ארז עמר נ. טל קרמן

6 1 בבית המשפט העליון רע"א 7162/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר המבקש: ארז עמר נ ג ד המשיבים: 1. טל קרמן 2. רועי ימין בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.6.2022 ומיום 21.7.2022 בע"א 55111-05-22 שניתנו על-ידי כבוד השופט הבכיר מ' רניאל בשם המבקש: עו"ד דורון ברקוביץ בשם המשיבים: עו"ד אלעד חן, עו"ד איתי חן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.6.2022 ומיום 21.7.2022 (ע"א 55111-05-22, השופט הבכיר מ' רניאל). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בקריות מיום 3.4.2022 ומיום 28.4.2022 (ת"א 2231-11-14, השופטת א' זערורה-עבדאלחלים). הרקע לבקשה והליכים קודמים 2. ברקעה של הבקשה שבפנינו סכסוך הממוקד בעיקרו בשאלות של זכויות יוצרים וחלוקת תגמולים בין הצדדים, הפועלים בתחום המוסיקה. מטבע הדברים, בהמשך יובאו בקצרה אך הפרטים הדרושים לצורך הדיון שבפני. 3. במהלך שנת 2006 נכרת חוזה בין הצדדים לשיתוף פעולה בתחום המוסיקלי. במשך כשלוש שנים היו הצדדים שותפים להרכב מוסיקלי בשם "MAZE", במסגרתו הם הפיקו יחדיו מספר יצירות, עד שנפרדו דרכיהם בשנת 2008. על פי הנטען, לאחר סיום ההתקשרות, המשיכו המשיבים להופיע תחת השם "MAZE" מבלי להזכיר את שמו של המבקש, וכן רשמו יצירות משותפות להם ולמבקש על שמם בלבד. על רקע האמור, המבקש דרש מהמשיבים השתתפות בתגמולים ובהכרה. לאחר שהתריע כי ינקוט בהליכים משפטיים, ביום 25.10.2009 נחתם בין הצדדים חוזה בו הוסכם על חלוקת תגמולים ומתן "קרדיט" למבקש (להלן: חוזה זכויות היוצרים). בעיקרו של דבר, המבקש סבור שחוזה זה הופר. 4. ביום 2.11.2014 המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה למתן חשבונות ולהצגת הכנסותיהם של המשיבים בין השנים 2011-2009, וזאת בגין פגיעה נטענת בזכויותיו. בהמשך לכך, המבקש אף עתר לקבלת סעד כספי בגין ההפרות האמורות, אותו העמיד, לצורכי אגרה, על סך כולל של 250,000 שקלים – 100,000 שקלים בגין הפגיעה בזכויותיו המוסריות ו-150,000 שקלים נוספים בגין אי-חלוקת תגמולים בהתאם לאמור בחוזה זכויות היוצרים. 5. עוד יצוין, מבלי להידרש לפירוט שאינו דרוש להליך דנן, כי במסגרת דיון הוכחות שהתקיים בתיק ביום 17.7.2019 נתנו הצדדים את הסכמתם לכך שבית משפט השלום יכריע תחילה בתביעה למתן חשבונות, וזאת על-פי הסיכומים שיוגשו לו בהתבסס על הראיות הקיימות. כן הוסכם כי ככל שיקבל בית משפט השלום את התביעה, יגישו הצדדים סיכומים ביחס ליתר הטענות שבמחלוקת, ללא צורך בחקירת עדים נוספים (להלן: ההסכמה הדיונית). לנוכח ההסכמה הדיונית, שלב הבאת הראיות בתיק הסתיים. בהמשך לכך, ביום 3.12.2020 קיבל בית משפט השלום את תביעתו של המבקש בעניין מתן החשבונות, ונתן פסק דין חלקי שבו הורה למשיבים להמציא למבקש פירוט של כלל הכנסותיהם מפעילות "MAZE" בשנים הרלוונטיות. 6. בתמצית יצוין כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות בנושא מימושה של פסיקה זו, שאף הובילו להתדיינות לפי פקודת בזיון בית משפט, ואין זה המקום לפרטן. בהקשר הנוכחי די אם אציין כי בעקבות מידע נוסף שהגיע בסופו של דבר לידי המבקש (בין השאר באמצעות הגשתה של בקשת חופש מידע), הוא הגיש בקשה לתיקון סכום התביעה הכספית, וכן להוספת ראיות שונות שנתגלו לאורך שלבי בירור ההליך. כמו כן, פנה המבקש לבית משפט השלום בארבע בקשות שונות שבהן עתר לגילוי מסמכים הנוגעים לפעילותם של המשיבים, לרבות כאלו המוחזקים בידי צדדים שלישיים. 7. ביום 9.3.2022 דחה בית משפט השלום את הבקשות לתיקון סכום התביעה וכן את הבקשות הנוספות. בעיקרו של דבר, בית משפט השלום קבע כי בקשות אלו חורגות מן ההסכמה הדיונית, בציינו כי אלו מתייחסות לראיות בהיקף "חריג במיוחד" ולטענות חדשות שראוי כי יתבררו במסגרת הליך נפרד מתאים. בית משפט השלום ציין כי במקרים מתאימים עשויה לקום הצדקה לתיקון כתב התביעה לאחר גילוים של מסמכים נוספים במסגרת תביעה למתן חשבונות. עם זאת, בית משפט השלום הוסיף כי במקרה דנן קבלת הבקשה, הלכה למעשה, הייתה מובילה לניהולו מחדש של ההליך בניגוד להסכמות הצדדים. על כן, בית משפט השלום הורה לצדדים למסור הודעה באשר לנכונותם להגיש סיכומים כך שיינתן פסק דין משלים לפי ההסכמה הדיונית. 8. ביום 3.4.2022, לאחר שהמבקש לא מסר הודעה כאמור חרף ארכה שניתנה לו לצורך כך, הורה בית משפט השלום על סיום ההליכים ועל סגירת התיק. בית משפט השלום הוסיף ומתח ביקורת על התנהלותו הדיונית של המבקש בציינו כי זה המשיך לפעול בניגוד להסכמה הדיוניות ולהוראות בית המשפט וחלף זאת בחר להגיש בקשות חוזרות שנדחו כולן. בהמשך לכך, ציין בית משפט השלום כי ככל שימשיך המבקש "במנהגו בהצפת בית-המשפט בבקשות ברוח דומה, תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות", ישקול את חיובו בהוצאות לטובת הצד שכנגד ולטובת אוצר המדינה. 9. בו ביום, הגישו המשיבים בקשה לביטול ההחלטה האמורה ובה טענו כי יש להורות למבקש להגיש סיכומים סופיים, בהתאם להסכמה הדיונית, על מנת שיינתן פסק דין משלים. לחלופין, טענו המשיבים כי היה על בית משפט השלום לדחות את תביעתו של המבקש תוך הטלת הוצאות משמעותיות עליו. מנגד, המבקש טען כי אין להתערב בהחלטה האמורה. 10. ביום 28.4.2022 בית משפט השלום דחה את הבקשה הנזכרת. בית משפט השלום ציין כי הדין אינו מכיר בבקשה לביטול החלטה מן הסוג האמור וכי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. לבסוף, בית המשפט השלום ציין כי לפנים משורת הדין אינו מורה על חיוב בהוצאות. 11. על שתי החלטות אלו הגישו כאמור המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי ובו שבו וטענו כי היה על בית משפט השלום להורות למבקש לפעול בהתאם להסכמה הדיוניות או לחלופין להורות על דחיית התביעה. כאמור בפתח הדברים, ביום 22.6.2022 בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את הערעור. בהגיעו למסקנה זו, ציין תחילה בית המשפט המחוזי כי את החלטתו של בית משפט השלום מיום 3.4.2022 יש לפרש כהחלטה המורה על מחיקת התביעה. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בבחירתו של בית משפט השלום למחוק את התביעה, חרף טענותיהם של המשיבים כי היה עליו לדחותה. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף כי בנסיבות העניין, ונוכח התנהלותו הדיונית של המבקש, היה מקום לפסוק הוצאות משמעותיות לחובתו. על רקע זה, הודגש כי בית משפט השלום נמנע מלהתייחס לבקשתם החלופית של המשיבים מיום 3.4.2022 לפסיקת הוצאות, וכי יש לראות באי-התייחסות זו כהשמטה מקרית שאותה ניתן וצריך לתקן כדרך של טעות סופר, בהפניה להלכה שנקבעה בבר"ם 5720/05 גופר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (5.8.2007) (להלן: עניין גופר). בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם המשיבים לא ביקשו בערעורם להורות על תיקון ההחלטות על דרך של פסיקת הוצאות, אך חרף זאת, קבע כי יש בסמכותו לעשותו כן מכוח תקנה 146 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). על כן, בית המשפט המחוזי הורה לצדדים להגיש את התייחסותם לעניין גובה ההוצאות. 12. ביום 21.7.2022, לאחר שהצדדים הציגו את טיעוניהם לעניין ההוצאות, קבע בית המשפט המחוזי כי במכלול הנסיבות יש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבים על סך של 117,000 שקלים בגין ההליך בבית משפט השלום, בנוסף לסכום של 11,700 שקלים בגין הוצאותיהם בהליך הערעור. בעשותו כן ציין בית המשפט המחוזי כי התחשב, בין היתר, בהתנהלותו הדיונית של המבקש שכללה הגשת בקשות רבות וכן במשאבים שהושקעו בהליך שנפרס על פני למעלה משבע שנים. בקשת רשות הערעור והתגובה לה 13. הבקשה שבפנינו מכוונת נגד החלטות אלו של בית המשפט המחוזי. ראשית, לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי שגה כאשר פירש את החלטתו של בית משפט השלום מיום 3.4.2022 ככזו המורה על מחיקת ההליך. זאת, בהתחשב בכך שכבר ניתן בהליך פסק דין חלקי (בנושא מתן החשבונות). על כן, כך נטען, לא ניתן להורות על מחיקת ההליך כאשר קיים בתיק פסק דין חלוט (גם אם חלקי). שנית, המבקש מלין בדבריו על הקביעה לפיה אי-חיובו בהוצאות על-ידי בית משפט השלום נבע מטעות סופר, כמו גם על חיובו בהוצאות על דרך של תיקון טעות סופר על-ידי בית המשפט המחוזי עצמו, וזאת לטענתו בניגוד לפסיקה בעניין גופר שבה ההחלטה על תיקון טעות הסופר הנטענת ופסיקת ההוצאות הוחזרה לערכאה הדיונית. לדבריו, מדובר בתוצאה שאינה מידתית או סבירה ואף גורמת לו עיוות דין. עוד מטעים המבקש כי התערבות כזו של ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית מעלה שאלות משפטיות עקרוניות ורחבות הן בעניין פסיקת הוצאות והן בעניין מחיקת הליך בו קיים פסק דין חלוט. 14. תגובת המשיבים לבקשה הוגשה, בהתאם להחלטתי, ביום 21.12.2022. בתמצית, המשיבים סומכים את ידיהם על החלטותיו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, החלטת בית המשפט המחוזי מיטיבה עם המבקש, שכן היא מפרשת את החלטת בית משפט השלום כמוחקת את ההליך ולא כדוחה את התביעה. כמו כן, לטענת המשיבים סכום ההוצאות שנקבעו בבית המשפט המחוזי משקף כראוי את היקף העבודה שהושקעה מצדם ומתחשב בהתנהלותו של המבקש לאורך ההתדיינות. עוד מטעימים המשיבים כי עניין זה, אשר עוסק בעיקרו בהחלטה בדבר פסיקת הוצאות, אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. דיון והכרעה 15. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כדי למנוע עיוות דין (ראו: סעיף 148א(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). בהקשר זה מצאנו מקום לדון אך בטענות הנוגעות לסיווגה של אי-פסיקת ההוצאות במקרה דנן כטעות סופר, כמו גם לבחירתו של בית המשפט המחוזי לתקן את הטעות הנטענת בעצמו מבלי להורות על החזרת הדיון לבית משפט השלום. בהגיענו למסקנה זו, נדון בבקשה דנן כבערעור לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ונכריע על יסוד הכתובים שבפנינו במסגרת סמכויותינו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות אלו. בהתאמה המבקש יכונה להלן המערער. 16. שתי שאלות ניצבות בפנינו בבואנו להכריע במקרה זה: ראשית, האם אכן נפלה טעות סופר בהחלטתו של בית משפט השלום שלא כללה פסיקת הוצאות לטובת המשיבים? שנית, ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, מהי הדרך הנכונה לתיקונה של טעות סופר זו, ובפרט האם ערכאת הערעור יכולה להורות על כך? 17. באשר לשאלה הראשונה, לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין לא ניתן לפרש את אי-פסיקתן של הוצאות משפט לטובת המשיבים בבית משפט השלום כטעות סופר המחייבת תיקון. אכן, כפי שנקבע בעבר בפסיקתו של בית משפט זה, אם הורה שופט על סיום ההליך מבלי לדון במפורש בשאלת ההוצאות, הדבר עשוי לנבוע מהשמטה מקרית ובלתי מודעת הניתנת לתיקון כטעות סופר (ראו והשוו: ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590 (1985); ר"ע 577/86 זרד נ' שאול, פ"ד מ(4) 113, 114 (1986)). אולם, לא כך תמיד. בענייננו, עיון בהחלטותיו של בית משפט השלום מלמד כי שאלת ההוצאות לא נעלמה מעיניו, וכי למעשה בשתי החלטותיו אף מופיעה התייחסות מפורשת לשאלת ההוצאות: כך בהחלטה מיום 3.4.2022 נכתב כי "ככל שהתובע [המערער] ימשיך במנהגו... ישקול בית-המשפט חיובו בהוצאות לצד שכנגד ולאוצר המדינה". כמו כן, אף בסופה של ההחלטה מיום 28.4.2022, בה דחה את השגות המשיבים, נכתב "לפנים משורת הדין, אין חיוב בהוצאות". דברים אלו מלמדים אותנו כי סוגיית הוצאות המשפט עמדה לנגד עיניו של בית משפט השלום במועד כתיבת כל אחת מן ההחלטות לעיל, ואזכיר כי פסק הדין החלקי, אשר מורה על מתן חשבונות, נפסק לזכות המערער. על כן, התרשמנו כי היעדר פסיקת ההוצאות בבית משפט השלום נבעה מהחלטה מודעת, ולא מהשמטה מקרית שנבעה מהיסח הדעת. 18. זאת ועוד, מסקנה זו מתחזקת בשים לב לכך שאף המשיבים עצמם לא סברו שההימנעות מפסיקת ההוצאות הייתה טעות סופר. בהקשר זה יש לציין כי טענה מסוג זה כלל לא הועלתה על-ידי המשיבים בערעורם, שהתמקד בדרישתם להורות על ביטול החלטותיו של בית משפט השלום ועל חיוב המבקש להגיש סיכומים סופיים. דומה כי בהחלטתו מיום 22.6.2022, בית המשפט המחוזי ראה בבקשתם החלופית של המשיבים מיום 3.4.2022 להורות על דחיית התביעה ועל חיוב המבקש בהוצאות כמעין בקשה לתיקון טעות סופר, שנפלה באי-פסיקתן של הוצאות אלו מלכתחילה. כאמור, הבקשה מיום 3.4.2022 נדחתה על-ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 28.4.2022. גם אם נראה בה בקשה לתיקון טעות סופר, אין בכך כדי לסייע. כידוע, בעוד שהיענות לבקשה לתיקון טעות סופר נטמעת בפסק הדין המתוקן, דחייתה מהווה "החלטה אחרת" שאינה מוטמעת בפסק הדין ושהערעור עליה מותנה בקבלת רשות (ראו: רע"א 1566/13 גליה הנדסה פיקוח וקבלנות בע"מ נ' מלמוד, פסקאות 9-8 (8.4.2013)). בהתאם, לו המשיבים היו סבורים כי נפלה טעות סופר אותה סירב בית משפט השלום לתקן, היה עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות לערער על כך. משלא עשו כן, דומה כי הם עצמם לא מצאו שנפלה טעות סופר מצד בית משפט השלום. נוכח דברים אלו, הליך הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי לא היה המקום לדון בשאלת קיומה או היעדר קיומה של טעות סופר, וודאי שלא היה המקום, בנסיבות אלה, להעלות טענות חדשות מיוזמתו של בית המשפט. 19. משהכרענו כי לא נפלה טעות סופר בהחלטות בית המשפט השלום, מתייתרת השאלה השנייה בדבר אופן תיקונה של טעות שכזו בערכאת הערעור. עם זאת, ולו למעלה מן הצורך, אנו מוצאים לנכון להבהיר בקצרה כי כבר נפסק בעניין גופר, כי גם כאשר ערכאת הערעור מוצאת כי נפלה טעות סופר בהחלטה או בפסק דין של הערכאה הדיונית, דרך המלך היא להשיב את הנושא לבחינה מחודשת ולתיקון הטעות בערכאה שבה נפלה. וכך נפסק שם: "מן הראוי לאפשר לבית המשפט אשר נמנע מלהתייחס לשאלה זו [שאלת ההוצאות] לבאר מהי עמדתו בה כמי שדן בתיק וכמי שיש לו בשל כך יתרון מובנה לבחינת השיקולים הרלוונטיים לצורך כך ובהם למשל אופן ניהול הדיון על ידי בעלי הדין" (עניין גופר, פסקה 8). אכן, מבחינת שיקולי יעילות, ייתכנו מצבים בהם ערכאת הערעור תמצא כי אין טעם להחזיר את התיק לערכאה הדיונית אך ורק לשם פסיקת הוצאות או לשם תיקון טעות סופר שהיא בבחינת מובן מאליו. אך מנגד, ודומה כי כך נכון במקרה שלפנינו, ראוי כי הגורם שניסח את ההחלטה המקורית יהיה גם זה שיתקן טעות סופר שנפלה בה, שכן לו יתרון ברור בקביעה אם השמיט בדבריו תוכן באופן מקרי ובהיסח דעת, וכיצד יש לתקן טעות זו. 20. סוף דבר: דין הערעור להתקבל במובן זה שיבוטלו החלטותיו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, במכלול הנסיבות, ובשים לב לקשיים שעלו אף באשר להתנהלותו הדיונית של המערער, מצאנו לקבוע כי ההוצאות שנפסקו לחובתו בהתייחס להליך הערעור בבית המשפט המחוזי יוסיפו לעמוד בתוקפן. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ד' בשבט התשפ"ג (‏26.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22071620_A03.docx דר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1