עתליה בן אבא נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7128/23 בג"ץ 7178/23 בג"ץ 7340/23 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר העותרים בבג"ץ 7128/23: 1. עתליה בן אבא 2. ערן מעוז 3. עדה בילו 4. יונתן רותם 5. אבישי מוהר העותרים בבג"ץ 7178/23: 1. גיא הירשפלד 2. דורון מיינרט 3. הגר גפן העותרים בבג"ץ 7340/23: 1. וליד אסמאעיל מנאצרה 2. גיא בוטביה 3. דני קרונברג 4. רועי אלוני 5. הלל לוי פאור 6. חגי לבנר נ ג ד המשיב: מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירות למתן צו על תנאי תאריכי ישיבות: ד' תמוז התשפ"ד כ"ז אייר התשפ"ה (10.7.2024) (25.5.2025) בשם העותרים: עו"ד ריהאם נסרה; עו"ד מיכל פומרנץ; עו"ד אלון ספיר בשם המשיב: עו"ד אבי מיליקובסקי פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינן של שלוש העתירות שלפנינו בצווי סגירת שטחים לתקופות קצרות באזור יהודה ושומרון (להלן: העתירות, צווי סגירה קצרי מועד ו-האזור, בהתאמה), עליהם הכריז המשיב בשלוש העתירות (להלן: המפקד הצבאי), מכוח סעיף 318(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון), מס' 1651, התש"ע-2009 (להלן: הצו או הצו בדבר הוראות ביטחון). השימוש העיקרי בצווים מהסוג האמור הוא על מנת למנוע עימותים בין מתיישבים ישראלים באזור יהודה ושומרון (להלן: המתיישבים) לבין תושבים פלסטינים ואזרחים ישראלים המבקשים לסייע להם (להלן: הפעילים). בשלבים הראשונים של הדיון בעתירות, ביקשו העותרים להביא לביטול שלושה צווי סגירה קצרי מועד עליהם הכריז המפקד הצבאי בימים 20.9.2023, 23.9.2023 ו-30.9.2023 (להלן: הצווים מושא העתירה). אולם, מאחר שצווים אלה פקעו זה מכבר, והדיון בהם הפך לתיאורטי, ביקשו העותרים למקד את הדיון בטענה כי הדרך בה עושה המפקד הצבאי שימוש בסמכות הנתונה לו להכריז על צווי סגירה קצרי מועד אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט, הנהלים שנקבעו על ידי המפקד הצבאי לעניין זה וכללי המשפט המנהלי. במישור הסעד, העותרים מבקשים כי נקבע בדיעבד כי הצווים מושא העתירה הוצאו שלא כדין (להלן: אופן השימוש בצווים); כי נחייב את המפקד הצבאי לתעד כראוי את המקרים בהם נעשה שימוש בצווי הסגירה קצרי המועד (להלן: חובת התיעוד); ולבסוף, כי נורה על פרסום הנהלים המשמשים את המפקד הצבאי להכוונת שיקול דעתו (להלן: פרסום הנהלים). נקדים מסקנה לדיון, ונציין כי בהמשך לאמור בתגובה המקדמית המשלימה שהוגשה מטעם המפקד הצבאי ביום 23.12.2024, בהודעת העדכון שהוגשה מטעמו ביום 21.5.2025, בהתייחסות המשלימה שהגיש ביום 17.6.2025 ובעדכונים שהוגשו ביום 19.10.2025 וביום 1.1.2026 (להלן: ההתייחסויות המשלימות), אנו סבורים כי ניתן מענה מספק לקשיים שהתעוררו במסגרת העתירות, ולפיכך העתירות מיצו עצמן ודינן להימחק. לאור חשיבות העניין, יובהר במה דברים אמורים. השימוש בצווי סגירה קצרי מועד כידוע, על המפקד הצבאי מוטלת האחריות לשמור על הסדר הציבורי ועל הביטחון בתחומי האזור (ראו, מיני רבים: בג"ץ 175/81 אל נתאשה נ' שר הביטחון, פ"ד לה(3) 361, 363 (1981); בג"ץ 2150/07 אבו צפייה נ' שר הביטחון, פ"ד סג(3) 331, 357-356 (2009) (להלן: עניין אבו צפייה); בג"ץ 2174/21 ש.ע.ל שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון, פסקה 26 (23.12.2024)). לצורך כך, הוקנו למפקד הצבאי סמכויות רבות, וביניהן גם הסמכות להורות על סגירתו של תא שטח מסוים. סמכות זו, המקבילה לסמכות המוכרת בדין הישראלי במסגרת תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, מעוגנת בדין האזור בסעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון, הקובע כדלקמן: (א) מפקד צבאי רשאי להכריז על כל שטח או מקום שהם סגורים (להלן בסעיף זה – "שטח סגור"). (ב) נסגר שטח או מקום כאמור בסעיף קטן (א), רשאי מפקד צבאי לקבוע כי תחול עליו אחת מההוראות אלו: (1) לא יכנס אדם לשטח הסגור; (2) לא יצא אדם מהשטח הסגור; (3) לא יכנס אדם לשטח הסגור ולא ישהה בו; (4) לא יכנס אדם לשטח הסגור ולא יצא ממנו. (ג) מפקד צבאי רשאי בהיתר אישי או בהיתר כללי לפטור אדם מהוראות ההכרזה בדבר סגירת שטח או מקום כאמור בסעיף זה. (ד) הפר אדם הוראות הכרזה בדבר סגירת שטח או מקום, לפיה נאסרה הכניסה לשטח סגור או השהייה בו, או תנאי היתר שניתנו על פי סעיף זה, יהיו כל חייל, שוטר או רשות מוסמכת שנתמנתה לכך רשאים להוציאו אל מחוץ לשטח הסגור. סעיף קטן זה לא יחול על תושב קבוע בשטח הסגור. (ה) הפר אדם הוראות הכרזה בדבר סגירת שטח או מקום, לפיה נאסרה היציאה מהשטח הסגור, או תנאי היתר על פי סעיף זה – יהיו כל חייל או שוטר רשאים לעצרו ולהוליכו לשטח הסגור. (ו) הפר אדם הוראות הכרזה בדבר סגירת שטח או מקום או תנאי היתר שנתנו על פי סעיף זה, או הפריע אדם לחייל, לשוטר או לרשות מוסמכת שנתמנתה לכך למלא תפקידיהם על פי סעיף זה או מכוחו – ייאשם בעבירה על צו זה. במילים אחרות, סעיף 318 לצו מסמיך את המפקד הצבאי להורות כי שטח מסוים יהיה אסור לכניסה או ליציאה, בין אם לכלל האוכלוסייה, ובין אם לקבוצות מסוימות בלבד. ככל שניתנה הכרזה כאמור, חייב כל מי שנמצא בשטח הסגור, פרט לתושב קבוע, לצאת ממנו. אחרת, ובהתאם להוראות הסעיף, יהיו רשאיות הרשויות המוסמכות להוציא את אותו אדם מתחומי השטח הסגור, לעצור אותו ואף להעמידו לדין (כאשר לפי סעיף 333 לצו העונש יכול להגיע עד כדי חמש שנות מאסר). בעבר, סמכותו של המפקד הצבאי להטיל מגבלות תנועה הוסדרה בנוהל בדבר נקיטת אמצעי ביטחון ופעולות תשתית בתקופת לחימה (להלן: נוהל נקיטת אמצעי ביטחון); ואילו סמכותו להכריז על שטחים סגורים הוסדרה בנוהל הכרזת שטח צבאי סגור (להלן: נוהל שטח צבאי סגור). אולם, לאחר שהתברר כי נהלים אלה אינם מתייחסים לכלל הסוגיות הרלוונטיות, ובהמשך לעתירה שהוגשה בעניין לבית משפט זה, הוחלט על גיבושו של נוהל חדש ושלם – "נוהל מגבלות תנועה" – שאומץ בחודש נובמבר 2019 (להלן: נוהל מגבלות תנועה או הנוהל. ראו גם: בג"ץ 8723/17 ראש המועצה המקומית אל איתיחאד נ' שר הבטחון (18.11.2019). (להלן: עניין איתיחאד)). הגם שנוסחו המלא של נוהל מגבלות תנועה מסווג, ולפיכך לא פורסם ברבים, בהתאם להתחייבותה של המדינה במסגרת ההליך בעניין איתיחאד, פורסמה לעיון הציבור פרפרזה גלויה שלו. אם כן, בנקודת הזמן הנוכחית, סמכותו של המפקד הצבאי להורות על צווי סגירה קצרי מועד מוסדרת בנוהל מגבלות תנועה. נעמוד בקצרה (בכפוף למגבלות הסיווג הביטחוני) על עיקר הוראותיו. כמפורט בסעיף 2 לפרק א' של הנוהל, מטרתו של הנוהל היא: "לפרט את התהליכים והכללים להטלת מגבלות התנועה לסוגיהן". המונח "מגבלות תנועה" מוגדר בסעיף 3 לפרק א' של הנוהל וכולל, בין היתר, הכרזה על שטח מסוים כשטח צבאי סגור – קרי, הכרזה כי שטח מסוים אסור לכניסה, באופן כללי לכל אדם, או ביחס לאוכלוסייה מסוימת, אלא בהיתר מפורש של המפקד הצבאי או מי מטעמו. עוד מבהיר הנוהל כי ההכרזה על שטח צבאי סגור אינה חלה על תושבי קבע בשטח, וכי ניתן לסייג את צו הסגירה כך שיחול רק על אוכלוסייה מסוימת (למשל, ישראלים או פלסטינים בלבד). לעומת זאת, מובהר כי לא ניתן להוציא צו סגירה שיחול רק על קבוצה מסוימת של אנשים (כגון עיתונאים או פעילים למטרה מסוימת). באשר למקרים בהם ניתן לעשות שימוש במגבלות תנועה, נקבע בסעיף 4 לפרק א' של הנוהל כי ניתן להטיל מגבלת תנועה רק אם מתקיים "צורך ביטחוני קונקרטי במניעת מעברו של אדם, כלי רכב או טובין מסוג מסוים" (ההדגשה במקור). כן נקבע, כי בטרם החלטה על הטלת מגבלת תנועה, על הגורם המוסמך לשקול שני שיקולים: האחד, קיומו של צורך צבאי – משמע, מגבלת תנועה תוטל רק כאשר צרכי הביטחון או הצורך בשמירה על הסדר הציבורי מחייבים זאת (להבדיל מצעד ענישתי או הרתעתי). השני, מידתיות מגבלת התנועה, וזאת באמצעות שלושה מבחני משנה: האם הטלת מגבלת התנועה תממש את הצורך הצבאי המבוקש; האם ניתן לעשות שימוש בחלופות שפגיעתן באוכלוסייה היא פחותה; והאם הפעלת הסמכות מבוססת על איזון ראוי בין מגבלת התנועה לבין הפגיעה בפרט (ראו בסעיף 6 לפרק א' של הנוהל). בהלימה, נקבע כי ככלל, יש להימנע מהטלת מגבלות תנועה גורפות, ויש לאפשר היתרים חריגים, כמו גם מתן מענה לצרכים דחופים (כדוגמת צרכים הומניטריים). בהתאם להוראות כלליות אלו, נקבע בפרק ד' של הנוהל, העוסק באופן ממוקד בצווי סגירה קצרי מועד, כי המפקד הצבאי יכריז על שטח צבאי סגור "אך ורק כאשר צרכי הביטחון או הצורך בשמירת הסדר הציבורי מחייבים את סגירת השטח, ואין לכך חלופה אחרת". עוד הובהר במפורש כי אין להכריז על שטח צבאי סגור כצעד ענישתי, הרתעתי או לצורך העברת מסר. נוסף על כך נקבע, כי גם בעת "אירוע חיכוך" לא ניתן להכריז על שטח צבאי סגור באופן אוטומטי, אלא רק אם המפקד הצבאי "משוכנע שמימוש זכות הגישה של בעלי המקרקעין למקום מקימה סכנה של ממש לתושבים פלסטינים או למתיישבים הישראלים, אשר לא ניתן להתמודד עימה בדרך חלופית סבירה אחרת". לצד זאת הובהר, כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, בהתמודדות עם אירועי חיכוך על הרשויות לפעול נגד הגורם התוקפן ולהגן על הגורם המותקף. לפיכך, נקבע כי סגירת השטח בפני בעלי הקרקעות אפשרית רק במקרים חריגים ביותר, בהם קיים מידע קונקרטי בדבר סיכון ממשי לביטחון. במסגרת הנוהל נקבעו גם שורה של הוראות המסדירות את תהליך קבלה ההחלטה על מגבלת תנועה (ראו בפרק ב' של הנוהל). בין היתר, נקבע כי בטרם קבלת ההחלטה בדבר הטלת מגבלת תנועה, על המפקד הצבאי לקבל פירוט בדבר החלופות שנבחנו; לקבל התייחסויות מטעם מנהלת התיאום והקישור והייעוץ המשפטי; ולאפשר, במקרים המתאימים, זכות טיעון לגורמים העלולים להיות מושפעים מההחלטה. עוד נקבע, כי נדרש לשמור העתק חתום של הצו שהוצא וכן של חומרים נלווים נוספים לתקופה של שנה, לאחריה יועברו הצווים לארכיון הצבא. יש לציין, כי הוראותיו של נוהל מגבלות תנועה תואמות במידה רבה לעקרונות שנקבעו בפסק הדין שניתן בבג"ץ 9593/04 מוראר נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, פ"ד סא(1) 844 (2006) (להלן: עניין מוראר), לעניין הפעלת הסמכות להורות על סגירת שטחים. כך, במסגרת פסק הדין, אשר עסק בצווי סגירה קבועים עליהם הורה המפקד הצבאי בתחומי האזור, נקבע כי בבוא המפקד הצבאי להורות על סגירת שטח, עליו לאזן בין ההגנה על ביטחון התושבים באזור לבין ההגנה על זכויותיהם של התושבים הפלסטינים, ולהפעיל את סמכותו בהתאם למבחני המידתיות (שם, בעמ' 865-864). עוד נקבע, כי כאשר המטרה היא להגן על התושבים הפלסטינים מפני מעשי אלימות המופנים כלפיהם, מן הראוי כי המפקד הצבאי ינקוט באמצעים נגד הגורמים התוקפים בלבד (שם, בעמ' 872-870). זאת, למעט במקרים בהם "יש מידע קונקרטי על סיכון מסוים, שעל פי ההערכה הקיימת קרוב לוודאי שאכן יתממש, ואשר יש בו כדי לסכן באופן ממשי את הביטחון והחיים" (שם, בעמ' 872. ראו גם בחוות דעתו של השופט סלים ג'ובראן בעמ' 878). משהוצגה התשתית המשפטית מכוחה פועל המפקד הצבאי, להלן יוצגו עיקרי ההליך שהתנהל לפנינו. הדיון בעתירות כפי שצוין לעיל, בשלביו הראשונים של ההליך התמקדו העתירות בשלושה צווי סגירה קצרי מועד פרטניים, אשר על פי הנטען הוצאו בניגוד לנוהל מגבלות תנועה ולפסיקת בית משפט זה. בתוך כך, נטען כי בניגוד לעקרונות שנקבעו בעניין מוראר תכליתם של הצווים מושא העתירה הייתה הגנה על העותרים (שהיו, לדבריהם, הגורם המותקף ולא התוקפן), ומכאן שהיא אינה עומדת במבחני המידתיות. עוד נטען, כי נוכחותם של העותרים – בעלי הקרקע ופעילים ישראלים שביקשו לסייע להם – אינה זו היוצרת את הסכנה לפגיעה בביטחון. בפרט, וביחס לצו מושא העתירה בבג"ץ 7178/23, נטען כי מדובר בצו מניעתי – שכן הוא נועד למנוע סיור סולידריות ומחאה של קבוצת פעילים – וזאת, על אף שבנסיבות העניין לא התעורר צורך ביטחוני קונקרטי המצדיק את הוצאתו. בסמוך לאחר הגשת העתירות, ואף שלאור סד הזמנים הדוחק לא הייתה תוחלת בקביעת העתירות לדיון דחוף, נקבע כי לנוכח הטענה כי מדובר בפרקטיקה נוהגת, מתבקש המפקד הצבאי להגיש את תגובתו המקדמית לעתירות (ראו החלטות השופט יצחק עמית מימים 20.9.2023 ו-23.9.2023 בבג"ץ 7128/23 ובבג"ץ 7178/23, בהתאמה; והחלטת השופט יוסף אלרון מיום 30.9.2023 בבג"ץ 7340/23). ביום 8.7.2024 הגיש המפקד הצבאי תגובה מקדמית מאוחדת לעתירות, במסגרתה טען כי דין העתירות להידחות על הסף. ראשית, נטען כי משעה שצווי הסגירה מושא העתירה כבר אינם בתוקף, הפכו העתירות לתאורטיות. שנית, הוטעם כי התשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירות אינה רלוונטיות עוד. לגישת המפקד הצבאי, העתירות עוסקות במציאות עובדתית שהתקיימה על רקע עונת המסיק, אשר הסתיימה עד למועד הגשת התגובה המקדמית; ומאז שהן הוגשו גם פרצה מלחמת "חרבות ברזל", אשר הביאה לשינוי המציאות הביטחונית באזור. שלישית, ולבסוף, המפקד הצבאי סבר כי למרות אופיים הקצוב והארעי של צווי הסגירה קצרי המועד, לא קיימת בנסיבות העניין הצדקה לדון בצווים שפקע תוקפם, שכן בניגוד למתואר בעתירות אין המדובר בפרקטיקה שיטתית או בדפוס פעולה החוזר על עצמו. בצד האמור, ולגישתו למעלה מן הצורך, טען המפקד הצבאי כי דין העתירות להידחות גם לגופו של עניין, בהיעדר עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב המוקנה לו בעניינים כגון דא. אשר לצווים מושא העתירות בבג"ץ 7128/23 ובבג"ץ 7340/23, נטען כי אלה הוצאו בשים לב לאירוע חיכוך לו תרמו כל הצדדים המעורבים, אשר הוליד את הצורך להרחיק אותם מהשטח. אשר לצו מושא העתירה בבג"ץ 7178/23, נטען כי ההחלטה על הוצאת הצו התבססה על ניסיון ממקרים קודמים, בהם השתתפו באירועי חיכוך פעילים מהארגון אליו משתייכים חלק מהעותרים. באופן כללי, נטען כי אין פגם בכך שהמפקד הצבאי עושה שימוש בצווי סגירה קצרי מועד המוצאים מתוך מטרה למנוע חיכוך ידוע מראש, מקום בו הניסיון וההערכה המקצועית מובילים למסקנה כי בהיעדר הצו לא תהיה אפשרות אפקטיבית למנוע את החיכוך. בנסיבות אלו, נטען כי הצו, הלכה למעשה, משמש "מוצא אחרון", לאחר שבמקרים קודמים הסלים החיכוך עד כדי הצורך בהוצאת צו סגירה קצר מועד. ביום 10.7.2024 קיימנו דיון ראשון בעתירה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי יש צורך בהרחבת התשתית העובדתית והמשפטית המצויה לפנינו. על רקע זאת, בהחלטתנו מיום 11.7.2024 התבקש המפקד הצבאי להגיש תגובה מקדמית משלימה, אשר תבהיר את היקף ונסיבות השימוש בפרקטיקה של הוצאת צווי סגירה קצרי מועד למניעת עימותים, וזאת, בין השאר, באמצעות התייחסות למספר שאלות שפורטו בהחלטתנו. בהתאם לאמור, ביום 23.12.2024 הגיש המפקד הצבאי תגובה מקדמית משלימה לעתירה (להלן: התגובה המשלימה), במסגרתה חזר על טענתו כי דין העתירות להימחק משעה שמיצו עצמן, או להידחות בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו. לצד האמור, המפקד הצבאי התייחס באופן ממוקד למספר היבטים עובדתיים לגביהם, כאמור, סברנו כי יש צורך בהרחבת התשתית שביסוד העתירה. נפרט להלן את עיקרי הדברים. מספר צווי הסגירה קצרי המועד שהוצאו ופילוחם: בפתח דבריו, ציין המפקד הצבאי כי במקרים רבים גורמי השטח אינם שומרים תיעוד בכתב להוצאת הצווים, וזאת במיוחד כאשר מדובר במגבלות תנועה המוטלות לפרק זמן קצר. על רקע זאת, הובהר כי אין בנמצא תיעוד מספרי אמין ועקבי באשר לשימוש בצווי סגירה קצרי מועד, ולפיכך גם לא ניתן לפלח את הנתונים לפי מועד הוצאת הצווים והאזור עליו הם חלו. על אף האמור, צירף המפקד הצבאי את הנתונים המתועדים לשנים 2023-2021, תוך שהובהר כי הנתונים שנשמרו במאגרי החטיבה המרחבית שומרון הם האמינים ביותר. עוד צוין, כי השימוש הנרחב ביותר בצווי סגירה קצרי מועד נעשה על ידי החטיבות המרחביות בנימין, יהודה ושומרון, אשר מאפייניהן דומים. מהנתונים שצורפו עולה כי ביחס לשנת 2021 נמצא תיעוד ל-827 צווי סגירה קצרי מועד (מתוכם כ-714 בחטיבה המרחבית שומרון); ביחס לשנת 2022 נמצא תיעוד ל-862 צווי סגירה קצרי מועד (מתוכם כ-710 בחטיבה המרחבית שומרון); וביחס לשנת 2023 נמצא תיעוד ל-451 צווי סגירה קצרי מועד (מתוכם כ-306 בחטיבה המרחבית שומרון. יוער כי הנתונים עודכנו ביום 7.5.2023, כך שהם נוגעים לפחות ממחצית השנה). אופן השימוש בצווי סגירה קצרי מועד והטמעת הכללים: נטען כי השימוש במגבלות תנועה מוסדר בנוהל מגבלות תנועה, ולפי הוראותיו פועלים הכוחות בשטח. בתוך כך, הודגש כי הוראות הנוהל מוסברות מעת לעת לכוחות הביטחון, והטמעתו בקרב הגורמים המבצעיים מבוצעת באופן שוטף. על מנת להמחיש את האמור, ציין המפקד הצבאי כי ביום 20.11.2024 הופץ לכלל הכוחות הפועלים בגזרת פיקוד מרכז דף חידוד הנחיות הכולל את הדגשים העיקריים בנוהל (להלן: דף חידוד ההנחיות). עוד צוין, כי הנוהל משולב במסגרת הכשרות בסיסיות, אימונים והכנות לקראת כניסה ל"תעסוקה מבצעית" של כל כוח צבאי בגזרות השונות באזור. כמו כן, תואר כי מתבצע מעקב שוטף על מימוש ההנחיות, בדגש על הצורך בקבלת אישור דרג בכיר טרם הטלת מגבלת תנועה. באשר לעניין אחרון זה, צוין כי על מנת להוציא צו סגירה קצר מועד נדרש אישורו של מפקד החטיבה הגזרתי (בדרגת אלוף-משנה) או קצין בכיר ממנו. המקרים האופייניים בהם נעשה שימוש בצווי סגירה קצרי מועד: הוסבר, כי בעת אירוע חיכוך אלים מונחים הכוחות בשטח למצות תחילה את דרכי הפעולה נגד הגורם התוקפן, ובמידת האפשר להגן על הגורם המותקף. כחיזוק לאמור, ציין המפקד הצבאי, על סמך הנתונים המתועדים, כי למעלה ממחצית (כ-58%) צווי הסגירה קצרי המועד הוצאו רק כלפי האוכלוסייה הישראלית, באופן המאפשר לתושבים הפלסטינים לממש את זכות הגישה שלהם לקרקע. באשר להבחנה בין צווים מניעתיים לבין צווים המוצאים בזמן אמת לאחר תחילת החיכוך, טען המפקד הצבאי כי בראייתו חל אותו מבחן משפטי – כלומר, בשני המקרים ייעשה שימוש בצו סגירה קצר מועד רק על בסיס מידע קונקרטי בדבר סיכון לביטחון או לסדר הציבורי שצפוי להתממש, שלא ניתן להתמודד עימו בדרך חלופית סבירה אחרת. באופן דומה, צוין כי גם בעת חיכוך אלים וגם כאשר יש רק פוטנציאל לחיכוך כאמור, על הרשויות להימנע ככל הניתן מהרחקת בעלי הזכויות בקרקע כדי להגן עליהם. החרגת גורמים מצווי סגירה קצרי מועד: תחילה, הובהר כי צווי סגירה קצרי מועד אינם חלים על התושבים הקבועים בשטח שנסגר. לעניין הגדרת המונח "תושב קבוע", צוין כי אף שהוא לא זכה להגדרה סטטוטורית בתחיקת הביטחון או בפסיקת בית המשפט, בראיית המפקד הצבאי מדובר באנשים שמקום ביתם ומרכז חייהם נמצא בשטח הסגור, וזאת מתוך תפיסה כי מטרת החריג היא למנוע מצב בו נשללת מהם זכות החזרה לביתם ולמשפחתם. על יסוד האמור, לעמדת המפקד הצבאי החריג האמור אינו חל על גורמים להם זכויות במקרקעין, ובכלל זאת זכויות עיבוד חקלאיות, כל עוד לא מדובר במי שמתגורר במקום. אכיפת הצווים וחלוקת האחריות בין המשטרה והצבא: צוין כי בעקבות המלצות "ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד", בראשותה עמד הנשיא מאיר שמגר ז"ל, והחלטת ממשלה שאימצה את מסקנותיה, הוטמע נוהל לאכיפת החוק על ישראלים באזור יהודה ושומרון ובאזור חבל עזה. על פי התפיסה שאומצה במסגרת נוהל זה, מבלי לגרוע מסמכויותיו ומחובותיו של המפקד הצבאי כחליף הריבון באזור, משטרת ישראל היא הגורם האחראי, מטעם המפקד הצבאי, על הטיפול באירועי הפרת חוק וסדר מצד ישראלים, ואילו כוחות הצבא נדרשים לטפל ב"מעטפת" של אותם אירועים. לעומת זאת, אכיפת הצווים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית נעשית על ידי כוחות הצבא הנמצאים בשטח. אפקטיבית השימוש בצווים: הוסבר כי מהניסיון שהצטבר בפיקוד המרכז לאורך השנים, עולה כי צווי הסגירה קצרי המועד הם אמצעי יעיל במיוחד, אם לא היעיל ביותר, לפיזור חיכוכים אלימים המערבים הן תושבים פלסטינים הן תושבים ישראלים, תוך צמצום הפגיעה בגוף וברכוש. לאור זאת, לגישת המפקד הצבאי השימוש במגבלות תנועה הוא האמצעי החשוב ביותר הנתון כיום בידי הצבא להתמודדות עם האתגרים הביטחוניים באזור, ואירועי הפרות סדר המוניות בפרט. על יסוד האמור, אף נטען כי הגבלת השימוש בצווי סגירה קצרי מועד עלולה לפגוע באופן ממשי בצרכי הביטחון השוטף – כך בימי שגרה, וכך ביתר שאת בעתות מלחמה, כאשר הפוטנציאל לסיכון ביטחוני ולהתממשות אירועי טרור באזור אף מתעצם. בשולי הדברים, ציין המפקד הצבאי כי ככל שנורה על כך, ובכפוף להסכמת העותרים, יוגשו במעטפה חתומה וסגורה נוהל נקיטת אמצעי ביטחון, נוהל שטח צבאי סגור והגרסה המלאה והמסווגת של נוהל מגבלות תנועה (שלושתם יכונו יחד להלן: הנהלים). יוער, כי בהמשך להסכמת העותרים, חומרים אלה הוגשו לעיוננו ביום 20.1.2025. במענה לתגובה המשלימה הגישו העותרים ביום 3.4.2025 התייחסות לתגובה המשלימה (להלן: התייחסות העותרים). במסגרת התייחסותם, הבהירו העותרים כי נקודת המחלוקת בעתירות אינה עצם סמכותו של המפקד הצבאי להורות על צווי סגירה קצרי מועד, אלא האופן בו הוא עושה שימוש בסמכות זו, אשר לעמדת העותרים מנוגד לפסיקת בית המשפט בעניין מוראר ולנוהל. עוד נטען, כי יש להגביל סמכותו של המפקד הצבאי, במובן זה שיוחל איסור על סגירת השטח ביחס לפעילים ישראלים, וזאת על מנת לאפשר לתושבים הפלסטינים להסתייע בהם בעת מימוש זכותם לגשת לאדמותיהם. על רקע האמור, ומשעה שפקע תוקפם של צווי הסגירה מושא העתירות, מיקדו העותרים כאמור את טענותיהם בשלושה היבטים מרכזיים – אופן השימוש בצווים, חובת התיעוד ופרסום הנהלים. אשר לאופן השימוש בצווים, התבקשנו לקבוע בדיעבד כי הצווים מושא העתירה הוצאו שלא כדין, ובניגוד לנוהל מגבלות תנועה. זאת, מאחר שבנסיבות העניין היו יכולים כוחות הביטחון לנקוט בדרכים חלופיות ומידתיות יותר על מנת למנוע את אירועי החיכוך. לעמדת העותרים, קביעה כאמור אף בדיעבד תסייע להבהיר למפקד הצבאי כי אין מקום לעשות שימוש בצווי סגירה קצרי מועד באופן גורף ושיטתי כדי להתמודד עם אירועי חיכוך. אשר לחובת התיעוד, נטען כי המפקד הצבאי אינו מתעד את הוצאת הצווים, בניגוד להוראותיו המפורשות של הנוהל, וכפועל יוצא קיים קושי בעריכת ביקורת שיפוטית אפקטיבית. לפיכך, התבקשנו להורות למפקד הצבאי לתעד כראוי את המקרים בהם נעשה שימוש בצווי הסגירה קצרי המועד, תוך תיעוד נסיבות הוצאתם, ביצועם ואכיפתם. לבסוף, ואשר לפרסום הנהלים, התבקשנו להורות למפקד הצבאי לפרסם נוסח גלוי של הנהלים, וכן של דף חידוד ההנחיות. לקראת דיון נוסף שנקבע בעתירות, ביום 21.5.2025 הגיש המפקד הצבאי הודעת עדכון קצרה, ובה ציין כי הסעדים שהתבקשו במסגרת התייחסות העותרים לא נכללו בעתירה, ולפיכך יש לדחות את ניסיון העותרים להרחיב את חזית המחלוקת בין הצדדים. בצד האמור, המפקד הצבאי ביקש לעדכן כי ביום 5.5.2025 הופץ מכתב פנימי לגורמי הצבא ובו חידוד הנחיות בנושא התיעוד החסר של צווי מגבלות התנועה. כמו כן, צוין כי נעשה ניסיון לקדם פתרון טכנולוגי אשר יסייע בשימור המידע (להלן: הפתרון הטכנולוגי). עוד הובהר, בהמשך לבקשת העותרים, כי למעט נוהל מגבלות תנועה, אשר פרפרזה גלויה שלו פורסמה זה מכבר, יתר הנהלים ישנים ואינם בתוקף, ולפיכך אין מקום לפרסמם. כן צוין, כי ההבדל העיקרי בין הנוסח הגלוי לנוסח החסוי של נוהל מגבלות תנועה הוא במדרג הסמכויות, האישורים והעדכונים עבור כל מגבלת תנועה, וכן עניינים פנימיים נוספים, אשר לעמדת המפקד הצבאי אין מקום לפרסם מטעמי ביטחון מידע. ביום 25.5.2025 קיימנו דיון נוסף בעתירות, ולאחריו ביקשנו מהמפקד הצבאי להעביר התייחסות משלימה ביחס לאפשרות פרסומו של דף חידוד ההנחיות (כולו או רובו), וכן ביחס ללוח הזמנים להסדרת פתרון קבע לסוגיית תיעוד צווי הסגירה קצרי המועד. בהתאם להחלטה זו, ביום 17.6.2025 הגיש המפקד הצבאי התייחסות משלימה (להלן: ההתייחסות המשלימה מיום 17.6.2025). ביחס לאפשרות הפרסום של דף חידוד ההנחיות, המפקד הצבאי ציין כי לאחר בדיקה, נמצא כי ניתן לפרסם את נוסחו (ובהתאם, הוא גם צורף כנספח להתייחסות המשלימה). בהתייחס לנושא תיעוד הצווים, המפקד הצבאי ציין כי ביום 5.6.2025 הופצה פקודה שעניינה "בקרה ומעקב אחרי הוצאת צווי שצ"ס [שטח צבאי סגור –ע"ג]" (להלן: פקודת התיעוד), אשר מתווה הוראות ברורות ביחס לאופן התיעוד של הוצאת צווי סגירה קצרי מועד ולאופן שמירתם. עוד צוין, כי פקודת התיעוד קובעת מנגנון דיווח חודשי שישמש לצרכי בקרה. לצד זאת, וביחס לפתרון הטכנולוגי, הובהר כי תהליך קידומו מצוי בשלב מקדמי, לרבות בחינת עצם אפשרות פיתוחו. 14. בהמשך לכך, בהחלטתנו מיום 21.9.2025 התבקשו הצדדים לעדכן בדבר התפתחויות נוספות הנוגעות לנושאים מושא העתירה, ככל שישנן. בעדכון שהוגש מטעמו, ציין המפקד הצבאי כי חלה התקדמות בפיתוח ובהטמעת הפתרון הטכנולוגי, ובקרוב צפוי להתחיל השימוש בו במתכונת של פיילוט. העותרים, מן העבר השני, ביקשו לעדכן, על רקע עונת המסיק שהחלה, כי הצבא ממשיך לעשות שימוש בלתי חוקי בסמכות להורות על צווי סגירה קצרי מועד. במסגרת זאת, התייחסו העותרים למספר מקרים עדכניים, בהם, לגישתם, נעשה שימוש לא מוצדק בצווים כתחליף לאכיפת החוק נגד המתיישבים (להלן: האירועים העדכניים). 15. מאחר שבעדכון שהוגש מטעם המפקד הצבאי לא נכללה התייחסות לאירועים אליהם הפנו העותרים, התבקש המשיב להגיש התייחסות נוספת וממוקדת ביחס לאירועים אלה (וכן לאירועים שפורטו בהודעה נוספת מטעם העותרים מיום 19.11.2025). בהתייחסות שהוגשה מטעמו, ציין המפקד הצבאי כי במרבית במקרים צווי הסגירה קצרי המועד הוצאו על רקע הערכה של גורמי הצבא כי קיים סיכון לחיי אדם ולביטחון ככל שלא יוצא הצו, בין היתר, על סמך מקרי עבר בהם התפתח באותה גזרה חיכוך בין פעילים למתיישבים. עוד צוין, כי חל שיפור משמעותי בתיעוד צווי הסגירה קצרי המועד. דיון והכרעה 16. כפי שצוין בפתח הדברים, בשלב זה העתירות מיצו עצמן ודינן להימחק. זאת, שעה שאין חולק כי הסעדים המקוריים שהתבקשו במסגרת העתירות – ביטול הצווים מושא העתירה – אינם אקטואליים עוד; ושעה שגם לסעדים הנוספים שהתבקשו במסגרת התייחסות העותרים ניתן מענה הולם מצד המפקד הצבאי. יחד עם זאת, בשים לב לשאלות שהתעוררו במהלך הטיפול בעתירות ולחשיבותן, מצאנו לנכון להתייחס למספר עניינים, גם אם הדברים הם בעיקר לעתיד לבוא. 17. תחילה, ולעניין עצם הדיון בעתירות. אכן, כעניין שבשגרה, בית משפט זה אינו נוהג לדון בעתירות בעלות אופי תאורטי (ראו, מיני רבים: בג"ץ 7587/22 עיריית קרית מוצקין נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25, פסקה 6 (28.9.2023); בג"ץ 5293/24 ישראל חופשית (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (26.8.2024)). החריג המרכזי שנקבע לכלל זה עוסק, בדרך כלל, במקרים בהם העתירה מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית, העשויה לחזור על עצמה, אך לנוכח אופייה קצר המועד קיים קושי לדון בה בזמן אמת (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250-249 (1999); בג"ץ 5469/20 אחריות לאומית ישראל הבית שלי נ' ממשלת ישראל, פסקה 42 (4.4.2021); בג"ץ 54321-03-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 2 לחוות דעתה של השופטת דפנה ברק-ארז (21.5.2025)). המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק בו מתקיים החריג האמור. זאת, לנוכח אופיים קצר המועד של צווי הסגירה; העובדה כי מדובר בפרקטיקה בה נוקט המפקד הצבאי באופן תדיר (ניכר כי לפחות בשנים האחרונות מדובר באלפי מקרים בכל שנה); והחשש שהתעורר למקרא העתירות כי המפקד הצבאי מפעיל את סמכותו שלא כדין. אם כן, איננו סבורים כי היה מקום לדחות את העתירות על הסף. 18. בצד האמור, אנו סבורים כי בנקודת הזמן הנוכחית אין תועלת של ממש בבחינה פרטנית, בדיעבד, של הצווים מושא העתירה. כך, בשים לב לחלוף הזמן, ולשינוי היסודי שחל במציאות הביטחונית באזור לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". באופן דומה, ומשלא התבקשנו לעשות כן, איננו סבורים כי יש מקום להכריע במסגרת ההליך דנן בשאלה אם המפקד הצבאי חרג מסמכותו באירועים העדכניים. חלף זאת, סברנו כי נכון לקיים דיון משפטי עקרוני בפרקטיקה של הוצאת צווי סגירה קצרי מועד למניעת עימותים, ובאמצעותו לבחון את הדברים מנקודת מבט רחבה יותר. לכך נפנה. 19. השאלה המרכזית אותה נדרש לבחון היא האם יש קושי במדיניות השימוש בצווי סגירה קצרי מועד, כפי שהיא מתבטאת בנוהל מגבלות תנועה. בעניין זה, לאחר שהתקבלו ההתייחסויות המשלימות, אנו סבורים כי התשובה שלילית. הוראותיו של נוהל מגבלות תנועה, אשר כאמור מסדיר את הפעלת הסמכות להורות על צווי סגירה קצרי מועד, נקבעו בהתאם לעקרונות שהותוו בעניין מוראר, וכפועל יוצא משקפות איזון ראוי בין ההגנה על ביטחון התושבים באזור, לבין ההגנה על זכויותיהם של התושבים הפלסטינים. בנסיבות אלו, ועל רקע התפקיד החיוני שממלאים צווי הסגירה קצרי המועד ביכולתו של המפקד הצבאי לשמור על הסדר הציבורי ועל הביטחון בתחומי האזור, נדרשת הצדקה משמעותית על מנת שנוסיף על ההגבלות שנקבעו לעניין סמכותו של המפקד הצבאי (ראו והשוו: בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(6) 352, 376-370 (2002); בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 832-831 (2004)). הצדקה מהסוג האמור אין בנמצא; ולמעשה, דומה כי גם העותרים אינם סבורים כי קיים קושי עקרוני במדיניות של המפקד הצבאי, אלא בעיקר באופן בו היא מיושמת הלכה למעשה. אם כן, בנקודת הזמן הנוכחית, ובהתבסס על התשתית העובדתית והמשפטית שהונחה לפנינו במסגרת ההליך דנן, איננו סבורים כי קיימת הצדקה להתערב במדיניות העקרונית של המפקד הצבאי לעניין השימוש בצווי סגירה קצרי מועד. ודוק, ככל שישתנו הנסיבות, או שתונח לפני בית המשפט תשתית עובדתית המלמדת על מציאות אחרת, פתוחה הדרך לבחון בשנית את מדיניותו האמורה של המפקד הצבאי. 20. שאלה מורכבת יותר נוגעת לאופן בו מיושמת המדיניות העקרונית של המפקד הצבאי על ידי הגורמים שהוסמכו על ידו להוציא צווי סגירה קצרי מועד בשמו (לרוב, מפקדי החטיבות המרחביות). בעניין זה יש להודות, כי על רקע הפערים המשמעותיים בנתונים שהועברו לעיוננו מטעם המפקד הצבאי, קיים קושי ממשי בבחינת יישום המדיניות (שאין חולק על חוקיותה) ברמת השטח (כשהטענה היא לשימוש יתר בסמכות, גם בנסיבות שאינן מצדיקות זאת). זאת, אף בשים לב לשיקול הדעת הרחב העומד למפקד הצבאי בעניינים כגון דא (ראו, מיני רבים: עניין אבו צפייה, בעמ' 366-365; בג"ץ 8320/23 אלהדליה נ' מפקד פיקוד מרכז, פסקה 10 (25.2.2024)), ולחזקת תקינות המנהל, אשר במצב הדברים הרגיל עשויה לעמוד לזכותו של המפקד הצבאי (לקשיים בהחלת חזקת תקינות המנהלית בהיעדר נתונים המאפשרים ביקורת שיפוטית, השוו: בג"ץ 3751/03 אילן נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 842 (2004); עע"מ 1012/12 קופי טיים בע"מ נ' אחוה המכללה האקדמית לחינוך, פסקה 10 (22.8.2012); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 36-35 (2017)). אלא שאף אם נניח כי היו כשלים בהפעלת הסמכות להוציא צווי סגירה קצרי מועד בעבר, הצהרותיו של המפקד הצבאי בהליך הנוכחי – המתייחסות הן לדרכים בהן הצבא פועל על מנת להטמיע את הוראות הנוהל בקרב הכוחות הפועלים בשטח, הן למאמצי הפיקוח והבקרה אשר ננקטים על ידו והן לאופן בו יושמו הדברים במקרים העדכניים – מקהות במידה רבה את החשש כי מה שהיה (לפי הנטען) הוא גם מה שיהיה. לכך יש להוסיף, כי בשלב זה, בהיעדר בקשה מצד העותרים לסעד קונקרטי הצופה פני עתיד, למעט טענה כללית כי יש להורות למפקד הצבאי לפעול בהתאם להוראות הדין, אין תוחלת בהמשך ניהול ההליך (בג"ץ 7178/08 פורום ראשי המועצות הדרוזיות והצ'רקסיות בישראל ועוד נ' ממשלת ישראל, פסקאות 11-9 (18.11.2009). לעניין חוסר התוחלת במתן צווים המחייבים את המדינה "לקיים את הוראות הדין", ראו: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 412 (1994); בג"ץ 3181/19 הקליניקות המשפטיות, המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.12.2019)). 21. הנה כי כן, בנסיבות העניין לא נמצאה הצדקה להתערב – לא במדיניות העקרונית של המפקד הצבאי לעניין השימוש בצווי סגירה קצרי מועד, ולא באופן בו היא מיושמת. לצד זאת, כפי שפורט לעיל, במסגרת ההליך ניתן מענה הולם מצד המפקד הצבאי לשני הסעדים הנוספים אליהם התייחסה הודעת העותרים – חובת התיעוד ופרסום הנהלים (וזאת מבלי שנדרש לטענה כי מדובר בהרחבת הסעד שהתבקש בעתירה). 22. חובת התיעוד – המפקד הצבאי ציין כי ביום 5.6.2025 הופצה פקודת התיעוד, הכוללת הוראות ברורות ביחס לאופן תיעוד הוצאתם של צווי סגירה קצרי מועד ולאופן שמירתם. כמו כן, הוסבר כי פקודת התיעוד כוללת מנגנוני אכיפה שישמשו לצרכי בקרה. חזקה על המפקד הצבאי כי ידאג לפקח שמחדלי העבר בנושא זה לא יחזרו על עצמם. עוד נציין כי במהלך הדיונים הוזכרה עבודת מטה ביחס לאפשרות של יישום פתרון טכנולוגי לעניין זה. מההתייחסות המשלימה מיום 17.6.2025 ומהעדכונים מיום 19.10.2025 ומיום 1.1.2026 אנו למדים כי מהלך זה מצוי בשלבים יחסית מתקדמים. מאחר שבראייתנו תיעוד צווי סגירה, זמניים כקבועים, הוא עניין חיוני, בשל המשמעויות הנורמטיביות המשמעותיות שיש להוצאתם, אנו מברכים על העולה, בהקשר האמור, מהעדכונים האחרונים. ההתבססות על תיעוד ידני של צווי הסגירה קצרי המועד בעידן המידע בו אנו חיים היא לא רק מיושנת, אלא גם פתח לתקלות. לפיכך, טוב יעשה המפקד הצבאי אם ימשיך לקדם את הטמעת הפתרון הטכנולוגי. 23. פרסום הנהלים – המפקד הצבאי פרסם פרפרזה גלויה של הנוהל, וכן, בעקבות בקשתנו, את דף חידוד ההנחיות. בכך ניתן פומבי לעיקר ההוראות שניתנו על ידי המפקד הצבאי בעניין זה, הנוגעות למכלול ההיבטים שניתן ונדרש להביא לידיעת הציבור. מאחר שנוהל נקיטת אמצעי ביטחון ונוהל שטח צבאי סגור, אינם חלים עוד, אף אנו סבורים כי אין טעם להורות על פרסומם. 24. בכך לכאורה תמה דרכנו. אלא שלנוכח הקושי האינהרנטי להפעיל ביקורת שיפוטית בזמן אמת על יישום צווי סגירה קצרי מועד, ולמען הסדר הטוב, יש מקום להבהיר ולחדד מספר עניינים הנוגעים לאופן הפעלת הסמכות להוציא צווי סגירה קצרי מועד. לכך נפנה עתה. 25. במסגרת התגובה המשלימה ציין המפקד הצבאי כי לגישתו אין הבדל בין המבחן המשפטי שחל מקום בו נדרש צו סגירה קצר מועד על מנת להתמודד עם אירוע חיכוך המתפתח בזמן אמת, לבין מקרים בהם נדרש להוציא מראש צווי סגירה קצרי מועד על מנת למנוע אירוע חיכוך עתידי. ודוק, אף אם המבחן המשפטי – מידע קונקרטי בדבר סיכון לביטחון או לסדר הציבורי שאין דרך חלופית סבירה אחרת להתמודד עימו – הוא זהה בשני המקרים, הרי שבוודאי יש הבדל באופן בו נדרש ליישמו בשני המקרים. בשונה ממקרים מהסוג הראשון (צו שניתן בזמן אמת), כאשר ההחלטה על הוצאת הצו מתקבלת מראש, במטרה למנוע אירוע חיכוך עתידי, למפקד הצבאי אין ברירה אלא להסתמך על מבחן הסתברותי. אף שהוראות הצו או הנוהל אינן מתייחסות לעניין זה במפורש, נדגיש כי על מנת להורות על צו סגירה קצר מועד מניעתי באופיו נדרשת ודאות קרובה לפגיעה בביטחון או בסדר הציבורי (עניין מוראר, בעמ' 864; והשוו: בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 410-408 (1984)). 26. כנגזר מכך, על אף שלא ניתן לשלול באופן מוחלט אפשרות שיוצא צו סגירה קצר מועד לצורך מניעה מקדמית של הגעת הפעילים לשטח, או על מנת להרחיקם ממנו מבעוד מועד, השימוש המניעתי בכלי זה מחייב הנחת תשתית ראייתית המלמדת על ודאות קרובה לפגיעה בסדר הציבורי מצד הפעילים. לפיכך, עצם קיומו של פוטנציאל חיכוך בין המתיישבים לבין הפעילים, אפילו מצא ביטויו בהתנגשויות שהתרחשו בעבר, אין בו די על מנת להצדיק שימוש בכלי זה. על מנת להצדיק הוצאת צו סגירה קצר מועד המונע מלכתחילה כניסת פעילים, או המורה על יציאתם מהשטח בטרם נוצר כל חיכוך, יש צורך במידע קונקרטי ומוחשי, הנשען על ידיעות מודיעיניות עדכניות, המלמד כי בכוונת הפעילים להפר את הסדר הציבורי. משמעות הדברים – וקביעה זו עולה בקנה אחד עם הנחיות המפקד הצבאי (ראו סעיף 4 לדף חידוד ההנחיות) – היא כי במצב הדברים הרגיל, בו הפעילים מגיעים למקרקעין לבקשת התושבים הפלסטינים, ובמטרה למנוע פגיעה בהם על ידי מפרי חוק ישראלים, אין הצדקה להוצאת צו סגירה קצר מועד שימנע מלכתחילה את כניסתם לשטח או יורה על יציאתם ממנו (וזאת להבדיל מהוצאת צו בדיעבד, לאחר שהתפתח עימות – עניין הנתון לשיקול דעתו של המפקד המוסמך בשטח, בהתאם לנסיבות שנוצרו). 27. מן הראוי כי אופיו החריג של השימוש בכלי של צווי סגירה קצרי מועד על מנת למנוע מלכתחילה כניסת פעילים לשטח, או המשך שהייתם בו בהיעדר חיכוך, יחודד היטב לגורמים המוסמכים בצה"ל. ההתרשמות הכללית העולה מהתייחסות המדינה לאירועים השונים שהועלו במסגרת העתירות, לרבות האירועים העדכניים, היא שבהקשר זה "היד קלה על ההדק", במובן זה, שלמצער בחלק מהאירועים אליהם התייחסו הצדדים, ספק אם הייתה לשימוש המניעתי בכלי זה כלפי פעילים הצדקה מבצעית מבוררת. מטבע הדברים, אין באפשרותנו לבקר באופן קונקרטי את הפעלת הסמכות בכל מקרה ומקרה – בוודאי שלא בהינתן ריבוי המקרים השנויים במחלוקת, והעובדה שלא היוו חלק מהמצע העובדתי ביחס אליו הוגשו העתירות. עם זאת, יש להניח שהגורמים המופקדים על אכיפת החוק בצבא ידעו להטמיע את הכללים המשפטיים שהוצגו לעיל, ולפקח על הפעלתם הנאותה. למותר לציין כי ככל שיתברר בעתיד שעדיין קיים פער בין המבחן הנורמטיבי לשימוש בסמכות לבין יישומה בשטח – דלתו של בית משפט זה פתוחה. 28. עניין נוסף אליו אין התייחסות מפורשת בצו, ולגביו הצדדים חלוקים, הוא הגדרת המונח "תושב קבוע" המופיעה בסעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון. לעמדת המפקד הצבאי, המתבטאת גם בנוהל, הכוונה במונח זה היא לאנשים שבתיהם ומרכז חייהם נמצא בשטח הסגור (בהתאם, במסגרת הנוהל הוגדר המונח באופן הבא: "אדם שגר דרך קבע בשטח המיועד לסגירה. קביעה מיהו 'תושב קבוע' תיעשה לאחר התייעצות עם [המנהל האזרחי והייעוץ המשפטי – ע"ג]" (סעיף 3 לפרק א' של הנוהל)). לחיזוק עמדה זו, הפנה המפקד הצבאי למספר התייחסויות שהופיעו בפסיקת בית משפט זה, מהן ניתן להבין, לגישתו, כי על בעלי זכויות עיבוד בקרקע (להבדיל ממי שמתגורר בה באופן קבוע) חלים צווי הסגירה קצרי המועד. לעומת זאת, העותרים סבורים כי הפרשנות המצמצמת של המפקד הצבאי מרוקנת מתוכן את ההגנה שנקבעה בצו, שכן במרבית המקרים אדמות חקלאיות מצויות בסמוך למקום המגורים ולא בתוכו. ודוק, מאחר שאיננו נדרשים במסגרת ההליך הנוכחי להכריע בפרשנות המונח "תושב קבוע", וטרם ניתנה בפסיקתנו תשובה ברורה בעניין זה, נבקש להשאיר את עניין זה בצריך עיון. מכל מקום, אף אם נניח כי הפטור המוענק ל"תושב קבוע" אינו חל על בעלי זכות העיבוד בקרקע, ברי כי על המפקד הצבאי לתת לקיומן של זכויות עיבוד בקרקע משקל משמעותי בהחלטתו אם להתיר את כניסתו של גורם מסוים לשטח הסגור (ראו: עניין מוראר, בעמ' 872-868; בג"ץ 6896/18 טעמה נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 73 לחוות דעתה של השופטת דפנה ברק-ארז (6.3.2022) (דעת מיעוט, אך לא לעניין זה)). באופן דומה, ואף שאין מחלוקת כי הוראת הפטור אינה חלה על הפעילים, אנו סבורים כי מן הראוי שהמפקד הצבאי יבחן אם ניתן, במקרים המתאימים, להתיר את כניסתם לתחומי השטח הסגור, גם כאשר הוא חל באופן גורף על אזרחים ישראלים. 29. סוף דבר: בכפוף למובהר לעיל, דין העתירות להימחק, תוך שמירת טענות הצדדים. במכלול נסיבות העניין, ומתוך ראיית התועלת שצמחה מהעתירות להבהרת ההנחיות ולתיעוד הצווים, ראינו מקום לפסוק לטובת העותרים בשלוש העתירות הוצאות בסכום כולל של 25,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ט בטבת התשפ"ו (‏18.1.2026). עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט