געברי נ' מדינת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7132/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרת: נורה געברי נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. עריית ירושלים, מחלקת פיקוח עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי בגדרה מבקשת העותרת, שאיננה מיוצגת, כי נורה על עיכוב צו הריסה שהוצא על ידי מחלקת הפיקוח בעיריית ירושלים ביום 19.10.2021 למבנה בו היא מתגוררת (להלן: המבנה). מן העתירה, אשר אוחזת כשני עמודים בלבד, עולה כי בשנת 2016 הוגש נגד העותרת בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים כתב אישום בגין עבירות תכנון ובנייה בניגוד לסעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה) בקשר למבנה מושא העתירה (תו"ב 68072-06-16). ביום 31.1.2017 הודתה העותרת בעובדות כתב האישום, ובהמשך, ביום 30.7.2018 נגזר דינה, בהתאם להסכמתה להסדר, הקובע כדלהלן: על העותרת לשלם קנס בסך 27,000 ש"ח; העותרת תחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיפים 145, 204 או 210 לחוק התכנון והבנייה לתקופה של 24 חודשים; ועל העותרת להתאים את הבנייה מושא ההליך לתוכניות ולהיתרי הבנייה החלים באזור בו היא מצויה, לרבות בדרך של הריסת הבנייה, כאשר אם לא יהיה בידי העותרת היתר בנייה נדרש, ייכנס לתוקפו צו ההריסה החל מיום 1.10.2019. בחלוף כשנתיים וחצי ממתן גזר הדין, ביום 13.1.2021 הגישה העותרת בקשה להארכת המועד לביצוע צו הריסה מן הטעם שנדרש לה פרק זמן נוסף על מנת להשלים את הליכי התכנון להכשרת הבנייה הבלתי חוקית. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט (כב' השופט אליעד וינשל) ביום 20.1.2021 לנוכח הוראת סעיף 254ט(ד)(2) לחוק התכנון והבנייה המורה כי "בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין". העותרת לא אמרה נואש וביום 9.3.2021 הגישה בקשה נוספת, הזהה בעיקרה לבקשה הקודמת שהוגשה. בקשה זו נדחתה גם היא ביום 8.4.2021 (כב' השופטת יעל ענתבי שרון). שישה חודשים לאחר מכן, ביום 19.10.2021 הודבק על המבנה צו הריסה (להלן: צו ההריסה). בעקבות זאת, הגישה העותרת ביום 24.10.2021 לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור פלילי על בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן) דחה את הבקשה בנמקו כי לאור תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה לא ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, ומכל מקום המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף זה מכבר (החלטה מיום 24.10.2021 במסגרת עפמ"ק 55663-10-21). על רקע דברים אלה הוגשה העתירה שלפנינו במסגרתה טוענת העותרת כי עורך דינה באותם הליכים לא עדכן אותה בתוצאתם, ועל כן מתבקש כי נורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה למשך שנה על מנת לאפשר לעותרת להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית, ולחילופין להתארגן לפינוי המבנה. דין העתירה להידחות. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות המוסמכות בדין (בג"ץ 2088/21 פלוני נ' הרשות השופטת כב' השופט נחשון פישר, פסקה 3 (24.3.2021); בג"ץ 7640/15 חשב גניט ייזום ויישום פרוייקטים בע"מ נ' כתבי ואח', פסקה 4 (15.11.2015)). כך בוודאי מקום בו עסקינן בניסיון לעקוף את הפרוצדורות הקבועות בדין. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. הרבה לפנים משורת הדין, ימנעו המשיבות מהריסת המבנה למשך 45 ימים ממועד מתן החלטה זו, כדי לאפשר לעותרת ובני משפחה זמן התארגנות. ניתן היום, ‏כ' בחשון התשפ"ב (‏26.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21071320_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il