פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"א 7130/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.9.2020 ומיום 21.9.2020 בבע"ח 31207-04-20 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' כרמל בשם המבקשת: עו"ד אברהם ברזל בשם המשיבה 1: עו"ד נעמי זמרת בשם המשיב 2: עו"ד מיכאל עירוני פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.9.2020 ומיום 21.9.2020, בבע"ח 31207-04-20 (השופט ר' כרמל), שבגדרן נדחתה בעיקרה בקשת המבקשת לעיין בכלל חומר החקירה המשטרתית הקשורה בתלונתה נגד המשיב 2 (להלן: המשיב) כמו גם בתיק בית המשפט בתפ"ח 41258-02-18, העוסק באותו עניין. נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות של מעשה סדום בקטינה בת משפחה מתחת לגיל 14 (לפי סעיף 351(א), בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), בשל מעשים שביצע לכאורה במבקשת, שעודנה קטינה גם היום. לאחר שהתנהל ההליך, זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים את המשיב מכל המיוחס לו (תפ"ח 41258-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (2.7.2019)). בהמשך, הגישה המבקשת, באמצעות הוריה, בקשה לעיון והעתקה של "מלוא תיק החקירה המשטרתי בקשור בתלונתה נגד הנאשם (המשיב – נ' ס')"; עיון "בקלטות חקירת המבקשת ובתמלולן לרבות העתקת התמליל, דו"ח חוקרת הילדים והערכת המהימנות"; ועיון והעתקה של מלוא תיק בית המשפט בתפ"ח 41258-02-18. זאת, כך הוצהר במפורש, על מנת שתוכל לשקול צעדיה באשר להגשת תביעה אזרחית נגד המשיב, חרף זיכויו בהליך הפלילי (להלן: הבקשה לעיון). המשיבה 1, מדינת ישראל, הביעה עמדתה כי ניתן לאפשר את העיון המבוקש, ובלבד שלא יועתקו חומרים מחקירות הילדים בפרשה, וכן בכפוף להתחייבות בכתב מצד המבקשת, שלפיה השימוש בחומר יעשה אך ורק למטרה שלשמה התבקש. לצד זאת, נתקלו הצדדים ומזכירות בית המשפט בקשיים בניסיונותיהם להתקשר עם המשיב ולקבל את תגובתו. לבסוף, נתן בית המשפט המחוזי ביום 6.9.2020 את החלטתו בעניין הבקשה לעיון, כדלקמן: "לאחר שהודע מהמזכירות כי התקיימה שיחה עם הנאשם (המשיב – נ' ס') באשר לבקשה, ובהעדר תגובה – בכ המבקשים תוכל לקבל עותק מהכרעת הדין, בלבד". בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה גם היא, ביום 21.9.2020, כאשר קבע בית המשפט המחוזי כי "הנימוקים נשקלו ולא מצאתי מקום לשנות מההחלטה שניתנה". מכאן הבקשה שלפנַי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נעתר לבקשה לעיון. לשיטתה, לבד מכך שנקודת המוצא העקרונית היא שיש לאפשר לצדדים שלישיים לעיין בתיקי בית משפט, הרי שבענייננו עומדת לה זכות מוגברת לכך, כנפגעת לכאורה ממעשיו של המשיב. מטעם זה, גם יש לאפשר לה לעיין בתיק החקירה. לעומת זאת, נגד זכותה זו לא הועמד אינטרס לגיטימי כלשהו, שבגינו מוצדק להגבילה. כמו כן, נטען כי משלא הגיב המשיב לבקשה לעיון, ומשהביעה המשיבה אך התנגדות חלקית לה, הרי שבהחלטתו הכריע בית המשפט המחוזי בשאלות שכלל לא היו במחלוקת בין הצדדים. עוד הוטעם, שההחלטות על דחיית הבקשה לעיון ניתנו בקצרה, ללא כל נימוק לגופו של עניין. המדינה שבה וחוזרת על עמדתה, כפי שהובאה לפני בית המשפט המחוזי. לדידה, ככל שתתחייב המבקשת בכתב כי לא תעשה שימוש במסמכים שיועברו לה, לרבות העתקתם או העברתם לצדדים שלישיים, אלא לצורך המטרה שלשמה התבקשו, ובכפוף לכך שלא יוּתר לה להעתיק מסמכים הקשורים בחקירות הילדים בפרשה, על תמליליהן ותצלומיהן – אין מניעה לאפשר את המבוקש בבקשה לעיון. לצד זאת, מעירה המדינה כי עסקינן בהחלטה של הערכאה הדיונית שדנה בתיק הפלילי, המצויה בנבכי נסיבותיו, אשר שקלה את מכלול השיקולים הרלבנטיים. לגופה של בקשת רשות ערעור דנן, מדגישה המדינה כי היא מותירה את העניין לשיקול דעתו של בית משפט זה. המשיב מתנגד להתרת העיון בכללותו, וסומך ידיו על החלטות בית המשפט המחוזי. לדבריו, מסירת המסמכים המבוקשים תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכות לפרטיות, שלו ושל בני משפחתו. עוד נטען, כי יש חשש שהמבקשת תציג את החומרים גם מחוץ להליך המשפטי, כך שיפגע שמו הטוב. כמו כן, סבור המשיב כי הפרדה אפשרית בין המידע הפוגע בפרטיותו, לבין מידע שאינו, עשויה להיות מתישה ומכבידה. בהקשר זה, הועלה חשש כי נוכח התשומות הרבות שתדרוש הפרדה כאמור, הרי שככל שיתאפשר העיון במידה כזו או אחרת, עלולות רשויות החוק שלא לדקדק "עד לקוצו של יוד בפרטיותם של המעורבים". לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובתשובות המשיבים לה, מזה ומזה, ובשים לב לגישה הליברלית במתן רשות ערעור בעניינים של בקשות לעיון בתיקי בית משפט (רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ, פסקה 10 (13.1.2020)), החלטתי לעשות שימוש בסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לקבל את הבקשה, ולדון בה כבערעור. בהמשך לכך, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שיש להשיב את העניין לבית המשפט המחוזי, על מנת שינמק החלטתו. כלל ידוע הוא כי על בית המשפט לנמק החלטותיו – מבלעדי כן, אין ניתן לבקרן ולדעת אם הן נכונות, אם לאו (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.2015)). שיקול הדעת בקשר להיקף ואופי ההנמקה מסור אמנם לבית המשפט, לפי נסיבות העניין. אולם הנמקה בסיסית נדרשת, ולוּ למען שיוכל בעל דין להשיג על ההחלטה בהליך ערעורי (רע"א 9680/17 אוניברסיטת תל אביב נ' פיקארד, פסקה 12 (8.4.2018)). בענייננו, שתי ההחלטות בנדון דידן – אשר לשונן הובאה במלואה לעיל – לא מבהירות אילו טעמים הביאו את בית המשפט המחוזי למסקנה כי התרת העיון בהכרעת הדין בלבד, היא נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים והזכויות העומדים משני צדי המתרס (רע"א 6659/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 13 (28.10.2020)). אף אם נשקלו כלל השיקולים הרלבנטיים, ואף אם ניתן להם המשקל הראוי – איני מביע דעה בעניין – הרי שלמצער נדרש היה לפרט אלו שיקולים גברו על אלו, ומדוע. אשר על כן, בקשת רשות הערעור מתקבלת; העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר ידרש לטענות הצדדים בעניין, ויכריע וינמק כחכמתו. ניתן היום, י"ב בטבת התשפ"א (‏27.12.2020). ש ו פ ט _________________________ 20071300_O02.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il