ירדן גור אבי נ. רשם האגודות השיתופית

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7144/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. ירדן גור אבי 2. יעל גור אבי 3. יאיר גור אבי נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופית 2. עוזרת רשם האגודות השיתופיות 3. קיבוץ משמרות 4. הבורר – עו"ד איתן מימוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יאיר הולנדר בשם המשיבים 2-1: עו"ד ענת גולדשטיין בשם המשיב 3: עו"ד צפריר בן אור; עו"ד רותי לשם פסק-דין השופט ע' פוגלמן: העותר 1 הוא בנם של העותרים 2 ו-3 (להלן: הבן וההורים). ההורים הם חברי קיבוץ משמרות, הוא המשיב 3 בעתירה דנן (להלן: הקיבוץ). הבן מתגורר בדירה בקיבוץ (להלן: הדירה) מכוח הסכם משנת 2003 שנחתם בין הקיבוץ לבין הבן והעותרת 2, ושלפיו הבן לא יחויב בתשלום שכר דירה, אולם יישא בהוצאותיו החודשיות עבורה (להלן: ההסכם). בעקבות טענה על כך שהבן נקט אלימות כלפי חבר הקיבוץ שהדירה משויכת אליו, ביקש הקיבוץ לפנות את הבן מן הדירה, אך העותרים סירבו. לפי סעיף 89 לתקנות האגודה של קיבוץ משמרות (להלן: התקנון), כל סכסוך בין הקיבוץ לבין חבריו אשר לא ייושב בהסכמה הדדית, יועבר להכרעת בורר מוסכם; ואם הצדדים לא יסכימו על זהות הבורר, ימנה רשם האגודות השיתופיות (המשיב 1; להלן: הרשם) את הבורר. ביום 31.5.2020 ביקש הקיבוץ מעוזרת הרשם ומנהלת מחלקת הבוררויות (המשיבה 2; להלן: עוזרת הרשם) שתמנה בורר להכרעה במחלוקת. ביום 3.6.2020 הורתה עוזרת הרשם על מינוי בוררת (להלן: ההחלטה הראשונה). העותרים ביקשו לבטל החלטה זו, וביום 21.7.2020 דחתה עוזרת הרשם את בקשתם (להלן: ההחלטה השנייה). עוזרת הרשם קבעה כי אפשר לחייב את הבן להשתתף בבוררות אף אם לא הסכים לכך, על בסיס שני "מעגלים" שצוינו ברע"א 3925/12 רונן נ' כהן (17.6.2013) (להלן: הלכת רונן): זכויות הבן להתגורר בדירה ניתנו לו מכוח מערכת היחסים החוזית בין הקיבוץ לבין ההורים; והבן הוא צד דרוש להליך הבוררות, ויש למנוע ממנו לחמוק בטענות פורמליסטיות מהשתתפות בבוררות. נוסף על כך, הוחלט על מינוי המשיב 4 לבורר, חלף הבוררת המקורית. יצוין כי הבורר משמש חוקר בהליך נוסף בין הצדדים, שבו נדונה השאלה אם הבן חבר בקיבוץ (להלן: הליך החקירה). עתירה זו מכוונת כלפי ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה. נטען כי הן מגלות טעות משפטית ועובדתית, שעניינה מקור זכויותיו של הבן להתגורר בדירה. העותרים טוענים כי, בניגוד לקביעת עוזרת הרשם, זכויות המגורים של הבן בדירה נובעות מההסכם ולא מחברות ההורים בקיבוץ. לפיכך, לשיטתם, התקנון אינו חל עליו; הבן איננו "צד דרוש" לבוררות כי אם צד עיקרי בה; ולכן אין להחיל את הלכת רונן במקרה דנן. נטען גם כי יש להמתין להכרעה בהליך החקירה, לפני שיימשכו ההליכים בנושא מגורי הבן. לשלמות התמונה, ביום 10.11.2020 דחיתי את בקשת העותרים לסעד זמני שיקפיא את "כלל הליכי הבוררות". לאחר ארכה שניתנה לבקשת הצדדים נוכח קיומו של הליך גישור, הגישו המשיבים תגובתם לעתירה. הקיבוץ סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף. נטען כי הבן מתגורר בדירה רק מכוח הזכות של הוריו, ולכן אפשר לחייבו להשתתף בהליך הבוררות הן לפי התקנון; הן לפי "תקנון סיוע לבנים בעלי צרכים מיוחדים" משנת 2020, שלשיטת הקיבוץ חל על הבן; הן בהתאם להלכת רונן. נוסף על כך נטען כי בהליך החקירה פנו ההורים לרשם, הכירו בסמכותו וטענו כי הבן הוא חבר הקיבוץ; ועל כן הטענה הנוכחית לחוסר סמכותה של עוזרת הרשם למנות בורר, עולה כדי חוסר תום לב. גם הרשם ועוזרת הרשם סבורים כי יש לדחות את העתירה על הסף, מפני שטענות העותרים ערעוריות ואינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה על בסיס אמת המידה הנהוגה בנוגע להחלטות הרשם. נוסף על כך, נטען כי יש לדחות את העתירה לגופה, מפני שההחלטה השנייה מבוססת בדין. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות לה ובנספחיהן, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, אמת המידה להתערבות בהחלטת רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררות היא מצומצמת: רק במקרים חריגים שבהם נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית, או בנסיבות יוצאות דופן אחרות שבהן שיקולי צדק מחייבים לתקן את ההחלטה (בג"ץ 1838/18 בוכריס נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 8 (9.5.2018); בג"ץ 3501/15 הכרמלי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 5 (24.8.2015); בג"ץ 10107/08 בר נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות, פסקה 8 (17.10.2010)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי בא בקהל המקרים האמורים. טענות העותרים מכוונות כלפי קביעת עוזרת הרשם שלפיה ניתן לחייב את הבן להשתתף בהליך הבוררות על מגוריו בקיבוץ. קביעה זו נסמכה על מסקנת עוזרת הרשם שלפיה זכויות המגורים של הבן בדירה נובעות מכך שההורים הם חברי הקיבוץ, ועל יישום הלכת רונן בנסיבות המקרה דנן. עוזרת הרשם בחנה את טענות הצדדים והכריעה בהן על בסיס הראיות שהונחו לפניה ועל בסיס ההלכה הפסוקה בנושא. בנסיבות אלו ובשים לב לאמת המידה האמורה, לא מצאתי כי העותרים הניחו עילה להתערבותו של בית משפט זה. בצד האמור, למותר לציין כי אין בהכרעתנו זו משום הבעת עמדה לגופה של המחלוקת. יצוין כי בתגובה מטעם הרשם ועוזרת הרשם נכתב כי הושלמה הכנתה של הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות כך שלבית המשפט המחוזי תהיה סמכות עניינית לדון בהשגות על החלטות הרשם בנושא בוררויות ופירוקים. כפי שנאמר בבית משפט זה לא אחת (למשל בג"ץ 8084/12 אדרי נ' רשם האגודות השיתופיות (6.1.2014); בג"ץ 633/11 ז'נו נ' רשם האגודות השיתופיות (12.5.2011); בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקאות 50-49 לפסק הדין של השופט י' עמית, פסקאות ד-ה לפסק הדין של השופט א' רובינשטיין ופסק הדין של השופט ס' ג'ובראן (8.12.2010)), יש לקוות כי הליכי החקיקה יקודמו כסדרם. העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט באייר התשפ"א (‏11.5.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 20071440_M08.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1