ויגורוס סולושנס בע"מ נ. בית המשפט העליון

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7161/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותרות: 1. ויגורוס סולושנס בע"מ 2. או. די. אוקולר דיסקברי בע"מ 3. אופימנד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט העליון 2. כבוד השופט יוסף אלרון 3. מדינת ישראל 4. משה רוגוזניצקי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד נפתלי פלס פסק-דין השופט י' עמית: בעתירה שלפניי מבקשות העותרות סעד של ביטול פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט י' אלרון) בע"פ 7464/21 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל מיום 16.12.2021 (להלן: פסק הדין), וזאת בטענה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות ובשל היותו בלתי סביר באופן קיצוני. 1. תמציתם של דברים, שנגד המשיב 4 (להלן: רוגוזניצקי) הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות שונות, ביניהן עבירות לפי פקודת הרוקחים ועבירות הונאה, זיוף והלבנת הון. כפי שמתואר בעתירה, עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לתפוס באופן זמני כספים בסך של כ-2.5 מיליון ₪ שנמצאו בחשבון העותרות, שהן חברות שנטען כי הן בבעלותו ושליטתו של רוגוזניצקי. הבקשה הוגשה מכוח סעיפים 23 ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 וסעיף 36 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ו-1973 (להלן: פקודת הסמים), וזאת לצורך חילוטם העתידי של הכספים. בהמשך לכך נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי כי המדינה רשאית להמשיך ולתפוס סך של כ-1.87 מיליון ₪ מתוך הסכום האמור (החלטת כב' השופטת א' פינק מיום 5.10.2021). 2. על החלטת בית המשפט המחוזי הגישו העותרות ורוגוזניצקי ערעור לבית משפט זה, שהוגש כערעור פלילי. בית המשפט הורה למדינה להגיש תגובתה לערעור, וקיים דיון במעמד הצדדים ביום 23.11.2021. הדיון התקיים בפני השופט י' אלרון כדן יחיד. בפסק דינו נדרש בית המשפט לשאלת סיווג ערעורן של העותרות (שהן למעשה צד שלישי הטוען לזכות בנכס התפוס). בית המשפט ציין כי בעוד שאין חולק שרוגוזניצקי-הנאשם היה רשאי להגיש ערעור פלילי בהתאם לסעיף 36ו(ד)(2) לפקודת הסמים, שידון בפני שופט אחד; ובעוד שאין חולק כי אילו מדובר היה בהכרעה סופית לגבי חילוט הנכס, אזי רוגוזניצקי היה רשאי להגיש ערעור פלילי והעותרות היו רשאיות להגיש ערעור אזרחי (סעיף 36(ה) לפקודת הסמים) – הרי שהתמונה לגבי האפשרות של העותרות הטוענות לזכות בנכס להשיג על החלטה למתן צו תפיסה זמני לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים אינה כה בהירה, אינה מוסדרת בחקיקה וניתנו לגביה הכרעות שונות לאורך השנים. בית המשפט הביע עמדתו כי כאשר מוגש ערעור "מעורב", קרי הן הנאשם והן צד הטוען לזכות בנכס מגישים ערעור על החלטה בעניין צו זמני מהסוג המדובר, אזי יש לדון בערעור במאוחד במסגרת ערעור פלילי. כך אמנם נהג בית המשפט במקרה דנן, ונתן כאמור את פסק דינו במותב דן יחיד. יוער, ונקודה זו היא בעלת חשיבות לענייננו, כי במסגרת אותו הליך הצדדים עצמם התייחסו גם הם לסוגיית סיווג הערעור, ואביא את הדברים כלשונם כפי שנכתבו בפסק הדין: "תחילה אדרש לסוגיה מקדמית – הערעור שלפניי הוגש כערעור פלילי. המערערים נימקו בערעורם בהרחבה מדוע נכון לדון בערעור החברות [העותרות – י"ע] והמערער במאוחד במסגרת ערעור פלילי ולא כערעור אזרחי – זאת משיקולי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי, ונוכח טיבן של הסוגיות המשפטיות הדורשות הכרעה. המשיבה בתגובתה לערעור לא התייחסה לסוגיה זו, ובדיון שהתקיים לפניי ובמענה לשאלתי הודיעה כי היא מוותרת על כל טענה בהקשר זה, וכי היא מסכימה לדון בטענות המערערים במאוחד במסגרת הערעור הפלילי דנן" (שם בפסקה 14, ההדגשה במקור – י"ע). לסיכום שאלת סיווג הערעור, בית המשפט קבע כי בהינתן הקושי להפריד בין טענות הנאשם לטענות הטוענים לזכות; בהינתן שבעבר בית משפט זה הכריע בטענות דומות במסגרת ערעור פלילי (או בש"פ); בהינתן ויתורה של המדינה על כל טענה בהיבט זה; בהינתן אי הבהירות ביחס לאופן שבו יש לקיים דיון בערעור "מעורב"; ובהינתן שעצם זכות הערעור של העותרות כטוענות לזכות בנכס היא יציר כפיה של הפסיקה – אזי יש לדון בהליך כערעור פלילי (שם, פסקה 20). בשורה התחתונה הערעור נדחה והחלטתו של בית המשפט המחוזי נותרה על כנה. 3. לאחר שניתן פסק הדין, העותרות הגישו לבית משפט זה בקשה לקיים דיון נוסף לנוכח ההלכות החדשות שנקבעו בפסק הדין. יצויין כי בבקשתן העלו העותרות גם טענה במישור הסמכות, שלפיה היה מקום לקיים דיון בפני מותב של שלושה שופטים. בקשת העותרות לקיים דיון נוסף בפסק הדין נדחתה מן המרשם על ידי מזכירות בית המשפט, מן הטעם שלא ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף על פסק דין שניתן בדן יחיד. השגה שהוגשה לרשמת בית משפט זה נדחתה (החלטת הרשמת ש' עבדיאן בהש"פ 25/2 מיום 16.1.2022), וכך גם ערעור שהוגש על החלטת הרשמת (פסק דינו של השופט ד' מינץ בער"פ 1458/22 מיום 3.3.2022). ניסיונן של העותרות לפעול לשינוי רוע הגזירה באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בנושא צו התפיסה – נכשל (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.8.2022), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (החלטת כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ברע"א 8100/22 מיום 30.7.2023). 4. משנכשלו ניסיונותיהן של העותרות לשנות את צו התפיסה שניתן, הגישו את העתירה שלפניי. לשיטת העותרות, פסק דינו של בית משפט זה, שניתן כאמור בדן יחיד, ניתן בחוסר סמכות ובניגוד להוראת סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה בית משפט זה ידון ככלל בשלושה. עוד נטען כי הסכמת הצדדים לאיחוד הדיון לא הקנתה לבית המשפט סמכות לדון בהרכב חסר, ולא היתה בה משום הסכמה לקיום הדיון בדן יחיד – ומשכך דינו של פסק הדין בטלות. בנוסף הועלו בעתירה טענות לגבי הקביעות בפסק הדין לגופם של דברים, ובין היתר נטען כי פסק הדין שגוי ובלתי סביר באופן קיצוני ופוגע בזכויות העותרות. 5. דין העתירה להידחות על הסף. בראש ובראשונה, העתירה לוקה בשיהוי כבד. פסק הדין שבגינו הוגשה העתירה ניתן לפני למעלה משנה ו-9 חודשים, וברי כי סוגיית הסמכות לא נעלמה מעיניהן של העותרות במהלך תקופה זו (שהרי זו הוזכרה בבקשתן לקיים דיון נוסף). בנסיבות אלו, על פי כל אמת מידה, אובייקטיבית וסובייקטיבית, מדובר בשיהוי כבד, שדי בו כשלעצמו כדי להצדיק סילוק העתירה על הסף. 6. שנית, כפי שצוין בפסק הדין גופא, היו אלה העותרות ורוגוזניצקי ש"נימקו בערעורם בהרחבה מדוע נכון לדון [בערעורם] במאוחד במסגרת ערעור פלילי ולא כערעור אזרחי – וזאת משיקולי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי, ונוכח טיבן של הסוגיות המשפטיות הדורשות הכרעה" (שם, פסקה 14). אם לא די בכך, הרי כפי שפורט בפסק הדין, בית המשפט עורר את הסוגיה במהלך הדיון והפנה שאלה בנושא לבאת כוח המדינה, וזו הביעה הסכמתה לדון בטענות הצדדים במאוחד במסגרת הערעור הפלילי. ודוק: הדיון המדובר התקיים בפני דן יחיד, בהתאם למתכונת שבה צריך להתקיים דיון בערעור פלילי של נאשם על החלטה בדבר צו תפיסה זמני (סעיף 36ו(ד)(2) לפקודת הסמים). מובן אפוא כי בקשת העותרות לדון בערעור במסגרת ערעור פלילי (להבדיל מערעור אזרחי), בצירוף הסכמת המדינה שהובעה במפורש במהלך הדיון לקיים את הדיון בערעורים במסגרת הערעור הפלילי בפני המותב (דן יחיד), מבלי שהעותרות מצאו לנכון להביע, ולו ברמז, הסתייגות כלשהי מהעובדה שהדיון לא מתקיים בפני הרכב שלושה, מלמדת על הסכמתן של העותרות כי הדיון יתקיים בפני דן יחיד. אמנם, הסכמה כשלעצמה אינה מקנה למותב חסֵר סמכות מקום שזו לא קיימת. עם זאת, בהיקש מההלכה לגבי סמכות עניינית שלפיה "אין לשעות לטענת היעדר סמכות עניינית המועלית באיחור, לא כל שכן לאחר שניתנה הכרעה לגופו של עניין" (ע"א 5048/18 ציון נ' עו"ד ישראל פפר - כונס נכסים‏, פסקה 20 והאסמכתאות שם (4.1.2021)), אזי גם בנסיבות שלפנינו, קשה להלום כי משניתן פסק הדין והתוצאה אינה לרוחן של המערערות, תועלה על ידן טענת חוסר סמכות במסגרת עתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק בחלוף שנה ותשעה חודשים ממועד מתן פסק הדין. לא למותר לציין כי העותרות כלל לא ראו לנכון לפנות למותב שנתן את פסק הדין בבקשה לביטול פסק הדין בסמוך לאחר מתן פסק הדין (הדעת נותנת כי משעה שהן עצמן היו מי שביקשו לקיים את הדיון בערעורן במסגרת הערעור הפלילי שנועד להתברר בפני דן יחיד – לא בכדי הן נמנעו מלעשות כן). בנסיבות אלו, העותרות מושתקות מלהעלות טענה זו כעת בגדרה של עתירה זו. גם בכך די כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. 7. באשר לטענות העותרות בשאלת הסמכות לגופה, אין לכחד כי אלו אינן נטולות טעם וכי מדובר בסוגיה בעלת פנים לכאן ולכאן, ולא בכדי המותב שנתן את פסק הדין עמד אף הוא על חוסר הבהירות בנושא (ראו לעניין זה, בין היתר, החלטתי בבש"פ 4852/14 ‏מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 וההפניות שם (6.8.2014); והשוו לפסק הדין שניתן במותב שלושה אך בימים אלה בע"א 8474/22 בנק לאומי לישראל נ' מדינת ישראל (24.10.2023), שנסב גם הוא על הסוגיה של תפיסה לצורך חילוט עתידי. באותו מקרה פוצל ההליך לבש"פ (שאמור היה להתקיים בפני דן יחיד) וערעור אזרחי (שאמור להתקיים בפני מותב שלושה) (החלטת הרשמת ל' משאלי-שלומאי בבש"פ 6575/22 מיום 4.12.2022). ואולם, בהמשך נקבע בהסכמת הצדדים כי הדיון בבש"פ יתקיים אף הוא בפני מותב שלושה ויישמע יחדיו בפני המותב שידון בערעור האזרחי (החלטת השופטת ע' ברון בבש"פ 8470/22 מיום 21.12.2022)). מכל מקום, חרף חוסר הבהירות הקיים בסוגיה, משעה שדין העתירה להידחות על הסף כמפורט לעיל, לא זה המקום להידרש לעיצומם של דברים. 8. באשר לטענות העותרות לגבי "חוסר הסבירות הקיצוני" שנפל בפסק הדין בסוגיית תפיסת כספי העותרות, הרי שמדובר בטענות שהן בבחינת ערעור על פסק הדין. דא עקא, כפי שהובהר פעם אחר פעם, בית משפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של ערכאות שיפוטיות, לרבות פסקי דין של בית משפט זה עצמו (ראו, מבין רבים, בג"ץ 7025/22 חלפון נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, פסקה 3 והאסמכתאות שם (7.11.2022)). ממילא, אין כל מקום להידרש למידת "סבירותו" של פסק הדין, וגם טענות העותרות במישור זה דינן להידחות על הסף. 9. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' בחשון התשפ"ד (‏25.10.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23071610_E01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1