נתן מכנס נ. מעון רוחמה

פסק-דין בתיק ע"א 7144/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7144/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: נתן מכנס נ ג ד המשיבים: 1. מעון רוחמה 2. מדינת ישראל – משרד הרווחה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) בת"א 22049-06-12 מיום 22.9.2014 תאריך הישיבה: כ"ט בשבט התשע"ה (18.2.2015) בשם המערער: עו"ד יעקב לוי; עו"ד יוסי לחיאני בשם המשיבים: עו"ד שמואל צור פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) שבו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבים לפיצוי בגין מחלת ריאות שבה לקה, לטענתו עקב עבודה אצל המשיבים בתנאי עבודה לא נאותים. רקע עובדתי 1. המערער, יליד 1946, הוא נגר במקצועו. המשיב 1 – מעון רוחמה (להלן: המעון) – הוא מעון ובית מגורים לאנשים עם מוגבלות המצוי בבעלות המשיבה 2 (להלן: המדינה; וביחד: המשיבים). המערער הועסק במעון בתור פועל מקצועי בשנים 2007-1997. במהלך שנות עבודתו במעון ביצע המערער עבודות נגרות ותחזוקה שונות במעון ובמגורי דיירי המעון. בשנת 2002 החל המערער לסבול משיעול ומקוצר נשימה, ולאחר בדיקות רפואיות נמצא שהוא סובל מפיברוזיס ריאתי אידיופתי (Idiopathic Pulmonary Fibrosis), מחלת ריאות המאופיינת בהתפתחות צלקות ברקמת הריאה (להלן: המחלה או מחלת הריאות). נוכח החמרה במצבו הבריאותי, חדל המערער מעבודתו במעון בחודש מאי 2007. העסקתו של המערער במעון הסתיימה באופן רשמי כשנה לאחר מכן, ב-31.5.2008, לאחר שוועדה רפואית מחוזית של עובדי המדינה קבעה שדרגת נכותו היא בשיעור של 100%. בשנים שמאז התפרצות המחלה נזקק המערער לטיפולים רפואיים שונים ולנטילת תרופות מרובות עד שלבסוף נאלץ לעבור השתלת ריאה ב-14.4.2008, שמאז החמיר מצבו הרפואי ביתר שאת. 2. בשנת 2007 הגיש המערער תביעה נזיקית נגד המשיבים לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 13414/07) בטענה כי עבודתו במעון היא שגרמה להתפרצות מחלתו. לטענת המערער ב-5 שנות עבודתו הראשונות במעון קרי: בשנים 2002-1997, נדרש לשהות שעות מרובות בנגריית המעון הישנה לצורך תיקון וייצור רהיטים (להלן: הנגרייה הישנה). נטען כי הנגרייה הישנה הייתה מבנה קטן ולא מאוורר שהעבודה בו בוצעה ללא אמצעי בטיחות מתאימים ותוך כדי חשיפה לאבק עץ ולחומרים מסוכנים אחרים; וכי החשיפה לאלה היא שגרמה להתדרדרות החריפה במצבו הרפואי של המערער ולאובדן יכולתו להתפרנס. לבית משפט השלום הוגשו חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם שני הצדדים. במהלך שמיעת התיק מינה בית משפט השלום את פרופ' נוויל ברקמן (להלן: פרופ' ברקמן) כמומחה רפואי מטעמו על מנת שייתן חוות דעת על אודות מצבו הרפואי של המערער ועל הקשר שבין חשיפתו הנטענת לחומרים המזיקים לבין המחלה. לאחר כמה שנים שבהן התנהלו ההליכים ומשלא הבשילו הליכי פשרה בין הצדדים, הגיש המערער בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים וזו התקבלה. 1. בהליך לפני בית המשפט המחוזי הוסכם על הצדדים כי רק פרופ' ברקמן ייחקר על חוות הדעת הרפואית שהגיש וכי לא תשמענה עדויות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים. בחוות דעתו – שהתבססה על ההנחה העובדתית כי המערער נחשף לאבק עץ במסגרת עבודתו במעון – קבע פרופ' ברקמן כי קיים קשר בין עיסוקו של המערער כנגר וחשיפתו לאבק עץ לבין המחלה; כי "המשקל האפידמיולוגי בעד קשר סיבתי לעבודה עם עץ, הוא חריג בעוצמתו"; וכי ככל הנראה המחלה החלה להתפתח בגופו של המערער לא יותר משנתיים טרם שהחלו התסמינים החמורים בשנת 2002 (להלן: חוות הדעת). עוד צוין בחוות הדעת כי בבדיקת רקמת ריאה שנערכה למערער סמוך לאחר השתלת הריאה נמצאו חלקיקי אדמה המעידים על זיהום תעשייתי בריאות המערער (להלן: בדיקת הרקמה). בהסכמת הצדדים הגיש פרופ' ברקמן חוות דעת משלימה לעניין מצבו הרפואי העדכני ותוחלת החיים הצפויה של המערער, שבה נקבע כי נכון לשנת 2013 דרגת נכותו של המערער היא בשיעור של 100%; וכי לפי מדדים סטטיסטיים תוחלת חייו התקצרה בעקבות השתלת הריאה שעבר. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) דחה ביום 22.9.2014 את תביעת המערער. נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין עבודתו של המערער כנגר במעון לבין מחלת הריאות; וכי לא הוכח שמחלת הריאות נגרמה עקב חשיפה לאבק עץ בסביבה שאינה מאווררת. קביעות אלו נשענו על כמה אדנים עיקריים. ראשית, בית המשפט מצא את גרסת המערער כפי שעלתה בתצהירו ובעדותו בנוגע לאופי עבודתו ולהיקף חשיפתו לאבק עץ כבלתי אמינה. שנית, בית המשפט ייחס משקל רב לבדיקת הרקמה וקבע שהיא תומכת בסברה שהמערער ביצע את רוב עבודתו בחוץ ולא בנגרייה הישנה. שלישית, נמצא כי ברישום שנעשה בגיליון הרפואי של המערער בשנת 2002, סמוך לאחר גילוי המחלה, ציין המערער כי לא נחשף הרבה לעץ (להלן: הרישום הרפואי), רישום שבית המשפט מצא לייחס לו משקל רב משום שנרשם מפיו של המערער "בזמן אמת". כך נקבע גם לגבי מסמך מאת מנהלת ענף משאבי אנוש במשרד הרווחה מיום 9.8.2007 – שנכתב סמוך לאחר סיום העסקתו של המערער – שבו לא צוין כי עבודת המערער התמקדה בייצור רהיטים (להלן: מסמך משאבי האנוש). על בסיס קביעות עובדתיות אלו מצא בית המשפט המחוזי לדחות גם את חוות דעתו של פרופ' ברקמן מן הטעם שזו התבססה על תשתית עובדתית שונה שלפיה המערער נחשף לאבק עץ במהלך עבודתו כמתואר לעיל, וזאת בשונה מהממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, כאמור. סופו של דבר נפסק כי המערער לא הצליח להוכיח תביעתו על פי מאזן ההסתברויות ותביעתו נדחתה. טענות הצדדים בערעור 3. טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי שקבע כי מחלתו לא נגרמה עקב חשיפה לאבק עץ בסביבה שאינה מאווררת אגב עבודתו במעון. במיוחד טוען המערער כי שגה בית המשפט שדחה את חוות דעתו של פרופ' ברקמן; וכי ייחס משקל יתר לבדיקת הרקמה שהייתה חלק קטן בלבד מחוות דעתו המפורטת של פרופ' ברקמן ושממילא העלתה ממצא שאינו חד משמעי. אשר לתנאי העבודה בנגרייה הישנה שב המערער על טענתו שלפיה לא ננקטו אמצעי הבטיחות והניטור המתחייבים על פי דין, תוך שהודגשו חובותיה המוגברות של המדינה בהקשר זה. 4. המשיבים מצדם סומכים ידיהם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, על נימוקיו. המשיבים מדגישים כי טענתו העיקרית של המערער שעליה סב ערעורו – שלפיה הוא הועסק במעון בעבודות נגרות בתנאים לא נאותים שגרמו למחלתו – נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שמצא את עדות המערער והעד העיקרי מטעמו כבלתי מהימנה, בהתבסס על מכלול הראיות שנפרשו לפניו. לעניין זה מדגישים המשיבים כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. בנוסף עומדים המשיבים על כך שמחלת המערער היא אידיופתית, כלומר שהגורמים לה אינם ידועים, וכי פרופ' ברקמן לא קבע וכלל לא יכול היה לקבוע קשר סיבתי בין מחלת המערער לבין תנאי עבודתו. לאחר שמיעת טענות הצדדים העלינו הצעה לסיום מוסכם של המחלוקת. ביום 26.5.2015 הודיע בא כוח המשיבים כי הצדדים לא הגיעו להסכמה אשר תייתר את הצורך להכריע בערעור. להלן אפוא הכרעתנו. דיון והכרעה 5. המחלוקת בין הצדדים היא בגדרה של עוולת הרשלנות, ובמיוחד בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער במעון לבין פרוץ המחלה ועל כך נעמוד להלן. ואולם, טרם דיון בשאלה זו יש להקדים ולהידרש למחלוקת עובדתית בין הצדדים הניצבת בבסיס הערעור כולו, והיא בשאלה אם המערער ביצע עבודות נגרות שהיו כרוכות בחשיפה לאבק עץ אגב עבודתו במעון. בעניין זה סמכו המשיבים ידיהם על הממצא שקבע בית המשפט המחוזי שלפיו לא הייתה למערער חשיפה מרובה לאבק עץ במקום סגור ובלתי מאוורר; ואילו המערער מצדו עמד על כך שעבודתו הייתה כרוכה בחשיפה מתמדת וממושכת לאבק עץ ללא אמצעים לאוורור הנגרייה הישנה או להגנת דרכי הנשימה. אם כטענת המשיבים המערער לא נחשף לאבק עץ אגב עבודתו, ממילא אין מקום להמשיך ולהידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפה כאמור למחלתו ולהפך. אכן, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית נוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית בהערכת העדים ובקביעת התשתית העובדתית (ראו: ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, פסקה 16 (11.9.2006); ע"א 501/84 "‎מגדל" חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' מירון, פ''ד מב(2) 89, 99 (1988); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 475-474 (מהדורה שלישית, 2012)). ברם, לאחר עיון בתשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט המחוזי מצאתי כי קביעתו העובדתית שלפיה המערער לא נחשף לאבק עץ בסביבה לא מאווררת במהלך עבודתו אינה יכולה לעמוד; וכי המקרה שלפנינו בא בקהלם של אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בממצא עובדתי. 6. ראשית, המערער הגיש לבית המשפט המחוזי כחלק מחומר הראיות תמונות של הנגרייה הישנה – שהמשיבים לא השיגו על אמינותן – שבהן ניתן לראות כי מסביב לאזור העבודה של המערער כמות ניכרת של נסורת עצים; כי החלונות מוגפים; וכי אין אמצעים לשאיבת הנסורת והאבק או לאוורור אזור העבודה פרט למאוורר עומד סטנדרטי. שנית, בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתו של המערער אינה אמינה – בין השאר – עקב דברים שנרשמו לכאורה מפיו ובזמן אמת ברישום הרפואי, שלפיו המערער "אינו נחשף הרבה לעץ" בעבודתו במעון; ומהעובדה שהמערער לא השיג על תוכנו של מסמך משאבי האנוש משנת 2007 שבו לא צוין כי הוא עובד בייצור רהיטים. דא עקא, שני המסמכים אינם ציטוט ישיר של המערער, וסבורני כי יש ליתן להם משקל מוגבל. נזכיר בנקודה זו כי משמדובר בהתרשמות מראיות חפציות או מראיות בכתב, לערכאה הדיונית אין כל יתרון על פני ערכאת הערעור (ראו למשל ע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 449 (2003)). בנוסף, ברישום הרפואי אמנם צוין כי המערער "לא נחשף להרבה עץ" במהלך עבודתו, אך בסמוך לכך גם צוין "עובד בנגרות סיבית MDF", והרי מדובר בלוחות עץ מעובד שאבק הוא תוצר לוואי של חיתוכם ושל הקצעתם. 7. שלישית, בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של מר אלכס קוגן (להלן: קוגן) – מנהל המשק במעון החל משנת 2002 – עדיפה על זו של מר יחזקאל עובדיה (להלן: עובדיה) – מנהל המשק במעון עד לשנת 2001 והאחראי הישיר על המערער בשנים 2001-1997 – בכל הנוגע לתנאי עבודתו של המערער ולאופייה, תוך שהוא מציין כי מעדותו של עובדיה עולה ניסיון לסייע למערער ומשכך גרסתו של קוגן עדיפה. ברם, בית המשפט המחוזי לא ציין כי במהלך עבודת המערער במעון התגלע בינו לבין קוגן סכסוך שהעכיר על יחסי העבודה ביניהם; וכי במהלך חלק הארי של התקופה הרלוונטית לתביעה – בשנים 2001-1997 – עובדיה היה מעורה בתנאי העבודה של המערער ובאופיה יותר מקוגן. הדברים עולים מעדותו של קוגן עצמו: "שאלה: איך היית מאפיין את יחסייך עם התובע [המערער – ע' פ']? תשובה: יחסים מאד רעים. [...] שאלה: בעקבות אותה תלונה, היחסים ביניכם הפכו לרעים מאד. תשובה: נכון. זה היה הפועל הכי עצלן בעולם. על כל עבודה שלו, שהיה אמור לעשות, כל הזמן היו ויכוחים. כל יום היו ויכוחים. לכן, לא הסתדרנו" (עמ' 46-45 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). ובהמשך עדותו: "שאלה: מי שבפועל היה במגע יום יומי עם התובע, הוא חזי [עובדיה – ע' פ'], באותה תקופה שהוא היה המנהל בפועל. תשובה: נכון. שאלה: בעצם, מי שנותן לתובע את הציוד בכל התקופה, זה חזי, ואת לוח הזמנים והעבודות? תשובה: כן. שאלה: לכן, רק חזי יכול לתאר מה היה שם באותו זמן. תשובה: בתקופה שהיה אחראי עליו, רק הוא. אני הייתי אז רק פועל מקצועי" (עמ' 40 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). עוד יוער כי בעת עדותם בבית המשפט המחוזי, עובדיה פרש מעבודתו במעון זה מכבר, ואילו קוגן עוד הועסק שם. לטעמי, גם נתון זה צריך לשקול בענייננו. בשים לב לדברים האמורים, סבורני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה עדותו של קוגן עדיפה על זו של עובדיה מעוררת קושי (ראו והשוו ע"פ 3870/91 ארוש‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ''ד מו(1) 77, 83 (1991)); וכי בכל הנוגע לגרסה העובדתית העולה משתי העדויות, יש להעדיף את זו של עובדיה כעולה מתצהירו ומעדותו, ושלפיה המערער עבד מרבית שעות היום בנגרייה הישנה; ללא אמצעים לסילוק אבק העץ שנוצר מהקצעת העצים או לאוורור החלל; ומבלי שסופקו לו אמצעי מיגון אישיים כמסכת מגן לפנים (ראו תצהיר עובדיה בבית המשפט המחוזי; עמ' 9-8 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). 8. רביעית, המשיבים טענו כי למערער סופקה מסכת מגן אישית לפנים, אך טענה זו נתמכה רק בעדותו של קוגן (ראו עמ' 47-46 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי), שאף ציין כי במעון ישנו תיעוד מסודר של ציוד המגן שנרכש ושסופק למערער. תיעוד זה לא הוגש לבית המשפט המחוזי. כידוע, כאשר בעל דין נמנע מהבאת ראייה הנמצאת בחזקתו, קמה חזקה שאילו הובאה הראייה היא הייתה פועלת נגדו (ראו למשל ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ, פסקה 34 (26.8.2014)). לפיכך, יש מקום לקבל את גרסתו הנוגדת של המערער לעניין ציוד המגן – כעולה מתצהירו ומעדותו בבית המשפט המחוזי – שלפיה הנהלת המעון לא סיפקה לו מסכת מגן לפנים במשך שנות עבודתו במעון. 9. חמישית, כזכור, בבדיקת הרקמה שנערכה לריאת המערער נמצאו חלקיקי אדמה, ובית המשפט המחוזי קבע לפיכך – תוך שהוא מתייחס לחוות דעתו ולעדותו של פרופ' ברקמן – שהממצא תומך בכך שהמערער נחשף בעיקר לדברים מן החוץ בעבודתו, בניגוד לטענתו שעבד רוב שעות היום בתוך הנגרייה. היות ומדובר למעשה בהסקת מסקנה מממצא עובדתי – בשונה מקביעת ממצא עובדתי כשלעצמו – תוכל ערכאת הערעור להתערב באותה מסקנה, אם ניכר כי היא אינה עומדת במבחן ההיגיון (ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 249 (1993); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 857 (מהדורה שביעית, 1995)). מעיון בעדותו של פרופ' ברקמן לגבי משמעות הממצא בבדיקת הרקמה עולה תמונה שונה מהמסקנה שתוארה לעיל: "שאלה: מה משמעות הממצא הזה בעינייך? תשובה: שאלה טובה. אני לא יודע מה המשמעות. כשאנו רואים את זה בשכיחות גבוהה יותר באנשים שנחשפים ביום-יום לתנאי שטח, כגון שעובדים בחוץ. מעבר לזה, לא יכול לייחס לזה שום דבר. [...] בוודאי שלא הייתי תולה בזה שזו עדות חזקה לכך שהמחלה של התובע היא כתוצאה מדברים אלה [חלקיקי האדמה – ע' פ']. [...] שאלה: זה לא ממצא שהיינו מוצאים אצל מי שעובד בחדר סגור? תשובה: הדבר הזה אנחנו לא יודעים מספיק עליו. לכן, לא הייתי סומך על הדבר הזה כמספיק לקביעת קשר. שאלה: אבל לגבי ניסיון כלשהו להסיק מסקנה לגבי העיסוק, זה כן אנו יכולים? תשובה: גם, אבל במגבלה. שאלה: זה נותן אינדיקציה לכך שהתובע עובד הרבה בחוץ או נמצא הרבה בחוץ? תשובה: כנראה שכן, אך גם זה בהסתייגות. [...]" (עמ' 19-18 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). ובהמשך, במהלך חקירת בא כוח המערער: "שאלה: חברי שאל קודם לגבי הבדיקה בריאה שהראתה שיש שם חומר תעשייתי. הבנתי שהמשקל כאן מועט. יכול להיות, כאשר אנו מדברים על נגר שעובד עם עצים גולמיים שצריך לנסר ולהכין בתוך חדר, שזה יהיה המקור לבעיות? תשובה: בוודאי שכן. שאלה: לאו דווקא שעבד בחוץ. תשובה: כשאתה מביא את הבחוץ פנימה, בוודאי שכן ושזה יותר מסוכן. כמו כן, ההפרדה בין החומרים השונים שנמצאו בריאות התובע, היא דבר שקשה לעשות" (עמ' 23 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). כלומר, דעתו של המומחה הרפואי שמינה בית המשפט היא כי קיימת עמימות בכל הנוגע למשמעות של ממצאי בדיקת הרקמה; וכי אין בממצא זה כדי לבסס קביעה שלפיה המערער עבד בעיקר בחוץ וללא חשיפה לאבק עץ. אדרבא, אין בעדות המתוארת כדי לשלול את האפשרות שהמערער עבד בתוך הנגרייה הישנה עם חשיפה לעצים גולמיים. מסקנה זו אף מתיישבת עם הגרסה העובדתית של עובדיה שלפיה המערער עסק, בין השאר, בהקצעת עצים גולמיים בתוך הנגרייה הישנה. 10. סיכומם של דברים: נוכח הממצאים שתוארו לעיל, שלפיהם המערער עבד – בין השאר – בנגרייה הישנה בניסור ובהקצעת לוחות סיבית ועצים גולמיים; שבנגרייה הישנה לא היו אמצעים נאותים לאוורור ולסילוק פסולת העץ; וכי לא סופקו למערער אמצעי מגן אישיים כמסכת פנים, יש לקבוע כי המערער נחשף תדיר בעבודתו במעון לאבק עץ וזאת בסביבה שאינה מאווררת. עוולת הרשלנות ורכיביה 11. משמצאנו לקבוע כי המערער נחשף במהלך עבודתו במעון לאבק עץ בסביבה שאינה מאווררת, נשוב עתה למחלוקת בדבר קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה זו לבין מחלתו. כאמור לעיל, המחלוקת המשפטית בין הצדדים נטועה בגדרה של עוולת הרשלנות. כידוע, כדי להטיל אחריות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות על הניזוק להוכיח שלושה תנאים מצטברים: כי המזיק היה חב כלפיו בחובת זהירות; כי המזיק התרשל על ידי שהפר את חובת הזהירות במעשה או במחדל; וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לניזוק (סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: פקודת הנזיקין); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982) (להלן: עניין ועקנין); ע"א 9426/07 אהרון נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 19 (28.12.2012) (להלן: עניין אהרון); ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 400 (2004); ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות כרך א' 421 (2012) (להלן: גלעד). אולם ראו – לשאלת סדר בחינת רכיבי העוולה – ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, פסקאות 14-12 (15.7.2013) (להלן: עניין פלוני) לעומת ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי, פסקאות 7-6 (22.6.2014) (להלן: עניין וגנר)). 12. אין מחלוקת שהמשיבים חבים בחובת זהירות – מושגית וקונקרטית – כלפי המערער ביחס לסכנות לגופו ולבריאותו עקב עבודתו, כפי שכל מעביד חב בחובת זהירות כלפי עובדיו, והמדינה כמעבידה אינה יוצאת מגדרו של כלל זה. בשים לב להעדר מחלוקת ממשית בדבר חובת זהירות מושגית וקונקרטית, נבחן את שאלת ההתרשלות. כידוע, פעולה החורגת מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר בנסיבות העניין היא התרשלות (ראו, בין רבים: ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 506 (2004); גלעד, בעמ' 477-476). דומה כי בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת כי על המדינה, בתור מעביד סביר, היה לדאוג לקיומה של סביבת עבודה נקייה, מאווררת ובטוחה למערער; ולספק לו אמצעי מיגון נאותים לשם שמירה על בטיחותו ובריאותו. הדבר אף נלמד מקיומן של הוראות סטטוטוריות שקובעות אמצעי זהירות ובטיחות הנדרשים בסוג העבודה שביצע המערער ובסוג החומרים שאליהם נחשף (ראו: סעיף 27 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; סעיף 2 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים), התשנ"א-1990; סעיפים 3-2 לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997) שכל תכליתן היא הבטחת בריאותו ושלומו של עובד החשוף לתנאי עבודה מסכנים (על סטנדרט התנהגות הקבוע בחוק כאינדיקציה להתנהגות הנדרשת מהאדם הסביר ראו: ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, 281 (2004) (להלן: עניין קרישוב); עניין ועקנין, בעמ' 139. על סטנדרט הזהירות בהקשר הבטיחות בעבודה ראו סטיב אדלר והדרה בר מור "חוקי הבטיחות בעבודה כמגן על העובד" שנתון משפט העבודה ג' 11, 37-36 (1992)). משקבענו כי בנגרייה הישנה לא היו אמצעים נאותים לאוורור ולסילוק פסולת העץ; וכי לא סופקו למערער אמצעי מגן אישיים כמסכת פנים, ברי כי המשיבים חרגו מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר ולכן התרשלו כלפי המערער. אשר לנזק שנגרם למערער, למותר לציין כי מדובר בנזק חמור – מחלת הריאות שבה חלה, שהביאה להתדרדרות במצבו הבריאות ולקיצור תוחלת חייו. נמקד את דיוננו אפוא במחלוקת בין הצדדים שנסבה על הקשר הסיבתי בין עבודת המערער במעון לבין פרוץ מחלתו. האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המערער במעון לבין התפרצות מחלתו? 13. בשאלת הקשר הסיבתי יש לבחון אם המזיק הוא שגרם לנזקו של הניזוק. העיגון הסטטוטורי מצוי בסעיף 64 לפקודת הנזיקין שלפיו: גרם נזק באשם 64. [...] רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק. הקשר הסיבתי נבחן בשני מישורים מצטברים. האחד, מישור הקשר הסיבתי העובדתי שבו נבחנת השאלה אם ניתן לקשור מבחינה עובדתית את מעשהו או מחדלו של המזיק (ההתרשלות) לנזקו של הניזוק. כלומר, אם המעשה מקיים קשר של "סיבה בלעדיה אין" לתוצאה, שאלמלא הפעולה לא היה נגרם הנזק לניזוק (ראו בין רבים: עניין אהרון, פסקה 19; עניין ועקנין, בעמ' 144; גלעד, בעמ' 39). השני, מישור הקשר הסיבתי המשפטי שבוחן האם ראוי להטיל חבות משפטית בגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק (ראו ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו, עמ' 14 (28.11.2007)). כידוע, בפסיקתנו הוכרו שלושה מבחנים בסוגית הקשר הסיבתי המשפטי והם מבחן הצפיות הסבירה; מבחן הסיכון; ומבחן השכל הישר (ראו: עניין פלוני, פסקה 23; רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ, פסקה 7 (30.12.2010) (להלן: עניין לנדרמן); עניין ועקנין, בעמ' 146), ונקבע כי "מבחן העל הוא מבחן הסיכון, ואילו מבחן הצפיות הוא אך נגזרת או יישום קונקרטי של מבחן הסיכון, שבמסגרתו אנו בוחנים אם הסיכון שהתממש הוא מסוג הסיכונים בגינם אנו רואים את התנהגות המזיק כעוולתית" (עניין פלוני, פסקה 25; ראו גם עניין לנדרמן, פסקה 8, גלעד, בעמ' 573-571). 14. אשר לקשר הסיבתי העובדתי, בענייננו יש לבחון אם הוכח במאזן ההסתברויות כי החשיפה לאבק העץ היא שגרמה למחלת המערער ולנזקים הנלווים לה. לשון אחר, אם סביר יותר שהמחלה נגרמה בשל החשיפה לעץ מאשר שהיא נגרמה בגין גורמים אחרים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מתקיים קשר סיבתי כאמור, על רקע קביעתו העובדתית שלפיה המערער לא נחשף בעבודתו לאבק עץ בסביבה לא מאווררת ותוך שהוא דוחה את מסקנות חוות הדעת של פרופ' ברקמן מן הטעם שזו נשענה לכן על הנחה עובדתית שגויה לכאורה. ברם, משקבענו בחלק הקודם של דיוננו כי המערער אכן נחשף בעבודתו לאבק עץ בסביבה לא מאווררת, הרי שהטעם שבגינו דחה בית המשפט קמא את חוות דעתו של פרופ' ברקמן אינו יכול לעמוד. בנסיבות אלו יש לקבוע בהסתמך על מסקנותיו של פרופ' ברקמן כי קיים קשר סיבתי בין חשיפת המערער לאבק עץ בעבודתו לבין התפתחות מחלתו. זאת נוכח הכלל שלפיו בהיעדר תנאים חריגים המצדיקים סטייה ממסקנות חוות דעתו של מומחה רפואי שמינה בית המשפט – כגון הישענותה על תשתית עובדתית בלתי מהימנה – ייטה בית המשפט לאמץ את מסקנות חוות הדעת האמורה בהכרעתו (ראו והשוו: ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה, פסקה כ"ד (5.3.2009); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993)). 15. ודוק: פרופ' ברקמן קשר בין החשיפה לבין המחלה גם ברמה הכללית, הפוטנציאלית, עבור אנשים כלשהם בנסיבות כלשהן (General Causation), וגם ברמה הפרטית במקרה הספציפי של המערער (Specific Causation) (ראו והשוו לעניין קרישוב, בעמ' 229-227). בנוסף, פרופ' ברקמן שלל אחד לאחד גורמים אפשריים אחרים כמקיימים קשר נסיבתי אפידמיולוגי מספיק למחלת המערער. משמע, על פי חוות דעתו סביר יותר מבחינה אפידמיולוגית שמחלת המערער נגרמה בשל חשיפה לאבק עץ מאשר בשל גורמים אחרים, וזהו כאמור הרף הדרוש להוכחת קיומו של קשר סיבתי עובדתי במקרה שלפנינו (ראו והשוו: ע"א 9418/04‏ צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, פסקאות י"ג-י"ד (9.4.2006); עניין קרישוב, בעמ' 285-283). ויודגש: המקרה שלפנינו אינו נמנה על המקרים שבהם קיימת עמימות סיבתית (ראו: דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' מלול, פ"ד סד(1) 533, 579-578 (2010); דנ"א 5712/01‏ ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ''ד נז(6) 385, 450 (2003); בועז שנור "הקשר הסיבתי העובדתי בתביעות בגין נזקי־גוף שנגרמו מזיהומים סביבתיים" מחקרי משפט כ"ג(2) 559, 567-566, 573-569 (2007); ישראל גלעד "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי – בחינה מחודשת" משפטים י"ד 15, 19-18 (1984)). אין צורך לפיכך להידרש לטענות המערער בדבר היפוך נטל הראיה, נזק ראייתי וכיוצא באלה. 16. משמצאנו כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות המשיבים לבין הנזק, כל שנותר הוא לבחון אם מתקיים קשר סיבתי משפטי, ודי לנו כי נראה שמתקיים מבחן הצפיות הסבירה – המוכל כאמור בגדרי מבחן הסיכון – כדי לצלוח את משוכת הקשר הסיבתי המשפטי. כלום יכולים היו המשיבים לצפות את הנזק שייגרם למערער על רקע הסיכון שיצרו בכך שחייבו אותו לעבוד בנגרייה הישנה תוך חשיפה לאבק עץ וללא אמצעי בטיחות והגנה נאותים? סבורני שהתשובה לשאלה זו בחיוב. חזקה על מעביד שמודע לקיומן של הוראות הבטיחות בעבודה שצוינו לעיל ולסיכונים לבטיחותם ולבריאותם של העובדים שהן נועדו למנוע. הדברים אמורים בבחינת קל וחומר בענייננו, כאשר המדינה היא המשיבה לתביעה, שעליה מוטלת אחריות מוגברת לדאוג לבטיחותם של עובדיה בפרט, ושל העובדים במשק בכלל. לא יכול להיות ספק כי המדינה יכולה הייתה לצפות את הנזק שייגרם למערער במישור הפיזי, ומשכך הייתה צריכה לצפותו גם במישור הנורמטיבי (ראו: ע"א 243/83 עיריית ירושלים‎ ‎נ' גורדון, פ''ד לט(1) 113, 129-128 (1985); עניין וגנר, פסקה 6). סוף דבר 17. משמצאתי כי מתקיימים יסודותיה של עוולת הרשלנות, אציע לחברותיי להרכב לקבל את הערעור כך שייקבע שהמשיבים אחראים בגין נזקיו של המערער שנגרמו כתוצאה מחשיפתו לאבק עץ במהלך עבודתו במעון; וכי הדיון בשיעור הנזק והפיצוי למערער יוחזר לבית המשפט המחוזי. המשיבים יישאו בהוצאות המערער בסך של 30,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת ניתן היום, ‏י"ט באלול התשע"ה (‏3.9.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14071440_M05.doc ממ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il