פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 7131/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7131/06
ע"א 9344/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט י' דנציגר
המערערים:
1. עו"ד אלי אופיר
2. עו"ד יונה מרקוביץ
3. עו"ד יאיר צדוק
נ ג ד
המשיבים בע"א 7131/06:
1. עו"ד מיכה צמיר
2. כונס הנכסים הרשמי
3. אלכסנדר אורן בע"מ
4. אלכסנדר אורן
5. ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ
6. חנויות להשכרה בן גוריון ארלוזרוב בהרצליה
בע"מ
7. חברה להשכרת חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ
8. אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ(בפירוק)
המשיבים בע"א 9344/07:
1. עו"ד מיכה צמיר
2. אלכסנדר אורן בע"מ
3. אלכסנדר אורן
4. ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ
5. חנויות להשכרה בן גוריון ארלוזרוב בהרצליה
בע"מ
6. חברה להשכרת חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ
7. כונס הנכסים הרשמי
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.10.2007 בתיק פשר 1672/01 שניתנו על ידי כבוד השופטת ו' אלשיך
תאריך הישיבה:
י"ח בתמוז התשס"ח
(21.7.08)
בשם המערערים:
עו"ד מיכאל בך
בשם המשיב 1 בע"א 7131/06 ובע"א 9344/07:
בעצמו
בשם המשיבים 4-3 בע"א 7131/06 והמשיבים 3-2 בע"א 9344/07:
עו"ד חגי שלו
בשם המשיבים 7-5 בע"א 7131/06 והמשיבים 6-4 בע"א 9344/07:
עו"ד ברוך חכים
בשם המשיב 2 בע"א 7131/06 והמשיב 7 בע"א 9344/07:
פטור מהתייצבות
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. הערעורים שבפנינו נוגעים להחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך) במסגרת הליכי פירוק של אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה). ההחלטה הראשונה הינה החלטה מיום 14.6.06 לדחות ערעור על החלטתו של המנהל המיוחד לדחות תביעת חוב שהגישו המערערים בשל האיחור בהגשתה. ההחלטה השנייה, מיום 20.8.06, הינה לדחות בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. הערעור הראשון (ע"א 7131/06) מופנה נגד שתי החלטות אלה. בהחלטה השלישית, שניתנה ביום 25.10.07, הורה בית המשפט, בין היתר, למפרק החברה לסיים במהירות את ענייני הפירוק. ההחלטה הרביעית, מיום 1.11.07, הייתה שלא לעכב את ביצועה של ההחלטה השלישית. הערעור השני (ע"א 9344/07) מכוון נגד שתי ההחלטות האחרונות.
2. בשני הערעורים מתעוררת שאלה מקדמית, והיא האם עמדה למערערים זכות ערעור או שמא היה עליהם לבקש רשות ערעור מבית משפט זה. יצוין, כי בכותרת של שני כתבי הערעור נאמר כי לחלופין ולמען הזהירות מבוקש להתייחס לכתבי הערעור כאל בקשות רשות ערעור. ספק אם דרך זו ראויה היא. כידוע, ניתן להפוך בקשת רשות ערעור לערעור (תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי)). לעומת זאת, לא ניתן להפוך כתב ערעור לבקשת רשות ערעור (ראו, ע"א 4657/90 רפאלי נ' רפאלי, פ"ד מה(1) 868 (1991); ע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ (לא פורסם, 8.2.05)). בערעור הראשון משיגים המערערים על החלטה לדחות ערעור על החלטה של מנהל מיוחד לדחות תביעת חוב בשל האיחור בהגשתה. לאחרונה, ביום 13.7.08, קבע בית משפט זה כי הדרך הנכונה לתקיפתה של החלטה כאמור של בית משפט הינה זו של בקשת רשות ערעור: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם). ייתכן, כי כבר מטעם זה ניתן לדחות את הערעור הראשון. דומה, שגם בכל הנוגע לערעור השני קיימת בעיה דומה. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.10.07 הוא לא הורה על חיסולה של החברה, אלא אך ציווה על המפרק להביא את הליכי הפירוק לידי סיום. משכך, אין מדובר בפסק דין אלא בהחלטה. בעניין זה אף לא קיים הספק באשר לסיווג ההחלטה, ספק שהוסר בעניין האחר משניתן פסק הדין בע"א 7829/04 הנ"ל.
גם אם נתייחס לערעור בע"א 7131/06 כבקשת רשות ערעור, מתעוררת שאלה בכל הנוגע למועד ההגשה. החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 14.6.06. ברור, כי עצם הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה יכולה להביא מיניה וביה להארכת מועד. הערעור הוגש ביום 3.9.06. דא עקא, בקשת רשות ערעור חייבת להיות מוגשת תוך שלושים ימים (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי). הערעור הוגש לאחר שחלפו שלושים ימים, אף אם מתחשבים, כפי שחייבים לעשות, בפגרת הקיץ. החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה שלא בנוכחות הצדדים. בכתב הערעור לא נאמר מתי הומצאה ההחלטה למערערים (בניגוד לדרישה שבתקנה 413(5) לתקנות סדר הדין האזרחי). אף בדיון שנערך בפנינו לא קיבלנו תשובה לשאלה מתי הומצאה ההחלטה. ואולם, אפילו נתעלם מהכשלים הדיוניים האמורים, הרי לגופם של דברים לא מצאנו שיש מקום להתערב בהחלטה הראשונה.
3. על מנת להסביר מדוע אין מקום להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, עלינו לתאר את השתלשלות העניינים בנוגע לטענותיהם של המערערים ולהליכי הפירוק של החברה. תיאור מקיף יצריך עמודים רבים ואיננו רואים סיבה לעשות כן. נביא תמצית שבתמצית של הדברים. המערערים מונו ככונסים לצורך רישום של בתים שנבנו על ידי החברה. החברה חויבה לשלם להם את שכרם. השכר לא שולם ולפיכך הגישו הם ביום 5.8.2001 בקשת פירוק. לחברה לא נותרו נכסים, פרט לחנות אחת שקיימת מחלוקת האם היא אכן נכס של החברה או של המשיבות 7-5 בע"א 7131/06, הן המשיבות 6-4 בע"א 9344/07 (להלן - חברות השכרה). לגבי אותה חנות קיימת בעיה נוספת. המשיבים 4-3 בע"א 7131/06, הם המשיבים 3-2 בע"א 9344/07 (להלן - אורן) טוענים זה שנים כי הינם בגדר נושה מובטח שיש לו שעבוד על החנות. ברור, אף על יסוד ערכה של החנות ביחס לסכומו של החוב המובטח, כי אם אכן קיים שעבוד אין כל טעם בהליכי הפירוק. לעניין זה יצוין כי המערערים, שכאמור אף הגישו את בקשת הפירוק, הם הנושים הרגילים היחידים של החברה. משמע, בין אם יימצא שהחנות אינה של החברה ובין אם יימצא כי לאורן קיים שעבוד על החנות, אין כל סיבה ממשית להמשיך בהליכי הפירוק. נוסיף עוד, כי המערערים הגישו תובענה כספית בעילה של הרמת מסך נגד גורמים אחרים לעניין החוב המגיע להם.
4. הסוגיה של הבעלות בחנות והמחלוקת באשר לשעבוד לו טוענים אורן עלו בהחלטות ובפסקי דין שניתנו הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה (רע"א 7737/02; רע"א 6173/03). איננו רואים צורך לפרט את ההחלטות ופסקי הדין השונים שניתנו במהלך השנים. נציין, כי קיימות סתירות בין חלק מאותן החלטות ופסקי הדין. נראה שהסתירות נובעות מריבוי ההליכים. ההחלטה היחידה אותה נזכיר במפורש הינה החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (מפי כבוד השופט ד"ר ג' קלינג) שניתנה ביום 26.6.01, היינו עוד לפני שהוגשה בקשת הפירוק. כנראה שההחלטה ניתנה במסגרת ההליך בו מונו המערערים ככונסי נכסים לרישום זכויות בבתים מסוימים. באותה החלטה קבע בית המשפט כי זכותם של אורן קודמת לזכותם של המערערים. אכן, בהליכים מאוחרים יותר, כולל בבית משפט זה, התעלמו מההחלטה הנזכרת ואף לא ראו ללכת בעקבותיה. עם זאת, נראה לנו כי ההחלטות המאוחרות לא גרעו מן הקביעה הבסיסית כי זכותם של אורן קודמת לזכותם של המערערים. בשל הסתירות ואי ההתאמות בין ההחלטות שניתנו במהלך השנים ראוי להתמקד בנקודה אחת, והיא עמדתם של המערערים בכל הנוגע ליחס בין החוב המגיע להם לבין החוב הנטען על ידי אורן. בהחלטה מיום 26.6.01 מצוטט מכתב של המערערים מיום 24.6.99, בו הם מאשרים במפורש כי מה ש"יותיר" אורן ישמש לתשלום שכרם ולמטרות נוספות. על יסוד דברים אלה של המערערים עצמם חובה לקבוע, כי למצער מנועים הם מלהשיג כיום על החוב המגיע לאורן ועל תוקפו של השעבוד. זאת ועוד, המפרק של החברה אף הוא בדעה כי יש תוקף לשעבוד לטובת אורן. המערערים אומנם העלו השגות שונות נגד המפרק, אך לא מצאנו ממש בהשגות אלה.
5. המסקנה מן המקובץ היא שאין המערערים יכולים לכפור בזכותם של אורן. מכך נובע כי אין לחברה נכסים שבאמצעותם ניתן יהיה לפרוע את החוב המגיע למערערים. משמע, אין כל טעם להמשיך את הליכי הפירוק. משכך, אין כל סיבה לבחון את הסוגיה של הארכת המועד להגשת תביעת החוב, שהרי ממילא אין תכלית לתביעת החוב. על כן, יש לדחות את הערעור הראשון, אף אם נתייחס אליו כאל בקשת רשות ערעור. משנדחה הערעור הראשון, ממילא צדק בית המשפט המחוזי בהוראתו כי יש לסיים את הליך הפירוק. אין כל טעם להמשיך בהליך הפירוק במקרה זה, כאשר אין לחברה כל נכסים ונאמר לנו כי בקופה יש סכום של כ-6,000 ש"ח בלבד. כמובן, שאין בדחיית הערעורים כדי להשליך על התביעה שהגישו המערערים בעילה של הרמת מסך.
6. אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את שני הערעורים. המערערים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח לטובת המפרק ובסכום של 5,000 ש"ח לזכות הכונס הרשמי.
ניתן היום, כ"ה בתמוז התשס"ח (28.7.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06071310_S12.doc/אמ+גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il