טארק עבד אלחי נ. צאלח מנסור

8 1 בבית המשפט העליון רע"א 7127/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. טארק עבד אלחי 2. מהא עבד אלחי נ ג ד המשיבים: 1. צאלח מנסור 2. טארק עבד אלחי סיטונאות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 5271-04-22 שניתנה ביום 6.9.2022 על ידי כבוד השופט ר' אמיר בשם המבקשים: עו"ד אלעד לוי, עו"ד יוליה אפשטיין בשם המשיב 1: עו"ד מוחמד גרה פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' אמיר) בת"א 5271-04-22, הראשונה מיום 6.9.2022, והשתיים האחרות מיום 18.10.2022. בגדרי ההחלטה הראשונה נדחתה בקשתם של המבקשים לביטול פסק דין שניתן נגדם בהיעדר הגנה; ובגדרי ההחלטות הנותרות נדחו בקשותיהם לעיון מחדש בהחלטה הראשונה, ולעיכוב ביצוע פסק הדין. השתלשלות העניינים והחלטותיו של בית המשפט המחוזי המשיב עוסק כסוכן ומשווק של מוצרי חברת תנובה. המשיבה הפורמאלית היא חברה אשר מנהלת, בין היתר, מרכול בעיר טירה (להלן: החברה). המבקש 1 הוא בעל המניות היחיד בחברה, והמבקשת 2 היא אמו (להלן בהתאמה: המבקש ו-המבקשת). ההליך דנן נסוב על תביעה כספית שהגיש המשיב נגד החברה והמבקשים, לתשלום סכום של 4,227,977 ₪ בגין מוצרים שלטענתו סיפק לחברה, לאורך זמן, ואשר תמורתם לא שולמה. לכתב התביעה צורפה כרטסת הנהלת חשבונות של המשיב להוכחת סכום החוב, וכן צורפו שיקים שלטענתו נמסרו לו על-ידי המבקשים לטובת כיסוי החוב אשר לא כובדו, רובם מחשבונה של החברה ומיעוטם מחשבונה של המבקשת. בכל המתייחס למבקשים, נטען בכתב התביעה כי יש לחייבם בחובה של החברה באופן אישי, בשל כך שפעלו במרמה והציגו למשיב מצגי שווא לפיהם תעמוד החברה בהתחייבויותיה הכספיות כלפיו. ביחס למבקש נטען, כי התנהלותו מצדיקה להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולייחס לו את חובותיה כבעל מניות יחיד; וביחס למבקשת נטען כי יש לחייבה בחובות החברה מכוח השיקים שמסרה למשיב ובשל מצגיה כי החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. התביעה הוגשה ביום 4.4.2022, והומצאה כדין למבקשים ביום 14.4.2022, ולחברה ביום 19.5.2022. ביום 2.8.2022, משלא הוגשו כתבי הגנה מטעם המבקשים והחברה, הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין נגדם בהיעדר הגנה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ובפסק דין שנתן ביום 3.8.2022 חייב את המבקשים והחברה, ביחד ולחוד, לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה בסך 4,227,977 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 80,000 ₪ והוצאות אגרה (להלן: פסק הדין). יום לאחר מכן, נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת, בה ציין כי לאחר שנחתם פסק הדין נוכח לדעת כי נפלה בו טעות לגבי החברה, משום שהמועד להגשת כתב הגנה מטעמה טרם חלף. בנסיבות אלה התבקש המשיב להודיע האם הוא מסכים לביטול פסק הדין נגד החברה. משהתקבלה הסכמת המשיב, ביום 10.8.2022 בוטל פסק הדין ביחס לחברה ונותר על כנו רק ביחס למבקשים. בסמוך לאחר מכן, הגישה החברה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, שהתקבלה. יצוין כבר עתה כי ההליך נגד החברה ממשיך להתנהל כסדרו, כאשר החברה הגישה כתב הגנה, בו הכחישה את גובה החוב הנטען, והתביעה בעניינה מצויה כיום בשלב ההליכים המקדמיים. ביום 21.8.2022 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי התביעה התקבלה אצל המבקשים, ואולם לנוכח סכומה הגבוה ושכר הטרחה הגבוה הנגזר מכך, הם התקשו להסדיר את ייצוגם המשפטי, ולכן איחרו, בתום לב, את המועד להגשת כתב הגנתם. לגופן של הטענות שהועלו בכתב התביעה, נטען כי המבקשת אינה בעלת מניות או מנהלת בחברה, כי ההמחאות מושא התביעה ניתנו בשם החברה, וכי כל המיוחס לה בכתב התביעה הוא פרי דמיונו של המשיב וכל מטרתו היא להפעיל לחץ על המבקש. באשר למבקש נטען, כי כתב התביעה מעלה טענות כלליות בלבד ואין בו תשתית מספקת המקימה עילה לשימוש בסעד קיצוני של הרמת מסך. משכך, נטען כי סיכויי ההגנה של המבקשים גבוהים באופן שמצדיק, על פי ההלכה הפסוקה בנושא, לבטל את פסק הדין ולאפשר להם להתגונן. המשיב מצדו התנגד לבקשה, וטען כי זו אינה נתמכת בתצהירים ערוכים כדין ואינה מעלה כל עילה לביטול פסק הדין. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.9.2022 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא הראו כל טעם מוצדק שבגינו לא הוגש כתב ההגנה במועד או למצער בקשה להארכת המועד להגשתו. יתר על כן, נקבע כי המבקשים לא הצליחו לבסס בבקשתם סיכויי הגנה סבירים, הנתמכים בתשתית ראייתית, שכן הם לא הציגו כל גרסה עובדתית קונקרטית ביחס לחוב הנטען של החברה, ביחס למצגיהם הנטענים, או ביחס לשיקים שצורפו לתביעה – והסתפקו בהכחשה כללית את אחריותם. כן צוין כי טענותיהם של המבקשים לא נתמכו בתצהיר ערוך כדין, כאשר לבקשתם צורף רק תצהיר "בג"צי" מטעמם, שאינו מספק. ביום 7.10.2022, לאחר שהמבקשים החליפו את ייצוגם המשפטי, הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש בהחלטה שדחתה את בקשתם לביטול פסק הדין (להלן: הבקשה לעיון מחדש). בבקשה טענו כי הטעם המצדיק עיון מחדש הוא שינוי נסיבות שעניינו בהחלפת ייצוג משפטי ובבירור מעמיק שערכו המבקשים, שהעלה כי פסק הדין וההחלטה שלא לבטלו התבססו על תמונה עובדתית חסרה, באופן שיש בו כדי לשנות את ההכרעה שניתנה. באשר לסיבה לאי-הגשת כתב הגנה במועד, נטען כי המבקשים הבינו מבא-כוחם הקודם כי ניתנה הסכמת בא-כוח המשיב למתן ארכה להגשת כתב ההגנה. עוד נטען כי בא-כוחם הקודם לא הראה להם את הבקשה לביטול פסק הדין, וכי הבקשה אינה ממצה את טענותיהם בנושא. לגבי סיכויי ההגנה נטען, בין היתר, כי סכום החוב שבו חבה החברה הוא נמוך מהסכום לו טוען המשיב, וצוין כי יש פער בין הסכום הנטען לבין סכום השיקים שצורפו לתביעה. בנוסף, נטען כי בין הצדדים קיים הסדר לפריסת החוב במסגרתו הועברו למשיב כספים, כאשר לבקשה צורפו אסמכתאות המבקשות ללמד על העברת כספים כזו. מעבר לכך, נטען כי המבקשת חויבה במלוא חוב החברה מבלי שהיא בעלת מניות או מנהלת בחברה, וסכום השיקים שמסרה קטן מן החוב הנטען. כן נטען כי חיובו של המשיב בחוב החברה נסמך על הרמת מסך ההתאגדות, וכי מדובר בסעד דרסטי הדורש בירור עובדתי מינימלי, שלא התקיים. בהחלטתו מיום 18.10.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש. נקבע כי חילופי ייצוג אינם מצדיקים עיון מחדש בהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין, תוך פגיעה בעקרון הסופיות. בנוסף, נקבע כי הבקשה אינה מעלה כל שינוי נסיבות, אלא כוללת טענות עובדתיות חדשות שלא נטענו בבקשה לביטול פסק הדין, ואשר המבקשים ידעו או היה עליהם לדעת עליהן: כך, בין אם מדובר בהסדר נטען לפריסת החוב, בין אם מדובר בפירעון חלקי של החוב, ובין אם מדובר בהסכמות דיוניות בין באי-כוח הצדדים. עוד נקבע כי חלק מן הטענות העובדתיות שהועלו בבקשה לעיון מחדש, סותרות את הטענות שהועלו בבקשה הקודמת. כך, למשל, הודתה המבקשת בבקשה הנוכחית שמסרה למשיב שיקים בגין חוב החברה, בעוד שבבקשה הקודמת הכחישה כל מעורבות בכך. בנוסף, צוין כי גם כעת המבקשים לא מבהירים מהו החוב המקורי ומהי היתרה שטרם סולקה. ביחד עם הבקשה לעיון מחדש, הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת עד להכרעה בבקשה לעיון מחדש או, ככל שזו תידחה, עד להכרעה בערעור על פסק הדין שבכוונת המבקשים להגיש (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע). בהחלטה נוספת מיום 18.1.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, המכוונת נגד ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, ונגד ההחלטות הדוחות את הבקשה לעיון מחדש ואת הבקשה לעיכוב ביצוע. תמצית טענות הצדדים לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי דחה את בקשותיהם לביטול פסק הדין ולעיון מחדש מנימוקים פורמליים בעיקרם, מבלי שדן בטענות ההגנה שלהם לגופן ומבלי שהתייחס למכלול השיקולים הצריכים לעניין. המבקשים הדגישו לגופו של עניין כי חיובה של המבקשת במלוא חובה של החברה מבלי שהיא קשורה אליה משפטית, מהווה עיוות דין; וכי חיובו של המבקש נסמך על סעד מרחיק לכת של הרמת מסך, שאין להידרש לו מבלי לערוך בירור מינימלי של טענות התביעה. נטען כי בית המשפט המחוזי צריך היה לבכר שיקולים של צדק וגילוי האמת על פני שיקולים של סופיות הדיון, וזאת במיוחד מקום שההליך בעניינה של החברה ממשיך להתנהל. בנסיבות אלה, נטען כי נוצר פתח להכרעות סותרות, וכן כי התביעה נגד החברה עלולה להפוך לתיאורטית, ככל שהמשיב יצליח להיפרע מן המבקשים בגין מלוא החוב. המשיב מנגד סומך ידיו על החלטות בית המשפט המחוזי. בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק הדין נטען, כי המבקשים לא העלו טענות הגנה העשויות לתמוך בבקשתם, כי טענותיהם לא נתמכו בתצהיר ערוך כדין, וכי טענתם לפיה התקשו לממן שירותי עורך-דין, אינה מצדיקה את מחדלם הדיוני באי-הגשת כתב ההגנה במועד. אשר לבקשה לעיון מחדש, נטען כי עיון חוזר בהחלטת ביניים מתאפשר רק במקרים חריגים, כי המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטת בית המשפט, וכי מדובר למעשה בבקשה נוספת לביטול פסק הדין בגרסה חדשה. בפרט, נטען כי אין לתת יד למצב דברים בו בעל דין שאינו מרוצה מתפקוד בא-כוחו, מחליפו ומבקש לקיים דיון מחודש בהליכים שהסתיימו, תוך פגיעה בעיקרון סופיות הדיון. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי יש לקבל את הערעור באופן שפסק הדין שניתן בהיעדר הגנה יבוטל, בכפוף לחיוב המבקשים בתשלום הוצאות המשיב. הסמכות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לבטל החלטה או פסק דין כאמור "בתנאים שייראו לו". בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, הבחינה הפסיקה בין שתי עילות ביטול: העילה האחת, היא ביטול מחובת הצדק, בגין פגם דיוני היורד לשורש ההליך. על פי רוב מדובר במקרים שבהם התביעה לא הומצאה כדין למבקש הביטול. בענייננו, משאין חולק כי התביעה הומצאה כדין למבקשים, עילה זו אינה עומדת לדיון. עילת הביטול השנייה, הרלוונטית לענייננו, היא ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט. בהקשר זה, נשקלים שני שיקולים מנחים: הראשון, הוא סיבת מחדלו של המבקש להתגונן – האם כתוצאה מזלזול בבית המשפט, או שמא בשל טעות בתום לב, אי-הבנה או רשלנות. השיקול השני, שלו נודעת חשיבות רבה יותר, הוא סיכויי ההגנה של מבקש הביטול. ביסודו של שיקול זה מונחת ההשקפה שאין תוחלת בביטולו של פסק דין אם אין סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. עם זאת, לעניין זה אין צורך להוכיח הגנה איתנה, אלא די להראות קיומה של הגנה לכאורית (ראו: רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ, פסקה 8 (10.8.2010) (להלן: עניין מרגוליס); רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, פסקה 3 (2.6.2015) (להלן: עניין עיסא); ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקה 12 (27.11.2014) (להלן: עניין עובדיה); רע"א 8570/21 אבועזיז נ' אפרים, פסקה 8 (27.12.2021); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 426-423 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). לצד שיקולים מנחים אלה, קיים 'שיקול-על' נוסף המשפיע על ההכרעה במקרים הנדונים, ועניינו בזכות הגישה לערכאות, שנמנעת מבעל הדין שפסק הדין ניתן בהעדרו. אמנם, זכות זו אינה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי בדבר ניהול יעיל של מערכת המשפט, ואל מול זכויותיו של בעל הדין שכנגד (ראו: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקה 11 (22.5.2012) (להלן: עניין חלה)). עם זאת, זכות הגישה לערכאות היא בעלת משקל רב. התוצאה של מתן פסק דין נגד בעל דין מבלי שנשמע קולו וניתן לו יומו בבית המשפט, קשה היא. בשל כך, נקבע כבר כי "ניהול ההליך השיפוטי תוך מתן אפשרות לשני הצדדים לשטוח את טענותיהם בפני בית המשפט לגופם של דברים, הוא לעולם המהלך המועדף ואילו סיום ההליך בלא לקיים דיון לעיצומו של עניין, למשל על דרך של מתן פסק דין בהעדר הגנה, הוא מהלך דיוני יוצא דופן" (רע"א 7173/11 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפירוק) נ' United Kingsway Ltd, פסקה 6 (31.1.2012); וראו גם: רע"א 1473/00 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' BLOMBERG - WERKE GMBH, פסקה 3(ד) (1.8.2000)). בהתאם, בפסיקה ניכרת גישה ליברלית בכל הנוגע לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ולפיה בית המשפט ייעתר, בדרך כלל, לבקשות אלה, וזאת תוך "ריפוי" הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד או לאינטרס הציבורי באמצעות פסיקת הוצאות, כסנקציה מידתית יותר (ראו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 48-47 (2001); עניין עובדיה, בפסקה 12; עניין עיסא, בפסקה 3). מן העבר השני, הכרעה המותירה פסק דין שניתן בהיעדר הגנה על כנו, שמורה למקרים קיצוניים בהם בעל הדין הפגין בהתנהלותו הדיונית זלזול בוטה בבית המשפט, או כאשר לא הצליח להצביע על סיכויי הגנה כלשהם (עניין חלה, בפסקה 15). ומן הכלל אל הפרט. בטרם אדרש ליישום אמות המידה שהותוו בפסיקה על ענייננו, אעיר כי אין להידרש במסגרת זו לטענות המבקשים שהועלו בבקשתם לעיון מחדש, ובצדק נדחתה בקשתם זו על-ידי בית המשפט המחוזי. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטות שנתן, רק במקרים שבהם הוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית, או במקרים אחרים, נדירים, שבהם התברר כי ההחלטה נתקבלה מחמת טעות, שהינה טכנית באופייה (וראו: רע"א 1687/17 קואופ סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, פסקה י' (7.3.2017); ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); בן-נון וחבקין, בעמ' 427-426). בכל הנוגע לבקשות לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק הדין, ככלל, לא יימצא טעם לקבלן בהתבסס על העילה של שינוי נסיבות, שהרי הסיבה למחדלו של בעל הדין, כמו גם טענות הגנתו, ידועות לו ומצופה ממנו לרכז את מלוא טענותיו בבקשתו המקורית. כך הם פני הדברים גם בענייננו. החלפת ייצוגם המשפטי של המבקשים וביצוע "בירור מעמיק" על-ידם לגבי החוב שבמחלוקת, אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש. המבקשים אף לא הצביעו על טעות טכנית כלשהי, היכולה לשמש בסיס לעיון מחודש כזה. לפיכך, כאמור, בדין נדחתה הבקשה לעיון מחדש. אדרש אפוא להלן אך לטענות המבקשים כפי שהועלו בבקשתם המקורית לביטול פסק הדין. אשר לסיבת מחדלם של המבקשים להגיש כתב הגנה במועד – כאמור, המבקשים טענו בבקשתם לביטול פסק הדין כי הסיבה למחדלם היא קושי בהסדרת ייצוג משפטי, לנוכח שיעור שכ"ט עו"ד שנדרש מהם, והצורך בהסדרתו בטרם יוגש כתב הגנה. המבקשים הוסיפו וציינו כי בא-כוחם יצר קשר עם בא-כוח המשיב והודיעו כי קיבל את מלאכת הייצוג והוא נזקק לזמן ארוך לשם הגשת כתב הגנה (טענה שלא הוכחשה בתגובת המשיב). אמנם, הסבר זה אינו מרפא את מחדלם של המבקשים, במיוחד בשים לב לכך שטענותיהם נתמכו בתצהיר "בג"צי" חלף תצהיר מפורט ערוך כדין. עם זאת, בנסיבות העניין אין לומר כי התנהלותם הדיונית של המבקשים עולה כדי זלזול בוטה בבית המשפט שיש בו, לבדו, כדי להכריע את הכף (וראו, לשם השוואה: רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 8 (8.10.2015); רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' שלו, פסקה 8 (22.4.2015); עניין עיסא; רע"א 4405/15 MARINA FOR GENERAL TRADING נ' SHAHEEN LIL-MANTOGAL AL GHIZIEH, פסקה 8 (8.9.2015)). מכל מקום, השיקול בדבר מחדלם של המבקשים משמש כאמור כשיקול משני, והשיקול של סיכויי הגנתם הוא השיקול העיקרי. טענות ההגנה של המבקשים התמקדו, כזכור, בקושי העולה לפי הנטען מחיובם באופן אישי בחובה של החברה, בשל העובדה, עליה אין חולק, כי המבקשת אינה בעלת מניות או מנהלת בחברה; ובטענה לחריגותו של הסעד של הרמת מסך ההתאגדות, בכל הנוגע לחיוב המבקש. יוער כי מקום שהטענות כוללות, כאמור, עובדה שאינה שנויה במחלוקת, וטענה נוספת מצויה בעיקרה במישור המשפטי – היעדרו של תצהיר ערוך כדין התומך בהקשר זה בבקשתם של המבקשים, אינו צריך להטות את הכף (השוו: עניין מרגוליס, פסקה 9). אשר לטענות לגופן, איני מתעלמת מכך שמדובר בטענות הגנה שהינן במידה רבה כלליות, ואינן מציגות גרסה קונקרטית לגבי האירועים הנטענים בכתב התביעה. עם זאת, גם כתב התביעה לקה בהעלאת טענות כלליות, משפטיות בעיקרן, לעניין חבותם האישית של המבקשים, מבלי שהונחה לכך תשתית עובדתית מפורטת. בנסיבות אלה, חרף הפגמים שנפלו בבקשה לביטול פסק דין, בהתחשב בטענות החבות העומדות בבסיס התביעה שעיקרן הטלת אחריות אישית לחוב החברה; ובשים לב גם לגובה החוב שסכומו מיליוני שקלים – הנני סבורה כי הכף נוטה לעבר ביטול פסק הדין ומתן אפשרות למבקשים להתגונן. בענייננו קיים שיקול משמעותי נוסף המטה את הכף לעבר ביטול פסק הדין. כאמור, בפסק הדין חויבו המבקשים בחובה של החברה. ואולם, בעניינה של החברה הוגש כתב הגנה, בו כפרה החברה בסכום החוב ואף טענה כי המשיב אינו אוחז בשיקים אשר סוחרו לאחר. תביעה זו נגד החברה לגבי אותו החוב ממשיכה להתנהל. במצב דברים זה, לא מן הנמנע כי ייקבע כי החברה חייבת סכום נמוך מן הנטען, בעוד שהמבקשים, שחובם נגזר מחוב החברה, חויבו במלוא החוב הנטען (השוו: ע"א 2742/90 אהרונוב נ' עזבון המנוח אהרונוב, פ"ד מה(3) 159, 167-166(1991)). למעלה מכך יוסף, כי בנסיבות אלה, מצטמצם משקלם של השיקולים הנוגעים לסופיות הדיון ולאינטרס הציבורי בדבר יעילות דיונית, אשר ברגיל פועלים לחובת מבקש הביטול. בענייננו 'החייאתה' של התביעה נגד המבקשים, משמעותה היא כי המבקשים יצורפו כנתבעים להליך קיים המתנהל נגד החברה, הליך העוסק באותו נושא ומצוי בשלביו הדיוניים הראשוניים. לצד האמור, מובן כי לא ניתן להתעלם ממחדלם הדיוני של המבקשים ומהפגיעה שנגרמה בעטיו למשיב. כפי שצוין, המגמה בפסיקה היא לרפא פגמים מסוג זה באמצעות הטלת סנקציה מידתית יותר, בראי זכות הגישה לערכאות, בדמות של פסיקת הוצאות (וראו למשל: רע"א 1788/20 אברג'ל נ' איילנד, פסקה 13 (5.11.2020); רע"א 7612/16 עזבון עבאס נ' עזבון עבאס, פסקה 12 (21.12.2016); רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 13 (12.9.2017)). על רקע זה, ומהסיבות שפורטו לעיל, מצאתי לקבל את הערעור במובן זה שפסק הדין שניתן נגד המבקשים בהיעדר הגנה יבוטל, אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך של 30,000 ₪. על המבקשים לעשות כן בתוך 30 יום כתנאי לביטול פסק הדין; לא יעשו כן, יעמוד פסק הדין על כנו. אשר על כן, הערעור מתקבל בכפוף לאמור לעיל. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ז' בשבט התשפ"ג (‏29.1.2023). ש ו פ ט ת _________________________ 22071270_X04.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1