פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון בע"ם 7157/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הרשמת י' בלכר) בעמ"ש 51400-04-18 מיום 6.9.2018 בשם המבקשת: עו"ד יניב כהן בשם המשיבה: עו"ד ראובן פרנקו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: המבקשת תבעה מהמשיבה פיצוי בסך 500,000 ש"ח על נזקים שונים. ביום 13.3.2018 דחה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב–יפו (כב' השופט ל' ברינגר) את התביעה. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין. נקבע לה עירבון בגובה 20,000 ש"ח. המבקשת הגישה בקשה לפטור מעירבון. ביום 3.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' הרשמת י' בלכר) את הבקשה (להלן: החלטת העירבון). נקבע שהמבקשת הציגה תשתית עובדתית דלה שאינה עומדת בנטל הנדרש להוכחת העדר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון. בית המשפט ציין כי המבקשת הסתפקה בטענות כלליות לגבי הוצאותיה, לא פירטה את הכנסותיה ולא תמכה את טענותיה באסמכתאות מתאימות. בית המשפט הורה – לפנים משורת הדין – על פריסת העירבון ל-4 תשלומים שווים החל מיום 1.8.2018 (בהתאם לתיקון טעות מיום 5.7.2018). המבקשת לא הפקידה את העירבון או את חלקו. ביום 8.8.2018 נתן בית המשפט המחוזי ארכה לצורך ההפקדה עד ליום 1.9.2018 וקבע כי אם העירבון לא יופקד יהיה ניתן לעתור לדחיית הערעור על הסף. ביום 6.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור נוכח העובדה שהמבקשת טרם הפקידה את העירבון (להלן: החלטת הדחייה). מעיון בנט המשפט עולה – ומבלי שהמבקשת ציינה זאת – כי ביני לביני המבקשת ערערה על החלטת הדחייה. תחילה, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח) בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת הדחייה. בהמשך, דחה בית המשפט (כב' השופטת ר' ברקאי) את הערעור. נקבע כי החלטת הדחייה היא פסק דין, ועל כן יש לערער עליה – ובמקרה זה לבקש רשות לערער – בבית המשפט העליון. עוד נקבע כי הערעור על החלטת העירבון, שהייתה החלטת ביניים, הוא חלק בלתי נפרד מהערעור על החלטת הדחייה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, שמכוונת להחלטת העירבון ולהחלטת הדחייה. המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי רע ואינו מאפשר לה לעמוד בתשלום עירבון, וכי היא הציגה תשתית ברורה המלמדת על כך. המבקשת מוסיפה כי סיכויי הערעור שהגישה בבית המשפט המחוזי גבוהים שכן נתגלו ראיות חדשות. כמו כן, לטענתה, בעת שניתנה החלטת הדחייה בערעור, החלטת העירבון טרם הייתה חלוטה – והמבקשת לא מיצתה את זכותה להשיג עליה. די בכך, היא טוענת, כדי לבטל את החלטת הדחייה. לטענת המבקשת, יש לבטל את החלטות בית המשפט המחוזי ולקבוע עירבון בסך 3,000 ש"ח, ולחלופין להחזיר את התיק לשם השלמת מסמכים חסרים. המשיבה טוענת כי אין בסיס לטענת המבקשת שבית המשפט התעלם ממצבה הכלכלי, שכן יכולתה נבחנה ונקבע כי לא הוכח שהיא סובלת מחסרון כיס. עוד נטען כי המבקשת היא תובעת סדרתית, וכי סיכויי הערעור של המבקשת נמוכים. כמו כן, המשיבה טוענת כי חלה אמת מידה מצמצמת, וכי הבקשה אינה מעוררת סוגיה עקרונית. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. אעיר תחילה שעל החלטת העירבון הוקנתה למבקשת זכות לערער לפני שופט של בית המשפט המחוזי (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), אולם מרגע שנדחה הערעור על בסיס אי תשלום עירבון, החלטת העירבון נבלעת בה, וההשגה עליה נעשית בהשגה על החלטת הדחייה (רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל, פסקה 7 (4.6.2012)). ועוד, דרך המלך להשגה על החלטת הדחייה היא הגשת בקשה לרשמת בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין שנתנה (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן: התקנות); רע"א 5350/17 פלוני נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל, פסקה 10 (8.11.2017)). עם זאת, בנסיבות העניין החלטתי לדון בבקשה לגופה. כידוע, נקבעו בפסיקה שני שיקולים מרכזיים בבקשה לפטור מעירבון: המצב הכלכלי של המבקש וסיכויי הערעור (בע"ם 8372/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (17.12.2018)). אף בלי להתייחס לסיכויי הערעור בבית המשפט המחוזי, המבקשת לא העמידה לפניי ראיות המצדיקות לפטור אותה מהפקדת עירבון. מהמסמכים שהציגה המבקשת לא ניתן ללמוד בבירור על מצבה הכלכלי, ולא ניתן להסיק כי היא אינה מסוגלת לגייס את הסכום הנדרש. טענותיה בדבר צורך לתמוך בילדיה ובנכדיה שאינם יושבים בארץ, נטענו ללא תימוכין מספקים – כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטת העירבון ובהחלטה מיום 1.7.2018, וכפי שציין גם בית משפט זה (כב' הרשמת ש' עבדיאן) בהחלטה מיום 13.12.2018 להפחתת עירבון בבקשת הרשות לערער. המבקשת גם לא ביארה כיצד היא מממנת את ייצוגה המשפטי. אף בהחלטת – צ"ל פסק הדין – הדחייה לא מצאתי פגם. הפקדת עירבון נועדה להבטיח את הוצאות המשיב בערעור (תקנה 427 לתקנות; רע"א 7670/16 קוואס נ' ורד ירושלים תעשיות ומפעלי פיתוח בע"מ, פסקה 6 (7.5.2017)). לפיכך, אי הפקדת עירבון מובילה – בנסיבות מסוימות – לדחיית הערעור. למבקשת ניתנו אפשרות לפרוס את העירבון וארכה של כחודש למועד ההפקדה (רע"א 4937/12 הלוי נ' נביאן, פסקה 5 (25.2.2013)). המבקשת הייתה עדיין רשאית להשיג באותו שלב על החלטת העירבון, אולם לא עשתה זאת אף שעמד לרשותה זמן מספיק לכך. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, משההחלטה סוגרת את דלתות בית המשפט מפני מימוש זכות הערעור של המבקשת, מצאתי לנכון לקבל את הערעור באופן חלקי – תוך השארת המתווה העקרוני שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי – כך שהמבקשת תוכל להפקיד את העירבון שנקבע – בסך של 20,000 ש"ח ובפריסה לארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים – שהראשון שבהם יופקד בבית המשפט המחוזי עד ליום 12.3.2019. ככל שהתשלום יופקד במלואו, יבוטל פסק הדין הדוחה את הערעור בבית המשפט המחוזי, והערעור יוחזר לרשימת המשפטים. אם לא יופקד העירבון עד למועד זה, יעמוד פסק הדין שדחה את הערעור בבית המשפט המחוזי בעינו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באדר א התשע"ט (‏27.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18071570_M05.docx עח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1