפינוי דחה את טענות המערער "וקבע קביעות עובדתיות ומהימנות, [שהמערער – י"ע] לא אמר אמת ושלא הייתה כל הסכמה בין הצדדים, לא על הארכת תקופת השכירות ולא על מימוש האופציה, ולכן מועד סיום תקופת השכירות הינו 9.3.23" (פסקה 14 להחלטה מיום 27.3.2024). עוד פירט המותב ממצאים שונים שנקבעו לחובת המערער בתביעת הפינוי, והדגיש כי המערער "לא בוחל בשינוי גירסאותיו! מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית, כאשר כמעט בכל סוגיה רלוונטית, מספר [המערער – י"ע] כמה וכמה גירסאות סותרות... ברור שב[מ]צב שכזה לא ניתן לתת אמון [במערער – י"ע] – כלל! לא אני ולא בימ"ש השלום בתביעת הפינוי" (פסקה 22 להחלטה מיום 27.3.2024). המותב הוסיף כי הוא התרשם לשלילה ממהימנות המערער, אשר "שינה גרסאותיו והתאימ[ן] בכל רגע למצב הנתון באותה עת, חוסר יושרו ואמינותו בלטו לאורך כל עדויותיו בארבעה דיונים ולא מצאתי ליתן אמון בגרסתו כלל" (שם, בפסקה 29). לגופו של עניין נקבע כי פסק הדין בתביעת הפינוי מקים מעשה בית דין והשתק פלוגתא בסוגיות שונות. עוד הדגיש המותב כי הצדדים אינם חלוקים על כך שזכות הקדימה של המערער לא נרשמה במרשם המקרקעין "על כל המשתמע מכך", וחזר על עמדתו כי עקב סיום תקופת השכירות "למעשה אין תוחלת לתביעה [...] הגם שקיימת [למערער – י"ע] זכות לכאורה לתביעתו, מדובר בתביעה טורדנית, שכן גם קבלת התביעה במלואה לא תביא את [המערער – י"ע] למימוש זכות הקדימה כיום" (פסקאות 4 ו-26 להחלטה מיום 27.3.2024). 3. ביום 15.5.2024 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב התביעה, אשר נדחתה בו ביום. למחרת ביקש המערער לדחות מועד דיון שנקבע, על מנת למצות את בירורה של בקשת רשות ערעור שהגיש על דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה – ובקשה זו נדחתה אף היא (למען שלמות התמונה יצוין כי בקשת רשות הערעור נדחתה (רע"א 4258/24 כנאני נ' עזאיזה (10.10.2024))). בהמשך יום 16.5.2024 הגיש המערער מסמך שבו ציין כי ההחלטה בדבר מועד הדיון "איננה מותירה בידי [המערער – י"ע] כל ברירה אלא, לבקש פסילתו של כבוד המותב". בהקשר זה נטען כי המותב הביע דעה נחרצת בהליך, וכי "בעניין זה במידת הצורך, גם תוגש בקשת פסילה מנומקת". נוכח האמור ביקש המערער מהמותב לשקול בשנית את דחיית הדיון. בהחלטה מאותו היום הותיר המותב את מועד הדיון על כנו, והדגיש כי הוא לא הביע דעה נחרצת שלפיה אין למערער סיכוי, אלא אך התייחס לסיכויי ההליך ולתוחלתו על רקע העובדות שהובאו לפניו. 4. בחלוף כחצי שנה, ביום 19.11.2024, התקיים דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו עדים שזימן המערער. בשלב מסוים ציין אחד מבאי כוח המערער כי המותב קבע קביעות קשות ביחס למערער בהחלטה בעניין צו המניעה, וכי "בקשו שאבקש פסילה של המותב ואני התנגדתי ואמרתי שלמרות הדברים החמורים בית משפט יכול להשתכנע" (פרוטוקול הדיון מיום 19.11.2024, בעמ' 46 ש' 28-27). אולם, בהמשך הדיון ציין בא כוח המערער כי "בשים לב להתנהלות היום בדיון" מבוקש שבית המשפט יפסול את עצמו (שם, בעמ' 52 ש' 19). בא כוחו הנוסף של המערער ציין כי לא הוגשה בקשת פסלות בעקבות ההחלטה מיום 27.3.2024 מכיוון ש"קיווינו שבית משפט אינו נעול עדי[י]ן על דעתו", אך בדיון הנוכחי ניכרה "התערבות ממשית" של המותב בחקירת העדים, כאשר שאל שאלות שנדמו כמכוונות "לתוצאות מסויימות" (שם, בעמ' 53 ש' 16, 19 ו-25). עוד הלין בא כוח המערער על החלטת המותב להוציא את מרשו מהאולם במהלך הדיון, ועל האופן שבו התמודד המותב עם "העלבות" שהופנו לעדים. לטענת בא כוח המערער, "בית המשפט כבר הביע את דעתו, ואף אמר שגם אם [המערער – י"ע] יוכיח כל מה שטען, לא יוכל לקבל את תביעתו" (שם, בעמ' 53 ש' 34-33). בהמשך לכך נערך דיון שלא לפרוטוקול, שבסיומו ציין אחד מבאי כוח המערער: "לאור הערות בית המשפט ולאחר שהבנו שבית המשפט אינו מתכוון לקבל את הבקשה לפסלות, אנו חוזרים בנו מן הבקשה" (שם, בעמ' 54 ש' 30-29). לאחר מכן המשיך הדיון כסדרו. 5. ביום 12.12.2024 הגיש המערער בקשת פסלות, שבה ציין כי המותב הביע עמדה נחרצת בשאלה אם עומדת לו זכות קדימה ואם זכות זו הופרה על ידי המשיב 1. עוד נטען כי המותב הכריע בסוגיית הסעד הזמני טרם השלמת הדיון בבקשה; כי ההחלטה מיום 27.3.2024 ניתנה מבלי שהתאפשר למערער לחקור את המשיבים; וכי המותב קבע קביעות נחרצות באשר למהימנות המערער והתעלם מהתנהלות בעייתית של המשיבים. בנוסף נטען כי בדיון מיום 25.1.2023 קבע המותב בנחרצות שאין טעם בניהול ההליך. בשולי הדברים הוסבר כי המערער רצה לבקש את פסילת המותב בדיון מיום 19.11.2024, אך בא כוחו הסביר לו "שכדאי לבדוק התנהלות כב' השופט בדיון שנקבע ורק לאחר שמיעת עדי [המערער – י"ע], לאחר מכן לשקול פעם נוספת בקשת הפסילה" (פסקה 16 לבקשה מיום 12.12.2024). המערער הוסיף כי הוא ניאות לבחון אם המותב "יוכל לשנות דעתו" לאחר שמיעת עדיו – "אולם תוחלת זו נכזבה" נוכח התנהלות המותב בדיון (שם, בפסקאות 17-16). לבסוף הלין המערער על כך שבדיון הוכחות ביום 20.11.2024 דחה המותב את בקשת בא כוחו להקלטת הדיונים – בקשה שהוגשה, לפי הנטען, מכיוון שהפרוטוקול אינו משקף נאמנה את המתרחש באולם. 6. בהמשך אותו היום דחה המותב את הבקשה לפסילתו. המותב הסביר, בין היתר, כי לא קבע מראש שהתביעה תידחה, אלא אך ציין ש"אין טעם" בניהול ההליך, שכן גם אם תביעת המערער תתקבל במלואה "לא תהיה נפקות לתוצאה מבחינה אופרטיבית", משהסכם השכירות הסתיים והמערער לא יוכל עוד "לכפות" על המשיב 1 למכור לו את הנכס. במילים אחרות, כך הסביר המותב, "מדובר בהבעת עמדה באשר לתוחלת(!) ההליך ולא לגבי סיכוייו". 7. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו חוזר המערער על עמדתו וטוען כי לא השתהה בהגשת בקשת הפסלות, שכן "הצטברות כל האינדיקציות, בדגש לאינדיקציות בשני דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק", היא שמלמדת על נעילת דעתו של המותב (פסקה 34 לערעור). עוד מדגיש המערער כי נימוקי בקשתו "לא מתייחסים להחלטות שיפוטיות, אלא מתייחסים להערות בית המשפט הנכבד בדיונים שהתקיימו" (שם, בפסקה 40). המערער מוסיף כי המותב הביע עמדה נחרצת שלפיה "העובדה כי בשלב זה תקופת השכירות הסתיימה, די בה כדי לדחות את טענות המערער" (שם, בפסקה 43). המשיב 2, אשר הגיש תשובה לערעור מבלי שנתבקש לעשות כן, סבור כי יש למחוק את הערעור או לסלקו על הסף, ולחלופין לדחותו לגופו. 8. דין הערעור להידחות, וזאת בעיקרם של דברים עקב התנהלותו הדיונית של המערער בזיקה להגשת בקשת הפסלות. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" – ובהקשר זה נפסק כי שיהוי מובהק בהעלאת טענת פסלות עשוי להצדיק כשלעצמו את דחייתה (ע"א 4571/21 אילוז נ' י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ, פסקה 8 (11.7.2021); ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 (1.3.2020); כן ראו והשוו: ע"פ 4217/22 סטוקלוב נ' מדינת ישראל, פסקאות 10-9 (17.7.2022)). עוד נפסק כי אין להלום מצב שבו בעל דין מודיע מראש שיגיש בקשת פסלות אם לא יהיה שבע רצון מההחלטות שיינתנו; וכי אין מקום לשוב ולהעלות טענות שפורטו בבקשת פסלות קודמת, בין אם הבקשה נדחתה ובין אם המבקש חזר בו מבקשתו לפני שהוכרעה (ראו, בהתאמה: ע"א 6709/21 קטינה אורי ובניו בע"מ נ' נ.ת.מ. ניהול מגדל ירון מילר בע"מ, פסקה 5 (19.10.2021); ע"א 5304/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (29.9.2022); ע"א 5218/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (5.8.2018)). אכן, "עילת פסלות אינה בגדר 'נשק סודי' שאותו שומר לעצמו בעל דין לעת מצוא [...] ובדומה – עילת פסלות אף אינה 'חרב מתהפכת' מעל לראש המותב, שבה ישתמש בעל הדין אם החלטות המותב לא תהיינה לרוחו" (ע"פ 3296/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (1.6.2021)). עוד נפסק כי "אין לקבל מצב, בו בעל דין יודע על קיומה של עילת פסלות וממתין עימה באמתחתו כדי להעלותה במועד נוח לו [...] בהתנהגות זו יש משום חוסר תום לב, פגיעה בבעל הדין שכנגד ובמשאביה של מערכת המשפט" (ע"א 10129/06‏ פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.6.2007)). 9. בענייננו, טענות המערער באשר להחלטה מיום 27.3.2024 לקו בשיהוי משמעותי כבר בעת שהועלו בדיון ביום 19.11.2024, אשר נערך קרוב לשמונה חודשים לאחר מתן ההחלטה (השוו: ע"א 2474/20 אשר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (3.6.2020)). כך גם באשר לטענה בדבר עמדת המותב לגבי התוצאה האופרטיבית של התביעה אם תתקבל – עמדה שאותה הביע המותב כבר בדיון מיום 25.1.2023, ועליה חזר, בין היתר, בהחלטותיו מיום 2.3.2023 ומיום 27.3.2024 (ראו והשוו: ע"א 1487/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 19 (7.7.2022); ע"א 5205/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (13.9.2020) (להלן: עניין פלונית)). כאמור, ביום 16.5.2024 המערער אף הגיש הודעה שבה ציין כי באמתחתו טענת פסלות – אך הוא בחר, מסיבותיו, להמתין ולבקש את פסילת המותב רק בדיון שהתקיים כחצי שנה לאחר מכן. ואם לא די בכך, לאחר העלאת טענת הפסלות חזר בו המערער מבקשתו – גם זו הפעם מסיבותיו – ובחלוף כחודש ימים הגיש בקשת פסלות נוספת, שמרבית הטענות בה זהות לאלו שהעלה בעבר, תוך התעלמות מהשתלשלות העניינים שקדמה לכך. 10. בשים לב להתנהלות זו, לא מצאתי להידרש לטענות שעניינן באירועים שהתרחשו לפני בקשת הפסלות מיום 19.11.2024, ודי בשיהוי המשמעותי שדבק בהן כדי לדחותן. אף אין בידי לקבל את טענת המערער כי עילת הפסלות הבשילה רק לאחר "הצטברות" האינדיקציות לעמדתו של המותב (ראו בהקשר דומה: ע"א 2435/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 5 ו-9 (30.8.2022)), וזאת בפרט מכיוון שמטענות המערער עולה כי מרכז הכובד של בקשת הפסלות והערעור שלפניי ממילא אינו טמון בהחלטות שיפוטיות, אלא בהתבטאויות שנאמרו "בשני דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק" (ראו בפסקאות 5-4 לעיל). נותרנו אפוא עם הטענות בעניין אירועים המאוחרים לבקשת הפסלות הקודמת – כלומר, עם הטענות באשר לבקשת בא כוח המערער להקליט את הדיונים. אולם, מדובר בסוגיה דיונית מובהקת שמצויה בליבת סמכותו של המותב באשר לניהול ההליך, ואין בה כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"א 6079/23 גבעון נ' ון-אמדן, פסקאות 7 ו-11 (21.8.2023)). למעלה מן הצורך, אציין שבעבר נפסק כי מעורבות של בית המשפט בניהול הדיונים ובחקירת העדים אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו למשל: ע"א 8162/21 מאפיית האחים יחזקאל בע"מ נ' אלוף השניצל בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם (5.12.2021)). עוד נפסק כי "ניהול יעיל של הליך משפטי עשוי להביא את השופט היושב בדין, ולעתים אף לחייבו, להביע דעה לגבי השאלות שבמחלוקת ולהצביע על חולשות בעמדתו של בעל דין מסוים", וכי אין בכך כדי להקים עילת פסלות אוטומטית (עניין פלונית, בפסקה 9). הדברים נכונים, בשינויים המחויבים, גם באשר להבעת עמדה בנוגע לתוצאותיה האופרטיביות של תביעת המערער אם תתקבל (ובהקשר זה אזכיר כי בהחלטתו מיום 27.3.2024 ציין המותב שקיימת למערער "זכות לכאורה לתביעתו" (ראו פסקה 2 לעיל)). בנוסף, בעבר נפסק כי "העובדה שהמותב התרשם לשלילה ממהימנות אותו עֵד במסגרת הליכי הסעד הזמני – אינה מובילה בהכרח למסקנה שהתרשמות זו 'קיבעה' את דעתו ביחס לעדות שתינתן בהליך העיקרי" (ע"א 3050/22 הוועד לשמירה על בתי הקברות המוסלמים בירושלים נ' עיריית ירושלים, פסקה 11 (2.6.2022)). וכפי שציין המותב בעצמו בדיון מיום 19.11.2024: "אין בפס"ד הפינוי כדי להכריע באופן כללי, באמינותו הכללית של [המערער – י"ע], אלא אך ורק לגבי פלוגתאות שהוכרעו בפס"ד הפינוי" (פרוטוקול הדיון מיום 19.11.2024, בעמ' 42 ש' 16-15). חזקה על המותב שינהל את המשך הדיון בהליך בהתאם. 11. סוף דבר, שהערעור נדחה, וממילא מתייתרת בקשת המערער לעיכוב הדיון בבית משפט קמא. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשו תשובות מטעם המשיבים – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ה (16 פברואר 2025). יצחק עמית נשיא