ברזילי מזרחי נ. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו

החלטה בתיק בג"ץ 7152/09 בבית המשפט העליון בג"ץ 7152/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: ברזילי מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. אי סי איי טלקום בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אלכסנדר ספינרד בשם המשיבה 3: עו"ד אשר סלע, עו"ד יפעת תבור פסק - דין 1. לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 696/07), בגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בעניינו (ע"ב 8818/02), בעקבות סיום העסקתו של העותר במשיבה 3, חברת אי.סי.איי (להלן: החברה). רקע הדברים הרלבנטי יובא להלן. 2. העותר עבד בחברה במשך כ-14 שנים ובתפקידו האחרון שימש כראש צוות (מהנדס) במחלקת ספקי כוח (במדרג טכני בכיר). לטענתו, הוא פוטר מן החברה באופן פתאומי, לאחר שהודיע לחברה כי הוא מתנגד להפחתת שכרו ולהקטנת ההפרשות של המעביד לקרן ההשתלמות. כן הוא הביע, לגרסתו, התנגדות לקיצוץ בסמכויותיו בניהול צוות העובדים הכפופים לו ולשינויים נוספים בתנאי עבודתו. להשלמת התמונה נבהיר כי העותר מציין בעתירתו כי השינויים בתנאי השכר נבעו מן המצב הקשה אליו נקלע שוק התקשורת העולמי (שבו פעלה ופועלת החברה), ומדובר היה בשינויים לתקופה של כחצי שנה לפחות. בעקבות התנגדותו זו של העותר לשינוי התנאים, הודיעה לו החברה, לטענתו, על הפסקת עבודתו בה. 3. בעקבות ההודעה הנ"ל של החברה הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בתאריך 13.11.02. בתביעתו טען העותר כי פוטר בחוסר תום לב, בלא שניתנה לו זכות טיעון ותוך הפלייתו לרעה לעומת עובדים אחרים. העותר טען עוד כי במסגרת מיזוג בין החברה לבין תדיראן נחתם הסכם קיבוצי מיוחד (להלן: הסכם קיבוצי) בין החברה, תדיראן וההסתדרות, בגדרו נקבע כי עובדי תדיראן שיעברו לעבוד בחברה יזכו לתנאים מיוחדים וגם לתנאי פרישה מיטיבים. לטענת העותר, בשנת 1999 קיבלו 50 עובדי החברה, שאינם יוצאי תדיראן, אף הם את התנאים הללו והובטח לעובדי החברה הוותיקים, כמוהו, כי גם הם יזכו לתנאים האמורים (בין התנאים המיטיבים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, שוריינה זכאות ל-2 עד 5 חודשי הסתגלות ולפיצויי פיטורים מוגדלים). העותר טען בבית הדין האזורי הנכבד כי על החברה היה להחיל עליו את תנאי ההסכם הקיבוצי הנ"ל ולהעניק לו את חודשי ההסתגלות וכן: השלמה של פיצויי הפיטורין ל-100%, השלמת הפרשות בהתייחס למרכיבים שונים בשכרו, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו. בית הדין האזורי הנכבד לעבודה דחה את תביעת העותר, בקבעו, בין השאר, כך: "ממכלול העדויות, שהובאו בפני, מסתברת יותר גרסת החברה, לפיה, לא הוחלו על התובע בשום שלב שהוא הסכמות כלשהן שהיו פרי משא ומתן קיבוצי שנוהל ביחס לעובדי תדיראן לשעבר או לעובדים שפוטרו עקב המיזוג, וכי ממילא לא ניתנה לתובע כל התחייבות מפורשת או משתמעת כי הסכמות אלו יחולו עליו במועד כלשהו". (ראו: ס"ק ט' לסעיף 3.1 לפסק הדין) עוד קבע בית הדין האזורי הנכבד כי ניסיונו של העותר להיבנות מהטבות שקיבלו עובדים אחרים בחברה, שנפגעו במישרין מהליך המיזוג ואיבדו בשל כך את מקום עבודתם – נגוע בחוסר תום לב. גם טענותיו הנוספות של העותר נדחו, ונקבע כי העותר איננו זכאי להשלמת רכיב השעות הנוספות, שכן הוא הועסק מלכתחילה במתכונת של שעות נוספות גלובאליות. 4. העותר טען עוד בתביעתו כי בתקופת עבודתו קיבל אופציות של החברה, אשר חלקן הבשילו והיו אמורות לעבור לזכותו. בית הדין הנכבד דחה גם דרישתו זו של העותר וקיבל את עמדת החברה, כי משהעותר לא הוכיח, אף לא לכאורה, כי נקט בפעולה כלשהי למימוש האופציות, הוא מנוע לטעון בדיעבד כי מימושן נשלל ממנו בחוסר תום לב. בית הדין הנכבד גם דחה את תביעתו בכל מה שכרוך בהשלמת פיצויי פיטורים ובפיצויים בגין עוגמת נפש, בנימוק שהעותר ביקש לסיים את עבודתו בחברה על רקע חילוקי דעות מקצועיים וכי והתנגדותו להרעת התנאים הנטענת שימשה רק כזרז לכך (שם, בפיסקה 3.4(א)). תביעתו של העותר נדחתה איפוא כולה בבית הדין האיזורי לעבודה והוא חוייב לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת ועו"ד בסך 10,000 ש"ח. 5. העותר הגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה. ערעורו של העותר נדחה ברובו על ידי בית הדין, תוך אימוץ נימוקיו של בית הדין האזורי הנכבד, למעט ברכיב אחד, בגדרו חויבה החברה להשלים את פיצויי הפיטורין שעליה לשלם לעותר – לשיעור של 100% בעבור השנים 2001-1999. 6. העותר איננו מקבל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה והגיש איפוא את העתירה שלפנינו, בה הוא חוזר על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. לטענת העותר, בתי הדין פירשו את ההסכם הקיבוצי בצורה הנוגדת את הדין, וקראו לתוכו סעיפים שלא היו בו. עוד טוען העותר כי בתי הדין סטו מדיני הראיות המקובלים והחמירו בדינים אלה לרעת העובד, וזאת אף על פי שקיימים כאן פערי כוחות משמעותיים בין החברה לבינו. 7. עמדת החברה היא כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת כך שאין היא מגלה כל עילת התערבות מוכרת מצדו של העותר – בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. כן היא גורסת שדין העתירה להדחות גם לגופה, שכן לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בכל מה שקשור לתביעותיו ומרכיבי ערעורו של העותר שנדחו (החברה ציינה עם זאת כי גם בכוונתה להגיש עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי הנכבד, בכל הנוגע לחיובה בתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 100% בגין השנים 2001-1999 ואמנם היא עשתה כן בתאריך 12.7.2010). 8. לאחר שעיינו בעתירה, על נספחיה הרבים ובתגובת המשיבה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. העתירה מכוונת כנגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה ומקריאת מכלול החומר עולה שמדובר למעשה בניסיון לערעור נוסף, שאיננו קיים בדין. כידוע, בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי הדין לעבודה והוא מתערב בפסיקה זו רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 8508/09 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 29.10.2009); בג"ץ 9510/09 אור שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 23.5.2010)). 9. המקרה שלפנינו איננו בא בגדרי אחד מן המקרים המצדיקים את התערבות בג"ץ בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. העניין המועלה בעתירה הוא עניין פרטני של העותר, וכבר נפסק כי "שיקול מנחה בבחינת התקיימותו של התנאי בדבר 'טעות משפטית מהותית' הוא אופייה של הסוגיה, משקלה המשפטי הסגולי וחשיבותה הציבורית הכללית" (ראו: בג"ץ 4614/06 אסעד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.11.2006), פיסקה 6) – מאפיינים שאינם מתקיימים פה. יתר על כן, שתי הערכאות, אשר דנו בעניינו של העותר קבעו כי לא דבק פגם מהותי, או פרוצדוראלי, בנסיבות סיום העסקת העותר, וכי החברה לא נהגה כלפיו בחוסר תום לב, במשמעותו ובנפקותו המשפטית. קביעות אלה מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות, שאליהן הגיעה הערכאה המבררת, לאחר שמיעת עדויות ועיון בראיות, ואלה גם לא נהפכו על ידי ערכאת הערעור. השגותיו של העותר הן לפיכך בעיקרן כאלה המכוונת כנגד קביעות עובדה ומהימנות, שככלל, גם בהן אין כדי להקים "טעות משפטית מהותית" (ראו: בג"ץ 10392/06 חסון נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 14.1.2007); בג"ץ 7637/09 אוטנזוסר נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 11.10.2009)). 10. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שאין אנו מוצאים טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה – העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' באב התש"ע (18.7.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09071520_K03.doc מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il