פסק-דין בתיק עע"ם 7111/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
7111/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד המשנה לנשיא א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
המערערת:
"יוסף
חורי" חברה לעבודות בנין בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל
2. ועדת המכרזים ע"י מינהל מקרקעי ישראל
3. ק.ס.מ.ג. קבלנים לעבודות תשתית ופיתוח בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 20.7.2003 בתיק עת"ם 1193/03 שניתן על ידי
כבוד השופט יצחק דר
תאריך הישיבה:
י"ח באדר התשס"ד
(11.03.2004)
בשם המערערת:
עו"ד משה עמאר; עו"ד גסאן חורי
בשם המשיבות מס' 1 ו-2:
בשם המשיבה מס' 3:
עו"ד אבי ליכט
עו"ד אפרים קיזל
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בו נדחתה עתירה שהופנתה כנגד
תוצאותיו של מכרז לחכירת מגרש מטעם מינהל מקרקעי ישראל.
1. מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל) פרסם (במרץ 2003) מכרז לחכירת מגרש בחיפה (מכרז מספר
חי/71/2003). מסמכי המכרז אינם חד משמעיים לגבי ייעוד החכירה. מצד אחד, על חוברת
המכרז נכתבה הכותרת: "הזמנה לקבלת הצעות לחכירת מגרש לבניית מעונות לסטודנטים
ברחוב כלפון בשכונת קרית אליעזר – בחיפה". בתנאים למכרז הזמין המינהל את
הציבור להציע הצעות לחכירת מגרש לבניית 10 יחידות דיור. בתנאי המכרז נאמר כי בהתאם
לתוכניות בניין עיר, יעוד המגרש לבניית מעונות לסטודנטים. טופס ההצעה של משתתפי
המכרז (נספח ב' למכרז) מוכתר באופן זהה ("הנדון: הצעה לחכירת מגרש לבניית
מעונות לסטונדרטים ברחוב כלפון בשכונת קרית אליעזר בחיפה"). מצד שני, נכללו
בחוברת המכרז הוראות ומסמכים הנוגעים לחכירה לשם בניית יחידות דיור רגילות המיועדות
למכירה. כך, בסעיף 5 לתנאי המכרז נדרש היזם להצהיר כי יהיה אחראי לכל הפעולות
המשפטיות הנדרשות והכרוכות בטיפול ברוכשי היחידות עד לרישום זכויותיהם
בלשכת רישום המקרקעין. כמו כן, בחוברת המכרז נכללו מסמכים בדבר תכנית המתאר
המקומית, לפיהם מיועדים המקרקעין למגורים (לאו דווקא למעונות לסטודנטים). בנוסף,
בחוברת המכרז נכללו נוסחים סטנדרטיים של חוזה פיתוח וחוזה חכירה, בהם משתמש המינהל
בעסקאות חכירה לשם בנייה רגילה למגורים, וללא כל התייחסות לבניית מעונות
לסטודנטים.
2. למכרז הוגשו שלוש הצעות. המשיבה 3 הגישה
הצעה בסכום של 1,050,000 ₪; צד שלישי הגיש הצעה בסכום נמוך יותר; המערערת הגישה את
ההצעה הגבוהה ביותר, על סך 1,620,000 ₪. ואולם, בהצעתה לא הסתפקה המערערת בציון
הסכום המוצע למגרש, אלא הוסיפה, בסופו של העמוד האחרון להצעה, את ההתנייה הבאה:
"הצעתנו זו מותנת במפורש:
א- למרות כל האמור בהצעה זו לגבי הצורך בבניית בנין מעונות לסטודנטים
אנו מתנים את הצעתנו בכך שאם במידה ויתברר שהתנאים והאפשרויות המעשיות הנדרשות
לבניית המבנה כמעון למגורי סטודנטים, ואפשרות שיווקו לסטודנטים בלבד, אינן כדאיות,
ריאליות ומעשיות, ובלתי ניתנות למימוש, הרי נהיה זכאים לבנות בניין מגורים רגיל,
המורכב ממספר דירות הנע בין 8 ל-10 יח"ד, אשר בסופו של דבר ישווקו לכל דורש,
כולל סטודנטים ואחרים.
ב- במקרה האמור הסכום המוצע יהא סופי ולא נדרש להוסיף תשלום כל שהוא
לבניה למכירה למגורים, והדבר לא ייחשב כשיפור.
ג- ההחלטה בניה למכירה למגורים תהא לפי שקול דעתנו והחלטתנו הבלעדית,
ללא כל צורך בקבלת הסכמה חוזרת או אישור ממנהל מקרקעי ישראל או כל גורם אחר.
ד- תנאי הרכישה ומסמכי הרכישה כולל חוזה הפיתוח וחוזה החכירה וכל מסמך
רלוונטי אחר יותאמו לבניה למכירה למגורים"
תוספת זו מהווה, לכאורה, חריגה מהוראות המכרז, שכן
בסעיף 8 לתנאי המכרז נקבע כי "ההצעה תוגש אך ורק בחוברת מסמכי המכרז בשלמותה,
מבלי לבצע בנוסחה המודפס כל תיקונים, שינויים, השמטות ותוספות כלשהם, לאחר שהמציע
ימלא בה את כל הפרטים הנדרשים ממנו בלבד".
3. תוספת זו בדבר התניית ההצעה, הביאה לפסילת
הצעתה של המערערת על הסף על ידי ועדת המכרזים. עם פסילתה של הצעה זו החליטה הוועדה
(ביום 28.5.2003) להכריז על המשיבה 3 כזוכה במכרז, מכיוון שהצעתה היתה השנייה
בטיבה. בסמוך להכרזת הזכייה שילמה המשיבה 3 את התמורה עבור המגרש (ביום 19.6.2003)
והמינהל חתם עימה על הסכם פיתוח (ביום 22.6.2003).
4. ביני לביני פנתה המערערת (ביום 17.6.2003)
בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בית המשפט התבקש להצהיר כי לא הייתה
הצדקה לפסילת המערערת מלהשתתף במכרז ולחייב את המינהל לקבל את הצעת המערערת
ולהחכיר לה את המגרש בהתאם לתנאי המכרז. לחלופין בקשה המערערת לצוות על ביטול
המכרז ועל פרסומו מחדש בנוסח ברור ועניני. בית המשפט המחוזי (השופט י' דר) החליט
לדחות את העתירה. הגם שבית המשפט הסכים כי ניסוח המכרז אינו ברור ויכול להשתמע
למספר פנים, נפסק כי הדרך הנכונה שעמדה בפני המערערת הייתה לנקוט בצעד של הבהרת אי
הבהירות. היא לא בחרה בדרך זו. נוכח ההתנייה שהוסיפה, לא היה מנוס בפני הועדה אלא
לדחות על הסף את ההצעה. המערערת פעלה בתום לב אך נקטה בצעד שגוי. באשר לאפשרות
לבטל את המכרז, בית המשפט ציין כי אמנם אי הבהירות והפגיעה בקופת הציבור בשל קבלת
הצעה נמוכה תומכים בביטול המכרז, אך קיימים מנגד טעמים כבדי משקל לטובת השלמה עם
תוצאות המכרז. משיבה 3 שלמה כספים ונערכה לביצוע העבודות, ויש גם חסרונות בביטול
מכרזים.
5. על פסק הדין הוגש הערעור לפנינו. המערערת
טוענת כי נאלצה להוסיף את דברי ההבהרה להצעתה, בהבחינה באי הבהירות ובסתירה המתגלה
ממסמכי המכרז. בעשותה כן פעלה בתום לב. תוכנם של דברי ההבהרה של המערערת אינו נוגד
את תנאי המכרז. בנסיבות אלה, לא היה מקום לפסול את הצעתה, ובמיוחד כשזו מבוססת על
מכרז שנוסח באופן מטעה. אם ייעוד המכרז הוא בניית מעונות, יש לפסול את ההצעה הזוכה
בהיותה הצעה לבניית דירות למכירה. אם ייעוד המכרז בניית דירות למכירה, אין בהבהרה
כדי לפסול את הצעת המערערת.
6. המינהל ומשיבה 3 – הזוכה - מבקשים לקיים
את פסק הדין המחוזי. עמדת המינהל היא כי החלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעת
המערערת, שהוגשה בניגוד לתנאי המכרז, הינה החלטה תקינה שלא נפל בה כל פגם. המינהל
מוסיף כי גם אם נפלו פגמים במכרז, אין מקום לביטולו, בהתחשב, בין היתר, בכך שכבר
נחתם הסכם הפיתוח עם הזוכה. המינהל סבור כי הגשת העתירה כשבועיים לאחר שנודע
למערערת על תוצאות המכרז מהווה, בנסיבות העניין, שיהוי רב. גם משיבה 3, מטבע
הדברים, מתנגדת לביטול המכרז. לשיטתה, יש מקום לסעד כזה רק במקרים יוצאי דופן,
כאשר הליכי המכרז לקו בפגם רציני שיש בו כדי לשבש את תוצאות המכרז וכאשר נראה שאי
הביטול יביא לתוצאה שהדעת אינה סובלת. המקרה דנן אינו נופל – לטענתה - לגדר מקרים
אלה. היא מוסיפה כי המערערת טענה לראשונה לאי הבהירות בניסוח המכרז רק משהפסידה
בו. לבסוף טוענת משיבה 3 כי ביטול המכרז יגרום לפגיעה בזכויותיה המוקנות, כאשר היא
מצידה עמדה בכל תנאי המכרז, שילמה את התמורה למינהל ואף החלה בעבודות התכנון.
הצעה מותנית ומסוייגת
7. הלכה מושרשת בדיני המכרזים היא כי הצעתו
של כל משתתף צריכה להתאים לתנאי המכרז. הצעה שיש בה הסתייגות, התנייה, או שינוי
מהותי מתנאי המכרז, פסולה היא, ככלל, מלהשתתף במכרז (ראו בג"ץ 649/79 מיכון בנין בע"מ נ' משרד הביטחון ואח', פ"ד
לד(2) 131; ע"א 691/82 חסם מערכות הגנה אמינות
בע"מ נ' משטרת ישראל ואח', פ"ד לז(1) 473; בג"ץ 173/82
מבני פלס חברה הנדסית לבנין נ' עיריית נהריה,
פ"ד לו(2), 472; ע"א 4683/97 ידע מחשבים
ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 643. השוו תקנה 20(ד)
לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 וכן ע' דקל, מכרזים (כרך א, תשס"ד-2004) 549). על הלכה זו עמדתי באחת
הפרשות:
"הטעם להלכה זו יונק חיותו הן מדיני המשפט הפרטי והן מדיני המשפט
הציבורי. מנקודת מבטם של דיני המשפט הפרטי, עם פרסום המכרז נקבעת המסגרת
הנורמאטיבית, אשר בתחומה יתנהל המשא והמתן לקראת כריתתו של חוזה... אחד מיסודותיה
של מסגרת זו הוא, שהצעות המשתפים במכרז יתאימו לתנאי המכרז. תגובת משתתף, שאינה
תואמת את תנאי המכרז, אינה יכולה להיחשב כהצעה במסגרתו, ואינה ניתנת לקיבול
במסגרתו. מנקודת מבטם של דיני המשפט הציבורי, עקרון השיוויון – שהוא מיסודות דיני
המכרזים – מחייב, כי ההצעות יתאימו לתנאי המכרז (תכונת ה- responsiveness), שכן רק על-ידי כך נקבע בסיס שווה לתחרות בין המציעים השונים
המשתתפים במכרז, בינם לבין עצמם, ורק על-ידי כך מגינים על האינטרסים של מתחרים
פוטנציאליים, שנמנעו מלקחת חלק במכרז בשל תנאיו" (פרשת חסם מערכות, בעמ' 475).
בדומה, גם הצעה של משתתף במכרז, הכוללת בחובה חוסר וודאות
באשר לתנאי הצעתו או תוקפה, דינה להיפסל. מעקרונות דיני המכרזים מתחייב כי ההצעה
תהיה ברורה, סופית וחד-משמעית. על הטעם לדרישה זו עמדתי בהרחבה במקום אחר:
"אכן, נראה לנו כי הצעתו של משתתף במכרז פסולה היא, אם היא כוללת
בחובה חוסר ודאות באשר לתנאיו של המציע. הטעמים לכך הם אלה: ראשית, אין לדרוש מבעל
המכרז להתקשר בהתקשרות חוזית הטומנת בחובה, מיום היווצרה, יסוד של חוסר ודאות, אשר
במשך חייו של החוזה מטבע הדברים תצמיח סכסוכים ומשפטים (בג"ץ 194/71 (לא
פורסם)). שנית, חוסר הוודאות משבש את סדרי התחרות ומשמיט את הבסיס על-פיו ניתן
לערוך השוואה בין משתתפי המכרז (בג"ץ 431/66 (לא פורסם))" (בג"ץ
462/79 שרביב בע"מ נ' ראש עיריית נהריה ואח', פ"ד לד(1) 467,
471).
8. הצעה מותנית יוצרת לרוב חוסר וודאות לגבי
תוקף ההצעה ותוקף ההתקשרות, גוזלת מידי הרשות את כוח הקיבול, ומקנה למציע יתרון
בלתי הוגן על פני משתתפי המכרז האחרים (דקל, שם, בעמ' 594). ההתנייה נתפסת, איפוא, כפגם חמור, אשר ברוב
המקרים יצדיק את פסילת ההצעה. הוא הדין לגבי הצעה מסויגת, המתנערת מדרישות
המפורטות במסמכי המכרז כאשר אלה אינן נוחות למציע. הצעה מעין זו משמיטה את הבסיס
לעריכת השוואה בין ההצעות, פוגעת בשוויון בין המציעים ומסכלת את הליך המכרז. הגשת
הצעה המסתייגת מדרישות במכרז או אינה תואמת אותן עלולה להביא לפיכך לפסילת ההצעה
(ראו בג"ץ 441/83 סעדיאן נ' ראש עיריית אשדוד ואח',
פ"ד לז(4) 368; בג"ץ 6/86 חברת השמירה נ' מינהל
מקרקעי ישראל (לא פורסם)).
9. עם זאת יש להבהיר, כי לא כל התנייה הנכללת
בהצעת משתתף מהווה בהכרח פגם בהצעה. כל עוד ההתנייה אינה סותרת את תנאי המכרז,
אינה פוגעת בעקרונות היסוד של דיני המכרזים ואינה פגומה מטעם אחר, כגון עמימות או
חסר ודאות, אין בה כדי לפגום בהצעה (בג"ץ 683/83 פוגץ ובניו נ' המועצה המקומית הוד השרון, פ"ד
לח(1) 487). עוד יצוין, כי לא כל פגם מביא בהכרח לפסילתה של ההצעה. פגמים בעלי אופי
טכני, שאינם יורדים לשורשו של העניין ושאינם פוגעים בכללי היסוד של שיטת המכרזים,
לא יחייבו פסילת ההצעה (בג"ץ 203/75 בן יקר נ' מועצה
אזורית באר-טוביה, פ"ד כט(2) 707; בג"ץ 466/82 עוזר את רובננקו שותפות נ' עיריית רמת-גן, פ"ד
לז(1) 697). המדובר, על פי רוב, בטעויות קולמוס, טעויות חשבונאיות, סטיות טכניות
מדרישות המכרז או טעויות שהשפעתם על ההצעה או על התחרות זניחה. פגם טכני כזה,
שאינו מקנה יתרון כלשהו להצעה הפגומה, ניתן לתיקון או להבלגה.
10. במקרה דנן, חייבו תנאי המכרז למלא את הטופס
בחוברת המכרז, מבלי לבצע בו שינויים או תוספות. כל משתתף נדרש למלא את הסכום שהוא
מציע לשלם תמורת המגרש. המערערת ראתה לנכון להדפיס תוספת על גבי טופס ההצעה, בה
כתבה כי אם תסבור, לפי שיקול דעתה הבלעדי, כי אפשרות השיווק לסטודנטים אינה כדאית
ומעשית, תוכל לבנות בניין מגורים רגיל ולשווקו לכל דורש. אין חולק, כי הדפסת
התוספת בעמוד האחרון להצעה לא תאמה את דרישות המכרז. למעשה, גם המערערת עצמה בדיון
לפנינו הסכימה שהטקסט שהוסיפה מנוגד לתנאי המכרז.
11. המערערת מסבירה כי התוספת נכתבה בשל חוסר
הבהירות של המכרז. טענה זו אין בידי לקבל. אם סברה המערערת כי המכרז אינו ברור,
היה עליה לפנות לוועדת המכרזים בטרם חלף המועד האחרון להגשת הצעות, ולבקש הבהרות
או שינוי נוסח המכרז. משנמנעה המערערת מלעשות הן, היה עליה להישמע לדרישות המכרז
ולהימנע מעשיית דין עצמי. תחת זאת, בחרה המערערת לפעול במודע באופן שאינו תואם את
הקבוע במסמכי המכרז. המעיין בתוספת למד כי היא כוללת בחובה הסתייגות, לפיה שומרת
לעצמה המערערת את האופציה שלא לממש את מטרת המכרז (בניית מעונות) אלא לנצל את
המגרש למטרה שונה בתכלית – בניית יחידות דיור למכירה רגילה. זוהי הסתייגות מהותית
מדרישות המכרז, שהייתה מביאה לשינוי תנאי ההתקשרות החוזיים, לו זכתה המערערת
במכרז. הצעת המערערת יוצרת חוסר וודאות באשר לתנאי ההתקשרות עימה ובאשר למידת
מחויבותה להקמת מעונות לסטודנטים. בכך נוצר חוסר בהירות בדבר מימוש מטרת המכרז.
12. מנקודת מבטם של יתר המשתתפים, ההסתייגות
מקנה למערערת יתרון כלכלי בלתי הוגן על פניהם. בעוד שהמשתתפים האחרים כבולים
לדרישות המכרז, דבר הכולל אולי אף נטילת סיכון כלכלי, פטרה עצמה המערערת מסיכון
זה. למעשה, נמנעה המערערת מלהתחייב לדרישה שאינה נוחה לה – ייעוד הבניין למעונות
לסטודנטים – בעוד שיתר המציעים לקחו על עצמם התחייבות זו. היא העניקה לעצמה יתרון
וכושר תמרון שלא ניתן לאחרים. ההצעה המסויגת משמיטה, איפוא, את הבסיס המשותף הנחוץ
לשם עריכת השוואה בין ההצעות ומסכלת בכך את עריכת המכרז.
13. התרשמנו שהמערערת פעלה בתום לב. יש להצטער
על שלא השכילה להתאים את הצעתה, הטובה יותר מן ההצעות האחרות, לדרישות המכרז. אמת,
הצעתה של משיבה 3 נמוכה בצורה משמעותית מהצעת המערערת. קופת הציבור הייתה מרוויחה
מקבלת הצעת המערערת. אולם דיני המכרזים מחייבים שמירה קפדנית על "כללי
המשחק". עקרון השוויון בין המתחרים במכרז מחייב שוויון בתנאי ההתקשרות
ובהתחייבויות שמוכנים לקבל על עצמם המשתתפים במכרז. דין זה מן הראוי לו שיחול גם
שעה שהמציע פעל לכאורה בתום לב, בסברו כי הוא רשאי לסטות מלשון המכרז. הפגם שנפל
בהצעתה של המערערת הוא פגם מהותי. התוספת סתרה את תנאי המכרז. היא יצרה חוסר
וודאות באשר למהות ההצעה. פגם זה פוגע באושיות המכרז, ובראשן השוויון שבין מציעים
והתחרות ההוגנת במכרז. הוא מחייב את פסילת ההצעה של המערערת, גם אם היא הכדאית
ביותר מבחינה כלכלית. בדין פסלה, איפוא, ועדת המכרזים את ההצעה.
ביטול המכרז
14. דרישתה החלופית של המערערת היא לבטל את
המכרז, בשל סתירות ואי בהירויות במכרז. היש מקום לסעד זה? ביטול מכרז לשם עריכתו
מחדש אינו דבר של מה בכך. הא מסכן את עקרון הסודיות והשוויון, שהוא מאושיות שיטת
המכרז. יש להימנע מצעד כזה ככל שניתן. אמנם, במקרים חריגים ויוצאי דופן, ייתכן כי
לא יהיה מנוס מלבטל מכרז בשל סתירות פנימיות מהותיות או בשל טעויות חמורות שנפלו
בהכנתו (ראו בג"ץ 435/77 זכי נאשף נ' המועצה
המקומית טייבה ואח', פ"ד לב(2) 50; השוו בג"ץ 246/76 יוסף חיים נ' עירית ישולים ואח', פ"ד לא(1) 218; בג"ץ 825/78
חברת ש' גטר (צורכי צילום) נ' שר הבריאות,
פ"ד לג(2) 566). אך באפשרות של ביטול המכרז יש לנקוט רק בהעדר כל חלופה ראויה
אחרת. במקרה שלפנינו קיימת חלופה אחרת – אישור זכייתה של המשיבה 3.
15. אמנם, אישור הזכייה במכרז מעורר במבט ראשון
קושי מסויים, בשל הניסוח הלקוי של המכרז ובשל הפערים בין המינהל לבין משיבה 3 באשר
לפרשנות המכרז. בעוד שלשיטת המינהל כוונת המכרז הייתה בנייה של מעונות להשכרה
לסטודנטים, משיבה 3 טוענת כי גם אם היתה זו תכלית המכרז, קיים קושי להניח לכך
תשתית במסמכי המכרז. אכן, מסמכי המכרז נוסחו באופן מרושל. עורכי המכרז השתמשו
בטפסים ומסמכים של מכרז סטנדרטי של החכרת קרקע לשם בנייה למגורים, מבלי לתת דעתם
לחוסר ההתאמה של הוראות מסוימות בטפסים ביחס למכרז להקמת מעונות סטודנטים. יש
להצטער על צורת התנהלות זו מצד המינהל, הגורמת נזק להגינותם של מכרזים ולאמינותן
של רשויות הציבור. עם זאת, אין המדובר לטעמי בסתירות פנימיות מהותיות שאינן ניתנות
לגישור.
16. בחינה כוללת של לשון המכרז, תנאיו ומטרתו
מובילה למסקנה כי העמדת המגרש לזוכה במכרז נועדה לשם בניית יחידות דיור שיושכרו
לסטודנטים כך שהבניין כולו ישמש כמעונות סטודנטים. זו הייתה התכלית הסובייקטיבית
של מנסחיו, היא הובנה כך על ידי כל המשתתפים במכרז והיא עולה באופן אובייקטיבי מן
המסמכים. כך, הכותרת של המכרז והכותרת של מכתב ההצעה מדברים ב"חכירת מגרש
לבניית מעונות לסטודנטים". כמו כן, צויין בתנאים למכרז כי ייעוד המגרש לבניית
מעונות לסטודנטים. תכליתו של המכרז נלמדת מתוך ההוראות המהותיות שנכתבו במיוחד
במסגרת מכרז זה, מהן עולה בצורה מפורשת הכוונה להחכיר את המגרש לבניית מעונות
סטודנטים. האפשרות של בניית יחידות דיור רגילות שיועמדו למכירה אינה מופיעה בצורה
מפורשת במסמכי המכרז. משיבה 3 מבקשת ללמוד עליה באופן משתמע מתוך הוראות סטנדרטיות
כלליות או טכניות המצויות במסמכי המכרז. הוראות אלה אכן יוצרות חוסר התאמה, אך
ניתן להתגבר עליו באמצעות פרשנות תכליתית. אין להפריז בחשיבותן של ההוראות
הסטנדרטיות. יש לקרוא אותן על רקע תכלית המכרז. כל המעיין במסמכי המכרז מבחין בנקל
כי ההוראות הסטנדרטיות שנכללו בו, אשר אינן תואמות את תכלית המכרז, מקורן בשגגה
טכנית שנפלה אצל עורכי המכרז. היתלות בתקלה טכנית זו מצד משתתפי המכרז נוגדת את
עקרון תום הלב. סיכומו של דבר, נחה דעתי כי העמדת המגרש לזוכה במכרז נועדה לשם
בניית מעונות לסטודנטים וכי אין מקום לסטות מתכלית זו אך בשל כמה הוראות סטנדרטיות
המופיעות במכרז בשגגה. בעניין זה מקובלת עלי דעתו של חברי, השופט מ' חשין.
אי לכך, הערעור נדחה. בהתחשב באמור בפסק
הדין, המערערת תשלם למשיבה 3 הוצאות משפט ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של
10,000 ₪.
ה
נ ש י א
השופט מ' חשין:
בתחילה סברתי כי דינו של המיכרז פסילה אך
בשל היותו משתמע לשתי פנים, ואולם לסוף - ולא בלי היסוסים - החלטתי להסיג דעתי
מפני דעת חבריי. אלא שזאת ביקשתי להדגיש, ובהדגשת-יתר: יֵדעו ויַפנימו מינהל
מקרקעי ישראל והמשיבה מס' 3, כי המיכרז שלפנינו עניינו הוא רק - ואך ורק - בניית
בניין המיועד למעונות לסטודנטים. אל יעלה איש בדעתו כי ניתן יהיה ביום מן הימים
לייעד את הבניין שייבנה לכל מטרה אחרת שהיא כגון לדירות למכירה או להשכרה.
ש
ו פ ט
המשנה לנשיא א' מצא:
אני מסכים לפסק-דינו של חברי, הנשיא, ומצטרף להערתו של חברי, השופט חשין, בדבר ייעוד הבנייה המתוכננת.
המשנה
לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, כ"ג בתמוז התשס"ד
(12.7.2004).
ה נ ש י א המשנה
לנשיא ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03071110_A03.doc/דז/
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il