ישראל אשכנזי נ. סטימצקי (2005) בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 7118/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7118/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: ישראל אשכנזי נ ג ד המשיבה: סטימצקי (2005) בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 16104-12-10 מיום 13.8.2015 שניתן על ידי כב' השופט י' פרגו תאריך הישיבה: ד' בתשרי התשע"ז (6.10.2016) בשם המערער: עו"ד בנימין (בנג'י) לבנטל בשם המשיבה: עו"ד ברק כלב; עו"ד אסנת לונגמן; עו"ד אריאל דניאלי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 16104-12-10, שניתן על ידי השופט הבכיר י' פרגו ביום 13.8.2015. רקע 1. המערער – ישראל אשכנזי – היה בעל שתי חנויות ספרים בגבעתיים, ולו שני הסכמי זכיינות עם המשיבה (להלן: הסכמי הזכיינות) – חברת סטימצקי – היא רשת של חנויות ספרים ברחבי הארץ. 2. בעקבות הפרה נטענת של הסכמי הזכיינות על ידי המשיבה, הגיש המערער נגד המשיבה תביעה כספית, תביעה למתן חשבונות ותביעה לפיצויים, בגין ביטול ההסכמים שלא כדין על ידי המשיבה, לבית המשפט המחוזי. מנגד, הגישה המשיבה תביעה שכנגד, בגין חוב אשר המערער לכאורה חייב לה על ספרים שסופקו לו והוא נמנע מלשלם עליהם במשך חמישה חודשים (עבור מכירות מחודש מאי 2010 ועד חודש דצמבר 2010). 3. לטענת המערער, המשיבה הפרה את הסכמי הזכיינות עמו בכך שלא העניקה לו את הנחת הזכיין המופיעה בהם. לטענתו, על פי ההסכמים היה אמור לקבל הנחת זכיין בשיעור של 36% ולאחר מכן 38% על רוב הספרים אותם מכר, אולם בפועל, בשל המבצעים הרבים שערכה המשיבה, ההנחה שהתקבלה לבסוף עמדה על שיעור של 30%-15% בלבד. נטען כי כתוצאה מחריגה זו מההסכמים ספג המערער פגיעה כלכלית כבדה. בנוסף, טען המערער מספר טענות לפגיעה ברווחיות שלו עקב התנהלות המשיבה, וביניהן האילוץ לקבל תווי קנייה כאמצעי תשלום, ופתיחת דוכן למכירת ספרים על ידי המשיבה, במהלך יריד מכירות ספרים בקניון, אשר פגע לטענתו בהכנסות חנותו הממוקמת גם היא בקניון. 4. מנגד, המשיבה טענה כי פעלה בהתאם להוראות הסכמי הזכיינות. לטענתה, המערער ידע את שיעורן של ההנחות על הספרים שבמבצע עוד בטרם נמכרו הספרים, זאת הודות להודעות שנשלחו לכלל הזכיינים באשר לשיעורי ההנחות שיינתנו על הספרים. בנוסף, מדי חודש הועברו למערער דו"חות מפורטים ובהם כל הנתונים אודות סכום החיוב המגיע למשיבה ממנו, לאחר מתן ההנחות המפורטות בהסכמי הזכיינות. עוד ציינה המשיבה, כי אכן בשנים האחרונות שיעורם של המבצעים וההנחות על הספרים גדל, נוכח התחרות בשוק והמבצעים שקיימו מתחרותיה של המשיבה, אולם שיעורם של ספרים אלו היה קטן ביחס לספרים אחרים שבחנותו של המערער. כמו כן, לטענתה הקפידה המשיבה כי על הספרים שנמכרו במבצע יהיה למערער רווח גולמי של 30%-15%. מעבר לכך, ציינה המשיבה כי למערער ניתנה הטבה מימונית משמעותית החל מסוף שנת 2003, אז נחתם בין הצדדים נספח "דחיית תשלומים כנגד מלאי" (להלן: הנספח לדחיית התשלומים), ובו נקבע כי המערער לא נדרש לשלם באופן שוטף מדי חודש על כל הספרים שיסופקו לו, אלא ישלם רק בעבור הספרים שיימכרו בפועל, ורק לאחר שיימכרו. באשר לתביעתה שכנגד, טענה המשיבה כי המערער הוא שגרם להפרת הסכמי הזכיינות, משלא שילם את חובותיו למשיבה במשך חמישה חודשים, ומכאן שביטול הסכמי הזכיינות על ידה נעשה כדין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המערער כנגד המשיבה על כל רכיביה. תחילה, קבע בית המשפט כי נוכח המצב הכלכלי במשק והירידה הכללית במכירת ספרים, וכן הצורך להתחרות במבצעים שעורכות רשתות מתחרות, לא נותרה למשיבה ברירה אלא לפתוח במבצעים ובמתן הנחות בעצמה. בית המשפט ציין כי הגם שמבצעים אלו הקטינו את רווחי הזכיינים, הם איפשרו להם להמשיך למכור ספרים ברווח ולשרוד בתנאי שוק קשים, כאשר המשיבה היא שסופגת את עיקר הפגיעה ברווחים. 6. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי התנהלותה של המשיבה באשר לאופן חישוב העמלות המגיעות לה מן הזכיינים תאמה את הסכמי הזכיינות שלה עם המערער. בית המשפט ביכר בפסק דינו את אופן ודרך ההתחשבנות אשר ערכה המשיבה על פני חוות הדעת ועדותו של רואה החשבון של המערער. בנוסף, דחה בית המשפט את הפירוש אשר העניק רואה החשבון של המערער להסכמי הזכיינות, וכן דחה את אופן עריכת ההתחשבנות שנעשתה על ידו, אשר אינה תואמת את כללי החשבונאות המקובלים והנהוגים לחישוב "רווח גולמי". בית המשפט דחה לעניין זה את גרסת המערער כי יש לחשב את ההנחה ממחיר הברוטו, וקבע כי פירוש זה אינו תואם את נוסח הסכמי הזכיינות, את התנהלות הצדדים ואת אופן ההתחשבנות שנערכה ביניהם לאורך השנים. 7. באשר לטענת המערער כי ניתן ללמוד מהסכמי הזכיינות שהמבצעים של המשיבה יהיו מעטים או חריגים, וכי על רוב הספרים אחוז ההנחה יהיה 36%, או כפי שהשתנה ל-38%, גם אם נמכרים הספרים במבצע; בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, וקבע כי אין כל דרך לפרש את הוראות ההסכמים באופן זה. בין נימוקיו, ציין בית המשפט את סעיף 11.1 להסכמים, אשר מקריאתו עולה כי הסעיף אינו נוקב במספרם או בהיקפם של המבצעים, וברי שהיקפם משתנה בהתאם לתנאי השוק והתחרות מול הרשתות האחרות. עוד הוסיף בית המשפט, כי אין כל היגיון כלכלי בטענת המערער שמשמעותה היא שהמשיבה תמכור את ספריה בהנחה של 50% ותמשיך להעניק לזכיינים הנחה של 38% או אחוז דומה. 8. טענות נוספות אשר הועלו על ידי המערער בתביעתו, בהן הטענות לפגיעה כלכלית עקב שימוש בתווי קנייה כאמצעי תשלום, טענותיו כנגד הפעלת דוכן למכירת ספרים על ידי המשיבה במסגרת יריד ספרים בשטח הקניון בו שוכנת חנותו, דרישה להשבת השקעותיו בציוד בחנות הקניון, השבת סכום פיקדון ששולם על ידו לקניון בעת השכרת החנות, ותביעתו למתן חשבונות, נדחו כולן על ידי בית המשפט המחוזי. 9. סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המערער כנגד המשיבה על כל רכיביה. 10. באשר לתביעתה שכנגד של המשיבה; קבע בית המשפט המחוזי כי משחזר המערער בכתב ההגנה על טענותיו שבכתב התביעה, ומשאלה נדחו, זהה גורלן של טענות ההגנה שלו והן נדחות גם הן. בית המשפט קבע כי המערער לא שילם למשיבה עבור הספרים אשר נשלחו אליו, אותם מכר לאורך תקופה של חמישה חודשים, ועל כן התקיימה עילה מוצדקת לביטול ההסכמים והמשיבה זכאית לקבל את מלוא החוב בתוספת הצמדה וריבית. לאור זאת, נקבע כי יש לחייב את המערער לשלם למשיבה סך של 1,182,237 ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, חויב המערער בתשלום ההוצאות ושכר טרחת עורך דינה של המשיבה בשתי התביעות בסך כולל של 100,000 ש"ח. טענות הצדדים 11. המערער טוען ראשית, כי משהנהיגה המשיבה שיטת התחשבנות שונה מזו שהייתה קיימת לאורך תקופת הזכיינות, במסגרתה הורחבו היקפי מבצעי המכירות, וכן לא קוימו תנאי הסכמי הזכיינות, מצא עצמו המערער מממן מכיסו את אותם מבצעים והנחות. עוד טוען המערער, כי במקום לפעול בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 11.1 להסכמי הזכיינות, ולהגדיל את ההנחה לזכיין, יצרה המשיבה מציאות חדשה לפיה הוא זכאי להנחת זכיין בשיעור של 30%-15% בלבד ממחירי המכירה נטו לצרכן. לא זו אף זו, לטענתו המשיבה זנחה לגמרי את ההתחשבנות עמו לפי זכאות ל-38% הנחת זכיין מהמחיר הקטלוגי המלא לרוב הספרים, והתחשבנה מולו על מכלול המכירות לפי 30%-15% ממחיר המכירה נטו לצרכן. 12. המערער טוען עוד, כי הוא זכאי בדין למתן חשבונות ובהתאמה לכך, לערוך בדיקה חשבונאית מדוקדקת על מנת שיהיה ניתן לעמוד על הסוגיות הנוגעות, בין היתר, לכמה ספרים בסך הכל נמכרו במחיר קטלוגי מלא, כמה נמכרו במחיר מוזל וכמה במחיר מבצע, מהן ההנחות שהעניקה המשיבה בפועל למערער בגין אותם ספרים, והאם ההנחה תואמת את לשון הסכמי הזכיינות והרציונל הכלכלי העומד בבסיסם. בדיקה זו מצריכה לטענתו קבלת מלוא המסמכים והנתונים הרלבנטיים מן המשיבה, ואולם בפני בית המשפט המחוזי הוצגו רק אותם המסמכים שבחרה המשיבה להציג, הנוגעים רק למבצעים, והם אינם מציגים את התמונה במלואה. 13. המערער ממשיך וטוען כי בית המשפט המחוזי קבע קביעות העומדות בסתירה לממצאיו שלו עצמו. כך למשל, קבע בית המשפט כי אחוז הרווח הוא נגזרת של מכירות הספרים במחיר קטלוגי מלא, שהם רוב הספרים בחנות, והמכירות במבצע. ואילו למרות משמעותה הברורה של קביעה זו, קבע בית המשפט, כי התחשבנות עם המערער במבצעים הייתה צריכה להיעשות לפי רווח גולמי ממחיר המכירה נטו לצרכן. עוד טוען המערער שקביעתו של בית המשפט, כי בתנאי שוק ומצב כלכלי קשה זכיין אינו יכול לדרוש לשמר את הכנסותיו כפי שהיו בתנאי שוק משגשג, הינה קביעה הסותרת את דיני החוזים, שכן דרישתו אינה ביחס לשימור רמת הכנסתו כי אם אכיפת ההסכמים ככתבם וכלשונם ובהתאם לרציונל הכלכלי העומד בבסיסם. 14. עוד חוזר המערער על טענות שהעלה בתביעתו בנוגע לתווי הקניה, אשר לטענתו הוא שילם מכיסו את שוויים ולא קיבל תמורה הולמת בגינם, וכן טוען ששגה בית המשפט המחוזי משדחה את טענתו כי המשיבה התחרתה בו וערכה ירידי ספרים בפתח החנות בקניון, בניגוד להסכמי הזכיינות. 15. באשר לסעד שנפסק לטובת המשיבה; טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהעניק למשיבה סעד גדול יותר מזה שנתבע על ידה מלכתחילה. זאת משום שלטענתו המשיבה תבעה סך של 1,086,920 ש"ח לאחר קיזוזים, ואילו נפסק לטובתה סכום של 1,182,237 ש"ח, דהיינו 95,317 ש"ח מעל לסכום תביעתה. 16. המשיבה טוענת כי אופן התחשבנותה עם המערער הוסדר באופן מפורש וברור בלשון ההסכמים. לטענתה, נוסח ההסכמים איפשר לה לערוך מבצעים וקבע במפורש שהזכיין מחויב להשתתף בהם. כמו כן נטען, כי בנספח דחיית התשלומים נכלל סעיף ברור הקובע שההטבה המימונית שבנספח תינתן רק אם הזכיין יקיים את כל מבצעי המכירות לפי הנחיות המשיבה. אם כן, מהתנהלות הצדדים וההסכמות ביניהם, עולה כי התאפשר למשיבה לקיים את המבצעים, וכן כי שיעור ההנחה לו היה זכאי הזכיין בנוגע לספרים שנמכרים במבצע אמור היה לעמוד על 30%-15% מהמחיר המוזל. 17. באשר לטענת המערער כי לא קיבל את כל מסמכי ההתחשבנות; המשיבה טוענת כי כלל המסמכים נשלחו אליו מדי חודש, ומסמכים אלו הכילו פירוט אודות כל המבצעים וההנחות, וכן פירוט אודות ההנחה שיקבל הזכיין בכל מבצע. בנוסף, בסוף כל חודש נמסר לו דו"ח מכירות מפורט בדבר המכירות במבצעים ובכלל זה פירוט אודות השתתפות המשיבה בכל מבצע ומבצע (מש/28). 18. באשר לטענת המערער, כי משהנהיגה המשיבה שיטת התחשבנות חדשה, לפיה בעת עריכת מבצעים יהיה המערער זכאי להנחה בשיעור של 15%-30% בלבד ממחירי המכירה נטו לצרכן, איינה היא למעשה את הנחת הזכיין והביאה אותו להפסד; טוענת המשיבה כי יש לדחות טענה זו משום שהמערער הודה שקיבל בשלב הראשון הנחה בסיסית בשיעור של 38%, ובשלב השני, ממנו התעלם בטיעוניו, השתתפה המשיבה בהנחה לצרכן בשיעור של 55%-50%, והעמידה את המערער על רווחיות של 15%-30% מהמחיר המוזל. 19. באשר לטענת המערער כי נפסק לטובת המשיבה סעד גדול יותר מזה שנתבע על ידה מלכתחילה; טוענת המשיבה כי אכן בהמשך לקיזוזים שונים שהתקבלו לאחר הגשת כתב תביעתה, הגיע חובו של המערער לסכום של 1,086,920 ש"ח, כלומר 95,317 ש"ח פחות מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, והיא לא טענה אחרת. יתר על כן, נטען על ידה כי היא הודיעה זה מכבר, במסגרת בקשתה להטלת עיקולים לאחר פסק דינו של בית המשפט, כי היא דורשת אך את הסכם המדויק הנמוך מן הסכום שנפסק על ידי בית המשפט. הכרעה 20. לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו, ושבנו ועיינו בכתבי טענותיהם, ולאחר שבחנו בקפידה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטנו לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא מצאנו כי יש מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, מצאנו כי הממצאים דנן תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט המחוזי. לבסוף, לא גילינו טעות שבחוק באיזו מקביעותיו של בית המשפט המחוזי. כל זאת, למעט טעות שנפלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע לפסיקת סכום החוב אותו חב המערער למשיבה, במסגרת תביעת הנגד שהוגשה על ידה. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי סכום החוב הוא 1,182,237 ש"ח, ואילו סכום החוב המעודכן לאחר קיזוזים שונים, וכפי שצוין בפסק הדין עצמו, הוא 1,086,920 ש"ח. המשיבה נתנה הסכמתה, הן בכתב טענותיה והן בדיון שנערך לפנינו, כי זהו אכן הסכום המעודכן. על כן אנו קובעים כי סכום החוב שעל המערער לשלם למשיבה, במסגרת תביעת הנגד שהוגשה על ידה, עומד על סך 1,086,920 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. 21. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בגין ההליך בערכאה זו בסך 25,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג בתשרי התשע"ז (‏25.10.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15071180_W09.doc דש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il