מלון מרחצאות מוריה ים המלח בע"מ נ. החברה הממשלתית להגנות ים

פסק-דין בתיק רע"א 7110/13 בבית המשפט העליון רע"א 7110/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: מלון מרחצאות מוריה ים המלח בע"מ נ ג ד המשיבה: החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.9.2013 בתא"ק 38665-01-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת ת' בזק רפפורט בשם המבקשת: עו"ד מאיה צברי; עו"ד מיכאל איילון בשם המשיבה: עו"ד מתן בן-שאול פסק-דין זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ת' בזק רפפורט) מיום 15.9.2013, בה נדחתה בקשת המבקשת "לחידוש הליכי תביעה ולתיקון כתב תביעה". 1. בחודש ינואר 2011 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כספית נגד המשיבה בסדר דין מקוצר. המבקשת טענה כי היא זכאית לקבל מהמשיבה פיצוי מוסכם בסך של כ-3.7 מיליון ש"ח בהתאם לכתב התחייבות עליו חתמה המשיבה, ובו נטלה על עצמה על-פי הנטען את האחריות להשלים עד למועד מסוים עבודות פיתוח בשטח המצוי בחצר המלון שבבעלות המבקשת. בהמשך הועברה התובענה לפסים של תביעה רגילה ולאחר שהמשיבה הגישה כתב הגנה קיים בית המשפט המחוזי דיון הוכחות ביום 6.9.2011 במסגרתו נחקר אחד מעדי המבקשת. במהלך הדיון הציע בית המשפט (כבוד השופט י' שפירא) לצדדים כי התובענה "תופסק", בכפוף להצהרת נציג המשיבה כי תחל את עבודות הפיתוח האמורות עד לסוף חודש אוקטובר 2011. שני הצדדים הסכימו להצעה זו ובאי כוחם ציינו לפרוטוקול כי "אם וכאשר תחודש התובענה, לא תהא מניעה לתקן את כתבי הטענות". נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי כך: "לאור האמור על ידי הצדדים, אני מורה בזאת על הפסקת התובענה. היה והתובענה תחודש, ימשיך ההליך מהמקום בו הופסק, לרבות כתבי טענות, תצהירים, עדויות ומוצגים שהוגשו, ובכלל זה אף תיקון כתבי טענות כמוסכם על הצדדים" (להלן: ההחלטה מיום 6.9.2013). 2. בחלוף כשנתיים, ביום 4.8.2013, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי "בקשה לחידוש הליכי תביעה ולתיקון כתב תביעה". בית המשפט התבקש להורות על חידוש ההליכים בתובענה; להתיר למבקשת לתקן את כתב התביעה; לקבוע מועדים להמשך ניהול ההליך מהשלב הדיוני שבו הופסק; ולהורות על השלמת תשלום האגרה הנדרשת, נוכח תיקונו של סכום התביעה והעמדתו על סך של 11 מיליון ש"ח. המשיבה ציינה בתגובה כי היא אינה מתנגדת לבקשה, אך הדגישה כי נוכח התיקונים המהותיים שהמבקשת ערכה בכתב התביעה אין מנוס מניהול ההליך מחדש. בהמשך לכך הגישו הצדדים לבית המשפט ביום 11.9.2013 הודעה משותפת בדבר הסדר דיוני אליו הגיעו לפיו הבקשה לתיקון כתב התביעה תתקבל, המשיבה תהא רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן והמבקשת תוכל להשיב לכתב ההגנה המתוקן. 3. בהחלטתו מיום 15.9.2103 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' בזק רפפורט) את בקשת המבקשת, בקובעו כי בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות) הפסקת תובענה "כמוה כמחיקת תובענה" ועל כן "לא ניתן 'לחדש' תובענה במסגרת ההליך שהופסק, אלא שניתן לשוב ולהגיש תובענה חדשה, ללא שניתן יהיה לטעון להשתק עילה". בית המשפט הוסיף וקבע כי הגשת תובענה חדשה, לאחר שקודמתה הופסקה, כרוכה ככלל בתשלום אגרה ועל כן פתוחה בפני המבקשת הדרך להגיש תובענה חדשה, בכפוף לתשלום אגרה ובהתאם לאמור בהחלטה מיום 6.9.2011. 4. מכאן הבקשה שלפניי בה טוענת המבקשת כי ההחלטה מיום 6.9.2011 ניתנה על יסוד הסכמתם המפורשת של שני הצדדים לפיה ניתן יהיה בעתיד לחדש את ההליך מהנקודה שבה הופסק, תוך תיקון כתבי הטענות. על כן המבקשת טוענת כי אין לראות בהחלטה זו משום "הפסקת תובענה" כמובנה בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא כהחלטה בדבר דחיית דיון ללא מועד לפי סעיף 153 לתקנות. בנסיבות אלה, כך גורסת המבקשת, אין לחייבה בהגשת תובענה חדשה אלא להמשיך את הדיון בתובענה המקורית מהמקום שבו הופסק. עוד טוענת המבקשת כי בעת הגשת הבקשה לחידוש ההליך הסכימה המשיבה לחידושו ללא צורך בהגשת תובענה חדשה וכך עולה גם מן ההודעה המשותפת שהגישו הצדדים בעניין ההסדר הדיוני שהושג ביניהם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לו הייתה יודעת שמשמעותה של ההחלטה מיום 6.9.2011 היא כי תיאלץ בהמשך להגיש תובענה חדשה, לא הייתה נותנת את הסכמתה להצעתו של בית המשפט וזאת משום שניהול ההליך מחדש תוך חיובה בתשלום אגרה מלאה פוגע באופן מהותי בזכויותיה. 5. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא וזאת, לדבריה, "מבלי לגרוע מההסכמות הדיוניות שבין הצדדים בדבר המשך ההליכים, להן המשיבה אינה מתכחשת". לטענת המשיבה, בהתאם להלכה הפסוקה הפסקת התובענה הביאה לסיום ההליך ועל כן על המבקשת להגיש תובענה חדשה ונפרדת. עוד טוענת המשיבה כי התנאים שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 6.9.2011 ביחס לחידוש התובענה בעתיד עולים בקנה אחד עם סמכותו לפי סעיף 154(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ויחולו על התובענה החדשה שתגיש המבקשת. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי לא קצב מועד כלשהו לצורך חידוש התובענה בהחלטתו מיום 6.9.2011 ועל כן אין לראות בהחלטה זו משום החלטה בדבר עיכוב ההליכים גרידא, כנטען על-ידי המבקשת. בהקשר זה סבורה המשיבה כי קבלת גישת המבקשת, וקביעה כי בית המשפט קמא אך דחה את הדיון בתובענה ללא מועד, תוביל לכך שנתבע שהתובענה נגדו הופסקה יהיה נתון תחת איום מתמיד כי התובענה תחודש בשלב כלשהו בעתיד וזאת מבלי שמירוץ ההתיישנות לחידושה יתקדם. המשיבה מוסיפה כי כתב התביעה המתוקן שהגישה המבקשת שונה במהותו מכתב התביעה המקורי ולפיכך אפילו יתחדשו ההליכים בתובענה, הצדדים ינהלו את ההליך כולו מבראשית כאילו הוגשה תובענה חדשה. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור. על פי תקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לדחות דיון בתובענה ללא מועד, ובהתאמה להוציאה מרשימת המשפטים התלויים ועומדים. בעל דין רשאי לבקש את החזרת המשפט, אך אם לא עשה כן בתוך שישה חודשים מיום הדחייה האחרונה רשאי בית המשפט למחוק את התובענה לאחר שקיבל את עמדת בעלי הדין בעניין זה (ראו תקנה 153(ב) לתקנות; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 542 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן)). לעומת זאת, החלטה בדבר הפסקת תובענה, על פי תקנה 154(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, כמוה כמחיקתה והתובע רשאי להגיש בעתיד תובענה חדשה מבלי שתישמע נגדו טענה בדבר השתק עילה (ראו: רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי, פסקה 6 (8.7.2012) (להלן: עניין קבודי); רע"א 9015/12 אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ נ' שאטר, פסקה 8 (21.2.2013); גורן, 547-544). בהתאם לתקנה 154(ב) אפשר שהפסקת התובענה תותנה בתנאים, על מנת למנוע מן הצד שביקש את ההפסקה לעשות שימוש לרעה בהליכי המשפט ולרכוש יתרון בלתי הוגן על הצד שכנגד, והתנאים שקובע בית המשפט בהקשר זה חלים על התובענה החדשה ככל שזו אכן מוגשת (ראו: עניין קבודי, פסקה 6). 7. המחלוקת בין הצדדים במסגרת הבקשה שבפניי נוגעת לפרשנות החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.9.2011 – האם משמעותה היא הפסקת התובענה כמובנה בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן על המבקשת להגיש כעת תובענה חדשה, או שמא יש לראות בהחלטה זו משום דחיית הדיון בתובענה ללא מועד לפי תקנה 153 לתקנות, באופן המאפשר להחזיר את המשפט לרשימת התיקים התלויים ועומדים ולהמשיך את הדיון בו מהנקודה שבה הופסק. שאלה דומה עלתה במסגרת רע"א 1562/13 בית חולים סורוקה נ' פלוני (16.5.2013) (להלן: עניין סורוקה), שם החליט בית משפט זה (כבוד השופט צ' זילברטל) להחזיר את הסוגיה לבית המשפט המחוזי שבפניו נדונו הן התביעה המקורית שהוחלט "להפסיקה" והן הבקשה "לחדש" את התביעה במסגרת אותו הליך. כך נעשה, על מנת שבית המשפט המחוזי יבהיר מה הייתה כוונתו כשהורה על הפסקת התובענה ויתן הוראות בהתאם. עוד נקבע בעניין סורוקה כי בית המשפט המחוזי אומנם עשה שימוש בהחלטתו בדיבור "הפסקת תובענה" כאמור בתקנה 154 לתקנות, אך מניסוח אותה החלטה - לפיו יתאפשר "חידוש" התובענה בתוך שנים עשר חודשים תוך תיקון כתב התביעה - אין לשלול את האפשרות כי בית המשפט המחוזי התכוון למעשה להותיר את התובענה המקורית בעינה ואך לקבוע "פסק זמן" עד לחידוש ההליכים בה תוך שימוש בסמכותו לעשות כן בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי. 8. במקרה דנן ההחלטה מיום 6.9.2011 ניתנה על-ידי כבוד השופט י' שפירא, אשר אינו מכהן עוד כשופט ועל כן לא ניתן להחזיר אליו את הסוגיה, כפי שנהג בית משפט זה בעניין סורוקה. משהתבקש בית המשפט המחוזי "לחדש" את התובענה הובא העניין בפני מותב אחר אשר ראה בהחלטה מיום 6.9.0211 משום "הפסקת תובענה" במובן תקנה 154 לתקנות ועל כן קבע כי על המבקשת להגיש תובענה חדשה. דעתי שונה. בהחלטתו מיום 6.9.2011 עשה אומנם בית המשפט המחוזי שימוש בדיבור "הפסקת תובענה", אך עם זאת מהאופן שבו נוסחה החלטתו וכן מן הדברים שנאמרו לפרוטוקול ניתן להבין כי כוונתו של בית המשפט, כמו גם כוונת הצדדים, הייתה לאפשר להם להמשיך את הדיון במסגרת אותו הליך. כך, טרם שניתנה ההחלטה מיום 6.9.2011 ציינו באי כוח הצדדים כי "אם וכאשר תחודש התובענה, לא תהא מניעה לתקן את כתבי הטענות". דברים אלה מלמדים כי הצדדים התכוונו שניתן יהיה להמשיך בניהול אותה התובענה בעתיד. הסכמת הצדדים לתיקון עתידי של כתבי הטענות אף קיבלה ביטוי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, באופן המלמד כי גם כוונתו שלו הייתה לאפשר את המשך הדיון באותה התובענה (ראו עניין סורוקה, פסקה 10). יתר על כן – כאשר הגישה המבקשת את בקשתה ל"חידוש" ההליכים בתובענה, ציינה המשיבה כי היא אינה מתנגדת לכך והצדדים אף ערכו הסדר דיוני מוסכם בדבר תיקון כתבי הטענות. נוכח האמור, דומה כי גם המשיבה עצמה ראתה בהחלטה מיום 6.9.2011 החלטה בדבר דחיית הדיון ללא מועד המאפשרת להמשיכו ללא צורך בהגשת תובענה חדשה ודומה כי היה על בית המשפט קמא ליתן משקל להסכמות הדיוניות שהושגו בין הצדדים קל וחומר משמדובר בהסכם דיוני המביא לחסכון במשאבים שיפוטיים (ראו אשר גרוניס וטל סלע "בתי המשפט והסדרים דיוניים" ספר שלמה לוין 59, 82 (2013)). מטעמים אלה כולם יש לראות בהחלטה מיום 6.9.2011 משום החלטה בדבר דחיית הדיון בתובענה בלא שנקבע מועד לחידושה, בהתאם למתווה הקבוע בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן אין לחייב את המבקשת בהגשת תובענה חדשה. עם זאת אעיר כי בהסכמות ובהחלטות מסוג זה הניתנות על ידי בית המשפט מן הראוי לתחום בזמן את הגשת הבקשה לחידוש הדיון, ככל שמבקשים לחרוג מראש ממסגרת הזמן הקבועה בתקנה 153. יתכן שאילו כך נעשה, הייתה אי-הבהירות במקרה דנן נמנעת. 9. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהדיון בתובענה שהגישה המבקשת יימשך בלא שיהיה עליה להגיש תובענה חדשה. בקשת המבקשת לתיקון כתבי הטענות, ועמדת המשיבה לבקשה זו, יוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי בשים לב להסדר הדיוני שהושג בין הצדדים לעניין זה. המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורך-דין בערעור בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ז בטבת התשע"ד (‏19.12.2013). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13071100_V02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il