ורד הזהב (94) בע"מ נ. אדר ישעיהו איל

פסק-דין בתיק רע"א 7126/06 בבית המשפט העליון רע"א 7126/06 בפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקשת: ורד הזהב (94) בע"מ נ ג ד המשיב: אדר ישעיהו איל משיב פורמאלי: עו"ד ס. ש. וואנו, בורר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.6.06 בת.א. 206/05, שניתנה על ידי כבוד השופט ע' גרשון החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט גרשון) בת.א. 206/05, מיום 15.6.06, אשר דחה את הבקשה להעברת הבורר, מתפקידו, על פי העילות המפורטות בסעיפים 11(1) ו- 11(2) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הבוררות). 2. להלן העובדות הנדרשות לעניין: המשיב הוא אדריכל שהועסק על ידי חברת הכשרת היישוב בע"מ לצורך תכנון אדריכלי של דירות על מקרקעין בשכונת ורדייה בחיפה. הזכויות במקרקעין הנ"ל נמכרו לחברת אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ וזו האחרונה מכרה את זכויותיה למבקשת. 3. בין המבקשת למשיב נתגלעה מחלוקת לעניין שכרו של המשיב ואז פנו הצדדים להליך בוררות. ביום 11.3.99 מונה עו"ד ס. ש. וואנו, כבורר בסכסוך (להלן - הבורר), לאחר שעובר למינויו נפסלו שלושה בוררים מלדון במחלוקת. הבורר מינה את ד"ר בועז ברקאי, אדריכל במקצועו, כמומחה מטעמו כדי שיחווה את דעתו בסכסוך שלפניו (להלן - המומחה). 4. במהלך הבוררות הגישה המבקשת, ביום 21.10.01, בקשה להעברת הבורר והמומחה מתפקידם בנימוק שהבורר לא חייב את המומחה לגלות למבקשת חומר חדש שהוגש לו וכי המומחה "נהג כאילו הוא הבורר בעצמו". ביום 28.5.02, הורה בית המשפט קמא (בש"א 4243/02) כי חוות דעתו של המומחה "תוחזר לחזקתו וכל החלטה של הבורר אשר ניתנה בעקבות מתן חוות הדעת תבוטל. הבוררות תוחזר לשלב שלפני המצאת חוות הדעת על ידי המומחה". בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל שהגישה המבקשת לבית המשפט העליון נדחתה. 5. ביום 14.4.03 הגישה המבקשת בקשה נוספת להעברת הבורר מתפקידו (ת.א. 400/03), בין היתר מן הטעם כי הבורר התעלם מהחלטתו האמורה של בית המשפט קמא. ביום 8.7.03 דחה בית המשפט קמא (כבוד השופטת וסרקרוג) את הבקשה האמורה, וקבע כי הבורר ימשיך לכהן כבורר וכי אף המומחה ימשיך לכהן בתפקידו. 6. הבקשה דנא נסבה על מספר החלטות שנתן הבורר בהמשך הליך הבוררות וביניהן החלטות בדבר העברה מראש של שאלות למומחה שמונה על-ידו; אי-התרת העדתם של שמונה עשר מתוך עשרים וחמישה עדים שאותם ביקשה המבקשת להשמיע; חובת מתן הודעה מראש באשר לעדים שברצון הצדדים להעיד בכל ישיבה; המצאת תצהיר עדות ראשית של עדים; אי-דחיית מועד ישיבת בוררות לפי בקשתו של בא כוח המבקשת וקיום הישיבה בהעדרו ובהעדר מי מטעמו לאחר שלא התייצבו לדיון. 7. בגין כל האמור לעיל הגישה המבקשת, ביום 30.1.05, לבית המשפט בקשה נוספת להעברת הבורר מתפקידו. ביום 31.1.05 שלח הבורר הודעה לצדדים לפיה פסק הבוררות מוכן בידיו וכי הוא יימסר לצדדים כנגד קבלת יתרת שכרו. ביום 1.2.05 נתן בית המשפט קמא (במסגרת בש"א 1904/05) צו מניעה אירעי האוסר על הבורר להמציא לצדדים את פסק הבוררות שהוכן על ידו, וזאת עד להחלטה אחרת של בית המשפט הנ"ל. 8. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי בחינת טענותיה של המבקשת בענייננו מעלה כי ביחס למרבית הטענות הנוגעות לאופן ניהול הבוררות, לא נפלו פגמים בהחלטות הבורר מלבד בהחלטה אחת. בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי הצדדים הסמיכו את הבורר להכריע במחלוקות ביניהם, להורות בדבר אופן ניהול הבוררות ולהחליט החלטות שונות הנוגעות לאופן בירור המחלוקות הנ"ל. לאחר שבחן את טענות המבקשת, קבע בית המשפט קמא כי הבורר נהג במרבית המקרים כשורה, אולם נפל פגם בהחלטת הבורר שלא להתיר שמיעת עדים שביקשה המבקשת להעיד, באופן שפגע בזכות הטיעון והבאת הראיות של המבקשת. בעניין זה הורה בית המשפט קמא לבורר להמשיך ולדון בתיק הבוררות, באמצעות זימון עדים אשר הבורר סירב לאשר את העדתם בישיבה מיום 29.2.04. 9. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. במסגרת הבקשה, חוזרת המבקשת על עיקר הטענות אותן העלתה בבית המשפט קמא, לרבות: סירוב הבורר לאפשר את השלמתה של חקירתו הנגדית של המשיב; חיוב המבקשת להמציא למומחה שמונה על ידי הבורר את שאלות חקירתה הנגדית מראש; החלטת הבורר לקיים דיון בהיעדר בא כוח המבקשת כשזה שהה בחופשה בחו"ל וכן החלטת הבורר לפיה המסקנה מהיעדר הודעתו של בא כוח המבקשת לעניין העדים שיושמעו מטעמה בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 18.4.04, היא כי אין בכוונת המבקשת להשמיע עדים. 10. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה. 11. רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים [סעיף 38 לחוק הבוררות; ע"א 4886/00 ראובן גרוס נ' אהרון קידר, פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 אמרי חיים - עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 30.1.06)]. 12. לגופו של עניין, איני מוצא לנכון להיעתר לבקשה, התוקפת, רובה ככולה, את הניהול הפרוצדוראלי של הבוררות ולדידי, מקרה זה אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו. בענייננו, בית המשפט קמא ניתח בפירוט ובהרחבה יתירה את טענות הצדדים ודחה אותן. בית המשפט קמא הסתמך בהחלטתו, ובצדק, על הסכמת הצדדים, העולה מסעיף 21 להסכם ביניהם, לפיה ינהל הבורר את הליך הבוררות, ללא כפיפות לסדרי הדין ודיני הראיות. הואיל והבקשה עוסקת בעניינים שבסדרי דין, דינה להידחות. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נדרשה תשובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות. ניתנה היום, י"ג בשבט תשס"ח (20.1.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06071260_W01.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il