פלוני נ. מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 711/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר העותרים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – שר הרווחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים עתירה למתן צו ולמתן צו הביאס קורפוס בשם העותרים: עו"ד מיקב מרקוס פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרת 1, אמם של העותרים 2 ו-3 (להלן: הקטינים), כי ילדיה הקטינים יוצאו מאומנה שהושמו בה בעקבות החלטות בית המשפט לנוער, ויושבו לחזקתה. ביום 14.6.2022 ניתנה החלטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בדימונה, במסגרתו נעתר בית המשפט לבקשה לאשר אמצעי חירום שנקטה בהם עו"ס לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן, בהתאמה: חוק הנוער ו-עו"ס חוק הנוער), בעניינם של הקטינים אשר נטען כי נמצאו במסגרת חינוכית כשעל גופם חבלות. בהחלטתו, קבע בית המשפט לנוער כי שוכנע כי מדובר בקטינים שיש ראיות לכאורה לנזקקותם, וכי קיים חשש ממשי שנשקפה סכנה מידית לשלומם. על רקע זה, הורה בית המשפט לנוער על הוצאת הקטינים ממשמורת האחראים עליהם, ועל העברתם למשמורת במשפחת קלט חירום חסויה. ביום 7.7.2022 הגישה עו"ס חוק הנוער, לבית המשפט לנוער, בקשה להכיר בקטינים כ-"קטינים נזקקים" לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 25.7.2022 נעתר בית המשפט לנוער, בהסכמת העותרת, לבקשת עו"ס חוק הנוער, הכריז על הקטינים כ-"קטינים נזקקים", וקבע, בין היתר, כי הקטינים יוותרו באומנת חירום למשך שישה חודשים. ביום 3.10.2022 הגישה עו"ס חוק הנוער בקשה להאריך את צו הנזקקות ואת השמתם של הקטינים באומנת חירום למשך שנה נוספת, ולשנות את מקום השמתם של הקטינים בשל שיקולים מערכתיים. בדיון שנערך בבקשה הנ"ל, ביום 27.10.2022, נעתר בית המשפט לנוער לבקשה והאריך את צו הנזקקות בשנה נוספת. עוד קבע בית המשפט לנוער כי יש מקום לאתר מסגרת קבע לקטינים, ובתוך כך קבע כי יש מקום לשקול את הצעת העותרת כי תיבחן התאמת משפחתו של אחיה לשמש כאומנת קרובים. ביום 2.1.2023 הגישה העותרת לבית המשפט לנוער בקשה למתן הוראות, במסגרתה נטען כי לשכת הרווחה מפרה את הוראת חוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 (להלן: חוק האומנה), הקובע כי, ככלל: "תקופת שהייתו של ילד באומנת חירום לא תעלה על שלושה חודשים; המפקח הארצי על האומנה, בהתייעצות עם עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) או עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), לפי העניין, רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך תקופה זו לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים נוספים". על רקע זה, בית המשפט לנוער נתבקש להורות על הוצאת הקטינים מאומנת החירום והשבתם לידי אמם. בתשובתה לבקשה ציינה עו"ס חוק הנוער, כי בדיקת התאמת משפחתו של אחיה של העותרת לשמש כאומנת קרובים נמצאת בעיצומה, וכי מסיבה זו מתעכבת העברת הקטינים מאומנת חירום לאומנת קבע. ביום 10.1.2023 ניתנה החלטת בית המשפט לנוער בבקשת העותרת, בה ציין בית המשפט כי: "העובדה כי בדיקת משפחות האומנה לוקחת זמן ידועה לכל ובעניינים של הקטינים מתקדמת ונמצאת לקראת סיומה. יש לאפשר השלמת בדיקת ההליך ולא להאיץ את הבדיקה באופן כזה שעלול לפגוע בה. באשר לשהות הקטינים באומנת החירום, מעבר ל-6 חודשים, עו"ס לחוק נוער יעביר עמדת הפיקוח על האומנה בתוך 21 ימים". ביום 24.1.2023 הגישה העותרת לבית משפט זה עתירה במסגרתה נתבקשנו ליתן צו על תנאי המורה למשיבה לנמק מדוע לא יוצאו הקטינים מאומנת החירום ויושבו לאמם העותרת. בתמצית, בעתירה נטען כי מקומם הטבעי של הקטינים הוא עם אמם הביולוגית, וכי הוצאתם לתקופה ארוכה מחזקת אמם והשמתם באומנת חירום פוגעת בזכויותיה החוקתיות של העותרת מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד נטען כי הותרת הקטינים באומנת חירום מהווה הפרה של שורת דברי חקיקה שאין זה המקום לפרט את כולם, כאשר העיקרי מביניהם הינו סעיף 62 לחוק האומנה הקובע, כאמור לעיל, כי ככלל, תקופת שהייתו של ילד באומנת חירום לא תעלה על שישה חודשים. בצד עתירתה הגישה העותרת בקשה שהוכתרת על ידה כ-"בקשה לצו הביאס קורפוס", בגדרה נטען כי הקטינים מוחזקים שלא כדין על ידי המדינה, וכי הימצאותם במקום שאינו "מקומם הטבעי" מהווה עילה מספקת לשחרורם על ידי בית משפט זה. דין העתירה להידחות על הסף. העתירה דנן מופנית כלפי החלטות בית המשפט לנוער, במסגרתם נקבע כי הקטינים יוותרו באומנה עד אשר תמצא מסגרת קבע המתאימה לטיפול בהם. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות השיפוט המוסמכות (בג"ץ 6465/17 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 4 (18.9.2017); בג"ץ 119/14 פלוני נ' חלי עובדיה – עו"ס לחוק הנוער, פסקה 9 (24.2.2014)). הדיון בעניינם של הקטינים מתנהל בפני בית המשפט לנוער, וככל שהעותרת מבקשת להשיג אחר החלטותיו עליה לעשות כן בדרך של הגשת בקשה לשינוי החלטה לפי סעיף 14 לחוק הנוער, או בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 16 לחוק זה. מכל מקום, כאמור לעיל, בהחלטת בית המשפט לנוער מיום 10.1.2023, אשר ניתנה עקב בקשת העותרת למתן הוראות בגדרה נתבקש בית המשפט לנוער להורות על הוצאות הקטינים מאומנת החירום והשבתם לידי אמם העותרת, הורה בית המשפט לפיקוח על האומנה להתייחס לשהות הקטינים באומנת חירום לתקופה העולה על שישה חודשים עד ליום 31.1.2023. מעין בתיק נט-המשפט עולה כי הפיקוח על האומנה טרם מסר את התייחסותו לנושא, וכי כפועל יוצא מכך, טרם התקבלה החלטת בית המשפט לנוער בבקשה העותרת למתן הוראות – אשר הסעד העיקרי בה חופף לסעד העיקרי בעתירה דנן. העולה מן האמור הינו כי טענות העותרת שנטענו במסגרת העתירה דנן, מתבררות עתה בפני הערכאה המתאימה לכך, אשר תכריע בה על פי חוכמתה. כפי שצוין לעיל, לאחר שבית המשפט לנוער יקבל את החלטתו בנושא, וככל שהעותרת תבקש להשיג עליה, פתוחים בפניה מסלולי ההשגה הקבועים בחוק הנוער. סיכומו של דבר: דין העתירה להידחות, וממילא נדחית עמה גם הבקשה למתן צו "הביאס קורפוס", אשר הסעד שנתבקש במסגרת חופף לסעד העיקרי שנתבקש בעתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בשבט התשפ"ג (‏26.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23007110_L01.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1